ב"כ המאשימה: עו"ד מ. מלכה, עו"ד נ. מזור שגב ועו"ד א. בן חמו – שלוחת תביעות ראשל"צ

ב"כ הנאשם: עו"ד ערן ראו

רקע וכתב האישום

1. הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו ובמסגרת הסדר דיוני, בעבירות של סחיטה באיומים בצוותא חדא, לפי סעיף 428 יחד עם סעיף 29 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק.

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 10.3.2018 לוו המתלונן ואדם נוסף מהנאשם סך של 1,200 ₪, תוך הסכמה שהכסף יושב לאחר חודש לנאשם, בצירוף 120 ₪ ריבית (להלן: החוב). לאחר חלוף מועד ההחזר, ומשלא הוחזר החוב, קשר הנאשם קשר עם ד.א. (להלן: הקטין או השותף) שמטרתו גביית החוב.

כשלושה ימים עובר ליום 8.4.2018 הגיעו הנאשם והקטין לביתו של המתלונן, כאשר הקטין נושא על גופו סכין יפנית בצבע כתום. הנאשם והקטין ישבו במושבים הקדמיים של הרכב והמתלונן נכנס למושב האחורי. הקטין דרש מהמתלונן לשלם את החוב תוך שבוע ימים, תוך שאחז בסכין, הניפה באוויר כשהלהב פתוח, אחז ברגלו של המתלונן וניסה לפצוע אותו בירך רגל ימין. בשלב מסוים יצא המתלונן מהרכב וברח.

יום לאחר מכן, במטרה לקדם את הקשר ביניהם, התקשר הנאשם אל הקטין והבהיר לו שהוא רוצה שהמתלונן יארגן את הכסף, כאשר במסגרת השיחה תכננו להכות את המתלונן. בין היתר אמר הקטין לנאשם: "ניסע ניתן לו מכות מחר", והנאשם השיב: "יאללה אחי, נזיין אותו אחי..." וכן: "נביא כסף, אחרת חורים בכל הגוף אחי". מאוחר יותר באותו היום שוחחו השניים בשנית, והקטין ביקש מהנאשם שיביא את המתלונן לשכונה בה הוא מתגורר, כאשר גם הפעם הבהיר לנאשם שבכוונתו לפגוע פגיעה פיזית במתלונן, לרבות באמצעות מתן אגרופים ובאמצעות סכין יפנית. לאחר כחצי שעה, במהלך השיחה בין הנאשם לקטין, הודיע הקטין לנאשם שהמתלונן מתעתד להגיע, והשניים סיכמו ביניהם שהקטין יפגע במתלונן וכך יכניסו השניים את המתלונן לרכב.

ביום 10.4.2018 שוחחו הנאשם והקטין פעם נוספת, הפעם על כך שהמתלונן הוכה על רקע החוב לפני כשבוע. בשיחה נוספת ביקש הקטין את עזרתו של הנאשם לגבות את חובו מהאדם הנוסף.

כשבוע לאחר מכן השיבו המתלונן והאדם הנוסף סך של 1,400 ₪ לנאשם, תוך סיכום שהחוב שולם במלואו. כיוון שהכסף לא שולם לקטין, הלה החליט כי החוב בעינו עומד.

3. בהתאם להסכמת הצדדים, הופנה הנאשם לשירות המבחן, להכנת תסקיר לעונש.

במקביל הופנה הנאשם לממונה על עבודות השירות, ואולם, מאחר שלא התייצב לראיון לאחר פניית הממונה לעורך דינו, לא ניתן היה להגיש חוות דעת בעניינו. לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, ולבקשת הנאשם, מצאתי לתת לנאשם הזדמנות נוספת לפנות לממונה. למרבה הצער, חרף זימונו של הנאשם לראיון, הוא לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו ומשכך לא התקבלה חוות דעתו בעניינו.

תסקירי שירות המבחן

4. מתסקיר שירות המבחן מיום 27.3.2019 עולה שלנאשם עמדות ותפיסות אשר נותנות לגיטימציה לשימוש באלימות במצבי לחץ וקושי לבחון באופן ביקורתי דפוסים אלימים או חלופות לגיטימיות לפתרון סכסוכים. בתוך כך נמצא שהנאשם אינו נרתע ממעורבות במצבים אלימים. שירות המבחן העריך את רמת הסיכון הנשקפת מהנאשם להישנות עבירות אלימות כבינונית ואת החומרה הצפויה מהן כבינונית אף היא. על רקע הערכה זו, ניסה שירות המבחן לשלב את הנאשם במהלך חודש פברואר 2019 בקבוצה טיפולית, אולם לאחר מפגש אחד בו השתתף הנאשם, נמסר שהוא גילה קושי להתחייב להתגייס לתהליך ארוך טווח, לדבריו בשל קושי לצאת למפגש באמצע יום עבודה. לאחר ששוקפה לו משמעות בחירתו, גייס הנאשם כוחות והשתלב בקבוצה טיפולית קצרת מועד. לאור האמור, ועל אף שיתוף פעולה חלקי עם שירות המבחן, ובכלל זה הימנעות ממסירת בדיקת שתן, המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו ב-3 חודשים, במטרה לבחון את השתלבותו בקבוצה טיפולית ארוכת טווח.

5. בדיון שנערך ביום 15.4.2019, ובשים לב לשיתוף הפעולה החלקי כמתואר לעיל, התנגדה המאשימה להחזרתו של הנאשם לשירות המבחן. לאחר ששמעתי את בקשת הנאשם שתינתן לו הזדמנות נוספת לחזור לטיפול הקבוצתי, ולאחר שהבהיר שהוא מודע לכך שהטיפול נועד בשבילו "ולא בשביל העונש", מצאתי להיעתר לבקשתו, והדיון נדחה בחמישה חודשים, כשבתוכם פגרת בתי המשפט.

למרבה הצער, חרף בקשת הנאשם והבטחתו לשתף פעולה עם שירות המבחן, תסקיר שירות המבחן מיום 8.8.2019 לא נשא בשורה חיובית עבורו. מהודעת שירות המבחן עלה שהנאשם בחר לנתק את הקשר עם שירות המבחן, לא ענה לטלפונים ולא יצר קשר מיוזמתו. באין המלצה שיקומית, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם ענישה מוחשית, לצד עונש מותנה ופיצוי למתלונן, שיהוו עבורו "גבול ברור ומרתיע להישנות ביצוע עבירות בעתיד".

ראיות לעונש

6. מטעם המאשימה הוגש רישומו הפלילי של הנאשם, נכון ליום 16.12.2018 (ת/1).

טיעוני הצדדים לעונש

7. ב"כ המאשימה פירטו את נסיבות ביצוע העבירה והדגישו את חומרתן, גם לאחר תיקון כתב האישום. בפרט הפנו לאירוע התקיפה של המתלונן, שנותר בכתב האישום על אף העובדה שסעיף האישום בגין מעשה זה נמחק. עוד הפנו לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם. אשר לחלקו של הנאשם באירוע נטען שמדובר בחלק עיקרי שכן הנאשם היה בעל החוב, הנאשם הוא שפנה לקטין בבקשת עזרה וקשר עמו קשר לצורך קידום האינטרסים שלו. עוד נטען שהנאשם תכנן מראש כיצד לפנות למתלונן במטרה לקבל את הכסף, וכי הנאשם לא הסתפק בהעברת מסר מילולי, אלא למפגש עם המתלונן ביחד עם הקטין, במסגרתו שלף הקטין סכין.

ב"כ המאשימה ציינו שאף הקטין הועמד לדין וכי דינו נגזר למאסר על תנאי, זאת בהתחשב בעובדת היותו קטין שעבר שיקום משמעותי במשך למעלה משנה. אשר לזמן שחלף מיום ביצוע העבירה, נטען כי בשים לב להתנהלות הנאשם אל מול שירות המבחן ולדחיות שניתנו על מנת לנסות ולשלבו בהליך טיפולי, אין מקום לזקוף כיום את חלוף הזמן לזכותו.

לזכות הנאשם, ציינו ב"כ המאשימה את גילו הצעיר, את הודאתו ואת נטילת האחריות מצדו. מנגד הפנו לשתי הרשעותיו הקודמות מתקופת שירותו הצבאי, ולתסקירי שירות המבחן שאינם נושאים אופי חיובי.

בנסיבות המקרה עתרה המאשימה לקביעת מתחם עונש הולם הנע בין 12 ל-36 חודשי מאסר. כמו כן עתרה המאשימה למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם ולקבוע תקופת מאסר שלא תפחת מ-15 חודשים, לצד מאסר מותנה ארוך וממושך, קנס ופיצוי למתלונן.

8. ב"כ הנאשם הזכיר שהנאשם בן פחות מ-22, נעדר עבר פלילי, למעט הרשעותיו מתקופת שירותו הצבאי. לדבריו, החוב המוזכר בכתב האישום הינו חוב אמתי שהמתלונן חב לנאשם, להבדיל מחוב מדומה, שהופיע בדוגמאות שהוגשו מטעם המאשימה. עוד נטען שיש לתת משקל לפרק הזמן הקצר בו בוצעה העבירה, שכן מרגע בקשת ההחזר, הסתיימה הסחיטה בחלוף 10-12 ימים, כאשר לאורך כל הימים הללו לא התקיים מפגש בין הנאשם לבין המתלונן. בהקשר זה נאמר שמאז ועד היום אין כל קשר בין הנאשם למתלונן, כמפורט בתסקיר.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה נטען שלאחר תיקון כתב האישום לא ניתן עוד לומר שהנאשם ידע שהקטין אוחז בסכין, ולא ניתן לטעון שהמשמעות של ישיבת הנאשם והקטין זה לצד זה ברכב מייחסת לנאשם איום. לדבריו, כתב האישום מורכב ברובו מציטוטים בין הנאשם לבין הקטין, המבססים את עבירת קשירת הקשר, אולם לא נטען שהאמירות שהוחלפו בין הנאשם לבין הקטין הגיעו לידיעתו של המתלונן. משכך, נטען שהמתלונן לא חשש מהתכנית העבריינית שעמדה בבסיס הקשר. אשר לחלקו של הנאשם נטען שלא הייתה פניה ישירה מהנאשם למתלונן, אלא רק מהקטין למתלונן. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בעובדה שהסחיטה לא הייתה בסכום גבוה וכן בעונש הקל יחסית שהוטל על הקטין, שהיה, לגישתו, הדומיננטי בביצוע העבירה, בפרט כאשר הקטין היה קרוב מאוד לגיל הבגירות.

ב"כ הנאשם הזכיר שהנאשם היה נתון במעצר כ-3 חודשים, לאחר מכן היה עצור במשך כ-5 חודשים באיזוק אלקטרוני, ובהמשך שוחרר בתנאים מגבילים שכללו מעצר בית, כאשר כל אלו הובילו להידרדרות מצבו הכלכלי של הנאשם ושל משפחתו.

לראיית ההגנה, שירות המבחן התרשם לטובה מהנאשם, הצביע על תהליך התבוננות עצמית ועל לקיחת אחריות מצדו.

ב"כ הנאשם עמד על כך כי משלא הוגש תסקיר נפגע עבירה, לא ניתן לאמוד את נזקו של המתלונן.

ב"כ הנאשם חלק על המתחם העונשי לו עתרה המאשימה, ועתר לקביעת מתחם עונש הולם הנע בין 4 חודשי מאסר לנשיאה בעבודות שירות ועד ל-10 חודשי מאסר בפועל, תוך שעתר להשית על הנאשם עונש של מספר חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות לצד עונש מותנה.

קביעת מתחם העונש ההולם

9. כמצוות המחוקק בסעיף 40ג(א) לחוק, יש להתחשב בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה בעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40ב לחוק, הוא עיקרון ההלימה. משמעות עיקרון זה הוא קביעת יחס הולם בין חומרת העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש שיוטל עליו. נוסף על כך על בית המשפט לתת דעתו לערך החברתי שנפגע, למידת הפגיעה בו, לנסיבות ביצוע העבירה ולמדיניות הענישה הנוהגת.

הערך החברתי שנפגע

10. הערכים החברתיים בהם פגע הנאשם הם שמירה על גופו, על שלוות חייו, על פרטיותו, על האוטונומיה ועל כבודו של אדם, כאשר ניתן לומר שבנסיבות המקרה שלפנינו מידת הפגיעה בערך המוגן היא בינונית עד גבוהה.

11. הווי ידוע לכל שמעשי סחיטה באיומים מטילים פחד ומורא על הקורבן, שלא אחת מעדיף להמשיך בשגרת חייו ולא להסתכן בהשלכות אפשריות של הגשת תלונה במשטרה כנגד האדם שסחט אותו. בית המשפט העליון עמד על החומרה היתרה בעבירה של סחיטה באיומים על היבטיה ומאפייניה השונים. אך לשם הדוגמא, ראו דברי השופטת ע' ברון בע"פ 3806/16 בלטי נ' מדינת ישראל, בפסקה 10, שהגם שנאמרו בהקשר של סחיטת בעלי עסקים, יפים גם לענייננו:

"נאמר בפסיקה לא אחת כי עבירת הסחיטה באיומים היא קשה וחמורה. היא פוגעת באושיות היסוד של הסדר החברתי ומשפיעה עמוקות על מרקם חייהם של הנסחטים, על האוטונומיה שלהם ועל חירותם; על תחושת הביטחון של הציבור; ועל היכולת לכונן כלכלה חופשית...

עוד ניתנה הדעת בפסיקה לכך שככל הנראה רק מקצתם של המקרים מגיעים לידיעת רשויות החוק, זאת משום שהנסחטים שחוששים לשלומם מעדיפים פעמים רבות להיכנע לסחיטה ולא לפנות למשטרה. ומכאן הצורך בענישה מחמירה בגין עבירות אלה – הן לשם הרתעת הרבים, הן על מנת לחזק את ידיהם של הקורבנות ולעודד אותם לשבור את קשר השתיקה."

וראו דברים דומים שנאמרו על ידי השופט נ' סולברג בע"פ 5145/12 אבו זיאד נ' מדינת ישראל (28.1.2013), פסקה 26.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

12. בבחינת נסיבות ביצוע העבירה, יש לתת את הדעת לתכנון שקדם לביצוע העבירה, כאשר לצורך גביית חוב פעוט של 1,320 ₪, קשר הנאשם קשר עם הקטין, והפך באמצעותו את האירוע לאלים יותר ומאיים יותר מנקודת מבטו של המתלונן. הנאשם היה בעל החוב והוא שיזם את הקשר עם הקטין לצורך ביצוע הסחיטה.

הסחיטה חרגה מגבולות המלל המאיים, כאשר הנאשם והקטין הגיעו לביתו של המתלונן, ובשעה ששלושתם היו ישובים בתוך הרכב איים הקטין באמצעות סכין על המתלונן ודרש ממנו לפרוע את החוב בתוך שבוע ימים. בהמשך הניף הקטין את הסכין, אחז במתלונן וניסה לפצוע אותו בירכו.

מכתב האישום המתוקן לא עולה שהנאשם היה מודע לכך שהקטין נשא עמו סכין. ואולם, ברגע שהנאשם לא פעל לריסון הקטין לאחר שהלה שלף את הסכין, נופף בה לעבר המתלונן וניסה לפצוע אותו בירכו, הפך הנאשם לשותף מלא למעשיו של הקטין, וניתן לראות בו כמי שחַפץ בתוצאת מעשיהם המשותפים, שעיקרה הטלת אימה ופחד על המתלונן והבהרת רצינות כוונותיהם. מעבר לכך, שוחח הנאשם עם הקטין במטרה ליצור מאזן אימה כנגד המתלונן, וביקש את עזרתו לגביית החוב לא בשל נימוסיו והליכותיו של הקטין, אלא בשל נטיותיו האלימות, תוך שהשניים שלהבו האחד את השני במסגרת שיחותיהם הטלפוניות עובר לאירוע.

עוד מצאתי לדחות את טענת ההגנה לפיה שהותו של הנאשם ברכב במהלך מעשיו של הקטין אינם מהווים איום. תכלית מעשיהם של השניים, עצם ההגעה למקום ביחד, השימוש שנעשה בנשק קר שכלל ניסיון לפצוע את המתלונן, והעברת המסרים המאיימים במהלך תקופה של כ-12 ימים, מהווים איום בהתנהגות שחומרתו לא פחותה מאשר איום הכולל מלל מאיים.

גם אם לא הייתה פניה ישירה של הנאשם למתלונן, אין בכך כל רבותא, שכן ביצוע העבירה באמצעות אחר, שלא לומר תוך ניצול אחר שהינו קטין, אינו מקהה מחומרת המעשים ומשכך אינו מצדיק הקלה בעונש.

13. למתלונן לא נגרם נזק גופני, והרמז היחיד למצבו בעקבות האירוע נלמד מהמעט שצוין בתסקיר שירות המבחן מיום 27.3.2019, ממנו עולה שעירוב הקטין, שהוגדר על ידו כ"גורם שולי ועברייני" הסלים את המצב מנקודת ראותו. מטעם המאשימה לא הוגש תסקיר קורבן, וכל שנותר הוא לשער את הפחד שחש המתלונן שעבר את החוויה המפוקפקת המתוארת בכתב האישום המתוקן. עוד עולה מהתסקיר שמאז האירוע נותק הקשר בין הנאשם לבין המתלונן.

לצד זאת, ניתן לקבוע שהנזק שעלול היה להיגרם כתוצאה ממעשיו של הנאשם ושל הקטין היה גדול, במידה והיה נעשה שימוש בסכין.

הענישה הנוהגת

14. בחינה של רמת הענישה במקרים דומים מלמדת שככלל מוטלים עונשי מאסר על נאשמים המורשעים בעבירה של סחיטה באיומים. לצד זאת, ניתן למצוא דוגמאות למקרים בהם הוטלו על נאשמים עונשים שיקומיים, שלא כללו רכיב של מאסר בפועל. כבר עתה אציין שחלק מפסקי הדין שיצוינו להלן, חלקם הוגשו על ידי המאשימה, מתארים מקרים חמורים מאלו המיוחסים לנאשם שבפני:

• 1. בע"פ 3791/18 לוי ואח' נ' מדינת ישראל (2.10.2018), אליו הפנתה המאשימה, אושר עונש של 28 חודשי מאסר לשני נאשמים אשר הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירה של סחיטה באיומים על רקע עסקי. הנאשמים השתמשו באיומים מרומזים בפגיעה פיזית במתלונן, ככל שלא יחזיר חוב נטען לשותפו לעסק. לשני הנאשמים עבר פלילי מכביד ושניהם הביעו חרטה. בבית המשפט המחוזי נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 18 ל-48 חודשי מאסר.
  2. בע"פ 2048/18 פלוני נ' מדינת ישראל (14.11.2018), אליו הפנתה המאשימה, אושר עונש של 22 חודשי מאסר לנאשם אשר הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של סחיטה באיומים שבאה לידי ביטוי בדרישת תשלום כסף מחייל בשירות סדיר שלא על רקע חוב כספי. הסחיטה נמשכה חודשיים, ובעקבותיה העביר המתלונן סכום של 21,000 ₪ לנאשם. הנאשם, נעדר עבר פלילי והביע חרטה. בבית המשפט המחוזי נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 18 ל-48 חודשי מאסר.
  3. בע"פ 357/15 כעאבנה נ' מדינת ישראל (6.5.2015), התקבל ערעורו של נאשם אשר הורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירה של סחיטה באיומים. הסחיטה נמשכה חודש, הייתה מתוכננת, הנאשם לא לקח אחריות והיה בעל עבר פלילי מכביד. בבית המשפט המחוזי נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 24 ל-48 חודשי מאסר, ועל הנאשם נגזר עונש של 36 חודשי מאסר בפועל. בבית המשפט העליון הוקל עונשו של הנאשם והועמד על 30 חודשי מאסר.
  4. ברע"פ 8531/15 עליה נ' מדינת ישראל (14.12.2015), אושר עונש של 7 חודשי מאסר, שלאחר הפעלת מאסר מותנה הצטברו לכדי 10 חודשי מאסר בפועל, לנאשם אשר הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח בצוותא, תקיפה בנסיבות מחמירות והטרדה באמצעות מתקן בזק, בעקבותיה קיבל מהמתלונן סך של 7,000 ₪.
  5. בע"פ 2580/14 אבו ליל ואח' נ' מדינת ישראל (23.9.2014), הומתק עונשו של נאשם 2 אשר הורשע, על יסוד הודאתו, בשתי עבירות של סיוע לסחיטה באיומים ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. הנאשם סייע לסחוט, במשך חודש, שני אנשים שונים. הנאשם מעולם לא נטל את כספי הסחיטה לעצמו, נעדר עבר פלילי והתסקיר בעניינו נשא אופי חיובי. בבית המשפט המחוזי נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לבין 24 חודשי מאסר, כאשר יש לציין שנסיבות מעשי הסחיטה חמורים מהמקרה שלפנינו. על הנאשם נגזר במקור עונש של 18 חודשי מאסר, שהומתק, כאמור, ל-12 חודשי מאסר בפועל.
  6. בע"פ 2967/10 פנטו נ' מדינת ישראל (5.10.2010), אליו הפנתה ההגנה, אושר עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, שנגזרו על נאשם אשר הורשע, על יסוד הודאתו, בשתי עבירות של סחיטה באיומים ובעבירה של היזק בזדון לרכוש, אותן ביצע נגד אמו על רקע חובותיו לסוכני הימורים. משלא קיבל את מבוקשו שבר חפצים בבית. המתלוננת שילמה לנאשם סכום של 30,000 ₪.
  7. בע"פ 6960/09 שגיב נ' מדינת ישראל (8.11.2009), אליו הפנתה המאשימה, אושר עונש של 12 חודשי מאסר לנאשם אשר הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של סחיטה באיומים. הנאשם ניצל את היותו של המתלונן לוקה בנפשו ו"טרף קל", במשך שנתיים, וסחט ממנו 125,000 ₪. התסקיר בעניינו של הנאשם, נעדר עבר פלילי, נשא אופי חיובי.
  8. בת"פ (מח' י-ם) 41764/08-11 מדינת ישראל נ' ספיר ואח' (24.12.2012), אליו הפנתה ההגנה, הורשע אחד הנאשמים, על יסוד הודאתו, בעבירה של סחיטה באיומים, לאחר שהפעיל כלפי המתלונן אלימות קשה ואיומים, וסחט ממנו 6,000 ₪. לנאשם עבר פלילי, אם כי לא מכביד, ושירות המבחן המליץ להטיל עליו עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. על הנאשם הושת עונש של 5 חודשי עבודות שירות.
  9. בת"פ (מח' י-ם) 56247-06-17 מדינת ישראל נ' בר אור (31.3.2019), אליו הפנתה המאשימה, הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בעבירה של סחיטה באיומים, בסכום של 50,000 ₪, אותה ביצע לאורך כחצי שנה. בבית המשפט המחוזי נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 15 ל-28 חודשי מאסר ובשל תסקיר חיובי הושת על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר בפועל. גזר הדין אינו חלוט.
  10. בת"פ (מח' י-ם) 14123-04-16 מדינת ישראל נ' קריספין (18.7.2019), אליו הפנתה ההגנה, הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בעבירה של סחיטה באיומים. הנאשם, הפעיל אלימות קשה כלפי המתלונן, איים עליו באמצעות אקדח צעצוע וסחט ממנו 10,000 ₪. לאחר שנקבע מתחם עונש הולם הנע בין 6 חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות, לבין 24 חודשי מאסר בפועל, הושת על הנאשם, נעדר עבר פלילי, עונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.
  11. בת"פ (כ"ס) 44872-02-17 מדינת ישראל נ' דוקרקר (10.10.2018), אליו הפנתה ההגנה, הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בעבירות של סחיטה באיומים, תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. הנאשם השתמש באלימות ואיומים נגד המתלונן, במשך למעלה מ-3 חודשים, לא לקח אחריות על מעשיו והתסקיר בעניינו נשא אופי שלילי. לאחר שנקבע מתחם עונש הולם הנע בין 6 חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות, ל- 18 חודשי מאסר, הושת על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.
  12. בת"פ (ק"ג) 47911-07-13 מדינת ישראל נ' קונדקטוב (6.7.2016), אליו הפנתה ההגנה, הורשע נאשם, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירה של סחיטה באיומים ובעבירה של העלבת עובד ציבור. לאחר שנקבע מתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשי מאסר לבין 14 חודשי מאסר, הושת על הנאשם, בעל עבר פלילי לא מכביד ועל אף העדר המלצה שיקומית, עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. ערעורו של הנאשם על חומרת העונש נדחה [ע"פ (מח' ב"ש) 2483-09-16 קונדקטוב נ' מדינת ישראל (4.1.2017)].

15. שני הצדדים הפנו לפסקי הדין שניתנו ברע"פ 350/14 זרבאילוב נ' מדינת ישראל (20.1.2014) וברע"פ 356/14 קפרוב נ' מדינת ישראל (3.10.2017), בהם נדון עניינם של שלושה נאשמים שהורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירה של סחיטת סכום של 5,000 ש"ח במשך 10 ימים, תוך שימוש באלימות ובאיומים. לא אלאה את הקורא בתהפוכות התיק בשלוש הערכאות במשך מספר שנים בעניינם של כל אחר מהנאשמים, ודי אם אציין את הנתונים הבאים. בבית משפט השלום נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 4 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לבין 10 חודשי מאסר, כאשר מתחם זה לא שונה על ידי הערכאות הגבוהות יותר. לגבי אחד הנאשמים אושר עונש של 7 חודשי מאסר בפועל (רע"פ 350/14), ואילו על שני נאשמים נגזר עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לגבי אחד מהם מטעמים רפואיים שלו ושל אמו, ולגבי השני (רע"פ 356/14) משילוב של מספר טעמים ובהם חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה, הודאתו של הנאשם וקבלת אחריות, גילו של הנאשם ביום ביצוע העבירה (23), תשלום פיצוי שהוטל עליו, קיומו של תסקיר חיובי, וחשש לשליחתו לכלא בחלוף מספר שנים מיום ביצוע העבירה.

מהאמור עולה שבמקרים מסוימים יכול והרף התחתון של הענישה שתוטל על נאשמים המבצעים עבירות של סחיטה באיומים בנסיבות שאינן חמורות במיוחד (מבלי להקל ראש כמובן), יעמוד על עבודות שירות.

16. נוכח כל האמור, לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם, למידת הפגיעה בהם, ולענישה הנוהגת, אני קובע מתחם עונשי הנע בין 7 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודת שירות ועד 18 חודשי מאסר.

נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

17. הנאשם כבן 23. לזכות הנאשם זקפתי את הודאתו במיוחס לו ואת לקיחת האחריות. בהודאתו חסך הנאשם לא רק זמן שיפוטי, אלא בראש ובראשונה את הצורך להעלות את המתלונן על דוכן העדים. כפי שעולה מהתסקיר, הנאשם גדל במסגרת משפחתית ובתנאים לא פשוטים, שמטעמים של צנעת הפרט לא אפרטם, שם נחשף בין היתר גם לאלימות. מגיל 12 עובד הנאשם בעבודת מזדמנות על מנת לסייע בפרנסת הבית.

מנגד, שיתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן היה בעייתי, והתרשמות קצינת המבחן ממנו לא הייתה חיובית, כפי שפורט לעיל. לצד זאת יש לציין גם את התרשמות שירות המבחן מכך שהנאשם גילה הבנה ומודעות לדפוסיו הבעייתיים, כמו גם הבנה לגבי קיומן של אלטרנטיבות מקדמות יותר בהן יכול היה לפעול. גם אם הנאשם גילה בשלב מסוים רצון לקחת חלק בהליך טיפולי, הרי שבהמשך ניתק קשר עם שירות המבחן וזנח אפשרות זו. עוד יש לתת את הדעת להערכת שירות המבחן לקיומו של סיכון הנשקף מהנאשם, שרמתו הוערכה כבינונית, כאשר רמת החומרה הצפויה ממעשיו בינונית אף היא.

לחובת הנאשם 2 הרשעות קודמות בגין עבירות עריקות בצבא, בגינן נדון לשתי תקופות מאסר, הראשונה של 35 ימים, והשנייה של 100 ימים. במסגרת ההליך הנוכחי היה הנאשם נתון במעצר בין התאריכים 5.6.2018-26.8.2018, כאשר בהמשך, בתקופה שבין 26.8.2018 ועד 16.1.2019 היה נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני. מאחר שהנאשם כבר ריצה עונשי מאסר בעבר, הרי שהפגיעה בו כתוצאה מריצוי עונש המאסר בתיק הנוכחי צפויה להיות נמוכה מהפגיעה שעלולה להיגרם לנאשם שעתיד לרצות עונש מאסר ראשון.

כמי שפרנס בעבר את משפחתו ניתן לומר שהטלת עונש מאסר על הנאשם תיפגע בבני המשפחה. מנגד, פרנסת המשפחה כבר נפגעה כתוצאה מהתקופה הארוכה בה היה הנאשם נתון במעצר, כמפורט לעיל.

הקלה בעונש מכוח עיקרון אחדות הענישה

18. אחת מטענות ההגנה המרכזיות עסקה במשקל המכריע שיש לתת לעונש שהוטל על שותפו של הנאשם לביצוע העבירה באופן שייגזר ממנו עונשו של הנאשם, זאת בהתאם לעיקרון "אחדות הענישה". יוזכר שגזר דינו של השותף לא הוגש לעיוני על ידי מי מהצדדים, וכל שנטען על ידי ההגנה הוא שעל השותף הוטל עונש קל יחסית שהסתכם במאסר מותנה, זאת על אף שחלקו היה מוחשי ומשמעותי מזה של הנאשם.

דינה של טענה זו להידחות, זאת ממספר טעמים.

האחד, חוסר האחידות הנטען בין השותף לבין הנאשם מושתת על הנסיבות הייחודיות של כל אחד מהשניים, שהחשוב שבהם הוא היות השותף קטין, שעניינו נדון בבית משפט לנוער. די אם אציין את המובן מאליו כי ההליכים בבית משפט לנוער מתמקדים בראש ובראשונה בשיקום הנאשם, כדי להוציא את העוקץ מטענה של אפליה או העדר האחדות בענישת השניים.

השני, עובדות כתב האישום מלמדות כי הנאשם היה בעל החוב ובעל העניין בהפעלת הלחץ על המתלונן, הוא זה אשר יזם את הסחיטה (בין היתר בדרך של פנייה לקטין) ובכך חתר לביצוע העבירה. זה גם המקום לשוב ולדחות את טענת הנאשם לפיה העובדה שהקטין הוא זה שאחז בסכין מצביעה על חלקו היחסי הקטן בביצוע המעשים. גם אם הנאשם לא אחז בסכין ולא השתמש בה במו ידיו, הרי שעדין היה במידה לא מבוטלת "הרוח החיה" מאחורי מעשה הסחיטה עצמו, שהשימוש בסכין היה רק אחד מביטוייה. נוסף על כך, גם כאשר ראה הנאשם את הקטין שולף את הסכין ומאיים באמצעותה על המתלונן, הוא לא מנע ממנו מלהמשיך ולהשתמש בה, אף לא בשעה שזו הוצמדה לגופו של המתלונן.

השלישי, כבר נקבע לא אחת שלצד חשיבותו של עקרון אחדות הענישה, יהווה עקרון זה שיקול אחד מבין מכלול השיקולים אותם נדרש בית המשפט לאזן במטרה להגשים את תכלית הענישה [ע"פ 2580/14 חסן נ' מדינת ישראל (23.9.2014); ע"פ 4761/15 אמיר ג'ובראן נ' מדינת ישראל (23.11.2015) (להלן: עניין ג'ובראן)]. בתוך כך נקבע בעניין ג'ובראן שעקרון אחדות הענישה אינו מחייב את בית המשפט לגזור עונשים לפי שוויון אריתמטי, מקום שקיימים נסיבות ושיקולים נוספים המטים את הכף לעבר הבחנה בין עונשם של נאשמים המואשמים במקרים הדומים זה לזה [וראו גם ע"פ 10370/12 סויסה נ' מדינת ישראל (27.5.2002)]. כלל חשוב נוסף שנקבע הוא שיתכנו מצבים בהם תהא חריגה מעקרון אחדות הענישה גם כאשר קיימת זהות בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, כמו למשל באותם מצבים בהם מצא בית המשפט כי שיקולי ענישה נוספים גוברים על עקרון אחדות הענישה [ע"פ 2455/15 סראחין נ' מדינת ישראל (20.8.2015)]. ארשה לעצמי להוסיף שכוחו של כלל זה מקבל משנה תוקף כל אימת שמדובר בביצועה של עבירה חמורה, שאז יש לאזן את עקרון אחדות הענישה אל מול עקרון ההלימה שנקבע כעקרון המנחה בענישה, כאמור בסעיף 40ב לחוק העונשין [ראו והשוו עניין ג'ובראן לעיל].

19. במקרה שלפני, מאחר ש"אימוץ" רף הענישה שנגזר על הקטין אינו מתיישב עם מידת אשמתו של הנאשם ועם חומרת מעשיו, ובשים לב ליתר האבחנות עליהם עמדתי לעיל, מצאתי לתת משקל נמוך בלבד לעונש שנגזר על הקטין.

20. לאחר שנתתי דעתי לכל האמור, ובכלל זה לגילו של הנאשם, לנסיבותיו האישיות, להעדרה של תכנית שיקומית ולאי שיתוף הפעולה עם שירות המבחן, ומנגד להודאתו של הנאשם, ללקיחת האחריות, ייתור הצורך להעיד את המתלונן, מצאתי למקם את עונשו של הנאשם במרכז המתחם.

סוף דבר

21. נוכח כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 8 חודשים, בניכוי הימים בהם ישב במעצר 5.6.2018-26.8.2018.

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו במתקן הכליאה "ניצן", ביום 8.3.2020 עד השעה 08:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מגזר הדין.

על ב"כ הנאשם לתאם את כניסתו למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים 08-9787377, 08-9787336.

1. מאסר למשך 7 חודשים, אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על עבירת אלימות מסוג פשע או על העבירה בה הורשע.
2. מאסר למשך 4 חודשים, אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על עבירת אלימות מסוג עוון או על עבירת איומים.
3. הנאשם ישלם פיצוי בסך 8,000 ₪ למתלונן (ע"ת 1 בכתב האישום המתוקן). הפיצוי ישולם ב-8 תשלומים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם עד ליום 15.3.2020, והיתרה בכל 1 לכל חודש שלאחריו. הפיצוי יועבר למתלונן על פי פרטים שתעביר המאשימה למזכירות בית המשפט בתוך 3 ימים. לבקשת הנאשם סכום כסף שהופקד במסגרת הליכי המעצר ישמש לתשלום חלק מהפיצוי, כפוף לכל מניעה חוקית אחרת, לרבות עיקול.
4. התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מביצוע עבירה שעניינה סחיטה באיומים. הנאשם יצהיר לאחר הקראת גזר הדין על התחייבותו זו.

22. ניתן בזאת צו כללי למוצגים. לאור הסכמת הצדדים, מכשירי טלפון שנתפסו יוחזרו לידיו.

23. ההתחייבות והערבויות שנחתמו וכן הפיקדון שהופקד במסגרת הליכי המעצר ישמשו להבטחת התייצבותו של הנאשם לריצוי עונש המאסר. לאחר תחילת ריצוי עונש המאסר, ניתן יהיה לקזז את סכום הפיצוי, בתנאים שפורטו לעיל.

24. ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ. רשמתי בפני את הצהרת הנאשם לפיה אין ברשותו דרכון.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי-מרכז לוד בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ז טבת תש"פ, 14 ינואר 2020, בנוכחות הצדדים.