תלמידי כיתות יב' בבית הספר "מרחבים" ערכו, בלילה שבין ה – 07/06/16 ל – 08/06/16, נשף לסיום 12 שנות לימודיהם (להלן – האירוע).

האירוע התקיים במתחם אירועים המכונה "THE LOFT" שברחוב הפלדה 13 בעיר באר – שבע (להלן – מתחם הלופט/המתחם).

במהלך האירוע נפגע אחד התלמידים – מר א.ש. (להלן – התובע) בתוך מתחם הלופט (להלן – התאונה).

התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה.

התביעה הוגשה נגד הנתבע, שהינו הבעלים, המנהל והמחזיק של מתחם הלופט.

הנתבע הגיש הודעת צד ג' כנגד מי שלטענתו היה המפיק של המסיבה שהתקיימה במתחם הלופט ומי ששכר ממנו את המתחם לצורך עריכת המסיבה.

בשלהי שמיעת הראיות, ובהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, לפיו תסולק תביעת התובע בסך של 150,000 שישולמו על ידי הנתבע, בעוד ששאלת חלוקת האחריות בין הנתבע לבין צד ג' תוכרע בפסק דין על סמך הראיות שהוגשו.

קיומה של חבות כלפי התובע אינה שנויה עוד במחלוקת, והשאלה העומדת להכרעה היא שאלת חלוקת האחריות בין הנתבע לצד ג'.

לצורך הכרעה בשאלה שבמחלוקת, אתבסס על כלל הראיות שהוגשו בתיק, לרבות ראיות מטעם התובע, על אף שפסק הדין אינו בעניינו.

בתמצית על הראיות

1. מטעמו של התובע העידו התובע עצמו, חברו לספסל הלימודים מר גל אלגרבלי, ואמו של התובע. העדים העידו עדות ראשית בעל פה וכן נחקרו חקירה נגדית.
2. מטעמו של הנתבע העידו הנתבע וכן חברו למקצוע (וכפי שיצוין בהמשך אף שותפו העסקי), מר אורי מלכה. השניים העידו עדות ראשית בעל פה ונחקרו בחקירה נגדית.
3. מטעמו של צד ג' הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם צד ג' ומטעם בת דודו, הגב' שלי אביטן. השניים נחקרו בחקירה נגדית בבית המשפט.
4. כל הצדדים הגישו תיקי מוצגים.

דיון והכרעה

1. התובע, הנתבע וצד ג' הם בעלי דין ועל כן, בחינת עדותם מחייבת זהירות.
2. בטרם אדון בראיות הנוגעת לשאלה שבמחלוקת, אתייחס למהימנותם הכללית של בעלי הדין.

אשר למהימנותם של העדים שאינם בעלי דין – אתייחס תוך כדי הדיון בשאלה שבמחלוקת.

מהימנותו של התובע

1. עדות התובע הותירה בי רושם מהימן ביותר. התובע הוא בחור צעיר, סטודנט להנדסת חשמל ופיזיקה על מלגת הצטיינות, הוגדר על ידי אימו, באופן אותנטי, כ"חנון דה חנון" (עמ' 6 שורה 4 לתמליל השיחה בין אמו של התובע לבין הנתבע), העיד בעקביות וענה על כל השאלות שנשאל.
2. עדותו של התובע נתמכה בעדות חברו לספסל הלימודים, מר גל אלגרבלי, שגם עדות זו הותירה בי רושם מהימן.
3. גם הצדדים עצמם לא חלקו בסיכומיהם על מהימנותו של התובע.

מהימנותו של הנתבע

1. לעומת זאת, עדות הנתבע לא הותירה בי רושם מהימן כלל ועיקר (בלשון המעטה).
2. בעדות הנתבע התגלו סתירות רבות ובעניין אחד הוא אף הטעה את בית המשפט.
3. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי לראשונה נודע לו על התאונה רק לאחר הגשת כתב התביעה, היינו כשנתיים לאחר מועד התאונה. הנתבע אף הגדיל לעשות כאשר טען, כי התובע גרם לו נזק ראייתי בכך שהודיע לו על התאונה רק שנתיים לאחר התרחשותה, בעוד שלו היה מודיע מיד בסמוך להתרחשותה ניתן היה לבדוק טענותיו באמצעות צילומי מצלמות האבטחה שהיו מותקנות במתחם – צילומים שנשמרים למשך 7 ימים בלבד.

אין אמת בטענתו זו של הנתבע, שכן הוגשה הקלטה של שיחה שקיימה אמו של התובע עם הנתבע מספר שעות לאחר האירוע ובשיחה זו אמו של התובע יידעה את הנתבע אודות התרחשות התאונה. הנתבע ידע אפוא, סמוך לאחר התרחשות התאונה, על דבר התרחשותה. כמו כן, משידע הנתבע על התאונה סמוך לאחר התרחשותה ולא שמר את צילומי מצלמות האבטחה, המסקנה המתבקשת היא צילומים אלו אינם תומכים בגרסתו, אלא דווקא בגרסת התובע. הנתבע הוא זה שגרם אפוא לנזק ראייתי לתובע, ואולי אף לצד ג'.

1. הנתבע טען בחקירתו הנגדית, כי במקום היתה בריכה אך הבהיר כי אין המדובר בבריכת שחייה אלא בבריכת נוי (עמ' 56 שורות 1-2) שנאסרה כניסת אנשים לתוכה (עמ' 56 שורה 4).

גם בטענה זו אין שמץ של אמת:

ראשית, הוצגו לעיוני תמונות מעמוד הפייסבוק של הנתבע ובהן רואים אנשים מתרחצים עם כל גופם בתוך הבריכה.

שנית, הנתבע טרח להחתים את לקוחותיו על טופס הזמנה שבו נרשם כי חל איסור על אספקת אלכוהול לקטינים המבלים במקום, אך לא טרח להוסיף בטופס איסור כניסה לבריכה.

שלישית, חרף טענת הנתבע כי היה במקום שילוט האוסר כניסה לבריכה, תמונה המתעדת שילוט שכזה לא הוצגה לבית המשפט.

1. הנתבע גם מסר פרטים שקריים לאמו של התובע, במסגרת אותה שיחה טלפונית שהתקיימה ביניהם מספר שעות לאחר התאונה:
   1. הנתבע מסר לאמו של התובע כי מקום האירוע מבוטח. בחקירתו הנגדית הודה כי מדובר בנתון שאין בו אמת (עמ' 44 שורות 28-29).
   2. הנתבע מסר לאמו של התובע כי אין במקום מצלמות אבטחה. בחקירתו הנגדית הודה כי לא אמר אמת לאמו של התובע (עמ' 44 שורה 32). כאשר נשאל מדוע לא אמר אמת לאמו של התובע, הוא השיב: "מצלמות זה משהו פרטי שלנו, אני לא אמור למסור לכל אחד שמבקש" (עמ' 44 שורה 33).
   3. הנתבע מסר לאמו של התובע כי צד ג' היה שותף שלו. בחקירתו הנגדית הודה כי אין אמת בטענה זו (עמ' 62 שורה 1).
2. הנתבע טען בעדותו הראשית, כי יועץ בטיחות בדק את מקום האירוע וקבע שהמקום בטוח (עמ' 34 שורות 24-26). הנתבע אף הפנה לדו"ח שערך יועץ הבטיחות וצורף כנספח נ/5 לתיק מוצגי הנתבע.

בטענתו זו של הנתבע יש כדי להטעות את בית המשפט:

ראשית, הנתבע לא צירף את הדו"ח במלואו, וכאשר נשאל מדוע לא צירף את הדו"ח בטיחות במלואו השיב: "אין לי מושג. אפשר למצוא אותו" (עמ' 39 שורה 5).

שנית, מעיון מדוקדק בנספח נ/5 עולה כי מדובר בדו"ח שהוכן עבור עסק אחר המכונה "בארוק" ולא עבור העסק של הנתבע.

כאשר נשאל על כך הנתבע הוא השיב: "כנראה שהוא עשה גם להם ולא שינה את הכותרת" (עמ' 39 שורות 18-19).

מיותר לציין כי יועץ הבטיחות לא הובא לעדות.

סבורני, כי העובדה שהנתבע צירף לתיק המוצגים מטעמו דף מדו"ח בטיחות שנערך בכלל ביחס לעסק אחר, כאשר מעיון ראשוני יש קושי להבחין כי מדובר בדו"ח שהוכן עבור עסק אחר, עולה כדי הטעיה של בית המשפט, ויש בכך לערער באופן משמעותי את מהימנותו.

1. מעבר לכל הסתירות שהתגלו בעדות הנתבע, גם האופן שבו מסר הנתבע את עדותו לא הותירה בי רושם מהימן. ניכר היה בתנועות גופו כי אינו דובר אמת.
2. מהטעמים דלעיל, התקשיתי לתת אמון כלשהו בעדותו של הנתבע.

מהימנות צד ג'

1. גם בעדותו של צד ג' יש קושי ליתן אמון מלא, בין היתר בשל סתירות שהתגלו בעדותו, כמפורט להלן:
   1. בתצהירו ובעדותו הראשית המשלימה הנגדית טען מר אביטן כי הנתבע לא העביר לו הדרכה לפני הנשף (סעיף 20 לתצהיר וכן עמ' 77 שורות 16-17). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית אישר מר אביטן כי הנתבע העביר לו הדרכה לפני תחילת האירוע (עמ' 80 שורה 4).
   2. בתצהירו טען מר אביטן, כי הנתבע לא סיפק עובדי ניקיון לאירוע (סע' 17 לתצהיר). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית, אישר מר אביטן כי הנתבע סיפק עובדי ניקיון (עמ' 80 שורות 6 ו – 32). להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי גם הנתבע אישר שהיו במקום עובדי נקיון. הן עדות הנתבע והן עדות צד ג' בנוגע לעובדי הניקיון היא עדות שאין בה אמת, שכן שאר העדים שהעידו סיפרו שלא נכחו במתחם עובדי ניקיון. התובע סיפר שבמהלך הנשף לא נכחו עובדי ניקיון במתחם הלופט (עמ' 9 שורה 22). חברו של התובע, מר אלגרבלי, סיפר שלא היו עובדי ניקיון במקום (עמ' 18 שורות 27-28). גם העדה מטעם צד ג' סיפרה שלא היו עובדי ניקיון במתחם (עמ' 91 שורה 3).
   3. בתצהירו טען מר אביטן כי הוא קישר את תלמידי בית הספר שעסקו בארגון הנשף עם מספר בעלי מקצוע (סע' 8 לתצהיר), אולם בחקירתו הנגדית טען כי קישר את מארגני האירוע רק עם תקליטן (עמ' 82 שורות 14-15).
   4. צד ג' טען בעדותו הראשית המשלימה כי אין לו ניסיון בתחום הפקת אירועים (עמ' 77 שורה 21). בניגוד לעדותו, העדה מטעמו, הגב' אביטן אישרה כי לצד ג' דווקא היה ניסיון בהפקת אירועים (עמ' 92 שורה 9).
2. גם ביחס לצד ג' – האופן בו העיד לא הותיר בי רושם מהימן.

סיכום המהימנות

1. לאור כל האמור לעיל, יש קושי של ממש ליתן אמון בעדויותיהם של הנתבע ושל צד ג', וניכר הרושם כי שניהם הסתירו עובדות רלוואנטיות. פועל יוצא הוא הקושי לקבוע ממצאים עובדתיים כלשהם על סמך עדותם.

ומן הפרוזדור אל הטרקלין.

אי העדת עדים

1. הגב' שלי אביטן סיפרה בחקירתה הנגדית, כי מי שהתלוותה אליה ואל צד ג' בעת המשא ומתן עם הנתבע ובעת החתימה על טופס ההזמנה של מתחם הלופט היתה חברתה לספסל הלימודים, הגב' נועם דהן (סעיפים 1 ו – 2 לתצהיר עדותה הראשית וכן עמ' 90 שורה 28).
2. לא יהא חולק, כי עדה זו יכלה לשפוך אור על השאלה מי היה המפיק של האירוע – הנתבע, או צד ג' או שניהם יחד?
3. החשיבות בשמיעת עדותה של הגב' דהן מתחזקת גם בשים לב לעדות אמו של התובע, ולפיה לאחר התאונה היא חיפשה את מספר הטלפון של הבעלים של מתחם הלופט והגב' דהן אמרה לה: "שהיא תשיג לי את הטלפון באמצעות המפיק גלעד" (עמ' 23 שורה 16 ושורות 19-20; עמ' 27 שורות 27-29).
4. אמנם הדברים שאמרה הגב' דהן לאמו של התובע הם בבחינת עדות שמיעה ואינם יכולים לשמש בסיס לקביעת עובדות, ואולם הם מלמדים כי גם לנתבע וגם לצד ג' היה אינטרס מובהק ביותר להעיד את הגב' דהן: הנתבע כדי לתמוך בטענתו שצד ג' היה מפיק האירוע, וצד ג' כדי לסתור את הטענה שהוא עסק בהפקת האירוע.
5. שני הצדדים נמנעו מלהעיד את הגב' דהן והמסקנה המתבקשת היא כי הן הנתבע והן צד ג' הי מעורבים, יחדיו, בהפקת האירוע.

אי אספקת עובדי ניקיון

1. אחת המחלוקות שהתגלעו בתיק היא מי היה אמור לספק עובדי ניקיון לאירוע.
2. הן הנתבע (עמ' 45 שורות 1-3) והן צד ג' (עמ' 80 שורות 6 ו – 32) העידו בבית המשפט כי היו עובדי ניקיון במתחם במהלך האירוע.
3. כפי שכבר ציינתי לעיל, בעדויות אלו אין אמת, כיוון שכל שאר העדים – שהיו עדים מהימנים – סיפרו כי לא היו במתחם עובדי ניקיון (ראו עדויות התובע, חברו גל אלגרבלי והעדה מטעם צד ג' שלי אביטן).
4. הן הנתבע והן צד ג' יכלו, כל אחד בנפרד, לטעון שלא סופקו עובדי ניקיון וכי האחריות לכך רובצת על פתחו של האחר. על שום מה שיקרו שהיו עובדי ניקיון? עצם מסירת העדות השקרית על ידי שניהם מלמדת כי הם הסתירו עובדות חשובות מבית המשפט ומובילה למסקנה כי מעורבותם בהפקת וארגון האירוע עמוקה יותר ממה שתיארו.

עוד על חבותו של הנתבע

1. הנתבע הוא, כאמור, הבעלים, המנהל והמחזיק של מתחם הלופט.
2. מחזיק במקרקעין חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבקרים במקרקעין.
3. כמו כן, בפסיקה נקבע כי אולם אירועים חב חובות זהירות מושגית וקונקרטית כלפי האורחים המגיעים אליו. מתחם המארח קהל במקרקעין שבחזקת בעליו, לשם השתתפות באירוע, חב כלפי קהל האורחים בחובה למניעת סיכונים, ובכלל זה על בעליו לדאוג שדרכי הגישה בתום האולם יהיו דרכים בטיחותיות (ע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה, פ"ד ל (1) 141, 155; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 122; ת"א (שלום – חי') 50374-11-13 ד.מ. נ' אולמות המילניום בע"מ (20/03/16); ת"א 5674-04-10 עמליה עמר נ' אולי מצפור בע"מ (22/06/12)).
4. מעבר להיות הנתבע המנהל והמחזיק של מתחם הלופט, הוא גם נטל חלק בהפקת האירוע, ועל זאת ניתן ללמוד לא רק מאי העדתה של הגב' דהן אלא גם מראיות נוספות.
5. בין הצדדים התגלעה מחלוקת מי סיפק מזון, אלכוהול, ברמנים ומאבטחים במהלך האירוע.

הנתבע הכחיש שסיפק מזון ואלכוהול באירוע, כמו גם ברמנים ומאבטחים (עמ' 34 שורות 3-6; עמ' 45 שורה 7; עמ' 47 שורות 14-22).

לעומת זאת, צד ג' טען כי הנתבע הוא זה שסיפק במהלך האירוע מזון, אלכוהול, ברמנים ומאבטחים (עמ' 77 שורות 10-11 וכן שורות 13-14).

במחלוקת זו שבין הצדדים, אני מעדיף את גרסת צד ג', וזאת מהטעמים הבאים:

1. ראשית, העדה מטעם צד ג', גב' שלי אביטן, שבעת הרלוואנטית היתה תלמידת תיכון ואחת ממארגנות האירוע, סיפרה בעדותה, כי הנתבע סיפק לא רק את המתחם עצמו, אלא גם מזון (המבורגרים, שניצלונים, צ'יפס וגלידות), בר אלכוהול (וודקה ואקסל), ברמנים, ומאבטחים (עמ' 89 שורות 17-23, עמ' 91 שורות 1, 5 ו – 15, ועמ' 93 שורות 23-24), וזאת תמורת תשלום של כ – 15,000 ₪ (עמ' 91 שורה 23).

הגב' אביטן גם העידה, כי טופס ההזמנה של המתחם - נ/1 - אינו מהווה את ההסכם המלא שנחתם בין הצדדים. לדבריה, ההסכם היה מורכב ממספר דפים ולא מדף אחד (עמ' 93 שורה 30). כמו כן, לדברי הגב' אביטן, היא העבירה לנתבע סך של כ – 15,000 ₪ ולא סך של 7,300 הנקוב בטופס ההזמנה (עמ' 93 שורות 31 ו – 33).

עדותה של הגב' אביטן היתה מהימנה בעיני, בעוד שהתקשיתי לתת אמון בעדות הנתבע. כך למשל, הגב' אביטן אישרה שלא נכחו במהלך האירוע עובדי ניקיון במתחם ובכך סתרה את עדותו של צד ג' מטעמו היא הובאה לעדות. העובדה שמסרה פרט שאינו מתיישב עם עדותו של צד ג' מחזקת את מהימנותה. גם התרשמותי הבלתי אמצעית ממנה הותירה בי רושם מהימן.

לפיכך, אני מעדיף את עדותה של הגב' אביטן על פני עדות הנתבע, ועל בסיס עדותה של הגב' אביטן אני קובע, כי הנתבע הוא זה שסיפק מזון ואלכוהול במהלך האירוע וכן אני קובע, כי הנתבע לא הציג את ההסכם המלא שנכרת בין הצדדים. משלא הוצג ההסכם במלואו, יש בכך לתמוך במסקנה, כי בחלק שלא הוצג יש הוראות שמלמדות על מעורבות עמוקה יותר של הנתבע בהפקת וארגון האירוע, ובכלל זה אספקה של מזון ואלכוהול, לכל הפחות.

1. שנית, גם הסכום שקיבל הנתבע מהתלמידים מלמד שתפקידו לא התמצה רק בהשכרת המתחם, אלא גם באספקת שירותים נוספים, כגון מזון ושתייה אלכוהולית, לכל הפחות.

הנתבע טען בעדותו הראשית כי הוא קיבל מצד ג' רק סך של 3,000 ₪ וזאת עבור השכרת המתחם (עמ' 35 שורה 16). זה הסכום שגם נכתב בחשבונית המס שהפיק הנתבע לטובת צד ג' (נספח נ/2 לתיק מוצגי הנתבע).

דא עקא, בטופס ההזמנה צוין כי התשלום עבור השכרת מתחם הלופט עומד על סך של 7,200 ₪ (נספח נ/1 לתיק מוצגי הנתבע). העדה מטעם צד ג' אף ציינה כי שולם סכום גבוה יותר (עמ' 93 שורה 31).

הנתבע התקשה להסביר את הפער בין הסכום הנטען על ידיו לבין הסכום הנקוב בטופס ההזמנה (עמ' 47 שורה 26).

קיומו של פער לא מוסבר בין הסכום הנטען על ידי הנתבע לבין הסכום הנקוב בטופס ההזמנה מתיישב יותר עם האפשרות, שמלבד השכרת המתחם, הנתבע גם סיפק מזון ואלכוהול, לכל הפחות, לטובת תפעול האירוע, וזאת בתמורה לתוספת תשלום.

1. שלישית, על טופס ההזמנה יש 3 רישומים בכתב יד, אולם יש קושי ויזואלי לברר מה כתוב ברישומים אלו. הנתבע טען כי ברישומים אלו מופיעות המילים אבטחה וניקיון ומרישומים אלו הוא למד שצד ג' התחייב לספק את המאבטחים ועובדי הניקיון (עמ' 62 שורות 4-10). לא ראיתי לנכון לקבוע ממצאים כלשהם על סמך רישומים אלו, הן משום שהתקשיתי בעצמי לראות את המלל המופיע בהם והן משום שרישומים אלו לא הוצגו לצד ג' בחקירתו הנגדית והוא לא התבקש להתייחס אליהם.
2. מעבר לכך ששוכנעתי כי הנתבע סיפק במהלך האירוע, לכל הפחות מזון ואלכוהול, וככל הנראה גם ברמנים ומאבטחים, קיימות ראיות נוספות המלמדות על היותו מעורב בהפקת האירוע.
3. יום לאחר האירוע, אמו של התובע שוחחה עם הנתבע ושיחה זו הוקלטה ותומללה. מעיון בתמליל עולה, כי בשום שלב לא טען הנתבע בפני אמו של התובע כי הוא אינו נושא באחריות כלשהי, וכי האחריות רובצת רק לפתחו של צד ג'. כמו כן, במהלך השיחה דואג הנתבע לעדכן את אמו של התובע כי היו אנשי ניקיון במתחם שדאגו לייבוש הרצפה. הנתבע לא אמר לאמו של התובע כי האחריות להבאת אנשי הניקיון רובצת רק לפתחו של צד ג'. הנתבע גם לא טרח להתקשר לצד ג' לאחר השיחה עם אמו של התובע ולעדכן אותו בדבר קרות התאונה. גם עובדות אלו תומכות במסקנה, כי הנתבע נטל חלק בהפקת האירוע והוא נושא גם כן באחריות לתאונה.
4. הנתבע הביא לעדות עמית לעבודה, מר אורי מלכה. זה האחרון סיפר כי ביום הנשף הוא הגיע למתחם הלופט, נכח בהדרכה שהנתבע עשה לצד ג' טרם תחילת הנשף, וראה את העובדים של צד ג', בכללם ברמנים ותקליטן, מגיעים עם חולצות שהוכנו על ידי צד ג' (עמ' 67 שורות 24-26). לא מצאתי לתת משקל רב לעדותו של עד זה ממספר טעמים:

ראשית, מדובר במי שהוא לא רק עמית לעבודה אלא במי שהוא שותף עסקי של הנתבע (עמ' 67 שורות 4-7, שורות 21-22; עמ' 72 שורות 7-9) כך שיש לו אינטרס מובהק להעיד לטובת הנתבע.

שנית, העד לא נכח בנשף עצמו, אלא רק בהדרכה שהתקיימה טרם תחילת הנשף (עמ' 67 שורות 32-33).

שלישית, העד נתקף ב"שכחה" בכל הנוגע לשאלות שהתשובה עליהן עלולה להשית חבות על הנתבע, בעוד שהפגין זיכרון נהדר ביחס לשאלות העשויות להשית חבות על צד ג'. כך למשל, העד שכח את שם סוכן הביטוח שלו (עמ' 69 שורה 13), את עלות פוליסת הביטוח שלו (עמ' 69 שורה 11), את עלות השכרת מתחם הלופט (עמ' 73 שורות 3-4), על אף שהוא שכר מהנתבע את המתחם עשרות פעמים, האם סופק אוכל בנשף (עמ' 74 שורה 18), והאם הוצבו במתחם הלופט שלטי אזהרה מפני סכנת החלקה (עמ' 69 שורה 25) או מפני כניסה לבריכה (עמ' 75 שורות 2-3). לעומת זאת, העד זכר היטב שצד ג' התעניין באספקת פיצות למשתתפי האירוע (עמ' 74 שורות 14-15) ושעובדי צד ג', ובכללם הברמנים, הגיע כשהם לבושים בחולצות שהכין להם צד ג' (עמ' 67 שורות 24-25). "שיכחת" העד בכל הנוגע לשאלות העלולות להשית חבות על הנתבע והפגנת זיכרון בכל הנוגע לשאלות העשויות להשית חבות על צד ג' מערערות את מהימנותו של העד.

הבאת עד שמהימנותו לוקה בחסר מחזקת אף היא את המסקנה כי הנתבע היה מעורב בהפקת האירוע.

1. מכל המקובץ, שוכנעתי, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הנתבע הוא לא רק המחזיק של המקרקעין בהן אירעה התאונה, אלא גם מעורב בהפקה ובארגון של האירוע. בנסיבות אלו, הנתבע חב חובות זהירות מושגית וקונקרטית כלפי משתתפי האירוע במידה משמעותית.

עוד על חבותו של צד ג'

1. מערכת היחסים שבין הנתבע לצד ג' הוסדרה באמצעות טופס המכונה "טופס הזמנה – כתב התחייבות" (להלן – טופס ההזמנה).
2. טופס ההזמנה חתום על ידי צד ג' בלבד.
3. בטופס ההזמנה צוין כי צד ג' שוכר את מתחם הלופט בתאריך הרלוואנטי, כי צד ג' מתחייב שהשימוש במתחם הלופט הוא למטרת מסיבת סיום בלבד; כי צד ג' מתחייב שלא יימכר אלכוהול למי שטרם מלאו לו 18 שנים; וכי ידוע לצד ג' כי: "המשכיר אינו אחראי לכל פגיעה ו/או נזק ו/או אובדן ציוד שייגרמו לי ו/או לאורחיי".
4. צד ג' טען בתצהירו, כי בת דודו, שלי אביטן, פנתה אליו וסיפרה לו שהיא ותלמידים נוספים מבית הספר שלה מארגנים נשף לסיום לימודיהם, הם בדקו מספר מקומות והחליטו לקיים את הנשף במתחם הלופט. בהמשך, אביה של שלי ביקש ממנו לנסוע עם שלי למתחם הלופט, כדי לחתום שם על טופס הזמנה, וזאת מהטעם ששלי וחברותיה היו קטינות באותה עת ונדרשה חתימה של בגיר על טופס ההזמנה. בהגיעם למתחם הלופט, הנתבע שלף את טופס ההזמנה וביקש ממנו לחתום על הטופס בהיותו בגיר. הוא הסכים לסייע לבת דודו, וחתם על הטופס, במטרה לשריין את מתחם הלופט למועד האירוע המתוכנן. צד ג' הבהיר, כי הוא לא תיאר לעצמו שחתימתו על טופס ההזמנה תחייב אותו בגין נזקי גוף שנגרמו למשתתפי הנשף וכי הוא לא קיבל תמורה כלשהי עבור חתימתו. צד ג' הוסיף וציין כי הוא חתם על הטופס אך בשל הדרישה שבגיר יחתום על הטופס, כאשר זולתו היה יכול לחתום על הטופס כל אחד מהורי התלמידים שהשתתפו במסיבה.
5. הגם שעל פי טופס ההזמנה, מי שחתום עליו נטל על עצמו את החבות לנזקי גוף שייגרמו למשתתפי הנשף במהלך הנשף במתחם, לא הייתי ממהר להשית כאמור חבות על צד ג', החתום על הטופס, לו התרשמתי כי צד ג' התנדב לחתום על הטופס במקום הוריה של שלי, או כל הורה של אחד מהתלמידים שהיו ממארגני הנשף, ובמיוחד על רקע העובדה ששלי אביטן לא יכלה להחתים את אביה, כיוון שהלה ריצה מאסר באותה עת (עמ' 94 שורה 20).
6. דא עקא, מהראיות עולה, כי צד ג' לא היה "רק" המבוגר שהתנדב לחתום על טופס ההזמנה עבור התלמידים הקטינים, אלא היה לו חלק בהפקת וארגון הנשף, הכל כמוסבר להלן:
7. ראשית, בניגוד לטענתו של מר אביטן בסעיף 31 לסיכומים מטעמו ובעדותו (עמ' 78 שורה 15), לפיו הוא לא היה מעורב בבחירת מתחם הלופט ולא נכח בזמן ניהול המשא ומתן עם הנתבע, בת דודו, הגב' אביטן, דווקא אישרה שצד ג' נכח במהלך המשא ומתן ואף היה שותף לסגירת הפרטים השונים (עמ' 93 שורות 13-14).
8. שנית, עולה מהראיות כי עיסוקו של צד ג' הוא בהפקה וארגון של אירועים ומסיבות, והוא נבחר על ידי הגב אביטן להיות מעורב באירוע בשל ניסיונו המקצועי בתחום.

הגב' שלי אביטן, אישרה בחקירתה הנגדית כי צד ג' עסק, למעשה, בהפקת אירועים באולם אירועים (עמ' 92 שורה 9), ואף הגדילה לעשות כאשר אישרה בחקירתה הנגדית כי התלמידים נזקקו למפיק, לא היה להם תקציב מספק לשכירת מפיק ועל כן היא וחבריה נעזרו בצד ג' (עמ' 93 שורות 6-7); כל זאת בניגוד לגרסת צד ג' שניסה לגמד את ניסיונו המקצועי עת טען בתצהירו, כי בעת הרלוואנטית הוא בסך הכל עבד באולם אירועים גדול באיזור הדרום ובמקביל הפעיל עסק קטן לאטרקציות ולאירועים (סע' 4 לתצהירו).

1. שלישית, הראיות מלמדות כי צד ג' היה מעורב הלכה למעשה בארון והפקת האירוע:
   1. צד ג' סיפק לאירוע, תמורת תשלום, בלונים, זוהרים וקונפטי (עמ' 90 שורות 16 ו – 20), אם כי נמנע מלהגיש כראיה את החשבונית שהפיק בגין קבלת תשלום זה, ומבלי שנתן הסבר סביר לכך (עמ' 82 שורות 10-11).
   2. צד ג' סיפק לאירוע גלידות וארטיקים (סעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית).
   3. צד ג' סיפק לאירוע פיצות (עמ' 90 שורה 2).
   4. צד ג' נשאר במתחם הלופט משך כל האירוע, ועל המטרה לכך סיפרה הגב' אביטן: "רצה לבדוק שהכל בסדר" (עמ' 94 שורה 28). העובדה שצד ג' נשאר במתחם במהלך כל האירוע מתיישבת יותר עם המסקנה כי הוא נטל חלק בארגון ובהפקת האירוע מאשר עם המסקנה כי סיפק בהתנדבות את חתימתו על הטופס לאור הדרישה לחתימה של בגיר, או כי נשאר בהתנדבות להשגיח על חבריה של בת דודו, הגב' אביטן.
   5. צד ג' קישר בין תלמידי בית הספר לבין התקליטן (עמ' 80 שורות 17-18) ולבין יצרן מגנטים (עמ' 82 שורות 17-18). צד ג' טען בסעיף 49 לסיכומיו כי תפקידו של מפיק הוא לחבר בין הלקוח לבין אנשי מקצוע. משהוכח כי צד ג' חיבר בין תלמידי בית הספר לבין בעלי מקצוע, הרי שעל פי דבריו שלו, יש לראות בו כמפיק.
2. צד ג' היה גם זה שגם קיבל חשבונית מס מהנתבע עבור השכרת מתחם הלופט (נספח נ/2 לתיק מוצגי הנתבע וכן עמ' 34 שורה 20).
3. מכל המקובץ, שוכנעתי, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי צד ג' היה מעורב בהפקה ובארגון של האירוע. בנסיבות אלו, צד ג' חב חובות זהירות מושגית וקונקרטית כלפי משתתפי האירוע.

חלוקת האחריות

1. שוכנעתי כי הנתבע וצד ג' עסקו בהפקת וארגון הנשף ועל כן בגין כך הם נושאים באחריות שווה אותה אני מעריך בשיעור של 30% לכל אחד מהם, סה"כ 60%.
2. בנוסף, על הנתבע מוטלת אחריות גם מכוח היותו מחזיק המקרקעין והבעלים של מתחם הלופט. אחריות זו מוערכת על ידי בשיעור של 40%.
3. לפיכך, הנתבע נושא באחריות לתאונה בשיעור של 70% ואילו צד ג' נושא באחריות לתאונה בשיעור של 30%.

סוף דבר

1. צד ג' ישפה את הנתבע בסכום של 45,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 60 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

מזכירות בית המשפט תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ג, 10 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.