עניין לנו בתביעה כספית על סך 187,121 ₪ ובתביעה שכנגד על סך 224,920 ₪ המבוססות על התקשרות עסקית בין הצדדים מחודש מרץ 2017 במסגרתה הזמין הנתבע 1 מוצרים מהתובעת לצורך ביצוע פרויקט עבודת תשתית שביצע בכביש 386.

התביעה מבוססת על יתרת חוב הנתבע כלפי התובעת בגין הזמנת המוצרים ואילו בתביעה שכנגד מעלה הנתבע טענות כנגד התנהלות התובעת באספקת הסחורה, התנהלות אשר הסבה לו נזק כלכלי.

התובעת הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרים בתחום הבטון.

הנתבע 1 (להלן – הנתבע), עוסק בתחום עבודות בניה ופיתוח אשר ביצע עבודה כקבלן משנה עבור הנתבעת 2 בכביש 386 .

הנתבעת 2 (להלן – זובלין יגר) הינה שותפות רשומה אשר שימשה קבלן ראשי לביצוע עבודת התשתית בכביש 386 . זובלין יגר ניהלה יחסי מסחר ממושכים מול התובעת עובר לעסקה נשוא המחלוקת.
לפי דרישת התובעת, חתמה על ערבות מיום 4.4.17 להבטחת התחייבויות הנתבע כלפי התובעת ועל בסיס ערבות זו הוגשה התביעה גם נגדה.

ביום 15.10.19 הודיעו התובעת וזובלין יגר על הסכמה לפיה התביעה נגד הנתבעת 2 תידחה ללא צו להוצאות והסכמה זו אושרה כפסק דין. בהתאמה, נדחתה ההודעה לצד ג'.

המחלוקת שנותרה נחוצה בירור הינה בין התובעת לנתבע.

התובעת טוענת כי סיפקה לנתבע מוצרים בהתאם להזמנת העבודה וכי הנתבע נותר חב לה סכום של 187,121 ₪ בגין כך.
הנתבע מאשר את אספקת הסחורה אולם מלין כנגד טיבה של חלק מהסחורה שסופקה וכן כנגד איחור בביצוע האספקה, התנהלות אשר הסבה לו נזק כספי ולכן טוען כי אינו חב לתובעת דבר, וההיפך מכך – על התובעת להשיב לו את הנזק שנגרם לו עקב התנהלותה בהיקף כספי של 224,920 ₪, הוא סכום התביעה שכנגד.

תמצית העובדות הרלבנטיות

1. העסקה נשוא המחלוקת מתייחסת לסחורה שהזמין הנתבע מהתובעת לצורך ביצוע עבודה בפרויקט קו מים בכביש מס' 386, שבוצע עבור חברת המים מקורות (להלן – הפרויקט). זובלין יגר שימשה כקבלן ראשי בפרויקט ואילו הנתבע שימש כקבלן משנה.
2. ביום 16.3.17 מסרה התובעת הצעת מחיר לנתבע בגין עלות ביצוע הסחורה המבוקשת לפיה עלות תעלה תעמוד על 1,250 ₪ ליחידה ועלות מכסה תעמוד על 3,320 ₪ ליחידה ובהתאם לכמות שהוזמנה, מדובר בהצעת מחיר על סך 257,800 ₪ בתוספת מע"מ. בהצעה זו נרשם כי 'מועדי האספקה יסוכמו בעת קבלת ההזמנה ויהיו כפופים למסגרת האשראי שתאושר על ידנו' (להלן- הצעת המחיר).
3. בעקבות הצעה זו התנהלה תכתובת דוא"ל בין נציגי התובעת, לבין נציגי זובלין יגר.
   בתכתובת זו, שהתנהלה בין הימים 30.3.17 ועד 2.4.17, מבקשים נציגי זובלין יגר מהתובעת לאשר כי זמן אספקת הסחורה יתבצע בשתי פעימות – הראשונה עד ליום 14.4.17 והשניה עד ליום 28.4.17. רונן, נציג התובעת, אינו מאשר מועדים אלה ובמקום זאת מבהיר כי זמן אספקה למלוא הסחורה יעמוד על 4 שבועות עבודה וכי זמן הייצור צפוי להתחיל בשבוע הראשון של חודש אפריל 2017.
   נציגי זובלין יגר לא הסתפקו בתשובה זו ועמדו על כך שהתובעת תתחייב לספק משלוח ראשון תוך 14 יום.
   מכיוון שהעתק התכתובת מועבר בזמן אמת לגורמים נוספים אצל התובעת, אזי ביום 3.4.17 נשלחה הודעה של סמנכ"ל התובעת, מר אלכס רוד, למנהל מפעל הייצור של התובעת, מר אלכס (סאשה) כצמן, לפיה הוא מבקש להתחיל ייצור מיידית ולהעביר תשובה חיובית לאנדרס מזובלין יגר בכל הנוגע למועד האספקה.
4. ביום 2.4.17 שלח הנתבע הזמנה מס' 527 לתובעת. בהזמנה זו הוא מפרט את כמות הסחורה שהוא מבקש לייצר עבורו ומוסיף כי 'אספקה לפי סיכום בשני שלבים מקום אספקה כביש 386'. בהזמנה זו אין פירוט מחיר כלשהו (להלן - ההזמנה).
5. ביום 13.4.17 מעביר הנתבע לתובעת מסמך נוסף המתייחס למחיר ההזמנה ובו נרשם בכתב יד, על גבי הצעת המחיר ' בסיכום עם רונן בתאריך 13.4.17 ....מחיר יח' נטו...תעלה...1150 ₪.. מכסה לתעלה...2980 ₪...'
6. ביום 20.4.17 בוצע תיקון למחירים שהעביר הנתבע במסמך מיום 13.4.17 כך שמחיר למכסה הועמד על 3,220 ₪.
7. הסחורה סופקה לאתר הנתבע בשלושה מועדים במהלך חודש מאי 2017 בתאריכים 3, 16, 28.
8. ביום 22.8.17 ולאחר דרישות תשלום מצד התובעת, העביר הנתבע לתובעת מכתב בו העלה טענות ביחס לנזק הכספי שהסבה לו עקב התנהלותה אותו העריך בסך 150,000 ₪. לכן, לאחר קיזוז, צירף המחאה על סך 98,280 ₪ לסילוק יתרת חובו הבלתי מוכחשת כלפיה, לסגירת חשבון.
9. במסגרת הליך זה עותרת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום יתרת חוב בגין שלוש חשבוניות כמפורט בכרטסת הנהלת החשבונות (נספח ו' לתצהיר התובעת) בסכום כולל של 187,121 ₪, לאחר שנוכו כל הסכומים שקיבלה מהנתבע על חשבון עסקה זו.
10. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר רונן וקסלמן, מנהל לקוחות (ת/1).

מטעם הנתבע הוגש תצהיר של אביו, מר חלמי אבו טועמה (נ/1).

שני העדים נחקרו ולאחר מכן הוגשו סיכומי טענות בכתב.

דיון והכרעה

סכום החוב נשוא התביעה

1. סכום החוב אינו שנוי במחלוקת ואף הוכח בראיות על ידי התובעת.
2. בנספח ה' – ו' לתצהיר רונן מצרפת התובעת תעודות משלוח בהן פירוט המוצרים שסופקו וכן חשבוניות שהופקו בגינם אך טרם נפרעו.

מנספחים אלה עולה בבירור כי החוב נשוא התביעה אינו כולל את כל הכמות שסופקה. הדבר מתיישב עם טענת הנתבע כי שילם סך של 98,280 ₪ .

1. הנתבע אינו מכחיש את קבלת הסחורה הנזכרת בתעודות המשלוח. התמחור במסמכים אלה מבוסס על התמחור במסמך מיום 20.4.17.
2. מאחר שהתובעת הוכיחה את אספקת הסחורה והנתבע לא מכחיש זאת, הוכח כי התובעת סיפקה את הסחורה ומשום כך הינה זכאית לקבל תשלום מהנתבע.
3. כעת נעבור לבחון את טענות הנתבע בנוגע לסכום החיוב וכן טענותיו בתביעה שכנגד.

תמחור הסחורה

1. הנתבע טוען כי אופן תמחור המוצרים על ידי התובעת מנוגד להסכמת הצדדים ולכן סבור כי אין מקום לחייבו בתשלום על פי הדרישה.
2. על מנת להכריע במחלוקת זו, יש לחזור לעיקרי ההסכמה ביסוד הזמנה זו.
   הוכח כי בחודש מרץ 2017 פנה חלמי לעובד התובעת, וליד מרזוק (להלן – וליד), אשר העביר לחלמי הצעת מחיר מיום 16.3.17 (להלן – ההצעה) בה צוינו המחירים הבאים -

בנמען ההזמנה נרשם כך – "א.ב. תשתיות בע"מ – לידי חלמי".

1. ביום 2.4.17 שלח הנתבע הזמנה לתובעת, ללא פירוט תמחור כלשהו.
2. ביום 13.4.17 העביר חלמי לרונן את טופס ההצעה עליה נכתב בכתב יד כך -

רונן אינו מכחיש את קבלת המסמך אולם לטענתו מדובר במחירים לא נכונים ולכן ביקש מחלמי לתקנם.

ביום 20.4.17 הועבר מסמך מתוקן, בו נכתב כך -

-

1. בחשבוניות נשוא התביעה דנן מופיעים המחירים לפי המסמך המתוקן מיום 20.4.17.

יש לציין כי התמחור המופיע במסמך מיום 20.4.17 הינו נמוך מן התמחור המופיע בהצעה.

1. הנתבע טוען בתביעה שכנגד כי חויב ביתר עקב תיקון המחירים, שלטענתו נכפה עליו על ידי רונן, ביום 20.4.17. טענה זו אינה מתיישבת עם חומר הראיות בתיק.

הנתבע לא מציג כל הסבר שהוא לתמחור שהעביר לתובעת ביום 13.4.17. תמחור זה אינו מתבסס על ההזמנה, אלא נמוך ממנה ולא הוכח מה עומד בבסיס תמחור נטען זה.

1. טענת כפייה הינה טענה המצריכה עמידה בנטל ראיה מחמיר. בענייננו, אילו אמנם סבור היה הנתבע כי מדובר בתמחור יתר 'כפוי' לא ברור מדוע יצר מצג של הסכמה עת חתם על העדכון מיום 20.4.17. מדובר למעשה במצג שווא כלפי התובעת אשר על בסיסו סיפקה את ההזמנה. הנתבע לא עמד בהרמת נטל ראשוני, קל וחומר שלא הוכיח כפייה כלשהי.

בנוסף, גם התמחור שלטענת הנתבע "נכפה" על ידי התובעת הינו נמוך מן התמחור בהצעה, וגם משום כך אין לנתבע על מה להסתמך בטענתו לתמחור ביתר ויש לדחות טענתו במישור זה.

1. אשר על כן, אני דוחה את טענת הנתבע לתמחור עודף. התובעת זכאית לתשלום בהתאם לחשבוניות ביסוד התביעה.

אספקת סחורה לא תקינה ועלות ביצוע התאמות

1. הנתבע טוען כי במשלוח מיום 3.5.17 הגיעו שלוש תעלות בגודל שאינו מתאים ולכן נאלץ לבצע להן התאמות בעלות של 9,000 ₪, סכום אותו על התובעת להשיב לו.
2. ראשית, מדובר בטענה המבוססת על עדות יחיד של צד המעוניין בתוצאת המשפט ולכן קשה לבסס עליה ממצא ראייתי (ס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]).
3. עם זאת, בסעיף 13 לתצהירו של רונן נמצא תימוכין לטענה זו. רונן מאשר כי 3 היחידות הראשונות שסופקו אמנם היו במידות שאינן מתאימות, אלא שלעמדתו, הדבר נבע משרטוטים או נתונים סותרים שמסר הנתבע לתובעת. למרות זאת, רונן מציין בתצהירו כי ניתנה לנתבע אפשרות לקבל יחידות חדשות אולם הוא בחר להשאיר ברשותו את היחידות שסופקו ואם נדרשה התאמה כלשהי, אזי מדובר בהתאמה פשוטה וזולה ולא בסכומים להם טוען הנתבע כיום.
4. רונן לא נחקר במישור זה וטענתו לא נסתרה. בנוסף, הדעת נותנת כי אילו אמנם היתה תקלה זו הסבה לנתבע נזק כספי, אין זה סביר שתלונה זו מצד הנתבע לא עלתה בזמן אמת ולא זכתה לתיעוד כלשהו. למעשה, עיון במסמכי התובעת מעלה כי תעודת המשלוח אליה מייחס הנתבע את התקלה (מספר 3-75-462418 מיום 3.5.17) שולמה ואינה מהווה חלק מהתביעה דנן. כלומר, בפועל, הנתבע למעשה פרע את דרישת התשלום ללא כל טענה ובהתנהלות זו יש לראות משום מחילה על אי התאמה, ככל שאמנם הסבה לו נזק כלשהו.

ודוק, לא הוכח כי אי ההתאמה מקורה בתקלת ייצור של התובעת ולא במסירת נתונים שגויים על ידי הנתבע. כמו כן לא הוכח כי עלות ההתאמה הינה אמנם לפי דרישת הנתבע בתביעתו.

1. מחמת כל הנימוקים דלעיל, יש לדחות גם רכיב זה בתביעה שכנגד.

מועד ביצוע האספקה וטענות לנזקים שנבעו מאיחור במועד זה

1. סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים מתייחס למועד בו סוכם ביצוע האספקה אל מול המועד בו סופקה הסחורה בפועל.

הנתבע טוען כי התובעת התחייבה לספק את כל המוצרים בשתי פעימות – באמצע ובסוף חודש אפריל ואילו התובעת טוענת כי התחייבה לספק תוך 4 שבועות עבודה. לחלופין, אף אם ניתן היה לקבל את עמדת הנתבע בנוגע לאספקה בשתי פעימות, אזי לטענת התובעת, המועד לתחילת מניין זמן האספקה צריך להיות מהמועד בו התקבלה הזמנת עבודה תקינה, קרי ביום 20.4.17 לכל המוקדם. כך שלטענת התובעת היא עמדה בזמן האספקה.

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אל מול המסמכים שנערכו על ידם בזמן אמת, אני סבורה כי יש לקבל את עמדת הנתבע במישור מועדי האספקה שסוכמו. למרות מסקנה זו, בפועל, אין מקום לחייב את התובעת בפיצוי כלשהו בין משום שלא הוכח כי נגרם כל נזק ובין משום שמועד האיחור בפועל היה מינורי וכי גם לנתבע היתה תרומה מסוימת לאיחור זה.
2. אין מחלוקת כי המוצרים סופקו במספר פעימות במהלך חודש מאי 2017, כמפורט בתעודות המשלוח.
3. בתכתובות הדוא"ל מול רונן חוזר ומציין רונן כי זמן אספקה הינו 4 שבועות עבודה. עמדתה העיקרית והמרכזית של התובעת הינה כי משעה שלא התקבלה הזמנה תקינה עד ליום 20.4.17, למעשה כלל לא מתחיל מניין הימים לביצוע האספקה. לכן, לעמדתה, משעה שהזמנה תקינה התקבלה רק ביום 20.4.17 ומשלוח ראשון סופק ביום 3.5.17, מילאה התובעת את חלקה בעסקה באופן מיטבי, חרף העיכובים שיצר הנתבע בהתנהלותו.
4. מעיון בתכתובת המיילים נוצר קושי לקבל עמדה זו של התובעת.

מחומר הראיות עולה כי לוח הזמנים לאספקה היה אילוץ משמעותי שכפתה זובלין יגר ולאו דווקא הנתבע עצמו. הוכח כי בין התובעת לזובלין יגר היתה מערכת יחסים עסקית טובה והיכרות מוקדמת ולכן, גם אליבא דתובעת, היה רצון לרצות את זובלין יגר שהיתה לקוח מוכר ורצוי.
רצון זה ניכר בתכתובת המיילים בין הצדדים, במסגרתה מאשר רונן בפנייתו לאנדרס מיום 2.4.17 כי תחילת הייצור מתוכננת לתחילת שבוע זה וכי התוצרים אמורים להתקבל תוך 14 יום מהתחלת הייצור. כלומר, חרף עמדת התובעת לפיה לכאורה לא התחילה לייצר עד 20.4.17, עת התקבלה הזמנה תקינה לעבודה, ניכר בבירור מהתכתובת כי הייצור החל אף קודם לכן וזו כנראה הסיבה בגינה הצליחה התובעת להתחיל באספקה כבר ביום 3.5.17.
בנוסף, מעיון בתשובתו של מר אלכס רוד מיום 3.4.17, עולה כי התובעת אכן התחייבה לאספקת המשלוח הראשון תוך 14 ימים.

ניתן לפרש את תשובתו של אלכס רוד גם לאספקה כוללת תוך 28 ימים, אך כאן הדבר אינו מפורש כמו ההתחייבות לגבי מועד אספקת משלוח ראשון.

אלכס רוד לא הובא לעדות מצד התובעת ונתון זה פועל לחובתה, במיוחד נוכח תשובתו של רונן במישור זה לפיה התכתובת מול מר רוד, סמנכ"ל התובעת, הינה 'התכתבות פנים מפעלית והיא בקשה' (ראו עמ' 5 ש' 4-5 לפרוטוקול).

עם זאת, יוער כי אין גם התחייבות מפורשת לכמות שתישלח באותו משלוח ראשון ואין חובה כי יהיה זה דווקא חצי מהסחורה.

1. כלומר, מחומר הראיות עולה כי התובעת התחייבה כלפי זובלין יגר לספק את הסחורה בשתי פעימות, האחת תוך 14 ימי עבודה והשנייה – 14 יום לאחר מכן. עוד עולה כי התובעת לא המתינה בפועל להזמנת עבודה 'תקינה' כפי עמדתה וניכר כי החלה בתהליכים לקידום הייצור כבר על יסוד התחייבות זובלין יגר לעמוד מאחורי התחייבות הנתבע.
   לכן, לכאורה, את מניין הימים ניתן להתחיל לכל המאוחר מיום 4.4.17, היינו המועד בו חתמה זובלין יגר על כתב הערבות אשר מכוחו נאותה התובעת לספק את הסחורה לנתבע.
   ודוק, על אף האמור, אין מקום לחשב את מניין הימים בשיטה המוצעת שכן לשיטת הנתבע עצמו, מועד האספקה הראשון לו ציפה היה ביום 28.4.17 ולכן יש לקבוע כי מועד זה הוא המועד הראשון לביצוע האספקה (ראו סעיף 17 לתצהיר חלמי וסעיף 16 לסיכומי הטענות מטעמו).

הגם שהתובעת לא עמדה במועדי המסירה להם התחייבה, אזי לשיטת הנתבע עצמו מדובר באיחור קל למדיי.

1. אמנם, גם איחור קל באספקת המוצרים יכול לגרום לעלויות ולנזקים שונים לנתבע.

הנתבע טוען כי נגרמו לו נזקים שונים בגין עלויות הובלה, עלות ימי עבודה שירדו לטמיון והשבתת כלים, בסך 250,000 ₪. הנתבע תחם את הסכום בגין רכיב זה בתביעתו לסך של 150,000 ₪. לאחר שעיינתי בטענות הנתבע במישור זה אני סבורה כי לא הוכח כל נזק בגין האיחור באספקה.

1. הנתבע מצרף לנספח י"ב בתצהיר נ/1 חשבוניות שונות בגין עלויות הובלה ופיקוח, אולם לא ניתן לשייך אותן דווקא לאספקת המוצרים מטעם התובעת.

כך, שתיים מן החשבוניות מטעם קונפינו נתיב בטוח בע"מ מתייחסות לשירות הסדרי תנועה זמניים בחודשים מרץ ויולי 2017 ( ראו חשבוניות מס' 12538 ו – 12612). חשבונית אחת של חברה זו מתייחסת לתקופה עד סוף מאי 2017 (ח-ן מספר 12588). בנוסף, הנתבע צירף חשבוניות מטעם נתיבי ישראל בגין העמדת פקחים וניידות בימים מסוימים, אך גם מתוכן קיימת רלבנטיות חלקית, מבחינת המועדים, לחשבונית אחת בלבד שמספרה 90007562.

זאת ועוד. גם מהחשבוניות הרלבנטיות לעניין המועדים לא הוכח מדוע מדובר בעלויות עודפות עקב איחור באספקת מוצרי התובעת, שהרי בהחלט ייתכן כי מדובר בחלק אינהרנטי לעלויות הנלוות לאספקה ממילא וכדבריו של הנתבע בחקירתו מהוות 'הוצאות טבעיות' של הפרויקט (ראו עמ' 12 לפרוטוקול ש' 34-35).
הנטל על הנתבע להוכיח טענה זו שכן מדובר בטענה במסגרת התביעה שכנגד שהגיש. אולם הנתבע בחר שלא להציג את יומני העבודה של הפרויקט, לא להביא ראיות לתמוך בטענות אלה ולא להציג נתונים חשבונאיים של עסקו ביחס לעלות העודפת הנטענת שנגרמה לו.

כך גם לעניין עלויות ימי עבודה והשבתת כלים להן טען הנתבע, לא צורף דבר לתמיכה בטענתו שהינה עדות יחידה.

1. יתרה מכך. הנתבע מאשר כי קיבל את מלוא התשלום עבור עבודתו מהמזמין, זובלין יגר. כלומר לא הוכח כי נגרם לו נזק כלשהו במישור זה. יש להניח כי אילו היה נושא בתשלום עודף כלשהו, היה מניח לפחות דרישה בנושא כלפי הקבלן הראשי, אולם הדבר לא נטען כלל.
2. טרם סיום, לאור התייחסות הנתבע בסיכומיו ל'הסדר כספי' כלשהו בין התובעת לזובלין יגר, טענה שלכאורה הובילה לדחיית התביעה בהסכמה נגד זובלין יגר, יש להתייחס בקצרה לטענה זו ולדחותה.
   הסכם הפשרה בין התובעת לזובלין יגר כלל הודעה מוסכמת בדבר דחיית התביעה, הא ותו לא. לא צויין תשלום כספי כלשהו וחזקה על הצדדים כי הינם פונים לבית המשפט בשקיפות ובתום לב. טענות הנתבע טומנות בחובן היבט של מרמה והן טענות קשות אשר ראוי היה להן שיובאו עם תימוכין ראייתי מוצק ולא כהשערה גרידא. בנוסף, יש לזכור כי התביעה נגד זובלין יגר הוגשה מחמת ערבותה בלבד, קרי החבות העיקרית רובצת לפתחו של הנתבע. לכן, לכאורה, ניתן למצוא היגיון בהחלטת התובעת לדחות את התביעה ביחסים מול זובלין יגר, אשר נומקה בכך שאיחרה את המועד לדרישת תשלום מהערבה, שכן הדרישה הופנתה לאחר שזובלין יגר סיימה את כל תשלומיה לנתבע ולכן לא נותרה ברשותה כל כספים לעכב.

סוף דבר, דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 187,121 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה על פי חוק מיום 1.9.17 ועד לתשלום המלא בפועל ובתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 45,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית, תוך שסוגיית ההוצאות בגינה קיבלה התייחסות במסגרת הפסיקה בתביעה העיקרית.

ניתנה היום, ח' אדר תש"פ, 04 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.