1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב 1892, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 23.7.18.
2. על המבקש הוטל קנס בגין נהיגה בדרך עירונית המסומנת בתמרור 426 במהירות של 89 קמ"ש העולה על מהירות של 60 קמ"ש הרשומה בתמרור וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה . דו"ח מס' 90508477123 מיום 11.5.17 בגין עבירה מיום 23.4.17 (להלן "הדו"ח).
3. במקרה דנן מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב מ.ר. 4913554 הרשום ע"ש המבקש. המבקש טוען בבקשתו, כי בעת ביצוע העבירה דנן היה הרכב בחזקתה של הגב' הילה דולב ת"ז 057928764. לטענת המבקש, לא קיבל לידיו את הודעת תשלום הקנס וככל שהיה מקבל את הודעת התשלום בזמן היה דואג להסב אותה ע"ש הנהגת בפועל, ולכן אי היעתרות לבקשה תהווה עיוות דין.

עוד טוען המבקש כי מבדיקה של אישור המסירה נמצא כי הוא חסר פרטים מהותיים ולמעט הכיתוב "לא נדרש" לא צוין בו שום פרט אחר כגון תאריך, שם הדוור או חתימתו, כך שלא ניתן לברר מי לכאורה ביצע את המסירה ועל כן אישור המסירה אינו תקין.

עוד טוען המבקש, כי בימים אלה נמצאת מערכת א/3 בבדיקה וכי הפסיקה התירה הארכת מועד לעבירות לכאורה כגון דא ואף המשיבה מתירה הארכת מועד בהודעות תשלום קנס על עבירות מהירות של א/3 שטרם עבר זמנן להישפט.

המבקש צרף לבקשתו את העתק תשלום הקנס, תצהיר, תצהיר הנהגת הנטענת , העתק אישור המסירה והחלטת ביהמ"ש השלום לתעבורה תל אביב בדבר אישור מסירה חסר.

1. הבקשה הועברה לתגובת התביעה אשר התנגדה וטענה כי מאישור המסירה עולה כי אין חולק שדבר הדואר נשלח לכתובתו של המבקש הרשומה במשרד הפנים וכי הפרטים החסרים כגון פרטי הדוור, תאריך וחתימתו נדרשים רק לסעיף 6 באישור המסירה המסומן בכיתוב "אחר". משאישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" הרי ההודעה נמסרה כדין.

לתגובה צורף העתק אישור המסירה.

הדיון

1. תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 קובעת: " בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 230א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיון שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

דהיינו, אם הוכיחה המאשימה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין, חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו.

מעיון באישור המסירה עולה כי הדו"ח נשלח בדואר רשום RR-019411419H4מצוין עליו תאריך 8/6 וכי הוחזר בציון "לא נדרש". עוד עולה כי דבר הדואר נשלח לכתובת "הרצל 14/28 יהוד 5631203 ", כתובתו של המבקש הזהה לכתובתו שצוינה בתצהיר המבקש ובייפוי הכוח שצורפו לבקשה.

1. ברם, כפי שציין כב' השופט יחיאל ליפשיץ בעפ"ת 48179-03-18 מיום 16.5.18: "סבורתני כי חזקת המסירה המטילה נטל שאינו קל על המבקש לסתרה, תקום רק באם הנתונים העובדתיים שעל רשות הדואר למלא על גבי אישורי המסירה מולאו באופן משביע רצון, ברור ובהיר".
2. בענייננו, מעיון באישור המסירה עולה כי לא ברור מהו המועד בו הגיעה ההודעה על דבר הדואר הרשום לכתובתו של המבקש. על גבי אישור המסירה צוין רק מועד אחד 14/10 וכן לא צוין באם מדובר בהודעה ראשונה או שניה. כמו כן, לא צוין שם הדוור וחסרה חתימתו.

בהחלטתו הפנה כב' השופט ליפשיץ (שם, עמ' 4) לעפ"ת (ת"א) 47331-02-16 דרייפוס נ' מדינת ישראל שם נקבע: " כאשר עסקינן בהוראת דין היוצרת חזקה כה מרחיקת לכת, צריך שהמסמך, הדואר הרשום, יהיה ממולא כהלכה כדי שיהיה ברור שהדואר הרשום אכן נשלח, ויתרה מכך, הפתק הנדרש והמזמין את המערער לקחת את הדואר אכן יגיע אליו".

ויפים דבריו לעניין דברי הדואר הנשלחים על ידי המשיבה המסתמכת חדשות לבקרים על דיווחי רשות הדואר ועל חזקת המסירה (שם עמ' 5):

"מעבר לנדרש, סבורני שטוב תעשה המשיבה באם תפעל מעת לעת לבדיקת אמינות הדיווחים המתקבלים מדואר ישראל, דווקא משום הכמות המשמעותית של דברי הדואר הנשלחים בהסתמך על חזקת המסירה, והנטל הלא קל המוטל על המבקש לסתור את החזקה".

1. זאת ועוד, מעיון בבקשה ובמסמכים המצורפים עולה כי המבקש מעלה טענות הגנה ממשיות הן ביחס לזהות הנהג והן ביחס לסיכויי הגנתו בשים לב להליך המתנהל בעניין אמינות מצלמות א/3.

על כן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל שאילו לא עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט לפניו.

1. לאור כל האמור אני מקבלת את הבקשה ומאריכה למבקש המועד להגשת הבקשה להישפט.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ט, 12 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.