1. הבקשה שלפניי (בקשה 12) הוגשה מטעם המבקשת, נתבעת 1, לדון ולהכריע בבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין (בקשה 10) שהגישה (להלן: "הבקשה") וטענת ההתיישנות, עוד בטרם שמיעת הראיות בתיק זה.

רקע בקליפת אגוז

2. ביום 24.6.18 הוגש כתב התביעה בתובענה דנן, במסגרתה הוגשה הבקשה, ועניינה הוא תביעה כספית בסך של כ- 3.4 מיליון ₪ בגין נזק שארע למגרש כדורגל המצוי בתחום שיפוטה של התובעת, עיריית מעלות תרשיחא (להלן: "התובעת" או "המשיבה").

בקצרת האומר אציין כי בכתב התביעה נטען כי בשנים 2009-2010 ביצעו הנתבעים פעולת הרחבה של מגרש הכדורגל (להלן: "הפרויקט"). עוד נטען כי עבודות הפרויקט בוצעו ברשלנות ונגרם נזק, שארע בתאריך 25.1.13.

3. נתבעת 1, המבקשת, חברת ש.ח. פארק פיתוח וגינון בע"מ, היא חברה המתמחה בפיתוח כבישים, תשתיות ואחזקת גינון (להלן: "המבקשת"). החברה מבצעת עבודות ופרויקטים עבור גופים ציבוריים ופרטיים.

ביום 11.12.18 הגישה המבקשת כתב הגנה בתובענה, במסגרתו טענה כי יש לדחות את התובענה על הסף מחמת השתק עילה, ולחילופין בשל התיישנות התובענה.

4. נתבעת 2, יובתים (1993) בע"מ, היא חברה העוסקת באדריכלות פרויקטים, לרבות של מבני ציבור, תעשיה ומגורים.

ביום 13.11.18 הגישה נתבעת 2 כתב הגנה בתובענה, במסגרתו טענה בין היתר כי יש לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנותה.

5. נתבע 3, מר מיכאל פוזין, מהנדס בניה וקונסטרקטור שפעל כקבלן משנה מטעם נתבעת 2.

ביום 1.11.18 הגיש נתבע 3 כתב הגנה בתובענה, במסגרתו טען בין היתר כי יש לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנותה.

6. נתבע 4, מר ראמז ח'יר אלדין, מהנדס בנין שהיה אחראי על ניהול ופיתוח הפרויקט.

ביום 15.1.19 הגיש נתבע 4 כתב הגנה בתובענה, במסגרתו טען בין היתר כי יש לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנותה.

7. ביום 9.12.18 הוריתי לתובעת בהחלטה, להגיב לטענות ההתיישנות שעלו משני כתבי ההגנה שהוגשו עד ליום זה (מטעם נתבעים 2-3).

8. התובעת הגישה ביום 21.2.19 "תגובה מטעם התובעת לטענות ההתיישנות" במסגרתה התייחסה לטענות ארבעת הנתבעים, וטענה בין היתר כי אמנם הפרויקט התבצע על ידי הנתבעים בשנים 2009-2010, אולם הנזק שבגינו תובעת את הנתבעים התרחש אך ביום 25.1.13, ולפיכך התובענה לא התיישנה במועד הגשתה.

9. בהחלטתי מיום 21.2.19 קבעתי כי שאלת ההתיישנות תידון בדיון קדם המשפט הקרוב.

10. ביום 7.3.19, כחודש טרם מועד דיון קדם המשפט הראשון, הגישה המבקשת בקשה בכתב (בקשה 10), להורות על דחיית התובענה נגדה בשל מעשה בית דין. לטענת המבקשת, לאחר ביצוע הפרויקט הגישה תביעה בעילה חוזית-כספית נגד המשיבה (ת"א 19231-05-11) (להלן: "התובענה הקודמת"), אשר הוכרעה בבית משפט זה (בפני מותב אחר), ואף הוגש ערעור שנדון והוכרע בבית המשפט העליון.

11. התובענה הקודמת הוגשה בשל טענות המבקשת על כך שחשבונותיה לא שולמו על ידי המשיבה וכי היא זכאית לתקורות עקב התארכות העבודה.

המשיבה טענה בכתב הגנתה בתביעה הקודמת, כי היא זכאית לקיזוז סכומים המגיעים למבקשת בגין עבודתה עקב איחור בביצוע העבודות, וכן עקב ליקויים בבנייה.

12. בתגובתה מיום 8.4.19 התנגדה המשיבה לבקשת המבקשת לדחות התובענה דנן בשל מעשה בית דין וטענה כי עניינה של התובענה הקודמת היה כספי גרידא ואין לו כל זיקה לתובענה דנן ולעניינה, שהוא נזיקי במהותו. היינו בתובענה דנן עסקינן בעילת תביעה חדשה, שאינה זהה או קשורה לעילת התביעה נשוא התובענה הקודמת.

13. בהחלטתי מיום 8.4.19 קבעתי כי הבקשה לסילוק על הסף בשל מעשה בית דין תידון בדיון קדם המשפט הקרוב.

דיון קדם המשפט מיום 10.4.19

14. בדיון שנערך בנוכחות ב"כ הצדדים, הצעתי לנוכחים להשאיר את ההכרעה בשאלת הסילוק על הסף, בין אם מבחינת מעשה בית דין ובין אם מבחינת התיישנות, לסוף ההליך, ובמסגרת פסק הדין.

הבהרתי לצדדים באותו מעמד, כי הכרעה בשאלות הנ"ל, ולנוכח טענת התובעת/המשיבה כי עסקינן בעילת תביעה חדשה על נזק חדש שהתגלה רק ביום 25.1.13, מחייבת שמיעת ראיות, ובכללם כנראה גם חוות דעת מומחים לענין מועד גילוי הנזק ומהותו, החדש הוא אם לאו, ובירור השאלה אם מדובר בעילת תביעה חדשה אם לאו, כמצויין בתגובת המשיבה לבקשה לסילוק על הסף ותגובתה לטענת ההתיישנות.

15. ב"כ המבקשת התנגד להצעת בית המשפט באמרו כי לדידו לא קיימת כל עילת תביעה חדשה, וגם אם ייקבע כי אכן נולדה עילת תביעה חדשה ביום 25.1.13 (כטענת המשיבה), הרי מאחר שהעילה נולדה לכאורה בזמן ניהול התובענה הקודמת, המשיבה היתה חייבת לכלול את האירוע "החדש" בטענותיהשם, וההכרעה בתובענה הקודמת כוללת אף את ההכרעה בעילה החדשה. מכאן כי קיים השתק עילה, ולחילופין השתק הגנה ולכן מעשה בית דין.

16. הצדדים האחרים הסכימו להצעת בית המשפט כאמור בסעיף 14 הנ"ל.

17. בהחלטתי מפרוטוקול הישיבה לעיל הוריתי כדלקמן:

"הבקשות לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין ו/או התיישנות, יישארו תלויות ועומדות ויוכרעו במסגרת פסק הדין, אלא אם כן יודיע לי מי מבעלי הדין כי מעוניין שההכרעה תהיה בשלב מוקדם יותר.

יחד עם זאת, ככל שבעל דין רוצה שההכרעה תהיה בשלב מוקדם יותר, יודיע על כך לבית המשפט תוך 90 ימים מהיום. מעבר למועד זה, הבקשות תוכרענה במסגרת פסק הדין...".

בקשת המבקשת

18. ביום 30.4.19 הגישה המבקשת את הבקשה נושא החלטה זו, כמפורט בסע' 1 לעיל (הבקשה הוגשה באופן לקוני וללא נימוקים).

19. המשיבה התנגדה לבקשת המבקשת תוך שחזרה על טענותיה ונימוקיה, כמפורט בסע' 8 ו-12 לעיל.

20. נתבע 3 חזר על עמדתו כפי שהובעה על ידו במסגרת הדיון מיום 10.4.19.

21. נתבע 4 הצטרף לבקשת המבקשת, ונימקהּ בכך שככל שתסולק התובענה נגד המבקשת, ישקול לבקש להגיש נגדה הודעת צד ג' מטעמו, לנוכח היותה הקבלן המבצע של הפרויקט הנדון בתובענה.

22. לא התקבלה תגובת נתבע 2 לבקשת המבקשת.

דיון והכרעה

23. לאחר שעיינתי בבקשה לסילוק על הסף (בקשה 10), בתגובת המשיבה לבקשה זו, בטענת ההתיישנות שהעלו כל המשיבים בכתבי הגנתם ותגובת המשיבה לטענה זו, שוכנעתי לדחות הבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין ו/או התיישנות בשלב מקדמי זה של ההליך.

סבורני כי הכרעה בבקשות הנ"ל מחייבת תחילה שמיעת ראיות נרחבת כדי לקבוע כדלקמן:

א. מתי התגלה הנזק לאשורו, או ניתן היה לגלותו, נשוא התובענה דנן. האם רק ביום 25.1.13 או קודם לכן;

ב. מהות הנזק הנטען בתובענה ומידת דמיונו לליקויים שנטענו בתובענה הקודמת;

24. שאלות אלה, ואולי נוספות, מקומן להתברר כראוי במהלך ניהול התובענה דנן, באמצעות שמיעת ראיות וכנראה חוות דעת מומחים, והן תוכרענה בסוף ההליך במסגרת פסק הדין, לרבות הכרעה בשאלות מעשה בית דין ו/או התיישנות התובענה, תוך שמירת זכותם של הצדדים לטעון בנקודות אלה במסגרת סיכומיהם.

25. בנדון ידועה הפסיקה הקובעת, כי סעד של סילוק על הסף הוא חריג וקיצוני, ויינקט כאמצעי אחרון בבירור תובענה, ורק כשברור שאין אפשרות, ולו קלושה, לתובע להוכיח את עילת תביעתו.

כפועל יוצא מכך, לא ימהר בית המשפט לסלק תביעה על הסף אם סבור, בהתאם לשיקול דעתו, כי חלק מטענות הבקשה לסילוק על הסף מחייבות בירור עובדתי. במצב כזה מן הראוי לדחות ההכרעה בבקשה לסוף ההליך, לאחר שמיעת ראיות, במסגרת פסק הדין, תוך שמירת זכותם של הצדדים לטעון בנדון במסגרת סיכומיהם (כהחלטתי לעיל).

בנדון ראו:

רע"א 5371/11 בנק איגוד לישראל בע"מ ואח' נ' רד רוק הולדינגס לימטד ואח' (3.8.11);

רע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' לשכת סוכני הביטוח בישראל ואח' (26.12.13);

רע"א 4364/18 ת.ק.ש.אלפיים (1997) בע"מ נ' כארמור-פתרונות משולבים לרכב בע"מ (5.7.18).

26. אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ט, 09 מאי 2019, בהעדר הצדדים.