לפני תביעה כספית, על סך של 33,131 ₪, ותביעה שכנגד, על סך של 6,688 ₪, שעניינן נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן כי רכב הנתבעת 1 (להלן: המונית) סטתה מימין לשמאל ופגעה ברכבה, ומיד לאחר מכן נפגע רכבה מאחור על ידי רכב הנתבעת 2 (רכב הפניקס).

טענות המונית (בכתב ההגנה) הן כי רכב הנתבעת 3 (רכב שלמה) התפרץ לנתיב נסיעת המונית תוך ביצוע בלימה פתאומית, וכתוצאה מכך נאלץ נהג המונית להסיט רכבו שמאלה – ופגע ברכב התובעת. בכתב התביעה שכנגד טוענת המונית כי על התובעת להשיב את הפיצוי שקיבלה ממנה, בגין נזקי המוקד הקדמי הימני, שכן גם תשלום זה לא היה עליה לשלם לתובעת.

טענות הפניקס (בכתב ההגנה) הן כי בשל התאונה בין המונית לרכב התובעת נחסמה דרכו של רכבה, ושבל הפתאומיות – פגע רכבה מאחור ברכב התובעת.

טענות שלמה (בכתב ההגנה) הן כי רכבה נסע כדין בנתיבו ובלם על מנת לאפשר לרכב נוסף להשתלב בנתיב, וכי בנסיבות אלו הגיחה מאחור המונית, לא שמרה מרחק מספיק וסטתה לשמאל כמתואר לעיל.

לקראת הדיון הוגש לתיק בית המשפט סרטון ממצלמת רכב שהיתה מותקנת במונית ואשר מתעד את התאונה מנקודת המבט של רכב זה. בדיון עצמו העידו הנהגים המעורבים וחזרו על הגרסאות שבכתבי הטענות.

לאחר ששמעתי את העדויות, ולאחר שעיינתי במוצגים ובכתבי הטענות, לרבות רכיבי הנזק השונים, מצאתי לחלק את האחריות לנזקי התובעת באופן שווה בין שלוש הנתבעות. לפיכך, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב כל אחת מהנתבעות לשלם לתובעת סך כולל של 11,044 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 414 ₪, את חלקן בשכר העד בסך 133 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,548 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

ניתן היום, ל' שבט תש"פ, 25 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.