1. תובעת 1, חברת ביטוח, ביטחה במועדים הרלוונטיים לתביעה, רכב מ"ר 62-271-39.

תובעת 2 היתה המבטחת.

1. נתבע 1 היה, במועדים הרלוונטיים לתביעה, נהג משאית מ"ר 67-893-32.

נתבעת 2 ביטחה רכב זה.

1. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 18.12.16 בשעה 13.15 רכב התובעת נסע ישר בנתיבו. המשאית התפרצה לצומת בניגוד לתמרור עצור, המוצב בכיוון נסיעתה ופגעה ברכב התובעת וגרמה לו נזקים. התובעת מבקשת פיצול סעדים לעניין הנחת העדר תביעות.
2. בכתב ההגנה נטען כי במועד התאונה רכב הנתבעים היה בעמידה לפני כניסה לצומת, כאשר בכוון נסיעתו מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה". רכב הנתבעים החל להיכנס לצומת

בנסיעה איטית ובמשנה זהירות. לפתע רכב התובעת הגיח מימין במהירות מופרזת, התפרץ לתוך הצומת בפזיזות וברשלנות ופגע ברכב הנתבעים.

1. נהג רכב התובעים מר מג'די עפאוי העיד כי לפני ההגעה לצומת הוא ראה משאית נכנסת לצומת וממשיכה בנסיעה. הוא ניסה לברוח מהמשאית, אך היא פגעה ברכבו. כשירד מרכבו אמר לו נהג הנתבעים כי לא ראה שיש לו תמרור "האט ותן זכות קדימה".
2. בחקירתו הנגדית השיב כי הבחין במשאית ממרחק של 10 מ'. הוא יכול לראות את המשאית עוצרת על קו העצירה, אבל היא המשיכה בנסיעה. אם הנתבע היה עוצר, לא היתה תאונה. בעקבות התאונה הרכב הדרדר מעט אחורנית. לפני הצומת נסע במהירות 30 קמ"ש. סימני הבלימה של רכבו לאורך 17 מ' אינם נראים לעד כי המרחק מיציאתו עד לצומת יש 30 '. העד מכחיש כי נסע במהירות של 45 ק"מ, דהיינו 15 קמ"ש מעל המותר, כפי שנכתב בחוו"ד הבוחנת מטעמו. הבלם לא עצר מיידית כי היו אבנים על הכביש בעקבות עבודות. אם לא היה בורח לצד אלא ממשיך ישר, היה נהרג.
3. הגב' מירי שילר, הבוחנת מטעם התובעים הגישה חוו"ד לבית המשפט, שהתבססה על ביקור בזירת הארוע ביום 13.12.18, על תיק המשטרה שסווג כתאונת דרכים מס' 5493/16, אשר נסגר מחוסר ראיות וללא כתב אישום, על כתבי הטענות ותמונות מזירת הארוע.
4. בחקירתה הנגדית השיבה כי ביקרה בצומת אך לא ערכה מדידות. לא היה צריך לערוך מדידות כי היה תיק משטרה מפורט. היא סומכת על דו"ח הבוחן המשטרתי. הבוחן הגיע למסקנה שנהג המשאית לא עצר והיא גם הגיעה למסקנה כי נהג התובע נהג במהירות גבוהה מהמותר. המשאית לא חסמה את הנתיב של רכב התובעים. היא מתבססת על דו"ח

הבוחן שניתח את הטכוגרף, אך לא בדקה את הטכוגרף. מי שנכנס קודם לצומת זו המשאית ולא הרכב הפרטי, אבל לא כחוק.

1. נתבע 1 מר סרגיי בליאייב העיד כי הגיע לצומת והיה תמרור עצור והוא עצר. מצד ימן לא רואים את הכביש כי יש עצים, הכביש מתעקל ימינה. המשיך קצת לצומת, פתאום מישהו "טס" לצומת והוא נתן לו לעבור, ואז פתאום רכב התובע נכנס שמאלה ופגע בפגוש האחורי של המשאית. הוא נכנס מעט לנתיב כדי שיהיה לו שדה ראייה. 50 מ' לפני כן ראה את רכב התובע.
2. בחקירתו הנגדית השיב כי עצר עצירה מוחלטת בתמרור "עצור" והתקדם מספר מטרים כדי לתת לתובע לעבור ואז התובע פגע ברכבו. כשנכנס לצומת בהתקדמות הופיע רכב התובע. מאשר כי התאונה ארעה כשהוא חוסם את כל הנתיב הימני שנמצא בצד שמאל. הוא היה צריך להתקדם קצת כדי שיהיה לו שדה ראייה. הוא נתן לנהג התובעים לעבור וכל האוטובוסים עברו. הוא עצר כדי לתת לנהג התובעים לעבור. מהרגע שראה את רכב התובע ועד לתאונה עברה חצי שנייה.
3. מר קמישליב אנדרי, שישב ליד נתבע 1 העיד כי כשהגיעו לצומת, היה תמרור עצור ונהג המשאית עצר. הרכב של התובע הגיע במהירות והוא אמר לנתבע לעצור. התובע סטה מנתיבו ופגע ברכבם. הוא הבחין ברכב התובע בצד ימין במרחק 70-80 מ' לפני שעצרו ואמר לנתבע 1 לעצור. רכב התובע המשיך להתקדם לפני המשאית 30 מ' ועצר בפתאומיות וסטה שמאלה ופגע ברכבם.
4. בחקירתו הנגדית השיב כי הם עצרו בעצור והחלו להתקדם רגיל.
5. ב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה.
6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהן ולאחר שבחנתי את עדויות העדים שהעידו בפניי, מצאתי כי:
7. נהג התובעות נסע במהירות מעל המותר בחוק.
8. על פי עדות העד מטעם הנתבע שישב לידו, רכב הנתבע עצר לפני תמרור עצור ואח"כ התקדם כרגיל.
9. ליד שלט העצור לא היה לנהג הנתבעים שדה ראייה והיה חייב להתקדם מעט כדי לפתוח שדה ראייה.
10. המסקנה העולה היא כי נהג הנתבעים אחראי לתאונה, אך ישנה רשלנות תורמת של נהג התובעת שנכנס לצומת במהירות מופרזת.

לפיכך אני מחלק את האחריות באופן שנהג הנתבעים אחראי ב- 80% ונהג התובעים ב- 20%.

1. לנוכח האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם את שכר העדים וכן לשלם לתובעים סך של 80,959 ₪ בצירוף אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 10.5%.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020, בהעדר הצדדים.