לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

במכתבו של המהנדס נאסר אבו ליל, אשר צורף לבקשה, נטען כי לצורך הכשרת העבירה נפתח בחודש 03/2017 תיק רישוי שמספרו 99/434.01.

התיק נבדק על ידי צוות רישוי ומתתין לדיון בוועדה. צוין, כי התיק שובץ פעמיים לדיון וירד מסדר היום על ידי הממונה, מר יואל שבת. לאחרונה פנה ב"כ המבקש למנהל מחלקת הרישוי על מנת לזרז את הטיפול בתיק.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר בעבירה בהיקף של 763 מ"ר העומדת על תילה משנת 2002 וטרם הוכשרה. בדיקת המשיבה במערכות העירוניות בנוגע לתיק ההיתר העלתה כי ביום 8.12.19 ניתנה המלצה תכנונית כי על עורך הבקשה לפנות למחלקת תכנון לשינוי תב"ע או להיצמד לתשריט ולהסיר מהבקשה כל בנייה מעבר לקו הבניין וכן חניה על מילוי ולא על תקרה. עוד צוין, כי מוצעת קומה תת קרקעית שלמה לאטימה, דבר שלא אפשרי. מכאן שההיתר אינו בהישג יד.

בתשובה נטען כי המבקשים עשו את כל המאמצים להכשרת הבנייה, ומקורו של העיכוב ברשלנות מחלקת הרישוי.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ברע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.15) וכן ברע"פ 9035/16 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.16) . בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2002 , וטרם הוכשרה. מהנספח שצורף לתגובת המשיבה – המלצה תכנונית בנוגע לתיק ההיתר עולה, כי הבקשה לא אושרה מהטעם שיש לפנות יש לפנות להליך של שינוי תב"ע או להסיר בנייה שהיא מעבר לקווי בניין. דבר זה לא נעשה עד היום על ידי בעל המקצוע מטעם המבקש, וחרף ארכות שניתנו לקידום ההליך התכנוני לא פעל המבקש בשקידה לקידומו. הואיל וההיתר אינו "בהישג יד" ומשלא הוכחה התקדמות תכנונית לאחרונה בהליך הרישוי, אין מקום למתן ארכה נוספת.

אשר לטענה כי רשויות התכנון הן שמנעו קידום הבקשה, הרי שבהתחשב בוותק של העבירה, נימוק זה אינו יכול להצדיק מתו ארכה. בעניין זה נפסק, כי מתן אורכות חוזרות לביצוע צווי הריסה בשל גרירת רגליים של הרשויות בהליכי התכנון הינו בגדר ריפוי רעה חולה אחת באמצעות רעה אחרת, חולה לא פחות, ומשמעו פתיחת פתח להפקרות ולגישה של "איש הישר בעיניו יעשה" (רע"פ 2885/08 הוועדה לתכנון ובניה ת"א נ' דכה (פורסם בנבו, 22.11.09)).

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג שבט תשפ"א, 26 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.