בפניי בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את הנכות שנקבעה על ידי וועדת עררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), לפי סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

רקע עובדתי וההליכים שהתנהלו במל"ל:

1. התובע, יליד 1954, נפגע בתאונת דרכים ביום 1.11.15 (להלן: התאונה). היות שהתאונה היתה גם תאונת עבודה הוא פנה אל המוסד לביטוח לאומי.

וועדה רפואית ראשונה (להלן: וועדה ראשונה) התכנס בחודש ינואר 2017 וקבעה לתובע 10%. הוועדה קבעה כי מחצית מהנכות יש לשייך למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה, וכן המליצה להפעיל את תקנה 15 בשליש.

על קביעה זו הגיש התובע ערר וביום 30.6.17 הוא נבדק על ידי ועדה רפואית לעררים (להלן: וועדת עררים ראשונה) שאישררה את קביעת הוועדה הראשונה בדבר גובה נכותו הנוכחית של התובע, 10%, אולם קבעה כי אין בממצא הרפואי מעברו, שהוא תיעוד רפואי משנת 2010 בדבר כאבי צוואר, כדי להצדיק ייחוס מחצית מהנכות הרפואית לעברו של התובע וקבעה כי מלוא הנכות קשורה לתאונה: "הוועדה עיינה בחומר הרפואי, במיוחד תוצאת הצילום ומתרשמת שלתובע ישנה מחלה ניוונית משמעותית בצוואר, אמנם לא הייתה מתלווה בתסמונת כאבים, אך גורמת לנוקשות בצוואר"

על קביעה זו הגיש המל"ל ערעור לבית הדין לעבודה (להלן: פסק הדין הראשון), שקבע כי "עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר תשקול בשנית עמדתה לעניין ניכוי מצב קודם, תוך התייחסות עניינית ומנומקת לבדיקת ה-CT מיום 3.11.15 ולרישום הרפואי מיום 29.4.15. הוועדה תסביר ותנמק באופן מפורט האם ניתן ללמוד מהממצאים בבדיקת ה-CT ומהמסמך הרפואי מיום 29.4.15 על קיומו של מצב קודם שאם היה המערער נבדק עובר לתאונה הייתה מוקנית לו נכות בהתאם לסעיף ליקוי כלשהו. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת" (ס' 16 לפסק דינה של כב' השופטת גרוס בב"ל 6094-08-17).

התובע נבדק בשנית על ידי וועדה רפואית לעררים ביום 1.6.15 (להלן וועדת עררים שנייה). הוועדה לא שינתה מקביעתה ונימקה החלטתה כדלקמן: "בדיקת CT הינה כלי עזר אבחנתי בלבד ואין בממצאיה כדי ללמד על ליקוי תפקודי. ליקוי תפקודי נקבע עפ"י ממצאי הבדיקה הגופנית בלבד ולכן, אין מקום לנכות מ. קודם בגין ממצאים בבדיקת CT לכן הועדה אינה מקבלת את ערעור המוסד.

גם על קביעה זו ערער המל"ל לבית הדין לעבודה (להלן: פסק הדין השני), הערעור התקבל תוך שנקבע, על ידי כב' ס. הנשיא השופט פרנקל, כי וועדת העררים השנייה לא ענתה על הוראות פסק הדין הראשון וכי "עניינו של המשיב יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שזו תפעל בהתאם לפסק הדין מיום 7.1.18 לפיו תשקול בשנית עמדתה לעניין ניכוי מצב קודם תוך התייחסות עניינית ומנומקת לבדיקת ה-CT מיום 3.11.15 ולרישום הרפואי מיום 29.4.15 הוועדה תסביר ותנמק באופן מפורט האם ניתן ללמוד מהממצאים... על קיומו של מצב קודם" (ב"ל 27548-06-18, פס"ד מיום 16.1.19).

וכך, חזר עניינו של התובע, בשלישית, אל הוועדה הרפואית לעררים שהתכנסה ביום 12.4.19 (להלן: וועדת העררים השלישית) הוועדה השלישית שלא שינתה ממסקנתה ונימקה זאת: ממצאים ב CT כשלעצמם אינם מקנים נכות ועל כן אין להתייחס אליהם בשום תנאי כאל ביטוי של מ. רפואי קודם. ב 19.4.15 אין כל תיעוד של הגבלה בטווחי התנועה של הצוואר ועל כן אין להתייחס למסמך זה כביטוי למ. קודם. הועדה דוחה את הערעור ומותירה את הנכות על כנה".

2. על החלטה זו לא הוגש ערעור. כעת עותרת הנתבעת להבאת ראיות לסתור ומבססת זאת על שני נימוקים עיקריים: ראשון, בפני הוועדה לא עמד מלוא התיעוד הרפואי, והיא לא נתנה דעתה על מצבו הרפואי המלאה והאמיתי של התובע, שנית, בפניי הוועדה עמדה חוות דעת רפואית פרטית שהגיש התובע, דבר שהשפיע על שיקול דעתה וקביעתה. הנימוק השלישי הוא כי הוועדה לא התייחסה כדבעי לתחלואה הנילווית הקשה בפרט בגילו ועברו של התובע. לטענת התובע, הוועדה התייחסה לעברו בכל שלוש הפעמים בהם נבדק על ידה, שכן על קביעותיה הגיש המל"ל עררים לבית הדין לעבודה שהורה לוועדה שוב ושוב להעמידו לבדיקה חוזרת.

המסגרת הנורמטיבית

3. סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו" .

בפסיקה נקבע כי הרשות להבאת ראיות לסתור תינתן רק במקרים חריגים בלב (ר' למשל, ע"א 577/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע,מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77) :

"יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמא למקרים כאלה יכול לשמש מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית המוסד ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה... לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסבורים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער... הינו גדול... פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד.

הרציונל בהלכה זו נובע מטעמים של יעילות הדיון השוני הטבעי שקיים בין מומחים רפואיים שונים, כמו גם הצורך באחידות. הגם שהיתר להביא ראיות לסתור יינתן רק במקרים חריגים, אין מדובר ברשימה סגורה. בהתקיים נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת, ייעתר בית המשפט לבקשת צד להבאת ראיות לסתור. כך למשל: "משקמו בלב הערכאה המבררת ספקות באשר לקביעתה של הוועדה הרפואית או כאשר נראה לבית המשפט שנפל פגם בדרך הסקת מסקנותיה (רע"א 6812/06 תייר נ' אטייה (20.2.07).

דיון והכרעה

4. בפרוטוקול וועדת הערערים הראשונה נרשם כי המסמכים הרפואיים שעמדו בפניי הוועדה היו צילום עמוד שדרה מיום 3.11.15, רישום מכרטיס רפואי מיום 29.4.15 ונרשם "כרטיס רפואי" באופן כללי ללא פירוט של אילו מועדים ואילו מומחים. בדוח הוועדה הראשונה פורטו המסמכים הבאים: צלום עמ"ש מיום 3.11.15, אולטרה סאונד צוואר מיום 20.11.15 ורישום רפואי של ד"ר ממנט מיום 2.11.13.

5. בחינת התיעוד הרפואי מעלה כי בחודש פברואר 2003 התלונן התובע כי מזה שלושה שבועות הוא סובל מכאבים בכתפיים קשור להתקנות בעבודה, ואפריל 2003 נדרש לצילום עמוד שדרה בו אובחנו שינויים ספונדילוטיים בגובה צ5 צ6 צ7" (כך במקור, ב.י.). בהמשך (13.4.03) נמצאה נפיחות מעב מעבר T1 C7"

בחודש יוני 2003 התלונן על כאבים בגב התחתון, ב2.1.04 עבר תאונת דרכים והתלונן על כאבים חזקים בצוואר, בכתפיים ובגב המרכזי. בחודש פברואר 2010 התלונן על "כאבי צוואר עיסוי עוזר חלקית" וההתרשמות היתה "רגישות מעל לשרירי צוואר משמאל" ובחודש יולי 2010 נרשם "כאבי צוואר ממשיכים". בתאריך 20.7.10 ביצע בדיקת CT של עמוד השדרה הצוואר כשהסיבה לבדיקה היתה "כאבים" ובבדיקה נמצאו שינויים ניוונים, בלט דיסק מרכז הגורם ללחץ על השק התקלי בגובה C4-C3 וכן בגובה C4-C5 (היו ממצאים נוספים). בחודש אוגוסט 2010 נבדק על ידי נוירולוג בשל כאבי גב.

בחודש פברואר 2013 התלונן שוב על כאבי גב וביצע בדיקות נוספות, צילום עמוד שדרה, אולטרה- סאונד כתף ימין.

עוד יצוין כי בתיעוד שצירפה הנתבעת מצוינת תאונת דרכים (שהיא גם תאונת עבודה) נוספת מיום 27.7.12 ומיום 2.11.14 לאחריה גם סבל מכאבים בצוואר (וגם בתאריך 25.3.18).

6 למרבית תיעוד זה אין ביטוי בוועדות העררים, והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהוועדה הראשונה כן התייחסה למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה, לשינויים הניווניים בעמוד השדרה הצווארי (DISH) ור' בעניין זה את פסק הדין בערעור הראשון, ישנה סבירות גבוהה כי לו היתה וועדת הערר בוחנת את מלוא התיעוד היתה מוצאת לייחס לעברו הרפואי של התובע או למצבו הרפואי הבסיסי של התובע חלק מהנכות.

7. כאמור, הנתבעת טענה כי בפניי הוועדות הרפואיות עמדה חוות דעת אורתופדית מטעמו של התובע. בעניין זה איני מקבלת את טענת התובע כי מדובר במכתב בלבד. "מכתבו" של ד"ר רוני בשוראי הינה חוות דעת לכל דבר ועניין: היא כוללת את פרטי המומחה, פרטי התובע, תלונותיו, ממצאים שגילה בבדיקה פיזית, סקירת בדיקת דימות והערכת דרגת נכות באחוזים, תוך הפנייה לסעיפים הרלבנטיים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956. גם בפרוטוקול הוועדות ההתייחסות אליה היא כאל "חוות דעת" ולא "מכתב".

8. כידוע, מקום שעמדה בפניי ועדה רפואית של המל"ל חוות דעת מטעם התובע (שאכן, כטענת התובע, אין בעניין זה לכשעצמו פגם כלשהו), הרי שיש בכך, בנסיבות המתאימות, כדי להצדיק מינוי מומחה מטעם בית המשפט במסגרת הבאת הראיות לסתור:

"נפגע המתייצב בפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ומציג בפניה חוות דעת של מומחים מטעמו זוכה ביתרון הנשלל ממנו במסגרת הוראת סעיף 6(א) המונעת הצגת חוות דעת רפואית מטעמו.

תכלית החוק והתקנות שהותקנו על פיו היא לייתר את הצורך ואת התועלת שבעצם הפניה אל המומחה שמטעם. תקנות המומחים אוסרות המצאת חוות דעת מטעם הצדדים למומחה שנתמנה על ידי בית המשפט והן אוסרות גם על המומחה לדרוש ולקבל חוות דעת כזו. הצגת חוות הדעת בפני הוועדה הרפואית אינה מתיישבת עם התכלית הזאת. פעולה שכזו אינה מתיישבת גם עם התכלית התחיקתית המוצאת לה ביטוי בסעיף 6(ב) לחוק הפיצויים, שעניינה הסתמכות על חוות דעת אובייקטיבית, להבדיל מחוות דעת מטעם אחד מן הצדדים. לפיכך, מקום בו הוצגו חוות דעת שכאלה והוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי סמכה החלטתה גם עליהן עשוי הדבר לשמש נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור". (א. ריבלין, תאונות הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית 2012), עמ' 785)

9. חרף האמור לעיל, ספק אם היה די בחוות הדעת כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. לא רק שבעוד שד"ר בשוראי העמיד את נכותו של התובע בגובה 15% הוועדות הרפואיות קבעו כי היא 10% בלבד, אלא שוועדת הערערים הראשונה ציינה בפרק "סיכום ומסקנות" כי "הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר בשוראי 15.1.17 והתרשמה שנכותו מתאימה ל 10% בלבד ולא כפי שהוא קובע".

10. אכן, כפי שטען התובע וכאמור לעיל, בקשה להבאת ראיות לסתור תתקבל רק במקרים יוצאי דופן בהם יש חשש לעיוות דין הנובע מהתנהלות הוועדה הרפואית (רע"א 6023/14 רפעת פקידה נ' יוסי אספיר (30.12.14), לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי המקרה שבפניינו עונה על קריטריון זה.

התיעוד הרפואי מעברו של התובע רב, לא מדובר במסמכים הספורים שצוינו על ידי וועדות הערר או בפסק הדין שניתנו בערעורים ,אלא בתיעוד ממשי ורב, המעלה אפשרות של קיומן של תאונות נוספות ובעיקר קיומה של מחלה ניוונית בעמוד השדרה הצווארי אשר לגביו נקבעה הנכות. בנימוקי וועדת הערר נרשם: "בעברו כאבי צוואר המוזכרים ב 2010 ב 18.2.10 ונמשכו תקופה של כ 6 חודשים אך ללא כל פירוט קליני ולפיכך הוועדה אינה מנכה עבור מ. קודם". זה כל התיעוד אליו מתייחסת הוועדה, מבלי שעמד בפנייה וממילא לא התייחסה, לתלונות משנת 2003 ובדיקות ההדמיה שנערכו אז, תאונת הדרכים משנת 2004, בדיקת הCT מיום 20.7.10 ותלונות על כאבי צוואר שקדמו לה, הבדיקה הנוירולוגית מאוגוסט 2010 וכאבי הגב מחודש פברואר 2013. מדובר במידע רפואי רב, שיכול לאשש קיומה של מחלת ניוונית ברקע או כל מצב רפואי קודם. מקום שמידע זה כלל לא עמד בפניי הוועדה, הרי שהדבר מצדיק קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור.

משכך, אני נעתרת לבקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים, והחלטה על מינוי מומחה נחתמת במקביל.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ט, 24 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.