בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (סגן הנשיא כב' השופט סוהיל יוסף) מיום 13.6.2018, שניתנה במסגרת ת"א 27326-04-18, בגדרה דחה בית המשפט קמא בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

1. בהחלטה מיום 17.5.2018 הורה בית המשפט קמא למשיבים 1 ו- 2 להשיב למבקש את עדר הבקר שהם לקחו ממנו ביום 15.4.2018, וזאת עד לא יאוחר מיום 26.5.2018. מאחר שהמשיבים לא קיימו את החלטת בית המשפט קמא ולא השיבו למבקש את עדר הבקר כמצוות בית המשפט קמא, הוגשה על ידי המבקש בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

2. בהחלטה מיום 13.6.2018 דחה בית המשפט קמא את הבקשה מהטעם, כי קיום הצו מביא בהכרח להפרת צו הסגר שהוצא על ידי משרד החקלאות ובכך מעמיד את המשיבים בפני סיכון של ביצוע עבירה פלילית. בית המשפט קמא אף הדגיש את הסיכונים התברואתיים הנשקפים לציבור בכללותו אם יופר צו ההסגר.

3. בבקשת רשות הערעור המונחת בפניי טוען המבקש, כי עובדת קיומו של צו הסגר הייתה ידועה לבית המשפט קמא עת נתן את הצו מיום 17.5.2018, ואף על פי כן, ניתן על ידו צו המורה למשיבים להשיב את העדר לידיו. משמעות דחיית הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט היא, כך נטען, ביטול הצו מיום 17.5.2018 על אף שלא הוגשה בקשה לביטולו ועל אף שלא הונחו בפני בית המשפט טעמים המצדיקים זאת. המבקש הוסיף וטען, כי לקביעות בית המשפט קמא שביצוע הצו מיום 17.5.2018 עלול לגרום למפגעים תברואתיים ומעמיד את המשיבים בפני סיכון של הפרת הדין, אין לה בסיס עובדתי, שכן לא הובאו ראיות המבססות את קביעות אלה.

4. דין הבקשה להידחות, ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים. עיון בצו ההסגר מיום 18.4.2018 מלמד כי הוא חל איסור להוציא את העדר ממקום המצאם. צו ההסגר צורף לתגובת המשיבים לבקשה למתן צו המורה להם להשיב למבקש את עדר הבקר. במצב דברים זה, השבת העדר לידי המבקש, שאינו מחזיק במכלאה במקום שבו נמצא עדר הבקר, מביאה בהכרח להפרת צו ההסגר ולהפרת הוראות הדין, דבר המעמיד את המשיבים בפני סיכון לביצוע עבירה פלילית. בנסיבות אלה שבהן ביצוע הצו מביא להפרת הוראות הדין ומעמיד את מי שנגדו ניתן הצו בפני סיכון לביצוע עבירה פלילית, לא ניתן לכוף את הצו הן מאחר שאין זה צודק בנסיבות העניין לעשות כן והן מאחר שביצוע הצו מנוגד למעשה לתקנת הציבור ולהוראות הדין.

אכן, עובדת קיום צו ההסגר הייתה ידועה לבית המשפט קמא עת נתן את הצו המורה למשיבים להשיב למבקש את עדר הבקר. ברם, אין בעובדה זו כדי להצדיק את השימוש בכלי של בזיון בית המשפט בנסיבות שנוצרו. ייתכן שלאור הוראות צו ההסגר, היה על בית המשפט קמא, במסגרת הצו מיום 17.5.2018 להשבת העדר, להתנות את ביצוע הצו בכך שצו ההסגר לא יופר. ברם, העובדה שבית המשפט לא עשה כן, אולי בהיסח הדעת, אינה מצדיקה התעלמות מהוראות צו ההסגר ומהוראות הדין, ואין בכך כדי להצדיק אכיפת צו שמביאה בהכרח להפרת הדין.

4. אין ממש בטענת המבקש, כי דחיית הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט משמעותה ביטול הצו שניתן ביום 17.5.2018. משמעות החלטת בית המשפט קמא היא דחיית מועד ביצוע הצו עד לאחר הסרת המניעה החוקית שאינה מאפשרת את ביצועו, קרי צו ההסגר. ברם, עדיין המבקש יכול לפעול בדרכים החוקיות העומדות לרשותו לביטול צו ההסגר או לצמצומו וככך שיצליח בכך, יהא על המשיבים לציית לצו בית המשפט מיום 17.5.2018 ולהשיב לידי המבקש את עדר הבקר.

5. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נדרשה תשובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ח, 26 יוני 2018, בהעדר הצדדים.