לאחר שבחנתי את עדויות שני הנהגים והעד, את תצלומי מנח הרכבים לאחר התאונה ותצלומי הנזק, התרשמתי כי לשני הנהגים היתה תרומת רשלנות שהביאה לקרות התאונה.

נהג הרכב נכנס לדרך העפר בה עבד הטרקטור ומהכרותו את אתר הבניה בו עבד יומיומית ידע כי הטרקטור (גריידר) נוסע לסירוגין קדימה ואחורה לצורך יישור מצע הקרקע כפי שעשה גם במקרה דנן. לפיכך, פניה של הרכב ימינה תוך חציית נתיב נסיעת הטרקטור במרחק 5 מ' בלבד ממנו, מאחוריו, על קרקע לא מיושרת בה הנסיעה אישית, הינה נטילת סיכון לגבי האפשרות שהטרקטור יסע אחורה ויפגע ברכב בטרם ישלים את הפניה, כפי שקרה.

מנגד, נהג הטרקטור ראה את הרכב נוסע מולו וחולף על פניו, ולפיכך בטרם החל לנסוע אחורנית (או לפי גרסתו – לפני שהמשיך בנסיעה אחורנית לכיוון הרכב שחלף על פניו), היה עליו להסתכל במראות האחוריות ולוודא כי הרכב התרחק ממנו, בין קדימה ובין בפניה ימינה לכניסה אליה התכוון נהג הרכב לפנות. נהג הטרקטור ביצע את הנסיעה אחורנית תוך אי תשומת לב לאופן התקדמות הרכב שעבר מולו.

בנסיבות אלה אני מחלקת את האחריות לתאונה בחלקים שווים בין הצדדים.

הנתבעת תישא במחצית מסכום התביעה בצירוף אגרה, שכר העדים והמתורגמנית כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ט, 10 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.