21 מרץ 2019

<#1#>

ב''כ המערערת עו''ד איתן גת

ב''כ המשיב עו''ד יפה רוטשילד

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (סגנית הנשיאה הדס יהלום ונציגי הציבור גברת ענת מאור ומר ערן בסטר; ב"ל 21563-02-17) שבו נדחתה תביעת המערערת לתוספת תלויים בגין בן זוגה לחודשים אוגוסט וספטמבר 2015.

2. המחלוקת ביסוד התיק נגעה לשאלה כיצד יש לבחון את הכנסתו של בן הזוג התלוי. האם על פי הכנסתו החודשית בכל אחד מהחודשים אוגוסט וספטמבר 2015 כטענת המוסד, או על פי הכנסתו החודשית הממוצעת בשנת 2015 כטענת המערערת.

3. בית הדין האזורי קיבל את עמדת המוסד מהטעמים שפורטו על ידו ובעיקרם כי הוראות החוק בעניין זה ברורות.

4. לאחר שבחנו את כלל חומר התיק וטענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו לפי תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991. לאמור נוסיף כי ההפנייה בסעיף 247 (3) (ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, היא לפרט 1 בלוח ט'. וההכנסה הקבועה בפרט 1 לוח ט' היא הכנסה חודשית. הדבר עולה הן מהכותרת שמעל טור ההכנסות ובעיקר מהעובדה שההכנסה מוגדרת יחסית ל"שכר הממוצע". סעיף 1 לחוק מגדיר מהו שכר ממוצע ולפי ההגדרה עסקינן בשכר חודשי.

כפי שהדגמנו בשאלה לב"כ המערערת וכפי שציין בית הדין האזורי, אין משמעות הדבר כי בהכרח נפגעות זכויות המבוטח. בנסיבות מסוימות הוראות החוק דווקא מיטיבות עם המבוטח.

5. סוף דבר – הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד אדר ב' תשע"ט (21 מרץ 2019), בנוכחות הצדדים.