1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 9.4.2018 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור של 15% בתחום הנפשי בלבד (תוך הפעלת תקנה 15 במלואה) ודחתה את ערר המערער על החלטת ועדה מדרג ראשון, אשר לא הקנתה למערער נכות בגין חבלה קהה בעין ימין.

רקע

2. המערער, נהג במקצועו, נפגע בתאונת עבודה ביום 5.8.2015 עת הותקף על ידי אחד הנוסעים. הערעור נסב על קביעת הוועדה בתחום רפואת העיניים בלבד.

3. ביום 9.4.2018 התכנסה כאמור הוועדה. באשר לעיניים, קבעה הוועדה כי היא עיינה בחוות דעת היועץ פרופ' בירן ומאמצת את החלטתו (סעיף 10 לפרוטוקול). פרופ' בירן בדק את המערער ביום 27.6.2017 והפנה אותו לבצע בדיקות עזר. ביום 26.3.2018 סיכם היועץ, לאחר עיון בבדיקות העזר, כי יש להותיר על כנה את קביעת הוועדה מדרג ראשון, לפיה לא נותרה נכות עינית בגין הפגיעה. פרופ' בירן לא קיבל את מסקנות המומחה מטעם המערער, ד"ר ניזאר בשארה.

4. המערער הגיש כאמור ערעור זה על החלטת הוועדה.

המשיב הגיש תשובה לערעור ונתן בה את הסכמתו "להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים וליועץ העיניים אשר יידרש לבחון ולהתייחס לחוו"ד ד"ר ניזאר אשר קבע כי יש להעניק נכות לפי סעיף 63(ב) לתקנות בגין אישון מורחב".

תשומת לב הוועדה לממצאים אשר צוינו על ידי היועץ בבדיקתו מיום 27.6.17 אשר ציין "בעין ימין גירוי בינוני אישון מורחב לא מגיב לאור".

החלטת הוועדה תהיה מנומקת וברורה.

הוועדה תזמן את המערער ותאפשר לו לטעון בעניין".

5. בתגובתו לתשובת המשיב, טען המערער כי הוא מסכים להחזרת העניין לוועדה הרפואית לעררים וליועץ העיניים, אולם טען כי הוא אינו מסכים כי העניין יוחזר לאותו יועץ עיניים מהסיבה כי לטענתו פרופ' בירן, הביע דעה קדומה באשר לאובייקטיביות של המערער ושיתוף הפעולה שלו בבדיקה שביצע, תוך הפניה לטענותיו בעניין זה בערעור.

בדיון אשר התקיים ביום 14.11.2018, הבהיר ב"כ המערער כי המחלוקת אשר נותרה הינה אך ורק לעניין הרכב הוועדה והצדדים טענו לעניין זה לפרוטוקול.

החלטת הוועדה – 

6. חוות דעת יועץ עיניים מיום 27.6.2017

"ממצאי בדיקה: חדות ראיה בעין ימין ללא תחושת אור בעין שמאל 6/9 דרך חריר (לא הביא משקפיים לבדיקה הנוכחית).

עין שמאל תקינה על כל חלקיה, בעין ימין גירוי לחמתי בינוני אישון מורחב לא מגיב לאור, עדשה שקופה, קרקעית תקינה כולל דיסקה בצבע טוב עם גבול חד.

אין לראות חסר אפרנטי יחסי בפעילות האישון הימני, בבדיקה לא השאיר, אין הסבר בבדיקת העיניים ובנסיבות התאונה לחדות הראיה המופגנת בעין ימין.

ביצע ERG עם אלקטרודות DTL (שאמינותן נמוכה) ולא ביצע VEP.

מעיון במכתב השחרור מבית החולים עפולה מ 8.8.15 (שלושה ימים לאחר החבלה) מצוינת ראיה בעין ימין תנועת יד שבבדיקה נוספת במיון הגיע ל 6/12.

אבחנה: מצב לאחר חבלה במצח ימין

...

לאור העדר ההתאמה בין חדות הראיה לממצאי הבדיקה ולנסיבות התאונה יש צורך בבדיקת VEP הבזקי ודיפוסי. לאחר קבלת המבוקש יסוכם הדיון ללא נוכחות ויתיחס היועץ לחוות הדעת של ד"ר בשארה".

חוות דעת יועץ עיניים מיום 26.3.2018

"ממצאי הבדיקה: היועץ עיין בממצאי בדיקה האלקטרופיזיולוגית מ 21.1.18, בבדיקה זו VEP דיפוסי סוכם כי מתאים לירידה ירודה ביותר מימין ובעל מאפיינים טובים פחות מהצפוי על פי חדות ראיה בעין שמאל. ב VEP הבזקרי נמצא עיכוב קל בהעברת המידע הראיתי, בשתי העיניים יותר מימין.

יצוין כי בבדיקה בחדר מיון בסמוך לאחר הפגיעה מ 8.8.15 הופקה חדות ראיה של 6/12 בעין ימין, המנגנון היחיד שבו אפשרית ירידה בראיה בעין אחת ללא פגיעה באמצעים השקופים או ברשתית על רקע חבלה קהה הוא נזק בלתי ישיר לעצב הראיה.

נזק כזה אמור להתבטא לאחר מעל שנתיים באטרופיה של העצב ואו חסר אפרנטי בפעילותו – שני ממצאים שלא נמצאו במקרה הנוכחי.

לגבי הבדיקה האלקטרופיזיולוגית – VEP דפוסי תלוי בשיתוף הפעולה של הנבדק לכן איננו מדד אובייקטיבי, ב VEP הבזקי לא נמצא הבדל בין העיניים שיכול להתאים לחדות הראיה המדווחת.

סיכום דיון ונימוקים: לאור האמור לעיל היועץ סבור שחדות ראיתו הממשית טובה בהרבה מזו שמופגנת בבדיקה, בלהתייחס לחות דעתו של ד"ר ניזאר – ד"ר ניזאר התיחס לחדות הראיה המדווחת וקובע קשר בין הירידה בראיה לכאורה לבין החבלה באופן סטמי וללא כל תימוכין פטופיזיולוגים ולכן היועץ אינו מקבל את מסקנותיו.

היועץ סבור שקביעת הוועדה מדרג I על פיה לא נותרה נכות עינית בגין הפגיעה הנדונה נכונה לאור ממצאי הבדיקה ובדיקות העזר הנוספות שבוצעו כמפורט לעיל".

ועדה מסכמת מיום 9.4.2018:

"...הועדה עיינה בחוד' של פרופ' בירן ומאמצת את החלטתו".

(יש לציין כי הציטוטים לעיל מפרוטוקול הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל ונפלו).

טענות הצדדים בתמצית, בסוגיה אשר נותרה במחלוקת

7. לטענת ב"כ המערער, מסקנת היועץ כי המערער לא שיתף פעולה בבדיקת ה – VEP וכי הוא מפגין ירידה מלאכותית בחדות הראיה, נובעת מדעה קדומה של היועץ בנושא אמינותו. לטענתו, היועץ מתבסס על כך כי בחדר מיון הופקה חדות ראיה 6/12 ועל כך כי מנגנון הפגיעה היחיד האפשרי לגרימת ירידה בעין אחת ללא פגיעה באמצעים שקופים או ברשתית על רקע חבלה קהה - הוא נזק בלתי ישיר לעצב הראיה, אשר אמור להתבטא באטרופיה של העצב. לטענת ב"כ המערער, לא ברור מהיכן שאב היועץ נתונים אלה אשר אינם קיימים במקרה של המערער. נטען כי מעיון בבדיקה בחדר המיון מיום 7.8.2015, אשר צורפה לערעור, לא ברור האם התוצאה 6/12 מתייחסת לעין ימין או שמאל. כמו כן נטען כי היועץ התעלם מבדיקה ביום הקודם, שם הופקה חדות ראיה בעין ימין 6/60 ובשמאל 6/6. כן נטען כי המומחה העריך את מידת שיתוף הפעולה של המערער בבדיקת ה – VEP מבלי שהיה נוכח באותה בדיקה עצמה.

8. עוד טען המערער, כי מעבר לפגמים המשפטיים אשר נפלו בעבודת היועץ, פרופ' בירן התייחס "בזילות" לחוות הדעת של ד"ר ניזאר בשארה, כאשר ציין כי ד"ר ניזאר קבע את הקשר בין הירידה בראיה לכאורה לבין החבלה "באופן סתמי". נטען כי מדובר בהתייחסות לא ראויה וכי היה על היועץ להסתפק בציון כי אין תימוכין פטופיזיולוגים לירידה בחדות הראיה. כן נטען כי בהתייחסות זו, יש כדי ללמד על כך שהיועץ בעל דעה קדומה בכל הקשור לאמינות המערער.

9. לטענת המשיב, אין לקבוע כי הוועדה נעולה בדעתה בעניין מצבו הקודם של המערער. נטען כי לא קיים חשש כי אם העניין יחזור לפתחה של הוועדה בפעם השנייה, היא לא תוכל לשקול בשנית את קביעתה בלב פתוח ובנפש חפצה. נטען כי היועץ הסיק חוסר שיתוף פעולה, כאשר הוא מציין שבבדיקה האלקטרו פיזיולוגית, ה- VEP הדפוסי תלוי יותר בשיתוף כאשר ה- VEP ההבזקי, אובייקטיבי יותר כיוון שהוא נבחן לפי תגובות המוח. כמו כן, נטען כי היועץ התבסס במסקנתו זו על בדיקתו ועל בדיקות מבית החולים אשר הראו חדות ראיה ברמה של 6/12.

דיון והכרעה

10. הלכה פסוקה היא כי עניינו של מבוטח יוחזר לאותה וועדה שכבר דנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר (עב"ל (ארצי) 231/09 קופפרברג נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.10.2009); עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הררי, מיום 28.4.2009), וכי החלפת הרכב ייעשה באותם מקרים נדירים בהם יש חשש ממשי כי הוועדה תהיה מקובעת על עמדתה או שהרכב הוועדה אינו נאות (עב"ל (ארצי) 282/99 אבן חן נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.9.2001).

11. לטעמי, המקרה דנן אינו נופל לגדר המקרים שבהם יש להורות על החלפת הרכב הוועדה או היועץ.

עמדת היועץ בנושא חוסר שיתוף הפעולה בבדיקת חדות הראיה בעין ימין, איננה בגדר "דעה קדומה" או עמדה לא אובייקטיבית. היועץ ציין בבדיקתו מיום 27.6.2017: "חדות ראיה בעין ימין ללא תחושת אור". היועץ תיאר בפירוט את ממצאי בדיקת העיניים שביצע, כך: "בעין ימין גירוי לחמתי בינוני אישון מורחב לא מגיב לאור, עדשה שקופה, קרקעית תקינה כולל דיסקה בצבע טוב עם גבול חד. אין לראות חסר אפרנטי יחסי בפעילות האישון הימני...". המומחה ציין כי אין בממצאים אלו ובנסיבות התאונה כדי להסביר את חדות הראיה אשר הפגין המערער (הכוונה ל"חדות ראיה בעין ימין ללא תחושת אור"). כן ציין היועץ כי בבדיקה נוספת שבוצעה בחדר המיון, לאחר ממצא של תנועות יד, נמצאה חדות ראיה של 6/12.

לאור אי התאמה זו, ביקש המומחה להפנות את המערער לבדיקות עזר – בדיקת VEP דפוסי והבזקי. בפרוטוקול מיום 26.3.2018 פירט היועץ את תוצאות בדיקות אלו מיום 21.1.2018 וציין כי בבדיקת VEP דפוסי: "סוכם כי מתאים לירידה ירודה ביותר מימין ובעל מאפיינים טובים פחות מהצפוי על פי חדות ראיה בעין שמאל". לגבי VEP הבזקי, ציין: "נמצא עיכוב קל בהעברת המידע הראיתי, בשתי העיניים יותר מימין". היועץ הסביר כי VEP דפוסי הינו מדד אובייקטיבי פחות מבדיקת ה VEP ההבזקי שכן הוא תלוי בשיתוף הפעולה של הנבדק, בעוד שב VEP ההבזקי, לא נמצא הבדל בין העיניים שיכול להתאים לחדות הראיה המדווחת. בנוסף, חזר היועץ על כך כי בבדיקה בחדר המיון בסמוך לפגיעה, הופקה חדות ראיה של 6/12 בעין ימין וכן כי המנגנון היחיד שבו אפשרית ירידה בראיה בעין אחת ללא פגיעה באמצעים השקופים או ברשתית על רקע חבלה קהה, הוא נזק בלתי ישיר לעצב הראיה אשר אמור להתבטא לאחר מעל לשנתיים באטרופיה של העצב ו/או חסר אפרנטי בפעילותו.

המומחה ציין כי מדובר בשני ממצאים, אשר לא עלו בבדיקת המערער. על סמך כלל האמור, הסיק המומחה כי חדות הראייה הממשית של המערער, טובה בהרבה מזו שהפגין. מסקנת המומחה אם כן מבוססת על ידע מקצועי, על ממצאי בדיקתו, אופי החבלה והפער שבין ממצאי הבדיקות אשר בוצעו בבית החולים מספר ימים לאחר הפגיעה.

יצוין כי היועץ לא התעלם מבדיקה קודמת בבית החולים, אלא ציין בפרוטוקול הראשון כי מדובר בבדיקה נוספת לבדיקה קודמת – "מצוינת ראיה בעין ימין תנועת יד".

אשר לטענת המערער כי המומחה אינו יכול להעריך חוסר שיתוף פעולה כיוון שלא נכח בבדיקת ה VEP הדפוסי, יש לציין כי היועץ הדגיש כי מדובר בבדיקה שאינה אובייקטיבית שכן היא מבוססת על שיתוף פעולה והסביר למעשה מדוע יש מקום להקנות יותר משקל לממצאי ה VEP ההבזקי (בו נמצא עיכוב קל בהעברת המידע הראיתי, בשתי העיניים יותר מימין וצוין לגביו כי לא נמצא בו הבדל כזה אשר יכול להתאים לחדות הראיה המדווחת). לא מדובר אם כן בבחינה בלתי עניינית.

אשר לטענה כי היועץ התייחס בזילות למומחה מטעם המערער, אין מקום לקבל טענה זו.

בעניין זה אין לי אלא להפנות להסבר היועץ בפרוטוקול מיום 26.3.2018 ולפיו למסקנת ד"ר ניזאר "אין תימוכין פטופיזיולוגיים". גם אם ניתן היה לבחור במילה עדינה יותר, אין בכך, בנסיבות העניין כדי ללמד על כך כי דעתו של היועץ אינה אובייקטיבית.

אכן, המשיב הסכים כי נפל פגם בהחלטת היועץ אשר מצדיק את החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים וליועץ העיניים על מנת שיבחן ויתייחס לחוו"ד ד"ר ניזאר אשר קבע כי יש להעניק נכות לפי סעיף 63(ב) לתקנות בגין אישון מורחב, תוך הפניית תשומת ליבו של היועץ לממצאים אשר צוינו על ידיו בבדיקתו מיום 27.6.17. בדיקה אשר לפה :"בעין ימין גירוי בינוני אישון מורחב לא מגיב לאור".

על כן, אינני סבור כי נפל פגם בעבודת היועץ או הוועדה אשר אימצה את החלטתו, כזה אשר מטיל מראש ספק בכך כי עניינו של המערער יבחן בשנית בנושאים המצוינים, באופן פתוח, ענייני ומקצועי.

13. על בסיס כל האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי כדלקמן:

א. עניינו של המערער יחזור לוועדה הרפואית לעררים וליועץ העיניים אשר יידרש לבחון ולהתייחס לחוו"ד ד"ר ניזאר אשר קבע כי יש להעניק נכות לפי סעיף 63(ב) לתקנות בגין אישון מורחב.

תשומת לב הוועדה לממצאים אשר צוינו על ידי היועץ בבדיקתו מיום 27.6.17 אשר ציין "בעין ימין גירוי בינוני אישון מורחב לא מגיב לאור".

ב. החלטת הוועדה תהיה מנומקת וברורה.

ג. הוועדה תזמן את המערער ותאפשר לו לטעון בעניין.

בפני הוועדה יובא סעיף 13 לפסק דין זה, בלבד.

14. לעניין הוצאות, הערעור התקבל בחלקו, אך יש להתחשב בכך כי המשיב הודיע על הסכמתו עוד טרם קיומו של הדיון. על כן, ישלם המשיב למערער שכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

15. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור, על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ט, (20 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.