לפניי תביעתו של התובע לפיצוי בגין נזקי רכוש שאירעו לרכבו בתאונה שאירעה ביום 14.05.2018 בצומת הרחובות רחל אמנו ודקר בבאר שבע (להלן: "התאונה").

דין התובענה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1. התובע הינו הבעלים של רכב מס‘ רישוי 9214611 (להלן: ”רכב התובע“). הגב' ליליה פינק נהגה ברכב התובע בעת התאונה.
2. הנתבע הינו הבעלים של רכב מס' רישוי 7837938 (להלן: ”רכב הנתבע“) והוא זה שנהג בו בעת התאונה.
3. ביום 14.05.2018 אירעה תאונה בה היו מעורבים שני הרכבים האמורים. כל אחד מהצדדים טוען לאחריותו הבלעדית של הנהג השני בתאונה.
4. בכתב התביעה טען התובע כי בעת שרכב התובע חצה את הצומת ועמד לפני מעבר חציה על מנת לאפשר להולך רגל לחצות הגיע רכב הנתבע מאחוריו, עקף אותו מימין ופגע בו. לכתב התביעה צורפו טופס הודעה חתום ע"י הגב' פינק וחוות דעת של שמאי מטעם התובע. לא צורפה חשבונית ביחס לתיקון הנזקים בפועל.
5. בכתב ההגנה טען הנתבע כי נהגת רכב התובע הגיעה במהירות ובחוסר תשומת לב וסטתה לעבר רכבו ושפשפה את צדו השמאלי עם צדה הימני. הנתבע טען כי נהגת רכב התובע לא הייתה מרוכזת בנהיגה כפי הנראה עקב שימוש בטלפון הנייד. הנתבע הכחיש את הנזקים שנגרמו לרכב התובע.
6. קבעתי את התובענה לדיון. בתחילת הדיון מסר ב“כ התובע כי רכב התובע טרם תוקן. כך גם העיד התובע עצמו בחקירתו. בדיון נשמעה עדותה הראשית של הגב' פינק אולם מייד לאחר תחילת העדות מסר ב"כ התובעת כי הוא מתרשם שיש לגב' פינק קשיי שפה וביקש הפסקה על מנת לנסות ולמצוא מתורגמן לשפה הרוסית. לאחר הפסקה שניתנה הודיע ב"כ התובעת כי לא איתר מתורגמן. בנסיבות אלו קבעתי דיון נוסף. ב"כ הנתבע בהגינותו, כהרגלו, לא התנגד לקביעת דיון נוסף והודיע כי הוא משאיר את שאלת ההוצאות בקשר עם הצורך בדיון נוסף לשיקול דעתי. בהחלטה נקבע כי עניין זה יידון בפסק הדין.
7. בתחילת הדיון הנוסף ביקש ב"כ התובע להגיש תמונות מזירת התאונה בזמן אמת וכן ביקש להשמיע הקלטה של שיחה בין הצדדים, הקלטה שאורכה למעלה מ- 7 דקות. בהחלטה שניתנה בדיון נדחתה טענתו של ב“כ הנתבע ולפיה ההחלטה בדיון הקודם הינה מקצה שיפורים אך לגופו של עניין ציינתי כי במידה והתובע מבקש להסתמך על הקלטה עליו להגיש תמליל מלא של השיחה. הגשת התמונות אושרה והתמונות וצילום אוויר של הצומת הוגשו וסומנו ת/2 (בטעות נרשם בפרוטוקול ת/1). ב"כ התובע הודיע כי הוא מוותר על הגשת ההקלטה. בדיון נשמעה עדותם של שני הנהגים המעורבים. לנוכח השעה בה הסתיים הדיון לא ניתן היה לשמוע סיכומים בעל פה וב“כ הצדדים ביקשו לסכם בכתב ואכן הגישו סיכומים.
8. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת האחריות לתאונה. אין מחלוקת אמיתית ביחס לנזק שנגרם לרכב התובע. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית ולא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובע. לרכבים המעורבים כאמור בחוות הדעת שהוגשו.

דיון והכרעה

האחריות לתאונה

1. בחקירתה בדיון הראשון העידה הגב' פינק כי הגיעה מרח' רחל אמנו, נכנסה לתוך צומת הרחובות רחל אמנו ודקר, ויוער כי רחוב דקר חוצה את הצומת והוא הרחוב הראשי כפי שניתן לראות בצילום האויר שהוגש וסומן ת/2, ולאחר שהסתכלה שמאלה ואז ימינה הפנתה את ראשה שמאלה "ועבר אדם הולך רגל" ואז היא עצרה ורכב התובעת נפגע מאחור ע"י רכב הנתבע. בחקירתה בדיון השני חזרה הגב' פינק על גרסתה זו אך הפעם התווספו לגרסה הראשונית שתי טענות חדשות: האחת, הולך הרגל חצה במעבר חציה והשנייה, רכב הנתבע הגיע מימינה ולא מאחוריה.
2. עיון בצילום האוויר מעלה בבירור כי ברח' דקר, בקטע הכביש אליו אמורה הייתה הגב' פינק להיכנס בהמשך הנסיעה כלל אין מעבר חציה. גם בשאר התמונות שהוגשו מזירת התאונה לא נראה מעבר חציה ברח' דקר.
3. גם ביחס לפרט השני שנזכר לעיל ברי כי מדובר בשינוי גרסה ביחס לעדות הראשונית. גם אם נביא בחשבון את קשיי השפה ואת היעדרה של מתורגמנית בדיון הראשון סבורני כי מדובר בשינוי גרסה ברור שלכל הפחות מעורר ספק ביחס לנתיב ממנו הגיע הנתבע. בחקירתה הנגדית העידה הגב' פינק כי "אני חשבתי ששאלו אותי איפה היה הנתבע, אחר כך שאלו שוב ואמרתי שזה מצד ימין". גם אם נניח כי הגב' פינק התבלבלה וכי אין מדובר בשינוי חזית הרי שעובדתית הגרסה אינה סבירה.
4. ודוקו, אם אכן נסע הנתבע מאחוריה של הגב' פינק והגיע גם הוא מרח' רחל אמנו ועקף אותה בעת שהיא עומדת בצומת קודם שהיא משלימה את הפנייה שמאלה לרח' דקר יש לנתבע נתיב שלם נוסף מצד ימין לנסוע בו וההסתברות כי הנתבע יסטה שמאלה דווקא לתוך רכב התובע היא הסתברות נמוכה מאוד.
5. הגב' פינק נשאלה בחקירתה הראשית בדיון השני מהיכן הגיע הנתבע ובעוד שבדיון הראשון היא העידה כי הוא היה מאחוריה ברח' רחל אמנו הרי שבדיון השני היא העידה "וראיתי שיש מישהו 100-200 מטר מאחוריי ונסע מהר מאוד". "מישהו" אין פירושו בהכרח הנתבע. בחקירתה הנגדית העידה הגב' פינק כי היא בטוחה במאת האחוזים כי הנתבע הגיע מאחוריה מרח' רחל אמנו. לא ראיתי מה המקור לאותו ביטחון מוחלט שעה שקודם לכן היא העידה כי "מישהו" נסע מאחוריה ולא הזכירה באופן מפורש את הנתבע.
6. בתמונות ת/2 שהוגשו נראה רכב הנתבע כאילו הגיע מרח' רחל אמנו אך כפי שעלה מהעדויות ברי כי מנח הרכבים באותה תמונה הוא לאחר שהנתבע הזיז את רכבו. הגב' פינק העידה בחקירתה כי "אחרי המכה שהוא היה צמוד אליי הוא זז אחורה הוא לא יכל לצאת מהרכב". בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי התמונה בה נראה רכב הנתבע כאשר גלגליו מוטים שמאלה משקפת מצב בו רכב הנתבע אכן הגיע גם הוא מרח' רחל אמנו ופנה גם הוא שמאלה וגרם לתאונה תוך כדי שהוא עוקף את רכב התובע. בסיכומיו טען התובע כי לא הייתה מניעה מהעמדת רכב הנתבע בהמשך הדרך. גם בהנחה כי זו אכן הייתה אפשרות הרי שאין חולק כי בזירה עצמה הזיז הנתבע את רכבו אחורנית ובנסיבות בהן פעולה כאמור מאפשרת המשך תנועה כסדרה ברח' דקר לא מצאתי בכך קושי.
7. בחקירתה שללה הגב' פינק את האפשרות כי הייתה עסוקה בטלפון הנייד ועדותה בעניין זה מהימנה עליי והיא לא נסתרה. לעומת זאת, טענתה של הגב' פינק ולפיה "אין שם לאן לסטות" אינה נכונה עובדתית. הגב' פינק עצרה בצומת בסמוך לנתיב השמאלי אליו התכוונה להיכנס וברי כי היא יכולה הייתה לסטות ימינה לעבר הנתיב הימני. היא בוודאי לא הייתה סוטה שמאלה לעבר אי התנועה אך ימינה היא בוודאי יכולה הייתה לסטות.
8. בחקירתו נשאל הנתבע מאיזה רחוב הגיע לצומת והוא העיד כי אינו זוכר את שם הרחוב. יש בכך קושי מסוים ומצופה מבעל דין להכין עצמו לדיון מבחינה עובדתית ולתת תשובה ברורה לשאלה כה מתבקשת. בהמשך העיד הנתבע כי "אני באתי מרחוב דקר לכיוון כיכר ארגוני נשים". עם זאת, עדותו של הנתבע, אשר העיד כי הוא מתגורר ברח' רחל אמנו, ולפיה "אני באתי לנסוע ישר והיא הייתה על הכביש לפני הכיכר" לא נסתרה.
9. הנתבע סימן על צילום האוויר מוצג ת/2 את הנתיב בו נסע לפני התאונה והעיד כי לא ראה את הולך הרגל אליו התייחסה הגב' פינק בעדותה והעיד כי "ראיתי אותה עומדת המשכתי כי ראיתי שהיא עוצרת המשכתי לנסוע, וברגע שהיינו חופפים (סביר להניח כי הכוונה היא ל"מקבילים" כפי שהובהר בהמשך – א.ה.) היא גם ניסתה להתקדם ואז פגענו אחד בשני". גרסתו זו לא נסתרה והיא בוודאי אינה עדיפה פחות מגרסתה של הגב' פינק.
10. בחקירתו נשאל הנתבע מדוע לא המשיך בנסיעה לעבר הנתיב הימני ברח' דקר והוא השיב כי "היא התחילה לנסוע כשהייתי במקביל אליה". עדות זו נשמעת סבירה והיא תואמת את מוקדי הנזקים ברכבים המעורבים. המשכו של הנתיב בו נסע הנתבע לפני הכניסה לצומת הוא הנתיב השמאלי שלאחר הצומת אך במצב בו עמד רכב התובע לפני הכניסה לצומת זכאי היה הנתבע להמשיך בנסיעה בנתיבו והוא יכול היה להניח כי הגב' פינק תבדוק האם קיים רכב מימינה קודם שהיא ממשיכה בנסיעה לאחר שעצרה קודם לכן.
11. אין מחלוקת כי הנתבע יכול היה לנהוג בזהירות רבה יותר ומלכתחילה מכוון עצמו לנסיעה בנתיב הימני ברח' דקר אך העובדה כי לא עשה כן אינה מקימה לו אחריות ביחס לתאונה.
12. הנתבע נשאל בחקירתו ביחס לכניסה לצומת לא פנוי והוא השיב כי "אני הייתי בכביש ראשי והיא עמדה ללא תנועה. גם איפה שהיא עמדה זה לא שנכנסתי לה לנתיב אני המשכתי בנתיב שלי". טענה זו מקובלת עליי לחלוטין חרף העובדה כי הנתבע יכול היה לנקוט זהירות רבה יותר כפי שפורט קודם לכן. בהתחשב בכך כי רכב התובעת עצר בתוך הצומת איני סבור כי הנתבע היה אמור לעצור גם הוא לחלוטין בתוך הצומת. מדובר בפעולה מסוכנת אשר אינה סבירה בהתחשב בנסיבות. הנתבע היה זכאי להניח כי התובעת תבדוק אם יש רכב מימינה קודם שהיא ממשיכה בנסיעה ממצב עצירה.
13. בחקירתו העיד הנתבע כי רכב התובעת היה "חצי בתוך הנתיב השמאלי...ברור שאני לא נוסע בשמאלי כי אז הייתי פוגע בה מאחור". עדות זו מהימנה עליי לחלוטין והיא לא נסתרה והיא מתיישבת גם עם התמונות שהוגשו.
14. בחקירתו נשאל הנתבע ביחס למסרונים שהוחלפו בינו לבין התובע. מהמסרונים עולה אמנם כי הצדדים שוחחו ביחס לנזקים שנגרמו אולם סבורני כי לא ניתן ללמוד מהם על נטילת אחריות מצדו של הנתבע ביחס לקרות התאונה. הנתבע אישר בחקירתו כי "בגלל שלא היה לי צד ג' לרכב אז אמרתי לו שנגיע להסדר עם מוסך שאני מכיר ונראה את עלויות התיקון של שנינו ונראה מה הנזק". עוד העיד הנתבע כי "הייתי לפני טיסה לחו"ל והייתי לחוץ לעשות את זה לפני שאני נוסע". עניין זה עולה אכן מהמסרונים ואף שבמצב רגיל מי שאינו אשם אינו אמור כלל לשוחח עם הצד השני על הנזק ברי כי בחינת הנזקים היא פעולה סבירה ואדם סביר יכול להגיע להסדר בערכי מטרד עם הצד השני גם במצב בו הוא אינו אשם כלל ולו על מנת לחסוך הליכים משפטיים יקרים.
15. הנתבע אישר כי אמר לתובע "שאני אבדוק עם אפשר לעשות משהו עם הביטוח השני של הרכב שלי אבל לא התקדמתי עם זה ולא עשיתי עם זה כלום...גם אם הוא היה מסכים לא הייתי עושה את זה בסופו של דבר". להבדיל מבדיקת עלויות התיקון על מנת לנסות להגיע להסדר, עניין שהוא סביר לחלוטין, סבורני כי עצם הבדיקה אם ניתן להפעיל ביטוח של רכב אחר מעידה על חוסר תום לב בולט של הנתבע, לפחות בתחילת ההליך. אדם זכאי להגיע להסדר הינו לבין צד שני. הסדר הוא דבר ראוי. מה שאינו ראוי הוא לבדוק אפשרות להונות את חברת הביטוח שלו. הסדר הוא עניין אחד וניסיון להונאה, אף שבסוף לא בא לידי מימוש, הוא עניין שונה לחלוטין. ועדיין, חוסר תום הלב כאמור אינו מביא לקביעה כי הנתבע נושא באחריות לתאונה. תאונה אינה נגרמת בשל חוסר תום לב ואינה נמנעת בשל תום לב.
16. בחקירתו הסביר הנתבע כי המטרה במסרונים הייתה להיפגש עם התובע שאכן לא נכח בתאונה והעיד "רציתי לשבת ולדבר איתו ולהגיע להבנות לראות באמת מה קרה, אני לא אתווכח איתו בוואטסאפ מי אחראי". ואכן, אין במסרונים הודאה באחריות מצדו של הנתבע.
17. זאת ועוד, בסיכומיו טען התובע כי גרסתו של הנתבע בכתב ההגנה ניתנה לאחר שכבר ידועות לו טענות התובע וזאת בהתחשב בכך כי בהיעדר ביטוח צד ג' או מקיף לא מסר הנתבע טופס הודעה על התאונה. אף שעובדתית טענה זו נכונה לא מצאתי כי יש בכך פסול כלשהוא. אדם אינו חייב לערוך ביטוח צד ג' או ביטוח מקיף וממילא שגם אם הוא עורך ביטוחים כאמור הוא אינו חייב לדווח לחברת הביטוח שלו כל עוד הוא אינו מבקש להפעיל את הפוליסה. יתירה מזו, הגורם היעיל ביותר להתגבר על עניין זה שמעורר קושי לשיטתו הוא התובע. התובע יכול היה לנהל התכתבות ברורה יותר עם הנתבע ואם היה מחלץ ממנו הודאה באחריות לתאונה ולא אמירות עמומות כפי שעולה מהמסרונים ברי כי הדבר היה מייתר את ההליך המשפטי.
18. סיכומו של דבר, לא מצאתי להעדיף את גרסתה של הגב' פינק על פני גרסתו של הנתבע ביחס לתאונה. עדותה של הגב' פינק הינה בגדר עדות יחידה ולא מצאתי לה שום סיוע בחומר הראיות. מוקדי הנזק ברכבים המעורבים אינם תומכים באופן בלעדי בגרסת הגב' פינק והם יכולים להתיישב גם עם גרסתו של הנתבע.
19. התוצאה מן האמור הינה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנתבע נושא באחריות לתאונה. בנסיבות אלו דין התביעה להידחות.
20. לנוכח התוצאה אין צורך לדון בנזקי התובע.

סיכומו של דבר

1. לנוכח כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התובענה.
2. לנוכח התוצאה ובהתחשב בכך כי לבקשתו של התובע התקיים דיון נוסף לשם חקירתה של הגב' פינק באמצעות מתורגמנית, מחד ובהתחשב בהלך רוחו של הנתבע בנוגע לבדיקה שמא ניתן להפעיל ביטוח של רכב אחר כפי שפורט קודם לכן, מאידך אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 2,000 ₪. בקשתו של הנתבע בסיכומיו לחייב את התובע בהוצאות משפט דוגמא נדחית כמובן בהתחשב באותו חוסר תום לב כפי שפורט קודם לכן ולא היה מקום, לטעמי, לבקשה מעין זו.
3. הסכום ישולם לידי ב"כ הנתבע עד ליום 01.09.2020.

ניתן היום, י"א אב תש"פ, 01 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.