לפניי תביעה לפיצויים שהגיש התובע בגין תקיפתו על ידי הנתבע. המחלוקת בתיק נוגעת לשאלת הנסיבות והאחריות כמו גם לגבי גובה הנזק.

העובדות בבסיס המחלוקת:

1. ביום 4.8.2015 התובע והנתבע שיחקו כדורגל ביחד עם שחקנים נוספים במגרש כדורגל במוקיבלה.
2. התובע טוען כי במהלך המשחק ובעקבות ויכוח בין התובע לנתבע, האחרון תקף אותו באגרופים.
3. הנתבע מכחיש את תקיפת התובע וטוען כי דחף אותו במהלך וכחלק מהמשחק ובכל מקרה לא תקף אותו באגרופים.
4. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע שברים בשיניים ובפנים. הוא פונה תחילה לבית החולים העמק בעפולה ולאחר מכן פונה באותו יום לבית החולים פוריה. בפוריה אושפז התובע למשך 5 ימים, במהלכם עבר ניתוח לקיבוע השבר בפנים באמצעות 2 פלטות.
5. פרופ' סאמר סרוג'י מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום פה ולסת. בחוות דעתו הוא קבע כי לתובע נכות בשיעור 10% בגין מגבלה בפתיחת פרקי הלסת. כמו כן, מצא המומחה כי שיניים 42-32 הם לא בעמדה טובה וכי ממצאים אלה נובעים מהחבלה. עוד מצא המומחה כי שן 31 נמצאת בתהליך דלקתי שקשור לחבלה. המומחה התייחס בחוות דעתו לטיפולים הנדרשים בשיניים אלה וכן לעלותם.
6. המחלוקת בתיק נוגעת הן לשאלת הנסיבות והאחריות וכן לשאלה של גובה הנזק. בשני דיוני ההוכחות שהתקיימו העידו התובע; אחיו; אימו ועד נוסף ששיחק באותו משחק ביום התאונה. מטעם הנתבע העיד הוא עצמו.
7. שני הצדדים שיגרו שאלות הבהרה למומחה בית המשפט פרופ' סרוג'י. מלבד הפניית שאלות הבהרה כאמור, המומחה לא נחקר על חוות דעתו על ידי מי מהצדדים.

נסיבות התאונה:

1. התובע תיאר בתצהירו כי ביום האירוע הוא שיחק כדורגל במגרש בית ספר בכפר מוקיבלה. התובע הוסיף בתצהירו כי תוך כדי המשחק הנתבע דחף אותו והוא בתורו ביקש שלא ידחף אותו. אז הנתבע קילל את התובע התקרב אליו פנים אל פנים וחבט בו עם ידיו לתוך הפנים באיזור הפה. כתוצאה מכך נפל ארצה מדמם בפנים.
2. אחיו של התובע העיד בתצהירו כי השתתף באותו משחק. הוא סיפר בתצהירו כי לא ראה את אשר קרה. הוא סיפר כי היה ויכוח במהלך המשחק כאשר בצד השני של המגרש עמדו התובע והנתבע. עם סיום הויכוח של האח הוא הסתובב אחורה וראה את אחיו התובע שוכב על הריצפה ודם בפניו. הוא עזר לו לקום כאשר הנתבע עמד לידו בזמן זה. האח סיפר בתצהירו כי לקח את אחיו לכיוון בית סבתו ובדרך אחיו התובע סיפר לו כי הנתבע נתן לו אגרוף.
3. הנתבע טען בתצהירו כי לא היתה תקיפה. הוא סיפר כי המגע בינו לבין התובע היה במהלך משחק כדורגל במסגרתו התגונן והרחיק את התובע ממנו. עוד טען כי מדובר בתוצר לואי של משחק. הנתבע פירט בתצהירו כי במהלך המשחק לקח את הכדור בדחיפות ואז התובע בא לכיוון שלו עם הראש והוא , הנתבע, הרחיק אותו ממנו ונפל. הוא סיפר כי אכן הרחיק את התובע עם הידיים אך לא באגרופים והכל במהלך המשחק.
4. אומר כבר עתה כי לאחר ששמעתי את העדים החלטתי לאמץ את גירסת התובע בנוגע לאירוע. להלן אנמק.
5. ראשית, עדות התובע למהלך האירוע היתה עקבית, הגיונית וללא סתירות. עדותו אף תאמה את המסמך הרפואי מיום התאונה שם צויין "תקיפה לפנים על ידי אגרופים" ובהמשך המסמך צויין: "בן 16, בריא בד"כ, הגיע למיון בליווי הוריו, לדבריו מספר שעות טרם פנייתו למיון בעת משחק כדורגל, הותקף באגרופים חשופים ונחבל בפנים..."
6. התובע נחקר בחקירה נגדית ארוכה במהלכה חזר על נסיבות התאונה . ראו עמוד 29 שורות 30-33 וכן עמוד 31 שורות 30-31. התובע נשאל גם על העדות שנתן במשטרה בקשר עם האירוע אך עדות זו, מוצג נ/4 , מחזקת את גירסת התובע. גם למשטרה סיפר התובע את אותו סיפור לגבי התקיפה. ראו עמוד 1 למוצג נ/1 שורות 12-15.
7. לאירוע עצמו אין עדים מלבד התובע עצמו. אחיו סיפר כי נכח במשחק אך לא ראה את התקיפה עצמה. הוא מסר כי הסתובב וראה כי אחיו שרוע על הריצפה מדם והנתבע לידו. גם עדות האח היתה מהימנה ועקבית.
8. עד נוסף שזומן להעיד על ידי התובע היה מר ביאן שלא הגיש תצהיר ומסר את עדותו בבית המשפט. הוא טען כי לא זכר דבר. ניכר שאותו עד מיתמם וטוען כי לא זכר דבר כלשהו מהאירוע. עדותו היתה מגמתית ולא האמנתי כי אינו זוכר דבר או פרט כלשהו מהמקרה. התרשמותי היתה כי אותו עד שהובא כעד ראיה על ידי התובע ואינו בשליטתו מנסה להרחיק עצמו מהאירוע וממתן עדות על אשר התרחש.
9. כך גם אימו של התובע העידה כי ידעה על האירוע כאשר אחי הנתבע מסר לה שהנתבע תקף את בנה התובע. לציין כי אותו אח של הנתבע לא הובא כלל לעדות על ידי הנתבע אף שהאם מסרה את הדברים עוד בתצהירה בכתב.
10. בניגוד לעדות התובע, עדותו של הנתבע היתה לא מהימנה ולא עקבית וכללה סתירות רבות לגבי מהלך האירוע עצמו. כך בתצהירו טוען כי היה זה מהלך רגיל של המשחק וכי דחף את התובע על מנת להרחיקו ואז התובע נפל.
11. אך בחקירת הנתבע במשטרה(ת/1) לא עולה כלל כי מדובר במהלך משחק רגיל. בעדותו במשטרה סיפר הנתבע כי הוא והתובע רבו בגלל שהוא לקח את הכדור (עמוד 2 לחקירה במשטרה שורות 23-24) ובמקום אחר בחקירה במשטרה סיפר כי בינו לבין התובע היה ויכוח וכי רבו בגלל המשחק(עמוד 3 למוצג ת/1 )
12. הנתבע סיפר בחקירה במשטרה כי החבלות הם מזה שהתובע נפל והוא הכחיש את התקיפה באגרופים אך מסר כי דחף אותו מהראש:"אני דחפתי אותו מהראש אבל לא באגרופים זה בידיים פתוחות"
13. בעדותו בבית המשפט סיפר הנתבע :"בית המשפט שואל אותי אם השתמשתי בידיים כדי לדחוף אותו אני משיב שזה היה עם הכתף ולא עם הידיים"
14. ולעומת זאת גירסה שלישית היתה בתצהיר שם ציין:" אכן הרחקתי אותו עם הידיים אך לא עם אגרופים .."
15. עדותו של הנתבע לא מהימנה והועלו שלוש גירסאות לגבי האירוע עצמו ולאופן בו דחף את התובע:בגרסה אחת בידיים, גרסה שניה בכתף ובגרסה שלישית דחף מהראש.
16. לעומת עדותו הבעייתית של הנתבע , גירסת התובע ביחס לאירוע עצמו היתה סדורה עקבית והמהימנה. נכון הוא כי ביחס לאירוע עצמו עדותו יחידה, אך עדותו מקבלת סיוע הן מעדות אחיו ביחס להתרחשויות מיד לאחר האירוע והן מהמסמך הרפואי הראשון בבית החולים, שם מסר גירסה לגבי תקיפה באגרופים במהלך משחק כדורגל.
17. אוסיף כי אני לא מקבלת את טענות הנתבע כי לא הובאו עדים מטעם התובע באופן שפועל לרעתו. סבתו וסבו שלא הובאו להעיד כלל לא היו עדים לאירוע. כך גם לגבי הסתירות הנטענות, בעדויות התובע ועדיו אימו , לא מצאתי ממש בטענה. עדות התובע ביחס אירוע התקיפה עצמו ותיאור לאירוע, היתה עדות עקבית ללא סתירות.
18. העובדה כי לא היה סכסוך קודם בין הצדדים אינה משנה דבר. הנתבע אישר בעדותו וגם בחקירה במשטרה כי פרץ ויכוח בינו לבין התובע. זאת ועוד, בעוולת התקיפה לפי פקודת הנזיקין שאלת המניע אינה רלבנטית: ראו רע"א 1272/05 גד כרמי נגד דניאל סעיף כ"ו לפסק הדין של כב' השופט רובנשטיין.
19. לפיכך, החלטתי לקבל את גירסת התובע בכל הקשור למהלך האירוע ואני מאמצת את גירסתו כי הותקף על ידי הנתבע באגרופים במהלך המשחק.
20. בהקשר זה אציין כי אין משמעות לעובדה כי הנתבע לא הועמד לדין בגין מעשה התקיפה. במקרה זה מדובר בתביעה אזרחית, והתובע נדרש להוכיח את תביעתו על פי מאזן ההסתברויות כאשר בית המשפט מחליט על סמך העובדות והראיות שהובאו לפניו . כפי שהסברתי לעיל, התובע בהחלט הצליח להוכיח את נסיבות האירוע ברמה הנדרשת ממנו במשפט אזרחי ואף מעבר לכך.
21. פועל יוצא של קבלת גירסתו של התובע הוא כי אני מקבלת את תביעתו. התובע הוכיח את קיומה של עוולת התקיפה. הוא הוכיח כי הותקף באגרופים על ידי הנתבע ונגרמו לו חבלות בפניו כתוצאה מכך.
22. למען הסר ספק, לא מדובר בפגיעה אגב משחק כדורגל. לא מדובר במהלך רגיל של המשחק אלא בתקיפה כפי שעולה מהעדויות. גם אם הרקע לויכוח בין הצדדים הוא מהלך המשחק, ההתפתחות לאחר מכן, קרי התקיפה באגרופים , אינה קשורה למהלך הטבעי והרגיל של משחק כדורגל.
23. במקרה זה מתקיימים היסודות של עוולת התקיפה כאמור בסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שקובע בזו הלשון:

"23. (א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.

(ב) "שימוש בכוח", לענין סעיף זה – לרבות שימוש בחום, באור, בחשמל, בגאז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק.

1. הוכח כי היה שימוש בכח ע"י הכאה ללא הסכמת התובע ומתקיים היסוד של הכוונה הנדרש בעוולה שכן מדובר במעשה רצוני של הנתבע.
2. אשר ליסוד הכוונה, זו פורשה באופן שקיימת מודעות מרצון ללא רצון לגרום נזק ראו פסק הדין בעניין רע"א 1272/05 גד כרמי נגד דניאל סבג (2.12.2007) , סעיף כ"ה לפסק הדין של כב' השופט רונבשטיין:

" היסוד הנפשי המיוחד הנדרש בעוולת התקיפה הוא "במתכוון", והוא אחד המנגנונים להגבלת האחריות הנזיקית. בנוסח המקורי – המנדטורי – של הפקודה המונח הוא intentionally  (ראו ג' טדסקי ורוזנטל, פקודת הנזיקין לאור תולדות התהוותה ותיקוניה, 72), ככלל התפרש מונח זה במשפט המקובל כמתיחס לרצון וחפץ, G. Williams, "Oblique intention" 46 Cambridge L.J., (1987) 417. פרופ' אנגלרד מגדיר כי "אדם פועל 'בכוונה' כאשר הוא צופה תוצאה מסויימת מפעולתו וחפץ בהתרחשותה" (אנגלרד, עמ' 126, ההדגשה הוספה - א"ר; ראו גם ד' קרצמר, דיני הנזיקין: העוולות השונות - תקיפה וכליאת שוא (ג' טדסקי עורך, ירושלים, 1981) 8; ש' דגן, סוגיות בדיני נזיקין (כרך א', תשס"ב) 164). כוונה בהקשר דנא כוללת אפוא מודעות ורצון - חפץ (כך הוא הפירוש הרגיל לדרישת הכוונה גם במשפט הפלילי, שאין מניעה להיעזר בה במישור הלשוני חרף ההבדל בין האחריות הפלילית לנזיקית): ראו ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין, כרך א' (ירושלים, תשמ"ד) 550; י' לוי, א' לדרמן, עיקרים באחריות פלילית (תל אביב, תשמ"א) 410; ע"פ 125/50 דוד יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי, פ"ד ו(1) 514, 545; ע"פ 852/85"

1. טענת ההגנה של הנתבע היתה כי לא ביצע את המעשים המיוחסים לו ולא תקף באגרופים את התובע. הוא לא טען לקיומה של אף אחת מההגנות המנויות בסעיף 24 לפקודת הנזיקין ובהן מפורטות טענות ההגנה מבפני עוולת התקיפה.
2. אין מקום בנסיבות לקבוע קיומו של אשם תורם. לא הוכחו עובדות שיש בהן להצדיק הטלת אשם תורם על התובע. גם אם היה ויכוח בין התובע לנתבע אין בכך כדי לכדי להוות אשם מצידו של התובע באופן שתרם לאירוע. ויכוח מילולי אינו אמור להפוך לתקיפה באגרופים ולא ניתן לומר כי מעצם הויכוח עם הנתבע התובע תרם בכך למעשה התקיפה. אין להטיל אשמה על הצד הנתקף רק משום שהיה לו ויכוח מילולי עם התוקף. לא עולה מהראיות כי התנהלות התובע בעת הויכוח היתה חריגה וחרגה מהתנהגות רגילה וסבירה בנסיבות.

גובה הנזק:

1. התובע יליד 28.12.1998 . בעת התאונה היה קטין בן 16 שנים ועוד 8 חודשים. כיום התובע בן 21 שנים.
2. ביום התאונה אושפז התובע בבית החולים פוריה למשך חמישה ימים. אובחנו אצלו שברים בפנים ובשיניים. הוא עבר ניתוח בהרדמה כללית לצורך קיבוע והושמו שתי פלטות בפנים.
3. עם שחרורו מבית החולים הומלץ לתובע כלכלה נוזלית , שטיפות פה . בהמשך היה במעקב במרפאות החוץ של בית החולים. בחודש פברואר 2016 הוא עבר ניתוח להוצאת הפלטות ובביקורו שבוע לאחר מכן בבית החולים , הומלץ לתובע לעבור טיפולי פיזיוטרפיה.
4. עקב פער בין חוות הדעת מטעם הצדדים מונה פרופ' סאמר סרוג'י כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו ציין המומחה כי בבדיקתו מצא מגבלה בפתיחת הפה. בגין המגבלה קבע המומחה נכות בשיעור 10%.
5. לגבי השבר בלסת, המומחה מציין כי השבר טופל בפלטות ולפי הבדיקה הקלינית לא נותרה לתובע נכות בקשר עם השבר בלסת.
6. המומחה הוסיף כי שיניים 32-42 עם עמדה לא תקינה ואינם בקשת השיניים ונמצאות באזור החבלה והשבר. המומחה ציין כי בשן 31 נמצא תהליך דלקתי . עוד ציין המומחה כי סביר כי הפגיעה בשיניים קשורה לחבלה. המומחה התייחס לבסוף לטיפול הנדרש בשיני התובע ופירט את עלות ותדירות הטיפולים.
7. הנתבע העלה טענה בדבר אי הקטנת הנזק – בכך שהתובע לא שמר על הגיינה בפה. טענה זו הועלתה על ידי הנתבע מבלי שקיים לכך ביסוס בחוות הדעת של מומחה בית המשפט. גם בשאלות ההבהרה המומחה לא נשאל בנושא. גם אם היתה הגיינה לקויה כנטען, לא הוכח כי לכך קיימת השפעה או השלכה על מצבו הרפואי של התובע ועל הנכות שנקבעה לו על ידי מומחה בית המשפט.
8. שני הצדדים שיגרו למומחה שאלות הבהרה ובתשובותיו הוא חזר על קביעותיו בחוות הדעת. הנתבע ויתר על חקירת המומחה בחקירה נגדית. לפיכך, אין מקום לסטות מקביעות המומחה שמונה כמומחה מטעם בית המשפט .
9.  הלכה מושרשת היא כי סטיה מקביעותיו של מומחה מטעם בית המשפט תיעשה רק במקרים חריגים ולא כדבר שבשיגרה, כאשר קיימים נתונים שיש בהם להראות כי קיימת סטיה מהוראות חוק או כי חוות הדעת  מבוססת על עובדות לא מהימנות ראו רע"א 3398/05  מכתשים נגד מפעלים כימיים בע"מ נגד מריומה [פורסם בנבו] (15.7.2007) בעמוד 16 לפסק הדין:

"הלכה פסוקה היא כי לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות-הדעת של המומחה הרפואי אותו מינה (ע"א 9598/05 ממן נ' חברת הביטוח "מגן" בע"מ ואח' (טרם פורסם) [פורסם בנבו]), והיוצאים מן הכלל, שבהם יסטה בית המשפט מחוות-הדעת, כגון חריגה מדבר החוק או הסתמכות על תשתית עובדתית בלתי מהימנה, לא חלים בענייננו."

1. הדברים לעיל נכונים גם ביחס לטענות הנתבע לגבי ממצאים שנמצאו במסמך רפואי של דר' גנטוס שבדקה את התובע במהלך הטיפול. במקרה דנן מונה מומחה מטעם בית המשפט. הוא המומחה שבדק את התובע כמומחה ניטראלי ואובייקטיבי מטעם בית המשפט וממצאיו בדיקתו לתובע הם אלה שמשמשים ראיה ומחייבים , זאת להבדיל מבדיקה וממצאים המתועדים במסמך רפואי שהוגש של רופא מטפל אצלו נבדק התובע. ושוב אדגיש כי הנתבע כלל לא חקר בנגדית את המומחה פרופ' סרוג'י. בתשובות לשאלות הבהרה פרופ' סרוג'י פירט לגבי הבדיקה הקלינית שערף לתובע וממצאיו יחס למגבלה בפתיחה: ראו שאלה ותשובה 1 לשאלות הבהרה שנשלחו למומה ע"י הנתבע.
2. התובע היה קטין בעת התאונה וכיום הוא בן 21. הוא סיפר בחקירתו הנגדית כי סיים תיכון ולא למד לימודים אקדמאים. הוא סיפר כי הוא עובד בהעמסה באזור תעשיה. הוא לא פירט דבר נוסף לגבי עבודתו בתצהירו.
3. במקרה דנן אין לנו מספיק פרטים לגבי עבודתו של התובע והשתכרותו כיום, אף שלא היתה מניעה להביא נתונים אלה. התובע הוא בן 21 כיום וכל שאנו יודעים הוא כי הוא עוסק בהובלות. אין בעדותו כל התייחסות לאופיה של העבודה וכיצד , אם בכלל, הנכות בשיעור 10% בגין המגבלה בפתיחת הפה משפיעה על עבודתו .
4. הגם שמדובר בקטין, אני סבורה כי במקרה זה אין ללכת לפי הנכות הרפואית כבסיס לקביעת הנכות הרפואית. ראשית מהטעם כי נושא זה לא הובהר דיו על ידי התובע בעדותו וחסרים מספיק נתונים ביחס לתפקודו. שנית מאחר ומדובר בנכות שעניינה במגבלה בפתיחת הפה ולא ברור מה השפעתה על תפקודו הכללי של התובע אם בכלל. התובע כיום אינו קטין הוא בן 21 ועובד למחייתו. העמימות לגבי כושר והיקף השתכרותו לא נובע מחמת העובדה כי מדובר בקטין ואנו עוסקים במה שעתיד להתרחש עם הגיעו לגיל הבגרות. העמימות לגבי הנתונים נובעת מכך שהתובע בחר שלא להביא נתונים אלה כלל כאשר בתצהירו ובעדותו לא פירט ולו ברמז על היקף עבודתו ואופיה וכיצד הנכות שנותרה לו משפיעה אם בכלל על תפקודו.
5. אני סבורה כי נסיבות המקרה מתאימות לפסיקה על דרך האומדנא. אין מקום לערוך חישוב אקטוארי על בסיס נכותו הרפואית והשכר הממוצע במשק- כפי שנהוג בדרך כלל לגבי קטינים. במקרה דנן אני סבורה כי פיצוי בגין הפסד שכר לעתיד בגובה 90,000 ₪ הוא פיצוי מתאים בגין הפסד השכר בעתיד . הפיצוי מהווה בערך כשליש מחישוב ההפסד לפי השכר הממוצע במשק לפי גובה הנכות הרפואית, עד גיל 67.
6. הפסד שכר לעבר: אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד שכר לעבר. הפסד שכר לעבר הוא נזק מיוחד שיש להוכיח בראיות של ממש. לא הוכח הפסד כאמור וכפי שציינתי לעיל, לא נטען כי היה הפסד על ידי התובע ולא הובאו נתונים כלשהם.
7. הפסדי פנסיה: כפועל יוצא מהפיצוי שקבעתי לעיל, אני פוסקת פיצוי בסך של 12.5% דהיינו סך של 11,000 ₪ (במעוגל)
8. כאב וסבל: התובע סבל משברים בפנים. הוא נותח ואושפז והושמו פלטות בפניו לחודשים ארוכים עד שהוצאו. הוא נאלץ לאכול כלכלה רכה תקופה ארוכה לאחר האירוע וטופל לתקופה ממושכת לאחר שחרורו מבית החולים. לתובע נותרה נכות בשיעור 10% ולפי קביעת פרופ' סרוג'י הוא זקוק לטיפולי שיניים כולל גם בעתיד. בשים לב לכל האמור אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 45,000 ₪ .
9. עזרת צד ג: התובע לא ציין ולא התיחס לעזרה שקיבל ונושא זה כלל לא אוזכר בעדותו. גם אימו ואחיו שהעידו לא התיחסו לכך כלל ולא טענו כי סייעו לתובע ועזרו לו. בנסיבות אלה, משלא נטען על ידי התובע ועדיו כי הוא קיבל עזרה , אין מקום לפצות. גם לעתיד, אין מקום לפצות. נוסף על כך שהתובע לא טען דבר בנושא, הנכות שנותרה בגין מגבלה בפתיחת הפה, אינה מצריכה עזרה מאחרים.
10. הוצאות לעבר: לא נטען על ידי התובע כי נשא בהוצאות ולא צורפו ראיות על הוצאות כאמור. מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיח בראיות של ממש. בהיעדר טענה בעדות התובע כי נשא בהוצאות כאמור ומשלא הוכחו ההוצאות הנטענות- אין מקום לפיצוי.
11. הוצאות רפואיות בעתיד: פרופ' סרוג'י התיחס בחוות הדעת שלו לטיפולים והעלויות להם ידרש התובע. הוא ציין כי התובע זקוק לטיפול שורש בשן 31 שעלותו 900 ₪. הוא ציין כי נדרש מבנה וכתר לשן 31 בסך כולל של 2,450 ₪. עוד הוסיף המומחה כי יהיה צורך בניתוח לטיפול בדלקת בסיס שן 31 שעלותו 2000 ₪. נוסף על כך יידרש התובע לטיפול אורטודנטי מתאים בסך של 10,000 ₪. עוד הוסיף המומחה שאת הכתר יש להחליף כל 12 שנה.
12. בנושא העלויות והטיפול בשן 31 , המומחה פרופ' סרוג'י נשאל בשאלות הבהרה ששלח לו הנתבע. הוא אישר כי אינו מומחה בשיקום הפה או בטיפול שורש אך הוא הסביר כי מדובר בסוגיה של רפואת שיניים בסיסית ואינה מצריכה מומחיות כדי לענות לה. אינני רואה סיבה מדוע לסטות מקביעותיו של המומחה גם בנושא זה של הטיפול הנדרש ועלותו.
13. עלות הטיפולים הם 15,350 ₪. לגבי החלפת הכתר: 1800 ₪ כל 12 שנה בהיוון כפול כל 12 שנה עד גיל 70 מדובר בסכום של כ- 3,200 ₪. בהקשר זה אציין כי חישבתי את הטיפולים של החלפת הכתר עד גיל 70. אין מקום לפסוק עד סוף תוחלת החיים גיל 82, שעה שמדובר בטיפולי שיניים. לא כללתי בחישוב החלפה נוספת של הכתר מעבר לגיל 70 .

סה"כ עבור טיפולי שיניים אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 18,550 ₪.

אין מקום לפיצוי בגין הוצאות נוספות לעתיד.

1. סה"כ גובה הנזק:

הפסד שכר בעתיד 90,000 ₪

הפסדי פנסיה 11,000 ₪

כאב וסבל 45,000 ₪

טיפולי שיניים 18,550 ₪

סה"כ 164,550 ₪

1. הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך של 164,550 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 24,000 ₪ בהתאם לתעריף המינימלי כאמור בתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע את הוצאות העד מטעמו כפי שנקבע בהחלטה מיום 26.5.21 , וכן את האגרה ששילם התובע עם פתיחת ההליך וכן את חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט- תשלומים אלה ישולמו לתובע לפי קבלות שיומצאו לנתבע.

1. הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.