ב"כ המבקשים: עו"ד אברהם אשכנזי

1. לפניי בקשת רשות לערער על החלטתו מיום 23.5.18 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת קרן מילר) שניתנה בת"א 12188/07.
2. תחילתו של ההליך שהתנהל בבית משפט השלום הוא בתביעה שהגישו המבקשים נגד משיבים 1-3 (להלן: "המשיבים"). המבקשים הם יורשיו של מר יעקב זבורוף שהיה בעל מקרקעין המצויים ברחוב זוננפלד 31, בשכונת בית ישראל בירושלים. על שטח המקרקעין מצוי בית כנסת של עדת הארבלים שפועל במקום במבנה שהושכר מבעל המקרקעין החל משנת 1936 לערך. ברבות השנים, יורשיו של בעל המקרקעין הרשום, יעקב זבורוף, מכרו את השטח לחברת "ניו סטייל מזרחי בע"מ". במצב דברים זה, הגישו היורשים בשנת 2007 תביעה לפינוי בית הכנסת על יושביו. התביעה התנהלה בבית משפט השלום, וניתן בה פסק דין ביום 10.4.09 שהורה על "פינוי הנכס כמבוקש בכתב התביעה" (כב' השופטת אתי באום-ניקוטרה ז"ל).
3. בחלוף 7 שנים הגישו היורשים באמצעות חברת ניו מזרחי ביום 13.4.16 לבית משפט השלום בקשה לחתימה על פסיקתה. במסגרת הבקשה ציינו המבקשים כי "בימים אלה מתכוונים התובעים להוציא את פסק הדין אל הפועל על מנת לקדם הליכי בנייה בנכס... על מנת שניתן יהא לבצע את פינוי הנכס בפועל נחוצה פסיקתא המורה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים לעשות כן...". בקשה זו נזנחה על ידי התובעים, והיא נמחקה מחוסר מעש.
4. כשנה לאחר מכן, ביום 3.8.17, הוגשה בקשה מחודשת לחתימה על פסיקתה, במסגרתה התבקש גם תיקון טעות קולמוס. במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט להורות "...על תיקון טעות קולמוס שנפלה בכתב התביעה שהוגש במסגרת התיק שבכותרת, באופן בו יתווסף לכותרת כתב התביעה מספר הזיהוי 58-022102-6 של הנתבעת 3". נימוקי המבקשים היו כי "בכתב התביעה שהוגש מטעם המבקשים נשמט בשגגה מספר הזיהוי של הנתבעת 3 ולאורך כל ההליכים בתיק דנא, הופיעה הנתבעת 3 לא מספר מזהה...". לכן, ועל מנת לאפשר את מימושו של פסק הדין במסגרת לשכת ההוצאה לפועל התבקשה הוספת המספר המזהה של נתבעת 3.
5. ביום 14.9.17, לאחר שלא נמסרה תשובת המשיבים לבקשה, נחתמה הפסיקתה על ידי בית משפט השלום כבקשת המבקשים.
6. ביום 15.4.18 הגישה עמותת בית כנסת הארבלים – היא משיבה 4 בבקשה שלפניי – בקשה לביטול הפסיקתה. במסגרת הבקשה נטען בין היתר כי הפסיקתה שנחתמה אינה משקפת את פסק הדין כיוון שהעמותה לא הייתה מעולם צד להליך שהתנהל בבית משפט קמא. העמותה טענה, כי נתבעת 3 בהליך שהתנהל בפני בית משפט קמא היא עדת המתפללים ולא העמותה, שמעולם לא הייתה צד להליך. משיבה 4 תמכה את בקשתה בהפניה להתייחסויות שונות שניתנו לנתבעת 3 במסגרת בירור התובענה בבית משפט השלום, שם התייחסו לנתבעת 3 כאל עדת המתפללים ולא כאל עמותה. עוד נטען, כי בפסק הדין עצמו מוגדרת נתבעת 3 כעדת המתפללים ולא כעמותה. לכן נטען, כי הפסיקתה ניתנה בשגגה ויש לבטלה.
7. לאחר שנתן לצדדים להשלים את טיעוניהם, בהחלטה מיום 24.5.18 קיבל בית המשפט את בקשת העמותה והורה על ביטול הפסיקתה. החלטה זו עומדת במוקד הבקשה שלפניי.
8. בית המשפט נימק את החלטתו בכך, שבמסגרת פסק הדין מיום 10.4.09 התייחס בית המשפט לנתבעת 3 כעדת המתפללים ולא כעמותה; כי התייחסות זאת נעשתה בהקשרים השונים; וכי בית המשפט התבסס על כך שנתבעת 3 אינה עמותה בכך שבמסגרת פסק הדין קבע שהנתבעים אינם דיירים מוגנים, זאת היות וציבור המתפללים (נתבעת 3) אינו מהווה אישיות משפטית.
9. עוד נקבע בהחלטה, כי אמנם דעתו של בית המשפט אינה נוחה עם הדברים לנוכח זהות האינטרסים שבין העמותה לנתבעת 3, ואולם "מאחר שפסיקתא אמורה לשקף את האמור בפסק הדין ותו לא, אין מנוס מקבלת הבקשה וביטול הפסיקתא שניתנה".
10. המבקשים מבקשים כי תינתן להם רשות לערער על החלטה זו של בית המשפט, ומבקשים להותיר את הפסיקתה על כנה. לטענת המבקשים, בין העמותה לנתבעת 3 קיימת זהות מוחלטת, ומקור הטעות הוא בהשמטה מקרית של מספר העמותה של העמותה מכתב התביעה. כך טוענים המבקשים כי נתבעת 3 במסגרת גילוי המסמכים בתובענה שהתנהלה, גילתה במסגרת התצהיר מטעמה דוחות כספיים של העמותה; כי העמותה ונתבעת 3 חולקות את אותו שם; כי קיימת זהות בין מנהלי העמותה למצהירים מטעם נתבעת 3; כי העמותה עצמה ראתה בעצמה כנתבעת 3 שכן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה על ידה ביום 12.12.17 ציינה את מספר עמותה לצד שם נתבעת 3. כן נטען, כי אי מתן הפסיקתה משמיט את הקרקע תחת רגלי המבקשים, שלא יכולים להגיש את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ללא הפסיקתה. עוד נטען, כי התנהלות המשיבים היא חסרת תום לב ומהווה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
11. בנוסף, המבקשים מפנים לתחושת אי הנוחות עליה עמד בית המשפט בהחלטתו מיום 24.5.18. לשיטתם, טעמים אלה שגורמים לבית המשפט לחוש לא נוח עם התוצאה של ביטול הפסיקתה, צריכים להוביל למסקנה של הותרת הפסיקתה על כנה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה החלטתי כי דינה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים.
2. השאלה היחידה שהיה על בית משפט קמא להשיב עליה בגדרו של ההליך שהתברר לפניו הייתה, האם הפסיקתה שהוא התבקש לחתום עליה משקפת את האמור בפסק הדין. בית משפט השלום מצא שלא ניתן לקבל את טענת המבקשים כי נתבעת 3 בכתב התביעה שהוגש בת.א. 12188/07 היא עמותת בית כנסת הארבלים (משיבה 4 לבקשה), ועל כן הוא ביטל את הפסיקתה עליה חתם קודם לכן. לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט.
3. עיון בפסק הדין שניתן ביום 10.4.09 על ידי בית משפט השלום מעלה, כי במספר מקומות בפסק הדין בית המשפט התייחס לנתבעת 3 כאל קבוצת מתפללים ולא כאל עמותה. בית המשפט התייחס לכך שנתבעת 3 אינה אישיות משפטית, דבר שלא היה קורה לו היה מדובר בעמותה. בית המשפט ביסס, בין היתר, את קביעתו כי הנתבעים לא נהנים ממעמד של דיירים מוגנים על כך שנתבעת 3 אינה אישיות משפטית ועל כן אין היא יכולה להיות "דייר מוגן". וכך נאמר בפסק הדין: "ציבור מתפללי העדה אינו יכול להיחשב כ"דייר מוגן" וזאת מן הטעם שציבור לא מסויים זה אינו מהווה אישיות משפטית..." יש קושי לא מבוטל בכך שעתה, במסגרת פסיקתה, ייקבע כי נתבעת 3 היא עמותה.
4. אפשר שלא לגמרי ברור מיהו ומה טיבו של מי שהוגדר על ידי המבקשים כנתבעת 3. כפי שהדברים מופיעים בכותרת פסק הדין, נתבעת 3 הוגדרה על ידי המבקשים כ"בית הכנסת לעדת הארבלים". האם מדובר בתאגיד או בקבוצת אנשים – לא לגמרי ברור. ואולם מי שצריך להגדיר את הדברים בצורה ברורה הם המבקשים עצמם שהגישו את כתב התביעה. יש קושי בכך שהמבקשים פונים לבית המשפט כעבור שנים לא מעטות ומבקשים לדייק במה שצריך היה לדייק כבר בראשית הדרך.
5. לנוכח כל האמור, מצאתי כי צדק בית בית משפט השלום בהחלטתו מיום 24.5.18, עת הורה על ביטול הפסיקתה. בנסיבות העניין ולנוכח משמעות הדברים, לא ניתן להורות על תיקון פסק הדין באמצעות הפסיקתה, כמבוקש. החלטתי, על כן, לדחות את הבקשה.
6. הואיל ולא נתבקשה תשובת המשיבים, איני מחייב את המבקשים בהוצאות משפט. הפיקדון שהפקידו המבקשים יוּשב להם על ידי המזכירות.

ניתנה היום , ה' כסלו תשע"ט, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.