לפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים שאירעה ברח' ערבי נחל בתל-אביב ביום 16.11.2017, בינה ובין רכב הנתבעת.

לטענת התובעת, היא נסעה בנתיב השמאלי ביותר בדרך, הצמוד לשפת המדרכה משמאל, לצורך פנייה שמאלה, כשלפתע הבחינה ברכב הנתבעת, מגיע מהנתיב מימינה סטה לנתיבה ופגע בה. תוך כדי פגיעה אף דחף רכב הנתבעת את רכב התובעת אל שפת המדרכה של אי התנועה משמאל באופן שעלתה עליו מעט עם גלגלי הרכב השמאליים. את תביעתה תמכה התובעת בחוות דעת שמאי.

לטענת הנתבעת כי היא נסעה בנתיב השמאלי ביותר, במטרה לחצות צומת מרומזר, תוך שמירת מרחק די רב משפת המדרכה משמאל. לפי טיעוניה נותר מרווח שדרכו הגיחה לפתע במהירות התובעת, בניסיון לעקוף אותה והתנגשה בצידו השמאלי של רכבה, תוך נסיעה על שפת המדרכה. טוענת כי רכב התובעת נפגע פגיעות קלות בלבד, הכוללות פגיעה בפנס קדמי ימני, פגיעות פח וטמבון קלות מימין. טוענת בנוסף כי התובעת הודתה בפניה כי היא האחראית לתאונה ואף חתמה על מכתב המאשר זאת, רק שהמכתב "נעלם" במעברי דירות.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ועיינתי בתמונות שהוצגו לבית המשפט, ולאחר ששמעתי את הנהגות, עדת הנתבעת וטיעוני ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

התרשמתי לחיוב באופן בלתי אמצעי מעדותה של התובעת ואני מקבלת את גרסתה באשר לאופן קרות התאונה וממילא כי נסעה בנתיב השמאלי כאשר לפתע רכב הנתבעת סטה לנתיבה ופגע בה.

בכתב ההגנה נכתב כי רכב הנתבעת היה בנסיעה תוך כוונה לחצות את הצומת המרומזר, לעומת זאת בדיון טענה הנתבעת ראשית כי רכבה היה במצב עמידה, ושנית כי התכוונה לפנות שמאלה. הגרסאות הסותרות, וממילא מיקום רכב הנתבעות, על פי התמונות, הנראה ממוקם בנתיב הימני יותר, לא מתיישב עם גרסתה של הנתבעת לקרות האירוע ובית המשפט מקבל לפיכך את גרסתה של התובעת, לפיה הסיטה את רכבה אל שפת המדרכה בניסיון לחמוק מרכב הנתבעת שסטה לפתע לנתיב נסיעתה ופגע ברכבה למרות הכל.

בהקשר זה יצויין כי התמונות ממקום וזמן התאונה מדברות בעד עצמן. הנתיב השמאלי הוא נתיב יחיד ברוחב רגיל והמקובל וממילא לא יכולים שני רכבים להימצא בו בו זמנית. עיון בתמונת מעלה כי רכב התובעת מצוי כל כולו על הנתיב השמאלי וממילא כי זה הנתיב בו נסע. כפי שתיארה התובעת רכבה נדחף לשמאל למגע בשפת המדרכה נוכח פגיעה רכב הנתבעת. נהיר מהתמונות כי רכב הנתבעת לא נסע בנתיב השמאלי אלא בימני וממילא כטענת התובעת התאונה אירעה תוך כדי סטייה לתוך נתיב השמאל אשר אושר בדיון כי ביקשה בסופו של דבר הנתבעת לפנות שמאלה. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה רכב התובעת נדחף משמאל. רכב התובעת נסע בנתיב זה כמתבקש ממי שמבקש לפנות שמאלה.

משביקשה הנתבעת לפנות שמאלה היה עליה לוודא כי יכולה היא להשתלב בנתיב השמאלי מבלי להוות סיכון למשתמשים האחרים בדרך.

בנסיבות אלה, כאמור, אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של הנתבעת.

באשר לנזק- התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת שמאי. לא הוגשה חוות דעת נגדית וממילא חוות דעת זו לא נסתרה. שמאי התובעת נחקר על ידי ב"כ הנתבעת ואני מקבלת את שמאותו. גם מנכ"ל המוסך שטיפל ברכב התובעת וביצע את התיקונים ולא מצאתי כל דופי בהתנהלות המוסך.

הנזקים בחוות דעת שמאי התובעת הם הנזקים שאירוע לרכב התובעת בתאונה וממילא עלותם היא כפי ששלמה בגינם התובעת.

על רקע נסיבות אלה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 32,136 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. עוד תישא הנתבעת בסך של 401.70 ₪ בגין אגרת בית משפט, שכר בטלת העד מטעם התובעת בסך של 600 ₪ כפי שנפסק בדיון, סך של טרחת השמאי בסך של 1,000 ₪ פלוס מע"מ כמו גם בשכ"ט עורך דין בסך של 4,637 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומם בפועל.

הנתבעת תשא במחצית שנייה של האגרה.

זכות ערעור, תוך 60 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, א' סיוון תשפ"א, 12 מאי 2021, בהעדר הצדדים.