12 מרץ 2019

לפני:

כב' הרשמת ערמונית מעודד

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת 3 (להלן– הנתבעת) להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה ככל שתביעתו כנגדה תידחה.

2. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ולהלן אפרט נימוקיי.

3. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. עם זאת, בדומה לזכויות אחרות, אין המדובר בזכות מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים ובכלל זה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.

(ראו ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג (54) 38).

4. ביום 2.9.16 נכנסה לתוקף תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן – התקנות) אשר קובעת כי ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. (עתירה לביטול תקנה 116א זו נדחתה על ידי בג"ץ משנפסק, כי התקנה תוקנה בסמכות והיא סבירה ומידתית (בג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים (17.9.18)).

מן הכלל אל הפרט-

5. כמצוין בכתב התביעה, התובע הוא נתין מדינת אריתריאה אשר מתגורר בישראל ולפיכך, בהתאם לתקנות, הכלל הוא כי להורות על חיובו בערובה.

במסגרת בקשתה, טענה הנתבעת כי היא התקשרה עם הנתבעת 4 ששימשה כחברת כוח אדם בענף הבנייה באמצעותה הועסק התובע. התובע לא הציג ראשית ראיה להוכחת חבותה של הנתבעת אלא טען בעלמא לקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים.

הנתבעת הוסיפה, כי מתלוש השכר הבודד שצורף לכתב התביעה עולה כי מעסיקתו הייתה הנתבעת 4 והוא קיבל את מלוא הזכויות להן היה זכאי. לפיכך טענה הנתבעת, כי בהתאם לדין ולפסיקה יש להורות על חיובו של התובע בהפקדת ערובה.

התובע התנגד לבקשה וטען כי הנתבעת היא שהעסיקה אותו ולחלופין כי עליה לשאת בתשלום זכויותיו ביחד ולחוד עם הנתבעת 4 מכח היותה מעסיק במשותף, בחצריה הועסק התובע. התובע הוסיף כי הנתבעת לא עמדה בחובתה, ניכתה משכרו ביתר עבור ביטוח רפואי ולא שילמה לו בגין ימי חופשה.

6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתיק בית הדין לא שוכנעתי כי התובע המציא ראשית ראיה להוכחת תביעתו. כעולה מדברי ההסבר לתקנות, אין די בקיומה של ראשית ראיה לעצם קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, אלא מוטלת על התובע החובה להביא "ראשית ראייה" לכך שיש יסוד לכך שהנתבעת לא קיימה את חבותה כלפיו (ראו את דברי ההסבר לתקנות).

7. במסגרת כתב התביעה טען התובע כי הוא הועסק על ידי הנתבעת בחודשים 6-7/2017 וכן בחודש 2/2018 עד לאמצע חודש 3/2018, סך הכל 3.5 חודשים.

התובע עתר לחיוב הנתבעת בגין שכר עבודה לחודש 3/2018 בסך 4,265 ₪, השבת ניכוי ביתר בסך כולל של כ- 4,000 ₪ (סעיפים 24 ו- 25 לכתב התביעה), גמול שעות נוספות בסך של 1,575 ₪, פדיון חופשה בסך 1,120 ₪ והפרשות לפנסיה בסך 4,521 ₪.

למעט שני תלושי שכר, לא צירף התובע כל ראיה להוכחת תביעתו ולא ניתן ללמוד מתלושים אלו על חבות כלשהי כלפי התובע, לאור תקופת העבודה הקצרה והתלושים החסרים.

אשר לטענה בדבר אי תשלום שכר עבודה לחודש 3/2018 – הרי שמכתב התביעה עולה כי נספח ב' נערך על ידי התובע לצורך חישוב שכר העבודה המגיע לו בגין חודש זה. הואיל ואין ראיה כלשהי לכך שהתובע עבד בחודש זה, הרי שלא מצאתי כי יש בטענת התובע לפיה הנתבעת מודה בכך שלא שילמה לנתבעת 4 תשלום כלשהו בגין חודש 3/2018 כדי להוביל למסקנה כי התובע זכאי לתשלום שכר עבודה בגין חודש זה וכי יש לחייב את הנתבעת בתשלום זה.

יש לזכור כי בתיק דנן, על מנת לחייב את הנתבעת בשל הפרת חובותיה כטענת התובע, על התובע ראשית להוכיח כי הוא זכאית לתשלום כלשהו בגין תקופת עבודתו ושנית, עליו לשכנע את המותב שישב בדין כי יש להטיל חבות זו על הנתבעת.

8. מבלי לגרוע מהאמור, התובע לא הוכיח כי ניתן יהיה להיפרע ממנו אם התביעה תידחה, בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה וכן לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימים טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לפטור אותה מהפקדת ערובה.

9. לנוכח המפורט - דין הבקשה להתקבל .

אשר לסכום הערובה - לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות בתיק אני סבורה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות פסיקת ערובה על הצד הנמוך ולא בסכום שהתבקש, זאת, בשל העובדה כי כנגד הנתבעת 4, מעסיקתו של התובע, ניתן צו פירוק ובהתאם לפסיקה יש בכך בנסיבות מסוימות כדי להטיל חבות על המשתמשת (הנתבעת).

זאת ועוד, בית הדין ער לכך כי בנסיבות שבהן ניתן צו פירוק כלפי המעסיקה, הרי שקיים קושי לתובע להציג ראשית ראיה להוכחת תביעתו לרבות הגשת מסמכים המעידים על תקופת העסקתו ועל תנאי שכרו.

לפיכך, ובשים לב לסכום התביעה ושיעור ההוצאות הנפסקות בהליכים מהסוג דנן מצאתי לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 1,200 ₪.

סכום זה יופקד בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידי התובע.

ככל שלא תופקד הערובה במועד שנקבע – תימחק התביעה.

10. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' אדר ב' תשע"ט, (12 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.