06 אוקטובר 2019

השאלה העומדת לדיון בהליך כאן היא האם התובע זכאי למענק עבודה מועדפת בנסיבות בהן התביעה הוגשה בחלוף כשלוש שנים ושבעה חודשים ממועד שחרורו משירות סדיר בצה"ל.

רקע עובדתי

1. התובע שרת בשירות סדיר בצה"ל בין התאריכים 28.3.12 – 1.5.14.

התקופה הרלוונטית לביצוע עבודה מועדפת על-פי הוראות סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), היא עד ליום 30.4.16.

2. לאחר שחרורו משירות צבאי, והחל מיום 16.6.14, מועסק התובע בחברת החשמל לישראל כעובד רשת ואחזקה, שם הוא מועסק עד היום.

אין מחלוקת שסוג העבודה שאותה ביצע בחברת החשמל היה מוכר כעבודה מועדפת ביום שחרורו של התובע משירות סדיר ומאז לא חל בכך שינוי.

3. ביום 2.12.17 (על-פי גרסת התובע) או ביום 3.12.17 (על-פי גרסת הנתבע), הגיש התובע תביעה למענק לחייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת.

התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 17.4.18, וזאת על יסוד הוראות סעיף 296(ב) לחוק. בהחלטה צוין כך: "תביעתך הוגשה באיחור, מעבר למועד שנקבע בחוק. עפ"י הוראות החוק לא ניתן לשלם מענק בעד תקופה העולה על 18 חודשים שקדמו לתאריך הגשת התביעה." מכאן התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

4. התובע טוען שיש למנות את תקופת ששת החודשים המזכה במענק עבודה מועדפת כאמור בסעיף 174 לחוק לאו דווקא כששת חודשי העבודה הראשונים בעבודה המועדפת, אלא כששת החודשים הסמוכים להשלמת התקופה בת שנתיים ימים מתום השחרור במהלכן יכול התובע להשתלב בעבודה מועדפת.

מכאן שהתובע יכול להגיש את התביעה לתשלום המענק לאחר חודש ויומיים מתום המועד המזכה. לכל היותר, כך גורס, התובע, הרי שהתובע הגיש את התביעה בחלוף 14 חודשים ואין מקום לדחות את התביעה רק בשל איחור של חודש ויומיים בהגשתה.

5. עמדת הנתבע היא שהתובע היה אמור להגיש את התביעה לתשלום המענק בסיום התקופה בת שישה חודשים מהמועד שבו החל לעבוד בעבודה המועדפת כאמור בסעיף 174(4) לחוק, היינו ביום 15.12.14 – הוא המועד שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה.

אלא שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובחלוף יותר מ- 18 חודשים מאותו מועד, ולכן התובע אינו זכאי לתשלום הגמלה בהתאם לסעיף 196(ב)(1) לחוק.

דיון והכרעה

6. סעיף 174 (ב)(2) לחוק קובע:

"(ב) מי שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג):

(1) ....

(2) הוא עבד ששה חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת; במניין השנתיים האמורות לא יבואו בחשבון ימים שבהם שירת המבוטח בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות המילואים, התשס"ח – 2008."

..."

הזכות למענק עבודה מועדפת מותנה, בין השאר, בתנאי לפיו המבוטח יעבוד בעבודה המוגדרת כ"מועדפת" במשך 6 חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום השחרור.

סעיף 7(1) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), תשמ"ג – 1983 (להלן – התקנות) נקבע שתביעה למענק תוגש "במענק מלא – בתום תקופת העבודה המזכה במענק, אף אם התובע ממשיך לעבוד בעבודה המועדפת".

7. מלשון החוק והתקנות כמפורט לעיל עולה שתקופת ששת החודשים המזכה במענק תימנה ממועד התחלת העבודה בעבודה המועדפת ועד לתום שישה חודשים מאותו מועד. לפרשנות התובע לפיה ניתן למנות את אותם ששת החודשים בכל מועד שהוא במהלך השנתיים הסמוכות שלאחר מועד השחרור – אין בסיס בלשון החוק.

בעב"ל (ארצי) 314/99 המוסד לביטוח לאומי – מיכל גוטמן היימן (7.11.00) נפסק (הדגשות לא במקור):

"3. הצורך למלא את החסר בעובדים בעבודה מועדפת או נדרשת שבעטיו ניתן המענק על מנת לעודד את החייל המשוחרר לעבוד באותן עבודות - אותו צורך מחייב, כי תקופת ששת חודשי העבודה המועדפת או הנדרשת תימנה, פשוטו כמשמעו, החל מאותו יום בחודש בו התחיל החייל המשוחרר לעובד בעבודה המועדפת או הנדרשת ועד לאותו יום בחודש השישי לעבודתו, שתאריכו הוא יום לפני היום בחודש בו הוא התחיל עבודתו."

8. לו היה התובע מגיש את התביעה לתשלום המענק כבר בתום ששת חודשי העבודה הראשונים בחברת החשמל, היינו ביום 16.12.14, היה זכאי לגמלה. מכאן, שזהו המועד בו התגבשה הזכאות ונולדה העילה לתשלום המענק.

בהתאם להוראות סעיף 296(א) לחוק יש להגיש תביעה לגמלת כסף תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

סעיף 296(ב)(1) לחוק קובע "הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהיה זכאי לה, ובלבד שלא שולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה."

את המונח "עילה" שבסעיף 296 לחוק יש לפרש כמסכת העובדות הדרושות כדי להראות שהתובע זכאי לזכות על-פי החוק. מכיוון שהעילה לתשלום המענק בנסיבות המקרה כאן נולדה ביום 16.12.14, הרי שהיה על התובע להגיש את התביעה לתשלום הגמלה עד ליום 16.12.15, אלא שזו הוגשה רק ביום 2.2.17, לכל המוקדם.

הוראות סעיף 296(ב) מאפשרת סטיה מהוראת סעיף 296(א) וקובעת אפשרות לתשלום רטרואקטיבי מוגבל וזאת לכך שטרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה. התנאים המזכים בגמלה נוצרו, בנסיבות העניין כאן, ביום 16.12.14, ותקופת 18 החודשים חלפה ביום 16.5.15. התביעה לתשלום הגמלה הוגשה רק בחודש 2/17, חודשים ארוכים לאחר מכן.

9. התובע טען כי אין מקום לדחות את התביעה אך ורק בהסתמך על טענת השיהוי, במיוחד מקום בו לא נבצר מהנתבע לבחון את יתר תנאי הזכאות לגופם.

לטעמנו, אין בכך בלבד שהתובע עומד ביתר תנאי הזכאות כדי להצדיק את תשלום הגמלה אם זו הוגשה בשיהוי ניכר. הוראות התקנות קובעות את המועד להגשת התביעה לתשלום מענק עבודה מועדפת, והזכות תחומה בהתאם להוראות סעיף 296 לחוק. תכלית הוראות אלה לעודד את המבוטחים לפעול מוקדם ככל הניתן למימוש זכויותיהם ובסמוך לאחר מועד היווצרות התנאים המזכים בגמלאות. מכאן, שאין מדובר בדחיית התביעה על הסף, אלא בקביעה לפיה הזכות לתשלום הגמלה מוגבלת בהתאם להוראות סעיף 296(ב).

10. סוף דבר - התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' תשרי תש"פ, (06 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.