07 נובמבר 2021

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) בנכות כללית מיום 2.5.18 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור 65%.

2. הוועדה התכנסה מכוחו של פסק דין מיום 27.2.18 בתיק 27399-05-17 לפיו:

"עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה בעניין דרגת אי הכושר, לרבות המועד ממנו יש לקבוע כי למערערת אי כושר בשיעור 65%. הוועדה תערוך התייחסות מפורטת למכלול הליקויים ופירוט השפעתם התפקודית המצטברת על כושר העבודה, וכן תתייחס לעברה התעסוקתי של המערערת ובכלל זה לטענת המערערת כי פוטרה מעבודתה בדואר עקב הליקויים הרפואיים."

3. הוועדה שמעה את תלונות המערערת ובא כוחה ומסקנתה הינה כדלקמן:

"בת 30. הוועדה עיינה בפסק דין בית הדין לעבודה מ- 27.2.18 שבה ועיינה בפרוטוקול ועדה רפואית כולל פרוט סעיפי הליקוי מסמכים מתוך תיקה הרפואי המעידים על מצבה הבריאותי לרבות חוו"ד רופא תעסוקתי ד"ר תמיר גפן אשר סבר שאינה כשירה לעבודה דוח שיקום דוח רופא מוסמך והאזינה רוב קשב לדברי עורך הדין העוררת ובעלה.

לעוררת נקבעו ליקויים רפואיים פולינוירופטיה 20% FMF 20%, ע"ש מותני 15% עודף משקל 20% והפרעת הסתגלות עם כאב כרוני 20% עם השלכות תפקודיות המגבילות אותה מבחינה גופנית בביצוע מטלות הכרוכות במאמץ גופני משמעותי עמידה וישיבה ממושכת והן בשל הכאב הפרעת השינה ומצבה הנפשי בביצוע מטלות הדורשות קשב וריכוז ברמה מיטבית. יחד עם זאת מדובר באישה צעירה בוגרת 12 לימוד עם בגרות מלאה שעבדה במיון דואר עד שפוטרה כעבור 5 1/2 שנים מסיבות בריאותיות אשר לדעת הוועדה בהחלט כשירה לעבוד באופן חלקי כמובן בעבודות בלתי מקצועיות המשלבות ישיבה עם הפסקות של הליכה ועמידה ללא תנאי לחץ, בהן מגוון עבודות פקידותיות משרדיות בקו אחורי וללא קבלת קהל, עבודות חרושתיות קלה ופשוטות שלא בקצב מכונה ליווי ילדים בהסעות עבודות שוות ערך. הוועדה שבה ומקבלת את החלטת דרג 1 ודוחה את הערר".

4. טענות המערערת –

א. הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין, ולא הבהירה כיצד מכלול הבעיות הרפואיות משפיעות על כושרה לעבוד.

ב. נקודת המוצא של הוועדה הינה כי מצבה הנפשי מונע מהמערערת ביצוע מטלות הדורשות קשב וריכוז ברמה מיטבית, אלא שבהתאם לדרגת הנכות הנפשית 20% היא אינה מסוגלת לבצע מטלות הדורשות קשב וריכוז אף לא ברמה בסיסית.

ג. הצעות העבודה של הוועדה מתעלמות מסעיף הליקוי האורתופדי.

כמו כן אין הסבר כיצד המערערת מסוגלת ללוות ילדים בהסעה, תפקיד הכולל העברת ילדים את הכביש וזאת לאחר לילה ללא שינה, תוך עייפות וחוסר ריכוז.

כמו כן על פי אישור ד"ר גור, נוירולוג המערערת סובלת מפולינוירופטיה בדרגה בינונית תוך פגיעה ביציבות בזמן הליכה. מגבלה זו מונעת ממנה העברת ילדים את הכביש.

כך גם השימוש בליריקה הגורם להירדמות.

ד. הוועדה לא התייחסה לבצקות הקשות כתוצאה ממחלת FMF, לעודף המשקל ולעובדה כי המערערת חייבת לשכב עם הרגליים מורמות כלפי מעלה.

5. טענות המשיב –

א. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין.

ב. כל הטיעונים מכוונים נגד שיקול הדעת הרפואי של הוועדה.

ג. למערערת נכות רפואית משוקללת של 66% ודרגת אי כושר בשיעור של 65%.

ההכרעה –

6. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

7. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים (אי כושר), בשאלות משפטיות בלבד.

8. בהקשר זה נקבע, כי הואיל והוועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך ורק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60, להלן: "עניין עטיה").

כך גם נפסק, כי קביעת דרגת אי הכושר מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פני ההחלטה.

9. השוואה בין פסק הדין המחזיר להחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין.

הוועדה פירטה והתייחסה למכלול ליקוייה של המערערת והשפעתם על כושר עבודתה ופירטה את סוגי העבודות בהן מסוגלת המערערת לעבוד באופן חלקי ובהתאם למגבלותיה.

10. המערערת יוצאת כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ובית הדין לא יתערב בשיקול דעת זה.

11. המערערת טוענת כי לאור ליקוייה המתבטאים בפולינוירופטיה, חוסר שינה ומצבה הנפשי, קביעת הוועדה כי יכולה לעבוד בליווי ילדים בהסעות אינה סבירה.

כאמור, מדובר בטענה כנגד שיקול דעת מקצועי של הוועדה. הוועדה היתה מודעת לכל מגבלות אלה וקבעה כי ליווי ילדים בהסעות הוא חלק ממגוון עבודות שהמערערת מסוגלת לבצע.

12. עוד יש להוסיף כי הוועדה קבעה כי המערערת מסוגלת לבצע עבודות נוספות בלתי מקצועיות המשלבות ישיבה עם הפסקות של הליכה ועמידה ללא תנאי לחץ, עבודות פקידותיות משרדיות בקו אחורי וללא קבלת קהל, עבודות חרושתיות קלות ופשוטות שלא בקצב מכונה.

לגבי עבודות אלה לא היה למערערת כל טענה לפגם בשיקול הדעת של הוועדה.

13. המערערת מוסיפה כי טעתה הוועדה שקבעה כי מצבה אינו מאפשר עבודות הכרוכות בביצוע מטלות הדורשות קשב וריכוז ברמה מיטבית, שכן לאור נכותה הנפשית היא אינה מסוגלת אף לעבודות הדורשות קשב וריכוז ברמה בסיסית.

אלא שאף סעיף הליקוי 34(א)(3) מדבר על הגבלה בינונית של כושר העבודה, ולא הגבלה ניכרת או קשה.

14. התוצאה איפוא כי המערערת לא הצביעה על כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה ולפיכך דין הערעור להידחות.

15. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ג' כסלו תשפ"ב, (07 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים.