החלטה בעניין התנגדות המשיב לבקשת המדינה למתן צו הריסה לפי סעיף 239(א)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

1. המבוא לבקשה דנן הוא תיק צ"ה 59828-07-17 אשר הוגש לבית משפט זה עוד ביום 18.7.2017 על יסוד סעיף 212(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (עובר לתיקון 116) - סעיף אשר עניינו מתן צו הריסה ללא הרשעה כאשר לא ניתן למצוא את האחראי לביצוע עבודות בניה לא חוקיות (להלן - התיק הקודם).

ביום 20.8.2017 הוגשה לתיק הקודם התנגדות מטעם המשיב דנן (שהוא גם המשיב בתיק כאן, עם אותו ייצוג) למתן הצו שנתבקש. המשיב טען (גם בתצהיר ערוך כדין) כי הוא הבעלים, המשתמש והאחראי של המבנה. המשיב כפר בביצוע עבירה. המשיב טען כי אין כל קושי לאתרו ודי בדפיקה על דלת הנכס כדי לייתר את ההליך ולאפשר חקירה ישירה (והגשת כתב אישום מלא, ככל שהמדינה היתה מוצאת כי יש לכך צידוק).

המדינה נדרשה להשיב להתנגדות, אולם לאחר שלא הוגשה כל תגובה לשתי החלטות המורות לה לעשות כן, ניתנה ביום 8.11.2017 החלטה שלישית המורה על מחיקת הבקשה בתיק הקודם ועל סגירתו.

למען הסדר הטוב יצויין כי התיק הקודם טופל על ידי מותב אחר, ללא כל מעורבות של המותב הדן בתיק דנן.

1. ביום 13.6.2018 המדינה הגישה בתיק זה בקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 239(א)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 - בקשה למתן צו הריסה בלא הליך פלילי מהטעם שלא ניתן למצוא את האדם שביצע את העבודה האסורה, בשקידה סבירה (להלן - הבקשה).

בסעיף 4 לבקשה פורטו 3 ביקורים שבוצעו במקום העבירה בשנת 2015 וכן נטען כי "ההתראות והזימונים שהודבקו על הנכס לא נענו". בבקשה לא בוצע טיעון נוסף בעניין איתור האדם שביצע את העבודה האסורה.

לבקשה צורף תצהיר מפקח במחלקת הפיקוח על הבניה של עיריית ירושלים, בו נטען, בין היתר: "מחומר החקירה המצוי בתיק עולה כי האחראי לביצוע העבודות אינו ניתן לאיתור".

יודגש: בבקשה לא צויין דבר לגבי התיק הקודם.

1. ביום הגשת הבקשה הוגשה על ידי המבקשת בקשה בת 3 שורות אשר באחרונה שבהן נאמר: "בנוסף מבוקש לקשר את התיק גם לתיק 59828-07-17". לא בואר מה תכלית הבקשה לקישור לתיק האמור, מה מהותו של התיק האמור או מדוע יש לבצע את הקישור.

בו ביום הוכרעה הבקשה הקצרה הנוספת במילים אלה: "הבקשה אינה מובנת. אין מקום לקשר תיק סגור (59828-07-17) לתיק פתוח אשר זה עתה נפתח.".

ההחלטה נצפתה על ידי שני מייצגים של המדינה ביום 17.6.2018 אולם לא הוגשה כל הבהרה או בקשת המשך.

1. ביום 21.6.2018 ניתנה החלטה ראשונית המורה על המצאת הבקשה הן בהדבקה על המבנה והן באמצעות מסירתה למייצג המשיב דנן (זאת על יסוד הסקה בדבר הזיקה בין התיק הקודם לבין התיק דנן).
2. בהתנגדות המשיב שהוגשה לתיק דנן ביום 2.8.2018 ציין המשיב, בין יתר טעמיו וטענותיו, את העובדה שאין זו הבקשה הראשונה המוגשת בעניין (סעיפים 7-5 להתנגדות). המשיב טען בסעיף 7 להתנגדות:

"בנסיבות דנן והואיל ולמבקשת ידוע מי הבעלים והאחראי על המבנה דנן בעקבות ניהול הליך צ"ה 59828-07-17, ובחוסר תום לב המבקשת ניסתה להעלים עובדה זו מעיני בית המשפט הנכבד, יש להורות על דחיית הבקשה למתן צו הריסה בשל אי התקיימות תנאי סעיף 239(א)(1)."

למען הסר ספק יובהר כי המתנגד טען בהתנגדותו טענות שונות נוספות, אולם הואיל ואין הן נחוצות לצורך החלטה זו, אלו לא יפורטו.

1. הוריתי על הגשת תגובת המבקשת לכלל טענות המתנגד. לעניין התיק הקודם טענה המדינה שתי אלה (בסעיפים 11-10 לתגובתה):
   1. בקשה קודמת אכן הוגשה (צויין מספרו של התיק הקודם) אולם נמחקה ביום 8.11.2017 מטעם טכני, ולא לאחר קבלת ההתנגדות, ולפיכך הוגשה הבקשה בשנית בהתאם לנוסח החוק העדכני.
   2. גם לאחר ההתנגדות בתיק הקודם לא טרח המשיב להתייצב במחלקת הפיקוח על הבניה על מנת לקחת אחריות על הבניה, ולפיכך טענתו בתיק דנן (החדש) מועלית בחוסר תום לב וניקיון כפיים.
2. דיון והכרעה

די באמור כדי להורות על דחיית הבקשה.

• 1. חובת המדינה לנהוג בתום לב ובגילוי מלא בבואה בפני בית המשפט. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה לסעד ללא הרשעה אשר אמור להינתן כנגד מבנה, תוך שבמובהק לא מצויין משיב קונקרטי אשר מוגדר מקדמית כבעל עניין בהליך.
  2. במסגרת בקשתה בתיק דנן, היתה חובה בסיסית על המדינה לציין את דבר קיומו של ההליך הקודם ואת פרטי המתנגד.

בקשה לאקונית לקישור לתיק סגור כלשהו, ללא הנמקה והסבר כלשהם, אינה בגדר מילוי חובת המדינה. נהפוך הוא: מדובר בנסיון מגושם להציב עלה תאנה למחדל מהותי בהגשת הבקשה.

• 1. לגופה של טענת המדינה שלא ניתן למצוא את האדם שביצע את העבודה האסורה, בשקידה סבירה (טענה במסגרת התיק החדש דנן), הכיצד ניתן לטעון כדבר הזה לאחר שבפני בית המשפט התייצב בתיק הקודם מי שטוען שהוא בעל המבנה, המשתמש והאחראי עליו (תוך שהוא גם מיוצג על ידי עורכי דין)?!

אם ניתן היה לסבור שלאחר סיום התיק הקודם נעשה נסיון לזמן את המתנגד לחקירה וזה סירב או התחמק, הרי שתגובת המדינה לא טוענת כך.

כך גם לא היה כל צידוק להגיש עם הבקשה (בתיק דנן) תצהיר מפקח לגבי "חומר החקירה המצוי בתיק" והעדר אפשרות לאתר את האחראי לביצוע העבודות במנותק מההליכים בתיק הקודם.

• 1. בהעדר נסיון לזמן את המתנגד לחקירה מאז הגשת התנגדותו בתיק הקודם וסגירתו, המדינה אינה יכולה לטעון שלא ניתן למצוא את האדם שביצע את העבודה האסורה, בשקידה סבירה.
  2. הנסיון של המדינה בתגובתה האחרונה לטעון לחובה של המתנגד להתייצב מיוזמתו לחקירה לאחר סגירת התיק הקודם - נפסד. שהרי לדידו של המתנגד, עצם פתיחת התיק הקודם היתה שגויה. משזנחה המדינה את ההליך בתיק הקודם, כלום אמור היה המתנגד לסבור על דעת עצמו שעליו להתייצב לחקירה בעניין מהלכים אשר לדידו אינם פסולים ואשר המדינה זנחה את ההליך המשפטי שנקטה לגביהם (התיק הקודם)? ברור שהתשובה שלילית.
  3. לא רק שהמדינה זנחה את ההליך הקודם, אלא שלא עשתה דבר לשם חקירת המתנגד (ולו על הדרך הפשוטה של משלוח זימון למשרד עורכי דינו) וכעבור יותר מחצי שנה מסגירת התיק הקודם הגישה הליך חדש זהה, תוך התעלמות מהמתנגד ותוך הסתמכות על הנסיונות משנת 2015 (שלא צלחו) לאתר את מבצע העבירות הנטענות.

בקשת המדינה הוגשה אפוא באופן לקוי, בחוסר תום לב ומבלי שהעובדות מאפשרות את הגשתה (הטעם של חוסר אפשרות לאתר את מבצע העבירה פקע עם הגשת ההתנגדות בתיק הקודם, לפחות כל עוד לא נעשה נסיון לבצע חקירה של המתנגד).

סוף דבר

בקשת המדינה נדחית.

המדינה תישא בהוצאות המתנגד-המשיב ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪.

למותר לציין כי אי שיתוף פעולה עתידי של המתנגד עם נסיונות חקירה בעניין הבינוי עלול להביא לחידוש הליכים המתבססים על חוסר אפשרות לאתר את מבצע העבירה הנטענת.

ניתנה היום, ט' תשרי תשע"ט, 18 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.