מבוא

1. לפניי תביעת התובע יליד 24.10.99 בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 6.9.17 (להלן: "התאונה"). התאונה היא "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1974.
2. אין מחלוקת בשאלת החבות, המחלוקת היא בשאלת שיעור הנזק בלבד.
3. פסק-הדין ניתן לאחר שהובאו לפניי הראיות כדלקמן:

ראיות התובע: תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של התובע, אביו ואמו; חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ד"ר שי טננבאום, אורתופד; תיעוד רפואי וקבלות.

ראיות הנתבעת: תיעוד רפואי ואישורים בדבר תשלומי המל"ל ששולמו לתובע בגין התאונה.

כן שמעתי בתום שמיעת הראיות את סיכומי ב"כ בעלי הדין.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם ייאמר אחרת.

קורות התובע מאז התאונה

1. עובר לתאונה סיים התובע את לימודי התיכון במגמת ביולוגיה וביו-טכנולוגיה והוא מחזיק בתעודת בגרות מלאה, הכוללת 5 יחידות לימוד בביולוגיה. התובע אמור היה להתגייס לצה"ל ביום 25.3.18, ולשם כך היה עליו לעבור גיבושים ביחידות קרביות בהתאמה לפרופיל הרפואי שנקבע לו עובר לתאונה.
2. ביום 6.9.17 במהלך נהיגתו בקטנוע, נאלץ התובע לבלום בלימת פתע, בעטיה סטה הקטנוע ממסלול נסיעתו, נכנס לתוך בור בכביש, והתובע "עף" ממנו. ממקום התאונה הועבר התובע לביה"ח ברזילי באשקלון שם טופל בתחילה בחדר הלם במחלקת טיפול נמרץ. בבדיקתו נמצא כי נפגע בין היתר, בקרסול ימין ובירך וכן אובחנו פציעות שכללו חזה-אויר ופגיעת טחול, בגינן אושפז להשגחה במחלקה הכירורגית. בהמשך, הועבר למחלקה האורתופדית בשל שבר בקרסול ימין וחתך בירך ימין. התובע עבר ניתוח שיחזור פתוח וקיבוע פנימי של השבר בקרסול. לאחר הניתוח, קובע הקרסול בגבס. יצוין כי החתך בירך ימין טופל ונחבש במהלך האשפוז במחלקה הכירורגית.
3. ביום 12.9.17 שוחרר התובע מביה"ח עם הוראות להמשך מעקב וטיפול רפואי, והליכה ללא דריכה על רגל ימין לתקופה של 6 שבועות לפחות ועד להורדת הגבס.
4. ביום 27.10.17 שב התובע ופנה לביה"ח בשל כאב ונפיחות בירך ימין. במלר"ד בוצע ניקור של סרומה בירך ימין, יקב כאב ונפיחות בירך. למחרת היום טופל ניתוחית בסרומה באמצעות פתיחת כיס הנוזל, שטיפות והטרייה. בהמשך האשפוז נוכח צמיחת חיידק מסוג MSSA בתרבית, המשיך בקבלת טיפול אנטיביוטי תוך ורידי. ביום 2.11.17 שוחרר לביתו עם המלצה להמשך טיפול אנטיביוטי ומעקב במרפאות חוץ. לאחר הסרת הגבס בחלוף כ- 6 שבועות ממועד התאונה החל התובע בהליכה. בהמשך, התמיד התובע בטיפולי פיזיותרפיה, בתחילה, במסגרת קופ"ח ולאחר מכן במסגרת שירותו הצבאי. ייאמר כי התובע הרבה לפנות למוקד "ביקור רופא" בשל כאב בקרסול ימין, נוכח תלונותיו על קשיי תפקוד בשל העומס והמטלות להם נדרש עם גיוסו לצה"ל.
5. ביום 26.3.18 גויס התובע לצה"ל ולדבריו, שלא נסתרו, הפרופיל הרפואי הורד בעקבות התאונה מ- 97 ל- 45. התובע עבר טירונות צה"לית בת כחודש ימים, שובץ בתחילה לשירות כמאבטח עם נשק, ובהמשך כאחראי מטבח בעבודה במשמרות. התובע אמור להשתחרר מצה"ל ביום 26.11.20.

הנכות האורתופדית

1. ביום 4.2.19 נבדק התובע ע"י המומחה. בפני המומחה התלונן התובע על הליכה וצליעה וקושי בהליכה מרובה; כאב ותחושת "כבדות" בקרסול; אינו מסוגל לבצע פעילות גופנית כפי שביצע בעבר; מלין על נפיחות ורגישות סביב הקרסול; מלין על רגישות, גרד ומראה הצלקת בירך ימין.
2. בבדיקה הקלינית, מצא המומחה כי התובע מתהלך בהליכה בצליעה מזערית; נפיחות ירך ימין באזור הצלקת הניתוחית ללא דילול (דלדול???) שרירים או נפיחות השוק, הקרסוליים וכף הרגל. בירך ימין בצמוד לקו התחתון של לבניו, צלקת בירך ימין דמוית L באספקט האחורי ולטרלי של הירך המקורבת, בממדים של 7/17 ס"מ. הצלקת אינה רגישה למישוש, שטוחה, תנועת מרפקי הירך והברך שווה, חופשית ומלאה דו-צדדית. כוח גס ותחושה לאורך הגפה שמורים וזהים לצד השני.
3. אשר לקרסול – נמצא מנח תקין של קרסול והינדפוט, התובע ביצע עליה על קצות בהונות על שתי רגליו, וכל אחת לסירוגין. נמצאה רגישות במישוש קרסול ימין על פני הפטישון הלטרלי והמדיאלי. ללא נפיחות. תנועת הקרסול מימין נמצאה מוגבלת במידה קלה, ללא חריקות בהנעת הקרסוליים. יציבות שמורה דו-צדדית. כן אובחנה צלקת ניתוחית מדיאלית על פני הקרסול באורך של כ- 4 ס"מ, שטוחה, לא רגישה. כמו כן אובחנה צלקת לטרלית קווית שטוחה לא רגישה באורך של כ- 9 ס"מ. נמוש קיבוע פנימי באספקט לטרלי. לא נמצאה רגישות גידים בחוצה קרסול. מנח אצבעות תקין ללא קלוסיטי. תחושה בקרסול בכף הרגל שמורה דו-צדדית.
4. המומחה קבע לתובע נכות בשיעור של 5% בהתאמה לסעיף 35 (1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), בגין מצב לאחר ניתוח שבר קרסול בימלאולרי, ובגין הגבלה קלה בטווחי התנועה וכיו"ב, עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי. בגין צלקת מכערת לאחר חתך הירך, ומצב לאחר ניתוח, קבע המומחה נכות לצמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות.
5. בנוסף, קבע המומחה לתובע אי-כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 2.11.17, מועד שחרורו מהאשפוז השני. נוסף על כך, קבע נכות זמנית בשיעור של 30% לתקופה של 3 חודשים נוספים ממועד השחרור מהאשפוז.
6. הצדדים לא זימנו את המומחה לחקירה ולא שלחו לו שאלות הבהרה.

הנכות התפקודית

1. מעדות התובע ומחוות דעתו של המומחה עולה כי התובע צולע צליעה מזערית תוך כדי הליכה. המומחה קבע בחוות דעתו כי קיימת הגבלה ביכולתו לבצע מאמצים כדוגמת עמידה ממושכת, הליכה מרובה, פעילות גופנית וכיו"ב. לטענת התובע, רגלו נוטה הצידה והוא מתקשה בהליכה מהירה בשל כאב, ואף מרגיש כי הרגל כבדה לאחר הליכה. כן הוא חש לדבריו את הפלטינות בקרסול המציקות לו, ומוגבל בתנועות קרסול ימין ביחס לרגל שמאל.
2. אשר לצלקות – המומחה קבע כי אינן רגישות, אך קבע כאמור נכות צמיתה בגין הצלקת בירך המכוערת למראה. לטענת התובע, הוא סובל מעקצוצים וגירודים באזור הצלקת והירך ומעין חוסר תחושה בצלקת. לדבריו, הוא ממעט ללכת לים מאז התאונה, שכן הוא חש בושה בצלקת הנראית בעת שהוא לובש בגד ים או מכנס קצר. הוסיף וציין התובע כי בדעתו לעבור ניתוח קוסמטי בעתיד על מנת לתקן את הצלקת בירך.
3. במהלך הדיון חשף התובע בפני הנוכחים את הצלקות שתועדו על ידי בית המשפט בפרוטוקול הדיון: "התובע הציג את הצלקת בירך ימין. צלקת גדולה בולטת בגובה הקרוב לעכוז, אולם מתחת ללבנים שלו. הצלקת בולטת מאד, מכוערת מאד ואף מעבר למה שניתן להתרשם מתמונות 131 – 134 שצורפו לתצהיר התובע. כן הציג התובע, צלקות משני הצדדים החיצוניים של רגל ימין. עסקינן בצלקות התואמות בתיאורן לפירוט בעמ' 4 לחוות הדעת" (עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת יום 16.6.20).
4. עסקינן בבחור צעיר שטרם כתב את סיפור חייו, אשר אמור להשתחרר מצה"ל בעוד מספר חודשים. מצאתי לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור של 7%, הכוללת בחובה נכות אורתופדית תפקודית בהתאמה לנכות הרפואית, ונכות תפקודית בשיעור של כ-2% בגין הצלקת בירך, אשר לא ניתן להתעלם לחלוטין מהשלכותיה וממשמעותה.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

1. התובע אמור להשתחרר מצה"ל ביום 25.11.20 במלאות לו כ-21 שנים. עד הגיעו לגמלאות תיוותרנה לו כ-46 שנות עבודה. השכר הממוצע במשק ברוטו, כולל עובדים זרים, הידוע נכון למועד פסה"ד עומד על סך של 10,604 ₪, ולאחר ניכוי מס הכנסה- 9,774 ₪. על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 7% ולאחר היוון כפול, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 198,000 ₪ במעוגל, בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד.

הפסד תנאים סוציאליים

1. בגין אובדן הפרשות מעביד לפנסיה בשיעור של 12.5% מהפסדי השכר, זכאי התובע לפיצוי בסך של 24,750 ₪.

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד

1. התובע אושפז סך הכל 14 יום. במהלך אשפוזיו עבר התובע שני ניתוחים. שוכנעתי כי הוריו של התובע סעדו אותו במהלך אשפוזיו, כי האם המשיכה לסעוד את התובע בסמוך לאחר שחרורו מהאשפוז הראשון, וכי האב עשה כן לאחר שחרורו של התובע מהאשפוז השני, בין היתר, עקב הצורך להזריק לתובע זריקות לתקופה של 40 יום, עקב הזיהום שנגרם בעקבות האשפוז הראשון.
2. ייאמר כי התובע היה מרותק למיטתו במשך כחודש ימים, בהמשך התנייד בעזרת כיסא גלגלים והליכון ואחר כך במשך מספר חודשים עם קביים תוך שהוא נמנע מלדרוך על רגלו. נוכח מגבלותיו נדרש התובע לעזרת וטיפול הוריו הרבה מעבר

למקובל בין קרובים. הוריו אף סייעו בידיו להתקלח, להיכנס ולצאת מהשירותים ולהסיעו לטיפולים רפואיים.

1. לאחר שהבאתי בחשבון את כל טענות הצדדים, לרבות הפסד השכר שנגרם לאב בסמוך לאחר התאונה, ולעובדה כי התובע לא שכר שירותי עזרה בשכר, מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 8,000 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי

1. התובע הגיש קבלות על סך של כ-1,200 ₪ בגין הוצאות רפואיות שנגרמו כתוצאה מהתאונה. מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי לעבר ולעתיד.

הוצאות נסיעה מוגברות

1. נוכח מהות הפציעה והמגבלות התפקודיות שנגרמו לתובע יש להניח כי מפעם לפעם יידרש להוצאות נסיעה מוגברות כתוצאה ממגבלות אלו. מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין רכיב נזק זה.

הנזק הלא ממוני

1. בגין 14.5% נכות ו-14 ימי אשפוז מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 31,100 ₪. מוסכם על הצדדים כי יש לנכות השתתפות עצמית בסך של 25,000 ₪ מהפיצוי הלא ממוני ולפיכך הנני לפסוק לתובע סך של 6,100 ₪ בגין רכיב נזק זה.

סיכום

1. להלן סיכום נזקי התובע:

הפסד כושר השתכרות לעתיד - 198,000 ₪

הפסד תנאים סוציאליים - 24,750 ₪

עזרת קרובים לעבר - 8,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפול רפואי - 5,000 ₪

הוצאות נסיעה מוגברות - 10,000 ₪

נזק לא ממוני - 6,100 ₪

סה"כ 251,850 ₪

תשלומי המל"ל

1. מוסכם על הצדדים כי בגין התאונה שולם לתובע על ידי המל"ל סך כולל של 15,366 ₪, אותו יש לנכות מהפיצוי שייפסק לתובע. לפיכך, מסתכם הפיצוי בסך של 236,484 ₪.

סוף דבר

1. לפיכך, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 236,484 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% ובצירוף אגרת בית משפט והוצאות בית משפט כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.