טוען...

החלטה שניתנה ע"י אמיר לוקשינסקי-גל

אמיר לוקשינסקי-גל05/08/2019

בפני

כבוד השופט אמיר לוקשינסקי-גל

תובעת

סינרגיה ועוד חברה ליעוץ עסקי ותפעול שיווקי בע"מ

נגד

נתבע

יעקב שפירא

החלטה

לפניי שתי בקשות – בקשת התובעת לתיקון פרוטוקול, ובקשת הנתבע לאורכה לביצוע התשלום שלפי הסכם הפשרה.

התובעת מבקשת לתקן את הפרוטוקול ולהוסיף תנאי נוסף שלפיו ככל שהחייבים לא יבצעו את התשלום בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ במועד שנקצב (עד ליום 19.7.19) יועמד מלוא סכום התביעה (כ- 176,000 ₪) לפירעון מיידי בהוצאה לפועל. ברם, אין מדובר בתיקון פרוטוקול, ואף לא בהבהרה או בהשמטה, אלא בתנאי מהותי המשנה את ההסכם מיסודו. לעיתים בהסכמי פשרה כגון דא נקבע רכיב של פיצוי מוסכם בגין אי תשלום במועד (כגון הגדלת התשלום ב- 10%) כאשר פעמים רבות מתווספת בד בבד גם תקופת "גרייס" לביצוע התשלום שרק לאחריו מתווסף הפיצוי. לעיתים רחוקות בלבד מוסכם שמלוא סכום התביעה יועמד לפירעון מיידי. במקרה דנא לא נכלל בהסכם רכיב של פיצוי מוסכם, ובוודאי שלא ניתן להוסיף תנאי מהותי של תשלום מלוא סכום התביעה. לכן בקשה זו נדחית.

הנתבע מצידו, מבקש אורכה לביצוע התשלום עקב קשיים לגיוס הכסף, ובהודעתו מאתמול (4.8.19) ציין כי בידיו שיק לתשלום, וכי התובע מסרב לקבלו. התובעת התנגדה לבקשת הארכה (התנגדותה הוגשה טרם הודעתו האחרונה של הנתבע). כידוע, לבית המשפט יש סמכות טבועה להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין, אף אם יסודו בהסכם פשרה. אולם הדבר ייעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. במקרה דנא, הוסכם על תשלום בתוך 60 ימים, והנתבע ביקש אורכה, ובחלוף כשבועיים מסר שסכום הכסף בידו. בנסיבות אלה, בשים לב להארכת המועד הקצרה שהתבקשה, וכן לכך שמדובר בסכום פשרה לא גבוה, ואין מדובר בסכום כסף שאי תשלומו גורר עמו נזק מיוחד, וכן בשים לב לכך שהסכם הפשרה מסלק הדדית את טענות הצדדים איש נגד רעהו ואף טענות הדדיות ביחס לאדם נוסף, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות כי התשלום יבוצע בתוך 7 ימים מהיום. יצוין כי גם בהתאם לדיני החוזים, כאשר מופר חוזה בהפרה לא יסודית (ובמקרה דנא לא נטען שמדובר בהפרה יסודית, ואף אין יסוד סביר להניח כי מדובר בהפרה כזו) יש ליתן תחילה אורכה סבירה למפר בטרם ביטול ההסכם (סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970) וגם מטעם זה הארכה קצרה של מועד התשלום מוצדקת.

הגם שבקשת התובעת נדחתה ובקשת הנתבע התקבלה מצאתי עדיין כי מבחינת הצדק מן הראוי לחייב את הנתבע בהוצאות בגין האיחור בתשלום והבקשה שהתובעת נדרשה להגיב לה. לפיכך, הנתבע יישא בהוצאות התובעת שנגרמו עקב האיחור והצורך לעסוק בבקשה להארכת המועד, בסך של 500 ₪.

סוף דבר: ניתנת אורכה לביצוע התשלום למשך 7 ימים מהיום. הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.