13 דצמבר 2021

ע"י ב"כ: עו"ד יצחק קירה ואח'

התובע הגיש תביעה זו שלפנינו, בעקבות סיום יחסי עובד מעביד עם הנתבעת 1, לאור טענותו כי לא שולמו לו מלוא זכויות סוציאליות, לאורך כל תקופת עבודתו וסיומה.

ביום 28.10.2020 ניתנה החלטה על פירוק הנתבעת 1. בנסיבות אלו, ההליכים כנגדה עוכבו, בהתאם להחלטת בית הדין מיום 26.11.2020, כך שהתביעה נותרה כנגד הנתבע 2 בלבד.

כבר בתחילת הדברים נביא את מסקנתנו, לפיה לא הונחה תשתית מספיקה להרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבע 2, ובהתאם לכך מצאנו כי דין התביעה כנגדו להידחות, בהתאם למפורט בגוף פסק הדין להלן. לאור מסקנתנו זו, לא נדרשנו לבחון את את טענות התובע, בכל הנוגע לזכויות הסוציאליות אשר לטענתו לא שולמו לו על ידי הנתבעת 1, לאור כך שההליכים כנגדה עוכבו, כאמור.

העובדות וטענות הצדדים הנדרשות לצורך הכרעה:

1. הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ, העוסקת בעבודות גרירה, חילוץ, הנפה והובלה. ביום 4.8.2020 הוגשה בקשה למתן צו לפתיחת הליכים בבית המשפט המחוזי בלוד, כנד הנתבעת 1 וביום 28.10.2020 ניתנה החלטה על פירוק הנתבעת 1. בנסיבות אלו, בהתאם להוראות סעיף 29 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018, ההליכים בתיק זה, בכל הנוגע לנתבעת 1, עוכבו, בהתאם להחלטת בית הדין מיום 26.11.2020.
2. הנתבע 2 היה בעליה של הנתבעת 1.
3. התובע הועסק בנתבעת 1 החל מיום 13.11.2010 ועד ליום 26.09.2016. הצדדים חלוקים באשר למהות תפקידו של התובע אצל הנתבעת 1. התובע טוען כי בנוסף להיותו מנהל התפעול, הוא שימש גם כנהג מנוף ורכב הובלה. לטענת הנתבעת, התובע שימש כמנכ"ל החברה, שעה שהוא בחר לעיתים, "לרדת לשטח" ולבצע גרירות וכיוצ"ב.
4. לטענת התובע, הנתבעת הלינה את שכרו, לא שילמה לו בעבור הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שהגיעו לו והנפיקה תלושי שכר פיקטיביים, כאשר מדובר בחברה משפחתית, והנתבע הינו בעליה היחיד .
5. כמו כן, לטענת התובע, הנתבע הפר את התחייבותיו על פי דין כלפיו, תוך ביצוע מניפולציות בתלושי השכר. הנתבע 2 פעל לטענתו בחוסר הגינות, והתנהלותו הובילה לחדלות פרעון של החברה, היא הנתבעת 1, כך שלא התאפשר לה לשלם את חובותיה לתובע, שהינו נושה מיוחד שהחברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת. הנתבע 2 פעל כן, לטענתו, תוך ניצול לרעה של כוחו ושליטתו של הנתבע 2 בחברה לפי סעיפים 192 ו193 לחוק החברות התשנ"ט-1999.
6. עוד לטענת התובע, אי תשלום שכר וזכויות סוציאליות לתקופה ארוכה בחוסר תום לב, מלמד על שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה ומצדיק הרמת מסך.
7. בנוסף, טוען התובע כי בנו של הנתבע 2 העביר את משאיות הנתבעת 1 לבעלותו האישית, מבלי ששילם כל תשלום בגין העברה זו ובכך הותיר את החברה ללא רכוש ונכסים.
8. לטענת הנתבע 2, התובע לא הוכיח שימוש לרעה במסך ההתאגדות ולא הראה כי מדובר מקרה חריג שמצדיק הרמת מסך. הדגש בבחינת אפשרות להרמת מסך ההתאגדות הוא על השימוש באישיות המשפטית הנפרדת לצורך התנהלות פסולה ולא בהתנהלות עצמה. כמו כן, כשלון עסקי הוא לא עילה להרמת מסך.
9. עוד טענו הנתבעים כי טענת התובע בנוגע להעברת משאיות הנתבעת 1, לבנו של הנתבע 2, הופרכה, שכן, הוכח לטענתם, שהמשאיות נקנו חזרה ע"י הנתבעת 1.
10. בנוסף, טענו הנתבעים כי התובע התנהל בחוסר תום לב כאשר לא פנה לביטוח הלאומי לאחר שנקבע פירוקה של הנתבעת 1.
11. במסגרת ההליך העידו בפנינו: מטעם התובע, התובע בעצמו; מטעם הנתבעת, העובדות חגית עיני וגלית בלס, בתו של הנתבע 2, כמו גם הנתבע 2.

דיון והכרעה:

1. לאחר עיון במסמכים ובראיות, כמו גם בעדויות מטעם הצדדים, הגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי קיימת עילה להרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבע 2.

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, קובע באילו מקרים רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות:  

"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1) (א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.

(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)".  

1. בית הדין לעבודה אינו ממהר להרים את מסך ההתאגדות ואינו ממהר לסטות מן הכלל שלפיו חברה בע"מ הינה אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלה. ראו ע"ע (ארצי) 54810-11-12 טליה שגב נ' סלביה לוי (פורסם בנבו, ניתן מיום 16/4/20) סעיף 26 לפסק הדין.
2. הפסיקה עסקה רבות בשאלה האם הפרת זכויות סוציאליות מצדיקה את הרמת מסך ההתאגדות. בעניין מנרב הנדסה, פסק בית הדין הארצי כי "...לא מצאנו כי די בעובדת אי תשלומן של זכויותיו הסוציאליות של המשיב, כשלעצמה, כדי להצדיק הרמת מסך בנסיבות העניין" (ע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ GOITOM TWELDA (פורסם בנבו, ניתן ביום 09/06/2020).
3. גם במקרים בהם הוכח כי נפגעו זכויותיו הסוציאליות של התובע, וגם במקרים בהם "עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב..." בר"ע (ארצי) 52353-08-16‏, א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ‏ADMARIAM GAVR NEGOUSE, (פורסם בנבו, ניתן ביום 13/11/16 ; להלן פרשת "טוקו שף"). בפרשת טוקו שף, הדגיש בית הדין כי על מנת לחייב בעל מניות בחובות החברה, על המבקש להוכיח בראיות התנהלות המצדיקה את חיובו האישי דווקא, כאשר לגבי העילה המצדיקה את הרמת המסך, יש להניח תשתית עובדתית המלמדת כי החברה: "נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו". ראו גם ע"ע (ארצי ) 26295-01-16 Tesfalem Tekel , נ' ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 25/12/2017)‏‏.
4. אכן, כבר נקבע בפסיקה כי במקרים שבהם מועסק עובד משלבי שמשולם שכרו מספר חודשים, לעיתים יהיה בכך הפרת חובת הנאמנות ותום הלב ביחסי עבודה. עוד נקבע כי כאשר מעביד יודע שאין ביכולתו לשלם לעובד את שכרו או זכויותיו הסוציאליות, אין מקום להמשיך את העסקתו ואין לאפשר לבעלי המניות להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות. "אין להשלים עם מצב בו חברה, ובמיוחד חברה משפחתית, אשר נקלעת לקשיים כלכליים ממשיכה להעסיק עובד בלי שמשולם לו שכר לאורך מספר חודשים, ובעלי המניות ונושאי התפקידים יסתתרו מאחורי מסך ההתאגדות ויכפרו בחבותם האישית לתשלום זכויותיו של העובד" (ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשטיין G.S.S - ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 31/10/2011; להלן- "פרשת זוננשטיין"). מקרים כאלו עשויים ליפול לגדר המקרים החריגים שמחייבים הרמת מסך.

מהכלל אל הפרט

1. בענייננו, טוען התובע כי לא קיבל שכר בעבור שלושת חודשי העסקתו האחרונים. כמו כן טוען שהשיק שקיבל בעבור חודש יולי 2016 חזר עקב הגבלות שהוטלו על חשבון הבנק של הנתבעת 1. מנגד טוענת הנתבעת כי התובע לא הגיע לעבודה בחודשים אלו כאשר בחלק מהזמן מסר אישורי מחלה. כמו כן טוענת כי בתקופה זו מצבה הכלכלי של החברה היה קשה וחשבון הבנק שלה הוגבל. בנוסף, ביום 19.07.2016 הוטל עיקול על התובע עקב חוב לביטוח לאומי וחובות נוספים כך שלטענת הנתבעים, גם אם יכלה החברה לשלם לתובע, כסף זה היה מעוקל ע"י נושיו. לבסוף טוענים הנתבעים כי התובע יכול היה לצמצם את נזקו ולפנות להוצל"פ לגבי השיק שחזר.
2. בעדותה של העובדת חגית עיני, העידה כי משכורתה שולמה לכל אורך התקופה כאשר לגבי החודשים המדוברים, השיבה כך:^[1]

"ש. כמה זמן את לא קיבלת שכר באותם ימים?

ת. לא היה מספיק כסף ואמרו לא להפקיד את הציקים. קיבלתי שכר אבל לא ב9 לחודש ולדעתי גם לא חודש אחרי לא קיבלתי בזמן את המשכורת אבל קיבלתי שכר. לא הגיע לשלושה חודשים"

1. אין חולק כי הנתבעת 1 נגלעה לקשיים כלכליים, כאשר בחודשים יולי – ספטמבר 2016 הוגבל חשבונה של הנתבעת 1 בבנק. כפי שעולה אף מעדותה של גב' עיני, המחזקת את טענת הנתבעים כי הנתבעת 1 התקשתה לשלם את שכר העובדים.
2. כאשר נשאל התובע מה היה מצב החברה בעת שלא קיבל את שכרו, השיב כך:^[2]

ת. דוד המטרה שלו הייתה להביא את החברה לפשיטת רגל... ובכל זאת לשאלה שנשאלת?

לאורך תקופה ....

בית הדין מזהיר את העד להשיב לשאלה שנשאל?

ש. מה היה? היו פחות לקוחות?

ת. בזמן שאני לא קיבלת את הכסף שלי הייתי בבי"ח...

ש. לפני כן, חודש לפני כן הרי שלושה חודשים לא קיבלת – מה קרה בחברה?

ת בפועל הבן שלו העביר את כל הבעות על המשאיות על שמו. עם זיוף חתימות לפי דברי דוד. ולמעשה הבן של הנתבע רוקן את החברה מתוכן.

ש. אתה עומד על התשובה זו?

ת. עומד. אלו העובדות.

ש. אני מציג בפניך את נספח ה' לתצהיר הנתבע 2 – יש כאן חשבוניות שהבן הוציא עם כסף

ולאחר מכן יש חשבוניות שגרר אזור הוציאה. כלומר לא התבצעה מכירה.

ת. כל החשבוניות האלה זה בפנקס חשבוניות ידני, שהוצא ארבעה חודשים לאחר המכירה. באותו יום שהבנתו שהוא מכר משאית אחת למישהו ולקח את הכסף לעצמו, באתי לדוד ואמרתי לו מה קרה כאן. הוא השיב לא יודע אורי (הבן) עשה. המשאיות נמכרו לפי טענתי. הועברה עליהן בעלות ואז באנו לדוד ואמרנו לו שאי אפשר לעבוד ככה, אנחנו לא מקבלים חברה את הבלו של הדלק. אי אפשר להתקזז בהוצאות. ואז חלק מהמשאיות החזירו בעלות חזרה. חלק נשארו בבעלות הבן. כאשר הכל התפוצץ, הם הוציאו את החשבוניות. היחידה שהוציאה חשבוניות במשרד ז הרק חגית וזה לא הכתב שלה. אלו חשבוניות שהדפיסו בדיעבד.

ש. לאחר שנאמת – אתה מסכים שהמשאיות חזרו לחברה?

ת. לא הן נמכרו. ביום האחרון שאני עזבתי ולא באתי לעבודה שום משאית לא חזרה לבעלות גרר אזור. שום משאית מאלו שנמכרו הוא לא החזיר אותן. גם העגלות שנמכרו לא חזרו למשרד.

כאשר בית הדין מפנה אותי לתשובה הקודמת שלי, לפי חלק מן המשאיות חזרו לבעלות החברה וזאת על מנת שלא אטעה בתשובתי, אני משיב, היו שתי משאיות של 12 טון. אחת מכרו אותה והוא לקח את הכסף אליו – אני מתכוון לבנו של הנתבע. המשאית השנייה הוחזרה בעלות לאחר 3 חודשים. בתקופה זו עבדנו עם המשאית, שהייתה בחזקת החברה ולא בבעלותה. הייתה עוד משאית רנו, שעד ליום עבודתי הבעלות לא חזרה אבל עבדנו איתה אך לא יכולנו להתקזז על כלום. עגלות סמי טריילר, חלקן נמכרו והכסף לא חזר לחברה וחלק החזירו בעלות. החשבוניות שהוצגו בפני עד היום האחרון שהייתי בחברה לא היו את החשבוניות הללו, לא כהכנסה ולא כהוצאה".

1. למרות דברים אלו, התובע לא הביא ולו ראשית ראייה לתמוך בטענתו זו, שעה שהנתבעים צירפו קבלות שמעידות על מכירת המשאיות וקנייתן חזרה.
2. יתרה מזו, לטענת הנתבעים, התובע היה זה שגם לקשיים הכלכליים של הנתבעת 1 באותה עת, הנתבע 2 נחקר בעניין זה והשיב:^[3]

"ש. צירפתם תלושי שכר של חודשים 7.16-9.16 שמראים שהוצא תלוש משכורת והוא לא קיבל אותם. תגיד לי למה לא שולם לו השכר הזה?

ת. חברת אזור הייתה לתפארת מי שהפיל אותה זה אדון מלניק עם השקרים שלו, רוב הלקוחות עזבו בגללו, הנהגים חלק פיטר לבד בלי ידיעתי וחלק ברחו ממנו. המנהלת חשבונות שעבדה שנים והייתה בסדר נתנה מכתב התפטרות.

לשאלה שנשאלתי כנראה לא היה כסף בחברה לכן לא שולם הכסף .

ש. עד מתי עבדה חגית?

ת. עד הפירוק של החברה.

ש. מ2020.

ת. אני חושב.

ש. מי הגיש את הבקשה לפירוק?

ת. חגית הגישה את התביעה לפירוק החברה כדי לקבל פיצויים".

1. בסופו של יום, התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע 2 עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות לקידום מטרות בלתי חוקיות ו/או בלתי כשרות ו/או נטל סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה.
2. כך גם התובע לא הצליח להרים את הנטל ולהראות כי לא נעשתה הפרדה בין נכסי הנתבעת 2 לבין נכסי הנתבעת 1 ו/או כי בפעולות הנתבע 2, היה משום עירוב נכסים. כך גם התובע לא הצליח להרים את הנטל באשר לטענתו להתנהלות כספית בלתי תקינה של הנתבע 2 בניהול הנתבעת.
3. לא די בכך הנתבעת 1 לא שילמה את מלוא זכויות התובע, שכן אי תשלום זכויות, כשלעצמו, אינו מקווה עילה להרמת מסך, בהתאם להלכה הפסוקה, כמפורט לעיל.
4. המקרה שלפנינו שונה מפרשת זוננשטיין. בנסיבות המקרה דנן, קיימות עדויות באשר לקשיים הכלליים אליהם נקלעה הנתבעת 1, במהלך שנת 2016, שעה שגם לאחר עזיבתו של התובע את הנתבעת 1, בהתפטרותו, הנתבעת 1 המשיכה לפעול, וזאת עד שעובדת הנתבעת 1, גב' עיני, הגישה את בקשת הפירוק, במטרה לקבל תשלום בגין פיצויי פיטורים. כפי עדותה של גב' עיני, כמפורט לעיל, החברה איחרה בתשלום שכרה בשנת 2016, אך בסופו של יום שילמה אותו. עובדות אלו עומדות בניגוד לטענתו של התובע, לפיה הנתבע 2 פעל לפגוע בנתבעת 1, מתוך מטרה להביא אותה לפשיטת רגיל, בשנת 2016.
5. דברים אלו מצטרפים לעובדה כי גם על פי עדותו, התובע היה מנהל בכיר בחברה (מבלי להידרש להכריע האם היה מנכ"ל, כנטענת הנתבעות או מנהל תפעול, כטענתו). התובע היה מודע למצבה של החברה, כפי שאף עולה מתצהירין של גב' חגית עיני וגב' גלית בלס, בתו של התובע.
6. בנוסף לאמור, גם התנהלותו של התובע בכל הנוגע לקבלת הכספים להם הוא זכאי מן הנתבעת בגין המשכורות שלא שולמו לטענתו, אי הגשת תביעת חוב במסגרת הליך הפירוק כמו גם אי הפקדת השיק שניתן לו, פועלים לרעתו בענין זה.

"ש. השיק שחזר ב- 2016 מדוע לא פנית להוצל"פ? יכולת לגבות אותו?

ת. על סמך הייעוץ שקיבלתי, זה עניין שלי. ידעתי שאני מגיש תביעה וזה חלק מן השכר שלי.

ש. איפה השיק היום מוחזק?

ת. אצלי בבית".^[4]

1. לאור כל אלו, מסקנתנו היא כי אין מדובר במקרה החריג בו יאפשר בית דין זה הרמת מסך. דברים אלו נכונים גם אילו היינו מקבלים את יתר טענות התובע, להן לא נדרשנו, שכן גם בטענותיו הנוספות לא היה די בכך כדי להצדיק הרמת מסך, בנסיבות העניין.
2. לסיכום הדברים - התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה ולהראות כי הנתבע 2 השתמש בחברה כדי לרמות או להונות אותו ובכך עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת. בהעדר עילה להרמת מסך, התביעה כנגד נתבע 2 נדחית.
3. לאור מסקנתנו זו, אין אנו נדרשים ליתר טענות התובע.
4. התובע ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד, בסך של 1,500 ₪, בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד תשלומם בפועל.

ניתן היום, ט' טבת תשפ"ב, (13 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. פרוטוקול הדיון מיום 5.5.21, עמ' 19, שורות 6 – 11. ↑

2. פרוטוקול הדיון מיום 5.5.21, עמ' 7 שורות 24- 36; עמ' 8 שורות 1 – 22. ↑

3. פרוטוקול הדיון מיום 5.5.21, עמ' 10, שורות 29 – 36. ↑

4. פרוטוקול הדיון מיום 5.5.21, עמ' 7, שורות 20-23. ↑