בפניי בקשת רשות להתגונן שהגיש נתבע 1 כנגד תביעה כספית על סך של 96,764 ₪ אשר הוגשה נגדו ונגד אשתו, נתבעת 2 (אשר צו כינוס לנכסיה ניתן ביום 18.7.18) בגין יתרת חוב בחשבון המשותף.
יצוין כי בקשת התובע למתן פסק דין מיום 29.5.19 והתגובה לבקשת הרשות להתגונן מיום 17.11.19 לא הובאו לעיוני ובהתאם לא ניתנה החלטה עד כה, מלבד החלטה בבקשה לדחיית מועד דיון אשר הובאה לעיוני.

בפתח בקשת הרשות להתגונן מבהיר נתבע 1 כי אינו חולק על גובה החוב תוך שהוא מציין את רצונו להגיע להסדר תשלומים. בבקשתו הוא מציין גם את הניסיונות שנעשו במטרה להגיע להסדר, ניסיונות אשר לא צלחו, ומתייחס לחובות התובע כלפיו וחוסר תום לבו בהגשת תביעה על אף הניסיונות מצדו להגיע להסדר.
מלבד ההתייחסות הכללית לחובות התובע כלפי לקוחותיו, לא נטענה במסגרת בקשת הרשות להתגונן טענת הגנה כלשהי והנתבע אף הודה בחוב.

על מנת שבקשת רשות להתגונן תתקבל, על המבקש להראות הגנה לכאורה.  בית המשפט אינו בודק, בשלב זה, את טיב ראיותיו של המבקש או כיצד יוכיח אותן אלא פותח את שעריו בפני המבקש, אם טענותיו, בהנחה שהן נכונות, מגלות הגנה כנגד התביעה, אפילו תהיה זו הגנה דחוקה ובלבד שפירט את הגנתו ולא הסתפק בהעלאת טענות כלליות.

העובדה שבשלב זה של הדיון בית המשפט מסתמך על תצהירו של המבקש מבלי לבחון את טיב הראיות, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת בתצהיר ושורה ארוכה של הלכות חזרה וקבעה כי המבקש חייב להתכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מתבססת הגנתו, ואינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות.

בענייננו, כאמור, הנתבע הודה בחוב ולא העלה טענת הגנה כלשהי המצדיקה את פתיחת שערי בית המשפט בפניו, ומשכך, דין בקשת הרשות להתגונן להידחות והדיון הקבוע ליום 25.2.20 מבוטל.

משבקשת הרשות להתגונן נדחתה ללא צורך בקיום דיון, אין צו להוצאות.

חרף דחיית הבקשה, טוב יעשו הצדדים אם יבואו ביניהם בדברים על מנת להגיע להסדר לסילוק החוב.

המזכירות תיידע טלפונית בביטול הדיון.

ניתנה היום, כ"ט שבט תש"פ, 24 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.