1. מבוא – לפני ערעור כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.5.2018 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה למערער 15% נכות צמיתה החל מיום 1.5.2016.

2. רקע – המערער יליד 1957. בתאריך 7.12.2014 נפגע המערער בתאונה (נפילה מסולם) אשר הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. מהות הפגיעה שהוכרה: "שבר אינטרטרוכנטרי, ושבר במידשפט של ירך ימין ".

3. ביום 12.9.2017 נתן בית הדין (כב' הרשמת שי), בעניינו של המערער, תוקף של פסק דין להסכמה שגובשה בין הצדדים בב"ל (חי') 43069-03-17. במסגרת זאת הושב עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים על מנת שזו "...[ש]תעיין בחוות דעתו של ד"ר נביל גרייב מיום 15/5/16. הועדה תדון בחוות הדעת ותקבע אם יש בה כדי לשנות מקביעותיה בעניין דרגת הנכות שקבעה למערער".

4. ביום 14.5.2018 התכנסה הועדה מכוח פסק הדין המחזיר. בא-כוח המערער ציין לפני הועדה כי חוות הדעת של ד"ר גרייב לא קיבלה התייחסות מטעם הועדה, וכי לפי מכתב ההכרה קיים רישום "שבר 1-2". בנוסף, בא-כוח המערער הגיש לועדה "דיסקים" וביקש התייחסותה, וטען כי לפי החומר שלפני הועדה, הפגיעה של המערער מחייבת טיפול במרפאת כאב.

5. בפרק סיכום ומסקנות ציינה הועדה את הדברים הבאים: "הועדה עיינה בפס"ד המבקש התייחסות לחוות הדעת של ד"ר נביל גרייב, הועדה עיינה בחוות הדעת נביל גרייב מיום 15.05.16 כפי שכבוד השופט בקש. לגבי הגבלה תפקודית המתבטאת בהגבלה בתנועות, הועדה מציינת את ההגבלה בתנועות במעלות כפי שפורטו בועדה מיום 06.02.17. הועדה עיינה בצילום חדש שהוצג בפניה מיום 6.3.18 בצילום אובחן שהשברים התחברו היטב בעמדה טובה לאחר ניתוח הכנסת מסמך תור שלדי. לאור האמור לעיל הועדה דוחה את הערר. יש לציין שבחוות דעתו של ד"ר נביל גרייב שבצילום מ 2016 התפתחה התגרמות בשרירים האבדוקטוריים Heterotopic Ossification שהבשילה ולא נעלמה בצילום ממרץ 2016. בצילום ממרץ 2018 שהוצג לועדה היום אין רואים את ההתגרמות בשרירים אבדוקטוריים". על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

6. טענות הצדדים –המערער טוען כי הועדה טעתה משעה שהיא לא הסכימה לבקשתו, ולבקשת בא כוחו, כי עליה לבדוק את המערער אשר הוזמן והופיע לדיון. לפי אותה הטענה, בדיקת המערער היתה מחויבת לאור כך שקיימת פגיעה בשרירים של המערער, עם התעבות והצטלקות היוצרת נפיחות, ואשר אותה התבקשה הועדה לבדוק. עוד נטען, כי הועדה טעתה עת שהיא הסתמכה על צילום מאוחר של המערער, משנת 2018, במקום לבצע בדיקה קלינית בעצמה וכפי שהיא התבקשה.

7. לשיטת המערער, ההסתמכות על צילום שלא היה לפני הועדה הקודמת, ואשר גם לא נדון בערעור לפני בית הדין, נעשתה שלא כדין ומלמדת על הלך רוחה של הועדה. כמו כן, המערער טען שהועדה טעתה משעה שהיא לא דנה בסעיפי התקנות הספציפיים המתאימים לסוג הפגיעה, ובחרה לקבוע נכות לפי סעיף 35 לרשימת הליקויים. זאת ועוד, הועדה טעתה כאשר היא לא התייחסה לטענה בדבר קיומו של שבר כפול לפי מכתב ההכרה. המערער אף ביקש כי עניינו יוחזר לדיון מחדש בפני ועדה רפואית בהרכב אחר.

8. בדיון שהתקיים לפני בית הדין ביום 2.1.2019 הוסיף בא-כוח המערער וטען כדלקמן: ראשית, בא-כוח המערער ביקש מהועדה שתבדוק את המערער, ולאור האמור בחוות הדעת בדבר קיומם של נפיחות ועיבוי של השריר אצל המערער. בעניין זה, המערער כיוון לממצא שעליו דן ד"ר גרייב בחוות דעתו, ולפיה התפתחה אצל המערער התגרמות בשרירים אבדוקטורים שהבשילה, ולא נעלמה גם בצילום האחרון מחודש 3/2016.

9. המערער ממשיך וטוען כי לא ברור מדוע חברי הועדה לא יכלו לבדוק את המערער ולהתייחס בהתאם לחוות הדעת, כפי שהורה על ידי בית הדין. לשיטתו, הועדה לא יוצאת ידי חובתה בכך שהיא אינה בודקת ומפרטת מדוע היא נמנעת מלבצע את הבדיקה. אשר לדיסק משנת 2018, הסביר בא-כוח המערער, כי כאשר הוא ביקש מהועדה (עמ' 2 לפרוטוקול) לעיין "בדיסקים שמצורף", הוא התכוון כי הועדה תעיין בדיסק שעליו דן ד"ר גרייב, ולא לדיסק משנת 2018.

10. לשיטתו, אותה בדיקה ממילא לא היתה לפני הועדה בגלגול הקודם, ועל כן היא לא יכולה להיות חלק מהדיון בועדה הנוכחית. הדיסק משנת 2018 הוגש יחד עם דיסקים נוספים, ובא-כוח המערער לא שם לב שהדיסק משנת 2018 נמצא בתוך החומר שהוגש לועדה. לעניין זה נטען עוד, כי אם הממצא בדיסק משנת 2018 היה "לטובת המערער", ברור מאליו שלא היו עושים שימוש בו, והמערער היה מקבל הנחיה להגיש בקשה החמרת מצב.

11. על כן, המערער טוען כי השימוש בדיסק, שלא היה לפני הועדה לפני כן – כאמור לעיל, במטרה להימנע מביצוע בדיקה למערער, ועל מנת לחזק את קביעתה הקודמת, הוא בגדר דבר פסול. אשר לשבר כפול, נטען כי הועדה לא התייחסה לשבר הכפול של המערער, וכפי שצוין במכתב ההכרה של המשיב מיום 7.12.2014, ובו צוין כי הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה הן: "שבר אינטרטרוכנטרי, ושבר במידפשט של ירך ימין".

12. בעניין זה המערער אף מפנה לפרק "תולדות הפגיעה של הנבדק" בחוות דעתו של ד"ר גרייב, שבו הוא מתייחס לשברים שנגרמו למערער. לטענת המערער, לדברים אלה חשיבות ניכרת בהקשר של קיומם של שני שברים, וגם בנושא זה הועדה לא נכנסה לעובי הקורה ולא נימקה בצורה מספקת את החלטתה, וכפי שהיא התבקשה.

13. מנגד טען המשיב, כי דין הערעור להידחות. לשיטת המשיב, פסק הדין המחזיר הורה על השבת עניינו של המערער לדיון בחוות הדעת של ד"ר גרייב מיום 15.5.2016. הועדה דנה בחוות הדעת ובכך מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. החלטת הועדה היא החלטה מפורטת ומנומקת, וניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה.

14. עוד נטען, כי פסק הדין לא הורה לועדה לבדוק את המערער בשנית ולכן יש לדחות את טענת המערער בדבר סירוב הועדה לבדוק את המערער בשנית, ומה גם שבקשה בעניין זה אינה מופיעה בדברי בא-כוח המערער לפני הועדה. זאת ועוד, המשיב טען שיש גם לדחות את טיעון המערער בנוגע להכרה בשני שברים, שכן נכות אינה מוענקת על בסיס קיומו של שבר, אלא על בסיס הגבלת תנועה באיבר. כמו כן, גם ד"ר גרייב לא העניק נכות על בסיס "שברים".

15. כמו כן, נטען על ידי המשיב כי לא נפל כל פגם בהתייחסות הועדה לצילום, ומה גם שנראה שהוא הוגש על ידי המערער עצמו. בנוסף, נטען על ידי המשיב שלא ברורה גם טענת המערער בנוגע לקביעת הנכות על פי סעיף 35 לשימת הליקויים, שכן גם ד"ר גרייב קבע את נכותו של המערער בהתאם לאותו הסעיף, והשוני היחיד בהחלטה הוא לעניין דרגת החומרה – נושא המסור בגדר שיקול דעתה של הועדה.

16. בדיון שנערך ביום 2.1.2019 לפני בית הדין הוסיף בא-כוח המשיב וטען, כי גם ד"ר גרייב בחוות דעתו לא ציין בסעיף הבדיקה קיומה של התגרמות אצל המערער, ולא התייחס אליה כלל. אלא, שהוא ציין אותה במסגרת הדיון אשר הוא עורך במהלך חוות הדעת, כפי שעשתה הועדה בפרק "בדיקות הדמיה" בעמוד 3 בחוות הדעת.

17. לעניין הדיסק משנת 2018, נטען על ידי המשיב כי בא-כוח המערער הדגיש לפני הועדה כי קיים יותר מדיסק אחד, וכינה אותם בלשון רבים, ומשכך יש לדחות טיעוניו כעת כי עשה זאת בטעות, תוך ניסיון לכפר על כוונתו הברורה באותה עת. כמו כן, יש גם לדחות את טענת המערער, כי גם אם נעשה שימוש בדיסק משנת 2018, עדיין יש בכך כדי לחייב בדיקה של המערער. זאת, מכיוון שאין כל קשר בין הדברים, גם לאור העובדה שד"ר גרייב עצמו, כאמור לעיל, לא ציין בבדיקתו את קיום ההתגרמות, אלא רק בפרק בדיקות ההדמיה.

18. לעניין השברים, נטען על ידי בא-כוח המשיב כי יש לדחות טענות בא-כוח המערער, שכן נכות לא נקבעת על בסיס "שברים" אלא על בסיס הגבלה בתנועה, זאת ועוד, גם ד"ר גרייב לא קבע נכות על בסיס שברים, והעובדה שד"ר גרייב ציין בפרק תולדות המחלה את העובדה כי היו למערער שברים, לא העלתה ולא הורידה, וממילא הועדה מציינת זאת בעמוד 1 לפרוטוקול בסעיף "מהות הפגיעה".

19. כמו כן, נטען כי השברים עצמם אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים, היות שאין במקרה זה שאלה של קשר סיבתי, ולא ברורה התעקשותו של המערער על אזכורם. זאת, שכן כאמור לעיל, ממילא הנכות של המערער אינה נקבעת על בסיס השברים שנגרמו בתאונה משנת 2014, אלא על בסיס מצבו הנוכחי של המערער.

20. דיון והכרעה – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. עניינו של המערער הוחזר לועדה הרפואית לעררים בהתאם לפסק הדין המחזיר, על מנת שזו תעיין בחוות דעתו של ד"ר גרייב מיום 15.5.2016. במסגרת זאת היה על הועדה לדון בחוות הדעת, ולקבוע האם יש בה כדי לשנות מקביעותיה בעניין דרגת הנכות שקבעה למערער.

21. ממקרא הפרוטוקול עולה כי הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר. הועדה התייחסה באופן מנומק לחוות דעתו של ד"ר גרייב והסבירה בהרחבה מדוע אין בחוות הדעת כדי לשנות מקביעותיה בעניין דרגת הנכות שנקבעה למערער. בדומה, כך הוא הנכון לעניין ההגבלה התפקודית המתבטאת בהגבלה בתנועות, כאשר הועדה ציינה את ההגבלה בתנועות במעלות, כפי שממצאים אלה פורטו בועדה מיום 6.2.2017.

22. הועדה אף עיינה בצילום חדש שהוצג בפניה על ידי בא-כוח המערער והסבירה כי בצילום אובחן שהשברים התחברו היטב בעמדה טובה לאחר ניתוח הכנסת מסמך תור שלדי. הועדה המשיכה וקבעה כי בחוות דעתו של ד"ר גרייב צוין שבצילום משנת 2016 התפתחה התגרמות בשרירים האבדוקטוריים, שהבשילה ולא נעלמה בצילום מחודש 3/2016.

23. כמו כן, בצילום מ-3/2018 שהוצג לועדה, לא ניתן לראות את ההתגרמות בשרירים אבדוקטוריים. כמו כן, גם הועדה וגם ד"ר גרייב ציינו את קיומה/התפתחותה של ההתגרמות בשרירים של המערער, על רקע התייחסותם לבדיקות ההדמיה, ולא בממצאי הבדיקה הקלינית.

24. לשיטתי, יש לדחות כל טענה של בדבר התייחסות הועדה לצילום מ-3/2018, שכן הצילום והדיסקים הוגשו על ידי המערער בעצמו באמצעות בא-כוחו, והוא עצמו זה שביקש התייחסות של הועדה לצילומים, וכך אכן פעלה הועדה. בהתאם, כך גם יש גם לדחות את הניסיון של המערער להיבנות מהטיעון כי הדיסק משנת 2018 לא היה לפני הועדה בעת התכנסותה לפני מתן פסק הדין, ומאותם הטעמים.

25. בהתאם, כך גם יש לדחות טיעוני המערער כי היה על הועדה לבצע בדיקה קלינית כפי שהתבקשה, שכן פסק הדין המחזיר הורה לועדה להתייחס לחוות דעתו של ד"ר גרייב, ולא הורה לועדה לערוך בדיקה קלינית. זאת ועוד, ההחלטה אם לערוך בדיקה קלינית אם לאו היא בגדר החלטה רפואית מובהקת, המצויה במתחם שיקול הדעת הרפואי של הועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי.

26. זאת ועוד, יש גם לדחות טיעוני המערער לעניין נושא השברים. מקובלת עליי במלואה טענת המשיב כי נכות אינה נקבעת על בסיס "שברים" שנגרמו כתוצאה מתאונה של המערער ואשר אירעה בשנת 2014, אלא על בסיס הגבלה בתנועות ומצבו הנוכחי של המערער, וכפי שנמצא על ידי הועדה. הא ראיה, שגם ד"ר גרייב לא קבע למערער נכות על בסיס שברים.

27. זאת ועוד, העובדה כי ד"ר גרייב מציין בפרק "תולדות הפגיעה לפי דברי הנבדק ועיון במסמכים" בחוות דעתו, את העובדה כי היו למערער שברים, אינה מעלה ואינה מורידה בנסיבות העניין, שכן ממצא זה אינו שנוי במחלוקת, וגם הועדה ציינה זאת בעצמה, בסעיף 3 לעמוד 1 לפרוטוקול הועדה.

28. לבסוף, יש גם לדחות טיעוני המערער בדבר הפעלת פריט הליקוי, שכן המדובר בטיעון רפואי מובהק. בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם משפטי.

29. לסיכום, במקרה שבנדון שוכנעתי כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין וקבעה את מסקנותיה באופן ברור ומפורט, תוך שהיא מעגנת את קביעותיה הרפואיות בחומר הרפואי שהנוח לפניה. על כן, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה.

30. סוף דבר – לאור כלל האמור דלעיל, דין הערעור להידחות. כמקובל בהליכי ביטחון סוציאלי, איני פוסק צו להוצאות.

31. ערעור – ניתן להגיש בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ט (14 ינואר 2019), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

_________________

טל גולן

שופט