30 יוני 2019

1. התובעת מוגבלת בניידות רכשה רכב חדש בחודש 11/15 וקיבלה קצבת ניידות לבעל רכב.

הואיל ומדובר ברכב חדש אזי הוא היה פטור ממבחן רישוי (טסט) בחלוף שנה מהקנייה ונדרש לעבור טסט רק כשנתיים לאחר הקנייה – 11/16.

רישיון הרישוי של הרכב הינו לשנה ויש לחדשו מידי שנה,כך לגבי כל רכב כולל רכב חדש(אף שאין צורך בטסט כאמור). לאחר חלוף שנה התובעת לא חידשה את רישיון הרכב, ככל הנראה בטעות, הואיל ואותה עת היתה פטורה ממבחן רישוי שנתי (טסט). כיוון שכך הפסיק הנתבע לשלם לה קצבת ניידות מחודש 3/17.

התובעת פנתה אל הנתבע כדי להבין מדוע הופסקה קצבת הניידות וכשהבינה שלא חודש רישיון הרכב מיהרה לשלמו. נציין כי מדובר באגרת רישוי של כ- 25 ₪, כפי שנטען בכתב התביעה.

2. לטענת התובעת השתמשה ברכב כל כעת. אי תשלום אגרת הרישוי נעשה בטעות. מיד כשהתגלה הדבר הוא תוקן . נשללה לה קצבת ניידות למשך ארבעה חודשים בסך של 2,364 ₪ (סה"כ 9,456 ₪). לא זו אף זו אף נשללו ממנה הזכויות לקבלת הנחה בתעריפי המים מאת חברת הגיחון. עוד טענה כי אכן ת.ד הדואר אליו טוען הנתבע ששלח את הודעותיו היה שלה. דא עקא שהוא נשכר על ידה מרשות הדואר לתקופה של שישה חודשים בלבד ואלה תמו עוד קודם למועד משלוח הודעות הנתבע. לנתבע יש את מספר הפלאפון שלה והוא נוהג לשלוח הודעות s.m.s במקרה זה מדובר בתקלה טכנית וחלה על הנתבע החובה להפנות את תשומת ליבה לענין. הנתבע מיידע את המבוטחים בדבר חובותיהם באמצעות s.m.s וכך היה עליו לעשות גם כאן ומשלא עשה כן, ולנוכח העובדה שבפועל השתמשה התובעת ברכב, יש לקבוע כי היא זכאית לקצבת ניידות.

3. לטענת הנתבע על פי הסכם הניידות הרכב שנרכש נועד לשמש את המוגבל בניידות. ניתן לשלם קצבת ניידות רק לרכב שמורשה לנסוע בכביש – כזה שיש לו רישיון רכב תקף. משנתקבל המידע מרשות הרישוי על העדר רישיון לרכב בחודש ינואר 2017 נשלח לת.ד של התובעת הודעה על כי קצבת הניידות מופסקת בשל כך שאין רישיון לרכב. אין על הנתבע חובה להודיע למבוטחים את התנאים השונים לזכאותם. הפרטים נמצאים בידיעת המבוטח ועליו חלה החובה ליידע את הנתבע. בכל אופן כאמור הודעה נשלחה לת.ד של התובעת – היא כתובת התובעת כפי שנרשמה אצל הנתבע אותה שעה. לנוכח הוראותיו של הסכם הניידות יש לדחות את התביעה הואיל ולא היה רישיון רכב תקף.

4. אקדים ואומר כי אני מקבל את עמדת הנתבע ודוחה את התביעה. בהתאם לסעיף 20 להסכם הניידות תשלום קצבת הניידות יופסק כאשר לא מתקיימים התנאים המזכים בקצבה. סעיף 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) קובע:"לא ינהג אדם רכב ... אלא אם יש עליו רישיון רכב תקף שניתן לפי הפקודה...".

5. על המבוטח לעדכן את הנתבע על כל שינוי המשפיע על זכאותו לקצבה. במקרה זה, חלה על התובעת החובה לוודא שיש רישיון רכב תקף. תנאי לקבלת קצבה על פי הסכם הניידות הינו רישיון רכב תקף. ויודגש חובה זו מאוגדת גם בפקודת התעבורה. נהיגה ברכב שרישיונו אינו תקף, מכל סיבה שהיא, מהווה עבירת תעבורה, ואסורה על פי דין.

יש לזכור כי המידע והנתונים האישיים של כל מבוטח נמצאים בידיעתו, וחובה עליו למלא אחר התנאים המזכים או להודיע על כי אלה אינם מתקיימים עוד. לא חלה על הנתבע חובה ליידע את המבוטחים על כי התקבל אצלו מידע ולפיו לא מתקיימים עוד כל התנאים המזכים בקצבה כפי שהיה במקרה דנן. וראה בענין זה בין היתר פסק דין 38771/09/12 האפוטרופוס על פי דין של החסויה נגד המוסד. וכן בסוגיה דומה פסק דין עב"ל 382/07 המוסד לביטוח לאומי נגד סואעד חסן. גם במקרה האחרון נשלל רישיון הרכב שהיה למבוטח וכיון שכך היה עליו לדווח למוסד על כי לא מתמלאים תנאי ההתחייבות עליה חתם – בהתאם להסכם הניידות. לאור האמור פסק בית הדין הארצי כי התובע אינו זכאי, לזכויות של מוגבל בניידות שלו רכב (באותו ענין ההלוואה העומדת).

5. במקרה דנן הנתבע שלח כבר בחודש 1/17 שתי הודעות לת.ד של התובעת. אכן זו שינתה את כתובתה וביטלה את ת.ד שהיה לה. התובעת לא טרחה ליידע את הנתבע על שינוי זה ולכן נשלחו המכתבים לכתובת הרשומה בביטוח הלאומי, עליה דיווחה התובעת. אילו היתה התובעת מדווחת במועד על שינוי הכתובת יתכן והיתה מקבלת את המכתבים. בכל אופן החובה להודיע על שינוי כתובת חלה על התובעת. יתר על כן לא חלה על הנתבע החובה ליידעה על כי היא אינה ממלאת אחר התנאים הכתובים בהסכם הניידות. תנאי הזכאות לקצבת הניידות נמסרו לתובעת קודם לכן וחלה עליה החובה לוודא שהיא ממלא אחריהם כל עוד היא מקבלת קצבת ניידות. אין להטיל חובה זו על הנתבע. אף אם זה פעל לפנים משורת הדין ושלח לתובעת הודעות. יש גבול למחויבות הנתבע כלפי המבוטחים. במקרה דנן כאמור הנתבע פעל מעבר למחויבות על פי דין ושלח הודעות לכתובת הרשומה אצלו (אף שזו שונתה אך לא נתקבלה על כך הודעה כנדרש במשרדי הנתבע) ובכך סגי לדידי.

באשר להנחות בתעריפי המים בחברת הגיחון ענין זה אינו חלק מההליך כאן, ואין מקום לענות בו.

6. לנוכח כל האמור אין מנוס מדחיית התביעה.

7. בשים לב לכך שמדובר בתביעה מתחום הבטחון הסוציאלי אין צו להוצאות.

8. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ט, (30 יוני 2019),בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.