בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

וכן בקשה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש ברכב מסוג ניסאן מ.ר. 8108937 (להלן: "הרכב") למשך 30 יום. נשוא הבקשה רכב בבעלות חברת הליסינג אלבר ונמצא בחזקת המבקש מטעם החברה בה עובד המבקש לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש).

ביום 15.6.18 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

כמו כן ניתנה כנגד המבקש הודעת איסור שימוש ברכב וזאת מתוקף סמכותו על פי סעיף 57א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 50250968281 שעניינו נהיגה בשכרות מכוח סירוב לבדיקה.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש עבר את בדיקת המאפיינים כדבעי, ולאחר מכן בדיקת המאפיינים אבדה והשוטר ביצע בדיקה חדשה.

לדבריו לא היה במקרה זה סירוב, מאחר שהמבקש ביקש לממש את זכותו להיוועץ עם עו"ד טרם הבדיקה ואכן גיסתו שהיא עו"ד הגיעה למקום לאחר מס' דקות ולאחר שהתייעץ עימה, ביקש מהשוטרים לבצע את הבדיקה, השוטר סרב מאחר שלטענתו כבר היה מאוחר מדיי, ב"כ המבקש אף צירף סרטון שצילם אחיו של המבקש שלטענתו מראה התרחשות זו, ממנו עולה כי בין שעת הדו"ח (1:00) לשעה בה הגיעה למקום עו"ד של המבקש והוא ביקש לעבור את הבדיקה חלפו 12 דקות בלבד.

כן טוען ב"כ המבקש כי המבקש אשר נוהג משנת 2012 צבר לחובתו 2 ה"ק בלבד שהאחרונה משנת 2016 ואין בכך כדי להצביע על מסוכנות.

ביחס לאיסור השימוש ברכב טוען ב"כ המבקש כי בהסכם שבין המבקש לחברת אלבר קיים סעיף הסבת דוחו"ת וכן נכתב במפורש כי חברת אלבר איננה אחראית לעבירות שמבצע אחר ברכב, כמו כן הקצין במהלך השימוע החוזר בו השתתף מעבידו של המבקש פגע בפרטיות המבקש בכך שחשף למעביר את עברו התעבורתי של המבקש וזאת בניגוד לחוק המרשם הפלילי.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה קיימות בתיק ראיות לכאורה לפיהם המבקש סירב לבדיקה מאחר והוא נמצא במקום לביצוע עבודה, אין כל אינדיקציה מתי הגיעו היועצים ומתי הסכים לבדיקה.

לגבי מסוכנות המבקש נוהג משנת 2012 ובעברו הרשעה קודמת בשכרות ולכן החלטת הקצין מוצדקת.

לגבי הבקשה לאיסור שימוש טוענת ב"כ המשיבה, כי המעביד או חברת אלבר שניזוקו לטענתו לא טענו לבקשה ואף לא הגישו תצהיר ולאור העבודה כי קיימת זיקה ישירה בין בעלת הרכב למבקש ההחלטה מוצדקת.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 15.6.18 בשעה 01:00 הבחין השוטר ברכבו של המבקש מגיע לכיוונו, ולאחר שהמבקש זיהה את השוטרים, עצר והחלא לחזר אחורה לכיוון החניה, השוטרים רצו לעברו תוך שמירת קשר עין, עד לעצירת הרכב.

השוטר הריח מהמבקש ריח של אלכוהול וביקש לבצע למבקש בדיקת אוויר נשוף, אך המבקש סירב למרות שהשוטר הסביר לו מס' פעמים את השלכות הסירוב.

מבדיקת הסרטון שהוגש ע"י ב"כ המבקש והוכשר ע"י הגשת תצהיר ,ה"צלם" וציון זמן ומקום צילום, עולה כי בין שעת ביצוע העבירה (השעה 01:00) כפי שנרשם בדו"ח, לבין השעה בה עו"ד של המבקש הגיעה למקום והנהג ביקש לבצע את הבדיקה – כפי הצעתה - חלפו 12 דקות בלבד. מדובר בפער זמנים קטן (פחות מ-15 דקות) ועל השוטר היה לאפשר למבקש לעבור את הבדיקה ולא למנוע ממנו את האפשרות להוכיח את חפותו לאחר שנועץ בעורכת דינו.

אמת נכון, אין להשאיר בידי חשוד הפריווילגיה להכתיב בדיקה כעבור פרק זמן ניכר משעת הדרישה, (בסוגיה זו יש לאזכר השפעת חלוף הזמן על כמות האלכוהול הנמדד), אולם הריני קובעת כי לוח זמנים של כרבע שעה הכולל שימוש בזכות היוועצות הינו פרק זמן סביר.

לפיכך לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה אך כמותן וטיבן אינו כזה המאפשרים קביעה כי בפניי ראיות לכאורה מוצקות במידה הנדרשת כדי להורות על המשך פסילתו של המשיב והמשך איסור השימוש ברכב, שהרי אין המדובר במקדמה על חשבון העונש.

לנוכח האמור לעיל, הריני מורה על ביטול הפסילה המנהלית וביטול הודעת איסור השימוש ברכב.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ח, 02 יולי 2018, בהעדר הצדדים.