1. בתביעה שבפנינו (הוגשה 20.6.18) טוענת התובעת כי הועסקה כמנהלת משרד בסניף הנתבעת שבת"א, מתאריך 1.9.16 ועד 4.4.18.

לא ניתנה לתובעת הודעה לעובד, שכרה "נאמד" ע"ס 6,787 ₪.

ביום 3.4.18, מששבה בשמחה מחופשת מחלה בת 4 ימים, זומנה לחדרו של מר ישי פלד, בשעה 15:00, שהודיע לה "ללא כל התראה מוקדמת ובאבחת חרב, על פיטוריה, מש"אינה עומדת בלחץ", ובעזות מצח ביקש שתעביר חפיפה לעובדת החדשה שמצא, ואף שהרגישה כי "העברת החפיפה מכבידה על מצבה הנפשי", העבירה בצורה מקצועית על הצד הטוב ביותר.

טוענת התובעת כי פיטוריה נעשו שלא כדין וכי נגרמה לה עוגמת נפש רבה. התובעת עותרת איפוא לסך 75,722 ₪.

1. הנתבעת בהגנתה הכחישה הנטען וטענה כי היא משרד רואי חשבון, הפועל ב- 2 סניפים.

התובעת החלה עבודתה ב- 1.9.16 בסניף ת"א, כמזכירה (כך אף הגדירה עצמה בקורות החיים) והגם שתיארה את נסיונה המקצועי הקודם, הסתבר תוך זמן קצר כי אין לה כל יכולת ניהול, מוטיבציה, אלא יכולת מוגבלת בקלדנות בלבד. הנתבעת מונה קשיים/כשלים בתפקודה של התובעת.

בינואר 2018 התרחב המשרד והצטרפו רו"ח וצוות עובדים, מה שהקטין את תפקודה.

בשלהי פברואר 2018 זימנה עצמה לשיחה אצל רו"ח ישי פלד, מנהל המשרד, ("פלד") והודיעה כי אינה יכולה לעמוד במטלות, ומאידך, ביקשה לבדוק אפשרות להעלאת שכרה, ונענתה מיידית כי שכרה לא ישונה. אז הודיעה כי בכוונתה לסיים עבודתה.

הנתבעת "ראתה בשיחה זו שימוע לכל דבר וענין", ובכך, קיבלה את הודעת ההתפטרות, כשפלד הודיע כי בקשתה לקבל תנאיה הסוציאליים ומכתב המלצה – תכובד.

ב-4.3.18, זימן אותה לשיחה ע"מ לוודא כי תבצע חפיפה ולסכם עמה מהי תקופת ההודעה המוקדמת, שכן בימים שחלפו חלה הדרדרות נוספת בתפקודה (כשהתובעת אמרה שאין ביכולתה להשתלט על העומס).

למחרת, שוב פנתה אליו התובעת והודתה על הרגישות והנעימות; בתקופה שאח"כ יצאה למספר ראיונות, עד שב- 18.3.18 סיימה עבודתה תוך ששולם שכרה במלואו, כמחווה.

שבועות מספר אח"כ התקשר רו"ח (שמו לא צויין) לפלד וסיפר כי קלט את התובעת, אך נאלץ לפטרה בשל אי התאמה, לאחר מספר שבועות.

1. ביום 16.12.18 התקיים דיון מוקדם בפני האב"ד.

התובעת הכחישה כי קיבלה הודעה לעובד, זיהתה כתב ידה ע"ג קורות החיים שצרפה הנתבעת להגנה (כך אישרה גם בעדותה).

עוד תיקנה טענתה בתביעה, וטענה כי פיטוריה ארעו ב- 4 למרץ (ולא 3.4 – כנטען בתביעה). עוד טענה כי ניצה לא עבדה שם ביום א', 4.3.18, כשפיטרו אותה.

החלה לעבוד במקום אחר בערך אחרי חודש.

התובעת הגישה תצהיר ע"ר מטעמה ותצהירה של הגב' ניצה לב ארי (שהחלה לעבוד בנתבעת ב- 5.3.18 ושאיתה ביצעה התובעת חפיפה; "ניצה").

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי פלד ורו"ח אלון אשד מנהל משותף ומנהל סניף חיפה של הנתבעת ("אלון").

ביום 3.2.20 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים.

סיכומי תובעת הוגשו ב- 22.3.20.

סיכומי נתבעת הוגשו ב- 4.5.20.

1. ולהכרעתנו –
2. בטרם נכנס לעובי הקורה, נתייחס לצרופות לסיכומי התובעת: משום מה, "נמצא" לתובעת לצרף לסיכומיה את "נספח א'" שכל כולו ראייה – ראייה שלא הוצגה, לא במצורף לתצהיריה, ול"מצער", אף לא בדיון!

אין להבין כיצד סברה התובעת או מכח מה, כי נתונה לה האפשרות לכך.

ונבהיר – נספח א' הוא תכתובת (ככל הנראה, ווטסאפ), מ-4.7.18, החל מהשעה 9:43:32, ועד השעה 9:46:22, המתחילה ומסתיימת בתכתובות של ניצה.

נזכיר כי הן התובעת והן ניצה, העדה מטעמה, העידו בפנינו.

לא בכדי איפוא ברישא סיכומיה, ביקשה הנתבעת (הגם בטעות סופר), כי יש להוציא מסיכומי התובעת את ה"נספח".

יתר על כן, טוענת הנתבעת בסיכומיה כי אין ב"נספח א'" ראייה ל"נסיבות סיום העבודה", מזמן אמת (משנשאלה התובעת בח.נ. אם סיפרה למישהו קרוב, בזמן אמת, על נסיבות סיום עבודתה), משאינה עוסקת בנסיבות סיום העבודה, ואף אינה מזמן אמת.

ברור על פניו כי נספח א' אינו מציג את התחלת דו השיח ביניהן; כך, נמנעה חקירתן הנגדית של 2 העדוֺת ועימותן עם הרישומים (כמו גם נסיון הנתבעת להפריך ענין כלשהו העולה מהתכתובת; והגם שטוענת שם התובעת כי היתה בהלם כמה שבועות, כי היא עם כדורים בגללם, ציפרלקס "חצי שנה עכשיו בגללם" – ללמדנו, ש"הדיוק" אינו ממש "נר" לדבריה, שהרי, לטענתה, פוטרה 4 חודשים קודם ...; אלא, שהעיקר הוא כי מדובר בתכתובת שלאחר הגשת התביעה, וכשהתובעת עצמה מכנה את ניצה, העדה מטעמה/מחליפתה, כ"מזכירה" (ולא כתאורה את עצמה/תפקידה, בתביעה).

מסקנתנו מכל האמור שאין כל "ראייה" בנספח, שתסייע לתובעת, וכשעיתוי הצרוף, מלמדנו על התנהלותה הדיונית הלא ראויה (שלא לומר יותר מכך).

1. מוצגים

התובעת ציינה בתצהיר גמ"ס שהגישה תכתובת ווטסאפ בינה לניצה (בלא שפורטו תאריכים, מספר עמודים).

לתצהיר עדותה הראשית צרפה עמוד מתכתובת ווטסאפ, בינה לניצה, דף אחד בתאריכים מ- 7.3.18 14:13:11, ועד 8.3.18 11:37:02 (מתחיל ומסתיים בניצה).

במהלך חקירתה הנגדית (רישא עמ' 6) הוצגו בפני התובעת 25 עמודי תכתובת ווטסאפ בינה לבין ניצה ונדרשה לשאלה היכן אמרה משהו לניצה על תחושותיה, או שפיטרו אותה והיא כועסת, או איזה רמז להתנהגות לא נאותה של פלד.

ב"כ התובעת התנגד לשאלה, תוך שטען ש"אין לזה רלוונטיות לכך שהתובעת תחפש שורה למשהו שקשור לשאלה".

ב"כ הנתבעת נימק השאלה במרכזיות הסוגיה של נסיבות הפסקת העבודה, ובציפיה כי תשתף מי שהתובעת אמרה שנוצר בינן קשר חברי; ב"כ התובעת טען כי אין רלבנטיות לכך, אולי לא שיתפה אותה, הן לא חברות מהבית.

בהחלטתנו הבהרנו כי בהכרח עסקינן במסמכים רלבנטיים "לסכסוך שבין הצדדים, משהתובעת גילתה אותם בתצהיר גמ"ס, כשבתצהירה צירפה רק עמוד אחד מתוך 25 עמודים (כנטען בשאלה)."

עוד הבהרנו כי בפועל, השאלה נותנת לתובעת הזדמנות לנסות ולהסביר טענותיה. במכלול נסיבות אלה, ככל הנראה, ביכרה הנתבעת "לוותר" על קבלת תשובה, ומנגד, התובעת לא חזרה בה מההתנגדות.

והנה – "'דווקא" לסיכומיה, צירפה התובעת את נספח א, שאין חולק כי הוא עונה להגדרת "ראייה" – שלא הוגשה בפנינו [כשאגב, ניתן היה לתקן מחדל זה, "למצער", ע"י הצגת נספח א', לתובעת עצמה ולו בחקירה חוזרת! (או לניצה??!). זה וזה לא נעשה].

אין במענה שנותנת התובעת בסיכומיה (סעיף 14), כביכול, "נוכח המצב בו הייתה מצוייה... " – ודי בדברינו לעיל.

יתר על כן, עיון בתשובתה (עמ' 7) מלמד כי המשיכה לעיין בתכתובת שהוצגה לה, חרף הטענה שבסיכומיה..., ואעפ"כ – לא מצאה תשובה בתכתובת! וחמור מזה: נספח א' לסיכומיה, מאוחר להגשת התביעה. ודאי אין ללמוד ממנו להוכחת טענתה, כַּשאלה שהוצגה לתובעת!

ועוד: בנספח א' אומרת התובעת "שלא יכולה לשמוע מהמקום הזה אחרי מה שהם עשו לי. פשוט גועל... הם בתביעה ואני עם כדורים בגללם".

ככל הנראה, "נשכח" מהתובעת כי טענותיה, כמצוטט, נטענו בתביעה שהוגשה, חודש טרם אותה השיחה, ובהיותה מיוצגת; אך גם בנספח א' לסיכומיה אין כלל אמירה – "פוטרתי", "פוטרתי בחטף ע"י פלד", "ללא שימוע", וכיוצ"ב טענות.

עוד יש לציין: לנספח א' לסיכומים, אף לא צורף, "למצער" תצהיר תובעת, ובו הצהרה, כביכול, "נוכח המצב בו הייתה מצויה לא הצליחה למצוא..." – ודי לחכימא!

1. הודעה לעובד

בתביעה טענה התובעת "לחטאה הראשון" של הנתבעת, שלא נתנה לתובעת הודעה עפ"י החוק, ובהתאם, עותרת התובעת ל- 10,000 ₪.

הנתבעת הכחישה הטענה וצרפה עותק הודעה מ- 4.9.16, כשבדיון המוקדם כאמור הכחישה התובעת כי קיבלה אותה.

מעניין כי בתצהירה "חדלה" התובעת ולא טענה, אף לא טענת עובדה אחת בנדון(!), ובכלל כך, לא הצהירה, כטענתה בדיון המוקדם.

מעניין עוד יותר – משדוקא ניצה בתצהירה טוענת בהקשר הנדון (ס' 10), שמא, בשל ה"סְברה" כי עסקינן ב"נוהג" כזה או אחר, שיש לו משמעות לתביעה – כשברי, כי לא כך הוא.

פלד בתצהירו טען כי הוא קיבל את התובעת לעבודה, והגם שצרף את קורות החיים של התובעת, אינו מתייחס כלל לנושא זה (שמא, משהתובעת בתצהירה כלל לא טענה בנדון).

בחקירתו הנגדית העיד כי רו"ח רוני טוויג הוא שניסח את מסמך ההודעה על הפסקת עבודה ("מכתב הפסקה"), הגם שפלד חתום עליו.

בח.נ. נשאל והשיב כי יודע שעובד מתחיל לעבוד עושים הסכם עבודה, כל נושא משאבי אנוש טופל ע"י רו"ח טוויג. לא התעסק בטפסים, כח אדם. הוא לא חתום על ההודעה, לא זוכר שראה אותה פעם, אבל נראה לו שזה הכתב של רוני.

בהתאם, נשאל למה "לא הביא" את רוני להעיד והשיב כי אינו יודע.

גם אשד העיד כי מדובר בחתימה של רוני, וזה טופס סטנדרטי.

בסיכומיה טענה התובעת (ס' 11) כי לא קיבלה הודעה, וגם ניצה בעדותה מציינת שהוחתמה רק בסוף יוני, עם עובדים אחרים על הודעה לעובד "סטנדרטי מאינטרנט"; כי התובעת וניצה "לא נחקרו בעניין מה שמוכיח שלתובעת לא נמסרה הודעה לעובד" (כך במקור), כי מדובר בהודעה פיקטיבית שנערכה לאחר הגשת התביעה, מה גם שהנתבעת לא הוכיחה שמסרה ההודעה לתובעת. כן הפנתה לכך כי בדיון המוקדם טענה הנתבעת כי אשד הוא שחתום על ההודעה.

ולעמדתנו –

אין חולק כי אין בפנינו עדות של מי שנטען כי מסר ההודעה לתובעת. מנגד, ספק אם מעסיק צריך ליתן גרסת עובדה/להציג עדות, מקום שעובד אינו נותן, כבענייננו, גרסת עובדה ראשונית בעדותו הראשית, לפיה לא קיבל הודעה עפ"י החוק; ברי כי הנטל בנדון על מעסיק, כנטל על מעסיק להוכיח זכאות (לדוגמא, לחופשה) אך כך, רק לאחר גרסה לכאורית-ראשונית של עובד ולפיה, לא קיבל הודעה (לא קיבל חופשה) – ורק אז עובר הנטל למעסיק להוכיח כי פעל כחובתו בדין!

אין חולק כי רו"ח טוויג לא העיד בפנינו. אין גם חולק כי בדיון מוקדם טענה הנתבעת כאמור. דא עקא, בהעדר גרסת עובדה של התובעת – לא הועבר כלל הנטל לנתבעת להוכיח (וכאן, כנראה, באמצעות רו"ח טוויג), כי מסר הודעה לתובעת.

ברי כי אין בתצהירה של ניצה, כפי שהבהרנו לעיל, "לרפא"-להשלים חוסר זה, שבתצהיר התובעת. לא היתה בפנינו טענת נוהג של הנתבעת או נוהג- מחדל כזה או אחר; מה שנהג, ככל שנהג, ביחס לניצה – אין בו, ולו ברמז, להוכחת עובדה כלשהי, הרלוונטית לתובעת, ולמועד תחילת עבודתה.

נוסיף – ולא הופנינו לכך ע"י התובעת: התאריך 4.9.16, כמופיע ע"ג ההודעה, הוא יום א' בשבוע. רו"ח טוויג, פעיל במשרד הנתבעת בחיפה (עמ' 27 שורה 22). התובעת מועסקת מ- 1.9.16, יום ה'. שמא, בשל כך, יצאה ההודעה כאמור (ואגב, עפ"י החוק). משאין כאמור גרסה מהתובעת – ברי כי יכלה ההודעה להשלח מהמשרד בחיפה למשרד בת"א, וכיוצ"ב אפשרויות.

נציין עוד (וגם לכך לא הופנינו) – שכרה של התובעת, כעולה מהתלושים שהציגה – עמד על סכום קבוע של 6,787 ₪.

בהודעה צויין (בסעיף 9) תנאים סוציאליים "לאחר 3 חודשים רטרואקטיבי", ללא פרטים נוספים.

לא הוצגו בפנינו תלושי השכר לחודשי עבודתה ב- 2016, אך בתלוש ינואר 2017 מצאנו נכוי חובה למגדל מקפת בסך 2,375, כסכום המתאים לסכום הנכוי המופיע בכ"א מהתלושים שאח"כ, וביחס ל-5 חודשים ( 9-12.2016 + 1.2017).

אין בפנינו גרסת עובדה בנדון, ממי מהצדדים, ואף לא מועד בו נפתחה הקרן לתובעת.

בנסיבות אלה, ומשלא שמענו כי התובעת אי פעם פנתה לנתבעת בנדון, או כי נגרע ממנה דבר מה, ככל שלא נמסרה לה הודעה בכתב (כטענתה) ומשאישרה כי פנתה בדוא"ל דווקא לרו"ח טוויג – הגם שלא הסבירה מדוע, אלא "מבחינת עובד שעבדתי במשרד" – משמע, ידעה מהי "הכתובת" המטפלת בנדון – ולא פנתה לפלד, הממונה עליה, זה שפיטר אותה?! (– וכשאין בפנינו הסבר מדוע פנתה לרו"ח טוויג, ולא לפלד); ודאי כך, כשאיננה מזכירה/מלינה גם לא "בשפתה התמה", הכנה מיד עם סיום עבודתה – פוטרתי/פגעו בי/זרקו אותי מהרגע להרגע, רק יומיים קודם לכן... ועדיין, להוותר בפנייה "מנומסת".

מששקלנו כל אלה – ומשאין בפנינו ראייה – ולו קלושה – כי אכן נמסרה לה הודעה, ומנגד, לא נדרשה הנתבעת "לסתור" ראייה לכאורה, שהתובעת לא הציגה בפנינו – תשלם הנתבעת לתובעת סך של 500 ש"ח.

1. הפסקת עבודה ועגמת נפש

טוענת התובעת בתביעה כי יחסי העבודה הסתיימו ב- 4.4.18 (ס' 8) וכי ביום 3.4.18, לאחר ששבה מ- 4 ימי מחלה, בשעה 15:00 קיבלה "בשורת איוב", כהודעת פיטורין מפלד שזימנה לחדרו "והודיע לה, ללא כל התראה מוקדמת ובאבחת חרב, על פיטוריה". התובעת מתארת את הנאמר על ידו ותדהמתה, וכשהיתה נאמנה עד יומה האחרון; ואף שהרגישה "כי העברת החפיפה לעובדת החדשה מכבידה על מצבה הנפשי (מאז הודעת הפיטורין שרר בלבה של התובעת עצבות, בלבול, חוסר שינה ותהיות על שום מה ואיך זה קרה דווקא לה ליוו אותה לאורך כל שעות היום ואף הדירו שינה מעיניה בלילה)" והעבירה באופן מקצועי החפיפה. (ההדגשות הוספו).

בהתאם, טענה כי פוטרה שלא כדין, בניגוד לכללי הצדק הטבעי, ללא שימוע, זכות השימוע נמנית על זכויות היסוד, זכות שנתקבלה "בטרם הספיקה למצות כישוריה", כשיש לקיים שימוע ללא דעה קדומה, בלב פתוח, בנפש חפצה, כשהעובד יגיע להליך, כשהסיבות והכוונה לפטרו ידועות לו, כך שיוכל להגיב.

בהתאם עתרה לפיצוי, שווה ערך ל- 6 משכורות.

עוד טענה כי הנתבעת פעלה כלפיה בצורה משפילה, ואף החזירה לה 'רעה תחת טובה', "על כל פרק הזמן בו התובעת הייתה עובדת מצטיינת, עשתה תמיד מעל הנדרש, הגיעה לעבודה גם בימים בהם הייתה חולה (!) תוך שמר ישי דאג "לסחוב בבטנו" את רצונו לפטרה ופיטוריה נעשו מהיום למחר(!) בידיעה גמורה שיש לה 2 בנות הסמוכות על שולחנה".

לאור מעשיו של פלד "חשה חרדה לגורלה ולא ישנה בלילות בשל מחשבות טורדניות בלתי פוסקות על עתידה ומה יעלה בגורלה, בטחונה העצמי נפגע וכך גם מצב רוחה".

לטענתה, זהו אחד המקרים החריגים, ולפיכך עתרה לפיצוי בגין עגמת נפש בסך 25,000 ₪.

הנתבעת בהגנתה הכחישה הנטען, פירטה טענותיה כנגד תפקודה של התובעת, שהתקבלה כמזכירה, וכך גם תפקדה (ולא כ"מנהלת"), ללא יכולת ניהול או מוטיבציה; יכולת מוגבלת בתחום קלדנות בלבד; שלא ביצעה משימות פשוטות שנדרשו; פתחה מייל נגוע ("וירוס כופר"); עבדה באי סדר תמידי, ניהלה בקולניות את ענייניה הפרטיים, אכלה בדלפק המזכירות, הביאה את בתה בחופשה לעבודה, ואף יצאה להפסקות עישון באופן יוצא דופן.

בשלהי פברואר 2018 זימנה עצמה התובעת לפלד, אמרה שאינה עומדת במטלות, וביקשה אפשרות להעלאת שכרה. משלא היתה הנתבעת מרוצה מתפקודה, השיב לה מיידית כי שכרה לא ישונה.

התובעת בתגובה הודיעה כי בכוונתה לסיים עבודתה. זוהי הודעת התפטרותה. הנתבעת ראתה בשיחה זו, שימוע לכל ענין ודבר, ולא עשתה כל נסיון ע"מ לחזור בה, ותוך שקיבלה הודעת ההתפטרות; חשוב היה לתובעת לוודא קבלת תנאיה הסוציאליים ומכתב המלצה, ופלד הודיע לה שכך יהיה.

ב-4.3.18, מספר ימים לאחר הודעת ההתפטרות, זומנה לפלד ביחס לציפיותיו בתקופת ההודעה, לפיהן תעביר חפיפה, ועד מתי תמשיך בעבודתה, כשחלה התדרדרות בעבודתה בין הודעת ההתפטרות למועד זה. למחרת, הודתה שוב על הרגישות, ולבקשתה, סיימה ביום 18.3.18 את עבודתה, כשבין לבין אף נעדרה לראיונות, הגם ששכר החודש השוטף שולם במלואו, כמחווה.

רק מספר שבועות אח"כ, סיפר לו רו"ח כי קלט את התובעת אך נאלץ לפטרה מספר שבועות אח"כ עקב אי התאמתה לתפקיד ניהול. תוך זמן קצר הספיקה להתחיל לעבוד במשרד רו"ח אחר ולהיות מפוטרת.

הנתבעת "סמכה" על הודעת התובעת, בהתאם, הודעת ההתפטרות משלהי פברואר 2018 היא, למעשה, שימוע, והנתבעת נתנה לה לפיכך מכתב סיום עבודה (ב' לתביעה), ולא הודיעה על פיטורים.

בתצהירה חוזרת התובעת על תאור מפורט של עבודתה (כולל, אגב, "הכנת דוחות כספיים" – מה שבעדותה אישרה כי המדובר ב"הקלדתם" בלבד; עמ' 4 שורות 4-5), חוזרת על תאור עבודתה, כעבודה מקצועית, במסירות נפש, לא הבינה את דברי פלד שהודיע לה על פיטוריה ב- 4.3.18 כשחזרה מחופשת מחלה [שבינה לבינו "נרקמו יחסי חברות" (ס' 8) לפיהם אינה עומדת בלחץ, אמר לה שמצא מחליפה, שלמחרת (5.3.18) תתחיל לעבוד; העבירה חפיפה על הצד המקצועי הטוב ביותר, חרף "המצב הנפשי אליו" נקלעה, כשמאז הודעת הפיטורין שררו בלבה "עצבות, בלבול, חוסר שינה ותהיות", מה שליווה אותה כל שעות היום ואף הדיר שינה מעיניה ולראייה, צרפה "מרשם רפואי בשל המצב אליו נקלעתי". (נספח ד'). כן צירפה את "מכתב הפסקת העבודה" (נספח ב') והתכתבויות ווטסאפ בינה לניצה (נספח ג').

מעניין לציין, כבר בשלב זה, את הניסוח בו התובעת משתמשת בדבריה על הודעת פלד ב- 4.3.18, עת מדברת היא על פיטוריה; מנגד, בדברה על המכתב שקיבלה, מדברת היא על "מכתב הפסקת עבודה". [ואגב, אינה מציינת מי מסר אותו ואף לא – מתי].

נוסיף ונציין עוד: דווקא השוואת תכתובת הווטסאפ מ- 8.3.18 – 7.3.18 מול התכתובת שבנספח א' – מלמדת יותר מכל, על כך שלא פוטרה. ודאי לא באופן פתאומי וכו' – כשבזמן אמת, כבר נמצאת היא בראיונות, מחד (כשכלל לא הובהר: מתי הספיקה ליצור קשר עם מעסיק חדש, כך שתוזמן לראיון ?! ודאי אם נפגעה כ"כ עד לנטילת כדורים) – ומנגד, ניכר בשיח ביניהן, שהוא רגיל, שגרתי, ואין ולו ברמז, אזכור לטראומה שעברה ממש לפני זמן כה קצר.

עוד מעניין לציין כי נספח ד' הוא "רשימת תרופות שהופק להם מרשם דיגיטלי בביקור מתאריך 30.5.18 ( לא מרשם)", ולפיו נרשמו לתובעת כדורי ציפרלקס לתקופה מ- 30.5.18 ועד 18.8.18. (ההדגשות הוספו).

ברור איפוא כי אין מדובר ב"מרשם רפואי" (בנספח ד'), ודאי אין בו להוכיח – ולו ברמז – כי עם קבלת הודעת הפיטורין ובלשונה: "מאז" הודעת הפיטורין, היו לה תופעות כמתואר לעיל (ס' 12 לתצהירה) ועקב המצב הזה אליו נקלעה – קיבלה את נספח ד'.

לא בכדי גם חוּדד עניין זה בשאלות שהוצגו לה, כשהתובעת השיבה כי ההשפעה על מצבה הנפשי, חוסר שינה בלילה, לא החל לאחר כמה חודשים (כפי שניתן להבין מנספח ד') – אלא, לגרסתה, דווקא "זה התחיל מיד".

ברי איפוא כי אין בעדותה ובראיותיה, "בדל" ראייה להוכחת מצב נפשי קשה, או כזה הנובע מהודעת הפיטורין; בהנפקת תרופה, לאחר קרוב ל- 3 חדשים מפיטורין, כטענתה (ובסמיכות רבה לתביעתה) – ודאי אין כדי הוכחת "קשר לעבודה".

לא בכדי איפוא נשאלה בהקשר למסמכים שהציגה, כמו גם פניותיה לנתבעת (נספחי תצהירי הנתבעת), כשברי מניסוחם של כל אלה, כי לא נזכרת, ולו פעם אחת, המילה "פיטורין"/"פוטרתי"/"מצב נפשי קשה" וכו'.

לא רק זאת: התובעת עצמה אישרה כי לא ניתן להבין ממה שכתבה כי פוטרה.

אלא, שלטענתה (אגב, בהתייחס למייל השני – ולא הראשון, הסמוך ליום 4.3.18!), כך הוא, משכתבה מתוך נימוס.

אלא, שמי המצוי – ומיד – כתאורה בכתביה ("אבחת חרב"; "קפאתי במקום"; "הבטתי בעיניו במבט כואב ועיניים דומעות"; "בשורת איוב", "אחוזת תדהמה"; "בשורה רעה שנפלה כרעם ביום בהיר"; "בצורה משפילה" "ובעצם החזירה 'רעה תחת טובה' על כל פרק הזמן בו התובעת היתה עובדת מצטיינת", "הגיעה לעבודה גם בימים בהם הייתה חולה!"; "חרדה לגורלה; מחשבות טורדניות בלתי פוסקות"; "אחד מהמקרים החריגים אליהם כיוון בית הדין וזאת בשים לב להשלכות הקשות...") – ודאי היה מציג פנייה לרופא, מיידית ובה תאור כה קשה של המצב האישי- הנפשי שלה.

ונבהיר: ערים אנו לכך כי פיטורי עובד נושאים עמם רגשות קשים לאדם. דא עקא, לא הוכחו כאן "יחסי חברות שנרקמו" עם פלד (לו היא קוראת בכתביה "מר ישי", הממונה הישיר עליה), לא הוכח כי הייתה עובדת מצטיינת – אף לולא הוכיחה הנתבעת טענותיה ביחס לתפקודה (ובכך נדון להלן) – והגם שלא נעלם מעינינו מכתב ההמלצה שניתן לה.

ונזכיר: אם בתלוש 1.2017 שולם ל"מגדל-מקפת", החל מתלוש 6.17 צויין "מקפת ותיקה"; עוד נציין כי בתלוש 3.2018, שהונפק עוד ב- 29.3.18 שולם סך 3,004 ₪ כפ"פ.

ועוד – אין בפנינו טענה כי לא קיבלה כל המגיע לה כפ"פ; ראוי להזכיר ברכיב זה עוד, כשאין חולק כי חודש מרץ 2018 שולם במלואו (שכר חודש מלא) כשלשיטתה, עבדה עד 18.3.18 בלבד (הגם, שלא כך טענה בתביעתה, כשטענה כי עבדה עד 4.4.18 !; וכשאין חולק גם כי היתה ביתרת חופשה שלילית, הגם זניחה, בחודש 3.18, שלא נוכתה).

לא נעלם גם מעינינו כי במכתב הפסקת העבודה נאמר כי הפסקת עבודתה תהא 2.4.18 (ולא 4.4.18), וכי עסקינן "בהודעה על הפסקת עבודה" ולא "פיטורים" (כך בכותרת המכתב, כך בתוכנו).

בל נשכח כי התובעת, כמפורט לעיל, "יודעת" הנוסח/המשמעות/השונֶה בין 2 המילים. כך, הגם שביקשה לקבל "מכתב פיטורים" – לא ביקשה כך שוב, הגם שבידה מצוי "רק" מכתב הפסקת עבודה!

עוד נזכיר כי לא עולה מהתכתובת בינה לניצה, ודאי לא בנספח ג' (ולמען האמת, "חרף תלונותיה" בנספח א' לסיכומיה, גם לא בו!) כי "פוטרה".

עוד נזכיר כי גם בדוא"ל מ- 18.3.18 לרו"ח טוויג (ואגב, מהדוא"ל הפרטי שלה!) אינה טוענת כי פוטרה (ודאי לא לנזק נפשי/עגמת נפש וכו'), הגם שאכן ביקשה מכתב פיטורים.

אף לא מתקבל על דעתנו כי אם פוטרה, כטענתה, ב- 4.3.18 באופן כה פתאומי, שכבר ב- 8.3.18 בשעת לפנה"צ כבר הייתה בראיון עבודה (נספח ג') וכבר קבעה עוד ראיונות לשבוע הבא, כשכזכור, לדבריה, קיבלה ההודעה באופן מפתיע ב- 4.3.18 (יום א') בשעת אחה"צ.

אמנם, המסמך, לא הוגש בפנינו, אך התובעת נשאלה בהתייחס לתכתובת ווטסאפ בינה לניצה, מ- 5 לחודש (יום לאחר שפוטרה כטענתה, ומיד היתה בעגמת נפש), בו מציינת התובעת כי היתה בראיון עבודה ב- 11:50 (והגם שיכול שעסקינן, בטעות סופר, בשורה 15, כשאח"כ נאמר 3 ימים אחרי המשבר הגדול; ומנגד, נרשם בשעה 11:50). התובעת אינה משיבה, לא הייתי בראיון/מתי "הספיקה" לפנות למעסיק אפשרי, ולהיות מוזמנת לראיון, אלא משיבה "אני לא חושבת שזה רלבנטי", כל השאלות לא רלבנטיות, בשל מצבה הכלכלי נאלצה לצאת מהר לעבודה, יש לה 2 בנות בבית. – הגם שאיננו מפחיתים מחשיבות ה"הנמקה" שכך, אינה מסבירה אם פוטרה ב- 4.3.18 איך "הספיקה", כבר להיות בראיון בשעות הבוקר ב- 8.3.18 (ואגב, מה שמתיישב דווקא עם טענת התפטרות עם טענה כי ביקשה להעלות שכר באותה פגישה; ודאי, אם היא במצב כלכלי קשה כטענתה בעדותה ועם הטענה כי ניצלה את הימים עד הפסקת העבודה (18.3) לראיונות, כמוסכם; ואינה מסבירה הכיצד לא שבה לעבודה באותו יום ג', ולו לכמה שעות ?! (כשהיה לה הזמן להתכתב עם ניצה....).

עוד מעניין לציין, כי אינה אומרת "הייתי במצב נפשי מאוד קשה" (ומנגד, דווקא אומרת הייתי במצב כלכלי קשה), אלא השיבה כי השאלה לא רלוונטית, אך אינה משיבה: "ברור, אין לי ברירה, פיטרתם אותי!"

ואם עסקינן ב"חברות שנוצרה במהלך תקופת העבודה יחדיו", כשניצה כבר יודעת, 3 ימים אחרי שהחלה לעבוד בנתבעת, שהתובעת בראיונות/חיפוש עבודה – בפאמיליריות זו, עוד יותר קשה להבין, הכיצד אין, ולו רמז בשיחותיהן, ל"הלם הטוטאלי" שקיבלה, כשפוטרה כמה ימים קודם, ע"י פלד; גם לא, כשהן משוחחות על "זוטות", כמו הדרישה של הנתבעת מניצה "לדאוג לנייר טואלט לשירותים"! – וגם אז אינה מזכירה פיטורין/טראומה/עגמת נפש, וכיוצ"ב.

עוד יש להזכיר: במהלך העדויות (וכפי שרשמנו לפנינו) לא השתכנענו מאמינות עדותה של התובעת; התובעת "לקחה את הזמן", עד שהשיבה על שאלות שהוצגו לה, ולא רק כשהשיבה כי "השאלה לא רלבנטית ...", כשניכר היה כי היא "מחשבת", מה נכון יהא להשיב, ולא משיבה מיד לשאלות שהוצגו לה.

כך גם לא מתקבל על דעתנו כי אינה זוכרת מתי התחילה לעבוד במקום אחר, אך אימתה עם זאת, טענת פלד (ביחס לרו"ח אצלו עבדה אחרי הנתבעת), שעבדה אצל מעסיק אחר "כשבועיים שלושה".

כך, מקובלות עלינו טענות הנתבעת בסיכומיה ביחס ל"אמינות התובעת".

ועתה נעבור לגרסת הנתבעת ועדיה:

אין חולק כי אין בפנינו מכתב פיטורים. אין חולק גם כי לא הוכח (בראייה חיצונית) שהתובעת היא זו שפתחה את הדוא"ל הנגוע ("וירוס כופר") – אך יש לציין כי חרף הטענה בהגנה (ס' 8) – התובעת אינה מכחישה עניין זה בתצהירה! כך גם אינה מכחישה (בתצהירה) הטענות האחרות שהועלו ביחס אליה, למעט טענתה כי בכל תקופת עבודתה ביצעה עבודתה על הצד הטוב ביותר... (ס' 6), או כי קיבלה רק מחמאות (ס' 13) – וגם זאת, אינה מוכיחה.

לא נעלם מאתנו גם האמור במכתב ההמלצה [עד כי נדמה כי גירסת התובעת בכתביה, "העתיקה" את המילים החמות שבמכתב ההמלצה (מ - 2.4.18, שניתן ע"י רו"ח טוויג) – ואין האמור בו "קל בעינינו" משאיננו סבורים כי ראוי ליתן מכתב המלצה, המחייב את נותנו, כשהנאמר בו אינו משקף הדברים כהווייתם! (כטענת הנתבעת עצמה!)]. הגם שאין עסקינן ב"מעשה פסול", אלא מעשה ראוי, ליתן מכתב המלצה, לטעמנו, אין ראוי כי תהא בו המלצה/הערכה לדברים שאינם "נכונים"(אליבא ד'נתבעת)! – ובמקביל, לא מצאנו "פגם" ב"תשבחותיה" של התובעת לנתבעת/מנהליה שם...

לא נעלמו מעינינו אי התאמות כאלה או אחרות אליהן הפנתה התובעת בסיכומיה. דא עקא, לא מצאנו אותן מהותיות-רלוונטיות למהות ההליך, וכשאך טבעי כי גם פלד וגם אשד, פחות יזכרו מועדים מדוייקים (ודאי בהעדר רישומים).

ונעיר – מקובלת עלינו טענת פלד לפיה רק כשביקשה העלאת שכר, ונענתה חד משמעית בשלילה, הודיעה ש"בנסיבות האלה היא לא רוצה להמשיך".

כך ומנגד – לא נסתרה טענת הנתבעת, גם בעדות פלד, כי התובעת התפטרה (ראה גם עמ' 11 שורה 22 ועמ' 12 שורה 7) ובהתאם, לא נדרשה הנתבעת, כטענתו, ל"שימוע".

ושוב – מסכימים אנו כי הנתבעת כמעסיק – (ודאי כשעסקינן ברואי חשבון) – לא התנהלה כמתחייב בחוקי העבודה וההלכות בתחום, ודאי לא כדבעי ובאופן מדוייק. אין חולק כי מעסיק ראוי שינהג באופן שימנע ממנו להקלע להליך כזה.

עם זאת, מכלל הראיות שבפנינו, ובשקלול כל הנסיבות והראיות – לא שוכנענו כי התובעת פוטרה, אלא כי התובעת התפטרה, משלא נענתה דרישתה להעלאת שכר.

נזכיר כי ניצה, כעובדת חדשה, קיבלה 1,416 ₪ נטו יותר, ובגין 0.9 משרה, כבר בחודש עבודתה הראשון! ( יותר מ- 20% מול שכר נטו התובעת לחודש שלם ! ויותר מ- 30% בתעריף יום !).

1. סיכום

לאחר ששקלנו כל האמור ומשלא הוכח (והנטל על התובעת) כי התובעת פוטרה, ממילא, לא נדרשה הנתבעת לשימוע, וממילא – אין לנו אלא לדחות התביעה לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין, מחד גיסא ומאידך גיסא, משלא הוּכחה עגמת נפש (ואף לא כ"תיאורי" התובעת) נדחה גם רכיב זה.

ובאשר להוצאות – משנדחתה התביעה בעיקרה-רוּבָּה (ומשנעתר רכיב מסירת הודעה, ולא מתוך שכנוע כלל וכלל, אלא, בהעדר עדות של "מוסר" ההודעה) – ולאור הערותינו ד'לעיל להתנהלות ראויה של מעסיק, ודאי בתחום עיסוקה של הנתבעת, שראוי שתהא מדוייקת שבעתיים לחלוטין בפעולותיה בנדון עפ"י הדין, כמו גם הצגת הנספח לסיכומי התובעת – לא מצאנו ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, טז' אייר תש"פ (10 במאי 2020), בהעדר הצדדים.

נחתם ע"י נ.צ. ביום 14.6.20.