1. לפניי שתי בקשות: הראשונה – בקשה לפטור מאגרת בית משפט והשנייה – פטור מהפקדת עירבון.

ביום 30.4.18 ניתן נגד המבקשת פסק דין בתא"ק 5029-03-18 במסגרתו הוטל עיקול ברישום על כספים שהגיעו למבקשת ובין היתר על משכורתה.

המבקשת ממאנת להשלים עם העיקול שהושת עליה והגישה ערעור. בד בבד עם הגשת הערעור עתרה המבקשת כאמור לעיל.

2. לטענת המבקשת, היא הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים מכוח סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"). מוסיפה וטוענת המבקשת כי נוכח איחוד התיקים בהוצאה לפועל היה על המשיב לבטל את העיקול, לפתוח תיק הוצאה לפועל נגדה ולצרפו לתיק האיחוד.

עוד טוענת המבקשת כי מצבה הכלכלי דחוק, היא התגרשה מבעלה, היא אם לשני קטינים ואימה הוכרזה כפושטת רגל. משכך, טוענת המבקשת שאין בידה האפשרות לשלם האגרה ואין בידה האפשרות להסתייע באחרים.

3. תקנה 14(ד)(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007 קובעת כי הכרזת המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים מכוח סעיף 69ג לחוק ההוצל"פ, מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתה לשלם את האגרה.

משכך, מתקבלת הבקשה והמבקשת פטורה מתשלום אגרה.

4. תקנות 427 ו- 428 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"תסד"א"), קובעות חובת הפקדת עירבון על מנת להבטיח את הוצאות הצד שכנגד היה והערעור יידחה.

בבשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין גורנשטיין"), נקבע כי על בית המשפט לוודא כי דרכו של בעל דין לערכאות לא תיחסם מחמת עוניו. מאידך, נקבע בעניין גורנשטיין, כי על בית המשפט לוודא שהצד שכנגד לא ייצא בחיסרון כיס היה והערעור יידחה.

עוד נקבע בעניין גורנשטיין כי בעת קביעת שומת העירבון על בית המשפט לקחת בחשבון את מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא ומספר הצדדים.

אשר על כן נקבע בעניין גורנשטיין כי על שני תנאים מצטברים להתקיים שעה שבבקשה לפטור מעירבון עסקינן. אלו הם התנאים:

א.         סיכויי הערעור טובים.

ב.         המבקש הוכיח את חסרון הכיס להפקיד העירבון.

כפי שנקבע בעניין גורנשטיין, על המבקש להוכיח כי לערעור סיכויי אמיתי ולא די בסיכוי סתמי וקלוש. באשר ליכולת כלכלית או העדרה, נדרש המבקש, כפי שנקבע בעניין גורנשטיין, להתכבד ולהידרש לפרטי יכולתו הכלכלית ובכלל זה לצרף תדפיסי חשבון בנק, רכוש ולהצהיר על ניסיונו לגייס את העירבון ממעגל חברים וקרובים.

5. תקנה 432 לתסד"א קובעת כי מקום בו הופטר מבקש מתשלום אגרת ערעור, על בית המשפט לבחון האם יש לפטור אותו גם מחובת הפקדת ערבון, לאחר שניתנה למשיב האפשרות להשמיע דברו.

כלומר, על פניו, תקנה 432 לתסד"א קובעת כי, יש להקל בחובת הפקדת ערבון מקום בו הופטר המבקש מתשלום אגרה.

6. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי על המבקש להוכיח לא רק שאין ביכולתו לגייס את הערבון הנדרש באופן עצמאי אלא שאין באפשרותו לגייסו גם ממעגל קרוביו. עוד מוחה המשיב על כך כי המבקשת מסתפקת באמירות בעלמא אודות מצבה הכלכלי הקשה, ולא תמכה הטענות בראיות כמו תדפיסי חשבון בנק.

בכל הנוגע לסיכויי ההליך, סבור המשיב כי מקום בו פסק הדין עליו מוגש הערעור לא הפך חלוט אין הוא יכול לפתוח תיק הוצל"פ וכל עוד הערעור תלוי ועומד, פסק הדין אינו חלוט ולא ניתן להגישו לביצוע בהוצאה לפועל.

7. בענייננו, מכוח הכרזת המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים ומכוח תקנה 432 לתסד"א קיימות ראיות לכאורה אודות קשייה הכלכליים. לא זו אף זו, המבקשת מציינת במפורש את מספר תיק הפש"ר המנוהל נגד אימה. כך גם מציינת המבקשת כי אביה הלך לעולמו. כלומר, נחה דעתו של בית משפט כי אין בידי המבקשת האפשרות לגייס את הערבון ממקורות נוספים.

עיון בהחלטת רשם ההוצאה לפועל אשר הכריז על החייבת כמוגבלת באמצעים מעלה כי הכנסתה החודשית היא 9,840 ₪ והיא מורכבת משכר בשיעור של 6,500 ₪ לחודש, מזונות בשיעור של 3,000 ₪ לחודש, קצבאות מלל בשיעור 339 ₪ לחודש וסיוע מהמשפחה המורחבת בסך 500 ₪ לחודש.

באשר להוצאות, הרי שעולה שאלה מגיעות ל-9,560 ₪ לחודש והן מורכבות משכר דירה בשיעור של 3,200 ₪ לחודש, חשבונות שונים 1,150 ₪, טלפון 60 ₪, כלכלה 2,500 ₪, חינוך 2,100 ₪, כבלים 250 ₪. כמו כן, השית רשם ההוצאה לפועל על המבקשת תשלום חודשי בשיעור 500 ₪.

בהינתן העובדה כי למבקשת שני ילדים קטינים (בני 5 ושנתיים וחצי) והיא עובדת, הרי שמדובר בהוצאות חינוך שעל פניהן הינן נדרשות. כמו כן, דומה שגם ההוצאות בגין החזקת הבית הינן סבירות בהינתן גודל התא המשפחתי.

באשר לסיכויי ההליך, בכל הזהירות הנדרשת ומבלי לקבוע מסמרות, גם אם אלה אינם מובהקים הרי שלא יהיה זה ראוי לחסום את דרכה של המבקשת מערכאת הערעור.

8. משכך, גם הבקשה לפטור מערבון מתקבלת.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ח, 16 יולי 2018, בהעדר הצדדים.