03 דצמבר 2018

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 21.3.18 ("הוועדה"), אשר קבעה למערערת דרגת נכות צמיתה בשיעור 20% מיום 1.1.17 ("ההחלטה").

החלטת הוועדה

2. ביום 7.11.17 התכנסה הוועדה הרפואית לדון בערר המערערת, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בפסיכיאטריה ומומחה ברפואה פנימית. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת, אשר ציינה שאין לה כוח לעשות כלום וכולם מטפלים בה. המערערת הוסיפה, שהיא מקבלת טיפול תרופתי שעוזר לה, ובלילות אינה ישנה בגלל פחד וכאבים. הוועדה רשמה את נימוקי הערר מפי ב"כ המערערת שהתלווה אליה, אשר ציין שהמערערת הפסיקה לעבוד בעקבות מכלול בעיותיה ובפרט הליקוי הנפשי.

הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית, וממצאי בדיקת המומחה הפסיכיאטר תוארו בסעיף 7 לפרוטוקול. בטרם סיכום הדיון, הפנתה הוועדה את המערערת לבדיקת יועץ מומחה בנוירולוגיה.

3. המערערת נבדקה על ידי יועץ לוועדה מומחה בנוירולוגיה, ביום 30.11.17, אשר בדק את המערערת וקבע שאין נכות נוירולוגית.

4. הוועדה שבה והתכנסה ביום 21.3.18, עיינה בחוות דעת היועץ המומחה בתחום הנוירולוגיה, ואימצה את מסקנותיו. למערערת נקבעה, כאמור, דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 20%, לפי הפירוט הבא:

20% נכות בגין הפרעת הסתגלות, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3).

0% נכות בגין יתר שומנים בדם, לפי פריט ליקוי 3(א).

10% נכות בגין משקל עודף, לפי פריט ליקוי 14א(3).

0% בגין כאבי גב עם תפקוד שמור, לפי פריט ליקוי 35(1)(א).

טענות הצדדים

5. הערעור מופנה כנגד החלטת הוועדה במישור הפסיכיאטרי. נטען שהוועדה לא פירטה את תלונות המערערת וגם טיעוני בא כוחה לא נרשמו במלואם. נטען עוד שהוועדה לא אזכרה את כל המסמכים הרפואיים שהונחו לעיונה בתחום הפסיכיאטרי. לטענת המערערת, שגתה הוועדה בבחירת פריט הליקוי והיה מקום ליישם בעניינה את פריט ליקוי 34(ב)(4)-(5).

6. לטענת המשיב, הפרוטוקול משקף את דברי המערערת ובא כוחה, וניכר מהחלטת הוועדה שנתנה דעתה לתיעוד הרפואי בתחום הפסיכיאטרי. עוד נטען, שהנכות שנקבעה ופריט הליקוי שנבחר הם בשיקול דעת רפואי ואין מקום להתערבות בית הדין.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

8. כעולה מדו"ח הוועדה מיום 7.11.17, המערערת נבדקה על ידי המומחה לפסיכיאטריה, אשר מצא שהמערערת "בהכרה מלאה, ערנית, עונה לעניין בשפה העברית, ריכוז, זיכרון והתמצאות סבירים". הוועדה קבעה שהמערערת "ללא מחשבות שווא, התאבדות או תכנון קונקרטי. עסוקה עיסוק יתר בבעיותיה הגופניות ובכאבים העזים אותם מתארת". עוד התרשמה הוועדה שהמערערת "מביעה פחדים לגבי עתידה בהקשר זה... מצב רוחה ירוד עם מודולציה לא גבוהה". הוועדה קבעה, כי אין מצב פסיכוטי ואין דיכאון מג'ורי. כעולה מפרוטוקול הוועדה, עמדו לעיונה מסמכים רפואיים מהרופא הפסיכיאטר המטפל ד"ר ראוכברגר, לרבות מיום 16.7.17 ו-23.10.17. לאחר שעיינה ברישומים הרפואיים, ציינה הוועדה, כי התיעוד הרפואי מקופת חולים מתאר "תגובת הסתגלות דיכאונית למחלה גופנית". בשים לב לכל האמור, קבעה הוועדה את נכותה הנפשית של המערערת בשיעור 20% בגין הפרעת הסתגלות. למערערת נקבעה נכות לפי פריט ליקוי 34(ב)(3), הקובע "רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה". המערערת לא הצביעה על תיעוד רפואי העומד בסתירה לקביעותיה הרפואיות של הוועדה, ולא עלה בידה להצביע על אי התאמה בולטת בין הממצאים הקליניים שתיארה הוועדה בבדיקתה לבין פריט הליקוי שיושם בעניינה. טענת המערערת לפיה קיימת הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי וקיימת הגבלה קשה בכושר העבודה, היא טענה המכוונת כנגד קביעות רפואיות מובהקות.

9. באשר להתייחסות הוועדה למסמכים הרפואיים: המערערת טענה, כי הוגשו לוועדה מסמכים רפואיים אשר לא צוינו בפרוטוקול. לבית הדין הוצג סיכום ביקור מיום 16.7.17 (מוצג מע/3), המפרט את מצבה הנפשי של המערערת ולא הוזכר בהחלטת הוועדה. דין הטענה להידחות. כעולה מרשימת המסמכים שעמדו לעיון הוועדה, כמפורט בסעיף 3 לפרוטוקול מיום 7.11.17, הוועדה עיינה בסיכומי ביקור של הרופא המטפל, המומחה בפסיכיאטריה, ד"ר ראוכברגר, מיום 16.7.17 ו-23.10.17. לא זו בלבד שהרישומים הרפואיים מהרופא המטפל אוזכרו ברשימת המסמכים שעמדו לעיון הוועדה, אלא שהוועדה אף נתנה דעתה לאבחנה של ד"ר ראוכברגר, אשר תואמת את הנכות שנקבעה למערערת בוועדה.

10. למעלה מהדרוש יובהר, כי ועדה רפואית הדנה בעניינו של מבוטח צריכה לציין רק את עיקר המסמכים שעמדו בפניה, ואשר הניעו אותה לקבוע את אשר קבעה. לא קיימת חובה, ואף אין לצפות מהוועדה הרפואית, להתייחס לכל מסמך ומסמך באופן פרטני ולהיכנס לפרטי התיעוד הנמצא בתיקו הרפואי של המבוטח. על כן, ובהתחשב בהיקף הרחב של החומר הרפואי שעמד בפני הוועדה, אין ביכולתה לרשום את פרטיו של כל מסמך באופן ספציפי.

מכל מקום, ניכר מהחלטת הוועדה, כי תיקה הרפואי של המערערת על כל מסמכיו הרפואיים עמד בפני הוועדה, היא עיינה בו והחלטתה מבוססת על הממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה. על כן, נדחית הטענה שהוועדה התעלמה מהרישומים הרפואיים שהוצגו לעיונה.

11. אף נדחית הטענה שהפרוטוקול אינו משקף את כל תלונות המערערת ואת כל טיעוני הערר. המערערת לא פירטה ולו תלונה אחת שלא נרשמה בפרוטוקול ולא ציינה ולו טענת ערר אחת שלא הובאה בפרוטוקול. בעניין זה קובעת ההלכה שהוועדה בהיותה גוף סטטוטורי, מעין שיפוטי מובהק, הפועל על פי כללי הצדק הטבעי, מחויבת בניהול פרוטוקול תקין וחזקה עליה שרשמה את עיקרי הדברים כפי שהתרחשו לפניה. אין לנו היום אלא לסמוך על הפרוטוקול שנרשם על ידי הוועדה, ואין להעלות בערכאת ערעור טענה עובדתית בעלמא כלפי הוועדה ולבקש בעקבות טענה זו לפסול את החלטתה.

סוף דבר

12. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

13. אין צו להוצאות.

14. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ט, (03 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.