1. הורתה של התביעה דכאן כתביעה לפסק דין הצהרתי לעניין זכותם של התובעים להירשם כבעלים של מספר חלקות מקרקעין (חלקות 22, 23 ו-25 בגוש 10247).

העובדות הצריכות לעניין והנפשות הפועלות;

2. התובעים 1-3 יורשיו של המנוח מזייד סלמאן זיד ז"ל שנשא בחייו תעודת זהות 02038494 (להלן: "המנוח מזייד"), והתובעים 4-6 יורשי המנוח זיד סלמאן זיד ז"ל שנשא בחייו תעודת זהות 02038488 ( להלן : "המנוח זיד").

3. המנוח מיכאל בן אסעד אשקר ז"ל שנשא בחייו תעודת זהות 035463157 (להלן: "מיכאל אשקר" או "המנוח"), הינו הבעלים הרשום של 5/23 ממקרקעין הידועים כחלקה 22 גוש 10247 ( להלן: "חלקה 22"); הבעלים הרשום של 1/2 ממקרקעין הידועים כחלקה 23 גוש 10247 ( להלן: "חלקה 23") והבעלים הרשום של 1/2 מהמקרקעין הידועים כחלקה 25 בגוש 10247 ( להלן: "חלקה 25").

4. יורשיו של המנוח הם ילדיו: תייסיר מיכאל אשקר- נתבע מס' 1, זאהי מיכאל אשקר ז"ל באמצעות היורשים נתבעים מס' 5-9; אכרם מיכאל אשקר ז"ל באמצעות נתבעים 2,3 ו- 10 וסוהיל מיכאל אשקר ז"ל באמצעות היורשת נתבעת מס' 4.

5. הרישום על שם המנוח מיכאל אשקר בחלקות 22 ו-23 נרשם לאחר הליך הסדר בשנת 1937 ובחלקה 25 בוצע בשנת 1941. כל החלקות( 22, 23 ו25) הם קרקע מוסדרת בתקופת המנדט לאחר קיום הליך הסדר בישוב שפרעם , בתקופת המנדט הבריטי טרם הקמת המדינה.

6. הבעלות במחציות שלוש החלקות נרשמה על שם הנתבעים כיורשי המנוח מיכאל אשקר ז"ל, כמפורט בנסח הרישום לכל חלקה וחלקה.

7. אין כל מחלוקת כי התובעים מחזיקים ומעבדים את כל החלקות והם שותפים באגודת המים ומשלמים בגין מי ההשקיה לאגודה.

8. להשלמת התמונה כאן המקום לציין כי אחיו של המנוח מיכאל אשקר ז"ל בוטרס בן אסעד אשקר ז"ל היה הבעלים של 5/23 מחלקה 22 ו1/2 מחלקה 23 ו- 1/2 מחלקה 25. זכויותיו של בוטרוס ז"ל נמכרו כעולה מיפוי כוח נוטריוני וכפי שמשתקף מנסח הרישום למנוח "מזייד" ולמנוח "זייד", ובעלותם, מכוח רכישה זו, נרשמה על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין, כבר בשנת 1983.

טענת התובעים והסעד הנדרש;

9. התובעים טוענים כי הם הבעלים של החלקות 22, 23 ו-25 בשלמות מאז ומעולם. בתחילת המאה הקודמת 1930 לערך (סעיף 16 ל-ת/1), נזקקו המנוחים זייד ומזייד להלוואה ופנו לקבלת הלוואה מהאחים אשקר (המנוחים מיכאל ובוטרוס) שזה היה עיסוקים לפני קום המדינה.

10. האחים זיד ומזייד משכנו את זכויותיהם בחלקות( 22, 23ו-25) כדי להבטיח את החזר ההלוואה מהאחים אשקר וחתמו על מסמכי המשכון על מנת להבטיח החזר ההלוואה; לטענתם האחים אשקר רשמו על שמם כבעלים של המקרקעין, זאת בניגוד למוסכם לרישום הערת אזהרה(סעיף 16 למוצג ת/1).

11. עוד הוסיפו התובעים כי בשנת 1978 גילו שהחלקות עדיין רשומות על שם האחים אשקר(מיכאל ובוטרוס), האחים זיד( מזיד וזיד) פנו לאחים אשקר כדי שיחזירו את הבעלות על שמם. לטענתם בתאריך 5/10/1978 המנוח בוטרוס אסעד אשר , חתם על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לצורך העברת חלקו במקרקעין לטובת האחים זיד ומזייד. בוטרוס מילא את חלקו וזכויותיו הרשומות אכן הועברו לאחים זיד ( ראו סעיף 13 למוצג ת/1).

12. לטענתם של התובעים המנוח מיכאל אשקר לא עמד בהתחייבותו, לאחר פירעון ההלוואה ולא העביר את הבעלות במקרקעין על שם האחים זיד ( מזיד וזיד), מדובר במרמה וכי זכויותיהם גוברות. על כן עתרו לסעד הצהרתי לפיו התובעים הם הבעלים של החלקים הרשומים על שם מיכאל אשקר ז"ל ובנעליו יורשיו על פי דין.

לסיכום לא ברורה מה היא הטענה במדויק שבפי התובעים! האם מדובר בטענה של תיקון הרישום מכוח סעיף 93 לפקודת הסדר מקרקעין? או הפרת התחייבות מטעם מיכאל אשקר להשיב על שמם את המקרקעין לאחר פירעון החוב? זאת, כמובן, מעבר לשאלה הבסיסית אם יש בידם להוכיח את הגרסה העובדתית שטענו.

דיון והכרעה;

הצהרת המנוח אשקר מיכאל מסמכים היסטוריים האמנם?

13. התובעים טענו בתצהירים מטעמם (מוצגים ת/1 עד ת/3) כי בחיפושם אחר מסמכים והוכחות למעשה הרמאות מטעם מיכאל אשקר המנוח, נמצאו שני מסמכים היסטוריים משנת 1945 ושנת 1949, לטענתם בכתב ידו של המנוח מיכאל אשקר המעידות כי התקבלו כספים וכי המשכון הותר. העתק מסמכים אלו צורפו לתצהירי התובעים –ת/1 עד ת/3, ( כונה על ידי התובעים מסמך היסטורי 'א' ומסמך היסטורי 'ב').

מסמך זה הוכחש על ידי הנתבעים לרבות החתימה. מכאן על התובעים להוכיח את אותנטיות המסמך והחתימה .

14. מסמכים היסטוריים אלו לא בא זכרם בכתב התביעה של התובע, ומשום מה גם לא הומצא המקור של מסמכים אלו, כדי לבחון את אותנטיות המסמך לרבות גיל הנייר ובדיקות אחרות כדי לעמוד על אותנטיות מסך זה. התובעים מפי בא כוחם התחייב להגיש את המקור ( עמוד 27 שורה 16-17) אך הדבר לא נעשה על ידם.

התובעים לא גילו היכן נמצאו מסמכים אלו? מתי איתרו אותם ? מדוע לא אותרו כל אותם שנים!! ובצד זאת לא טרחו התובעים להסביר אם יש בידיהם מסמך כזה מדוע הסכימו לערוך הסכם מכר עם בוטרוס ומדוע אין מסמך כזה בשם האח בוטרוס שמכר להם את חלקו במקרקעין ונמצאו רק חתימות של המנוח מיכאל אשקר בלבד!!

ברור ששילוב הנסיבות של גיל המסמך והמקום שבו הוא נשמר, בהתאם להוראות סעיף 43 לפקודת הראיות ,יש בהן להשליך על שאלת האותנטיות שלו, המאפשרת להגישו לבית- המשפט כראיה קבילה. התובעים לא הציגו את המקור של מסמכים אלו מקור אלא עותק שהוטבעה בו על ידי ב"כ התובע הערת "נאמן למקור", מבלי להציג את המקור לבית המשפט או העמדתו בפני הנתבעים לבדיקתו.

התובעים נמנעו מלפרט בתצהיר מטעמם מתי נמצאו מסמכים אלו? היכן נשמרו ובאיזה תנאים? ואם היו במשמורת הנראית כשרה? כדי לבחון את מהימנות המסמך כמסמך אמין או מדובר במסמך פיקטיבי.

15. זאת ועוד , התובעים טוענים שהמסמך בחתימת המנוח מיכאל אשקר ז"ל? הדבר הוכחש בידי הנתבעים. התובעים לא הביאו כל ראיה לתמוך באותנטיות המסמך או הוכיחו שהחתימה של מיכאל מתנוססת על המסמך. מי קבע שזו חתימת המנוח מיכאל אשקר המנוח! ומדוע לא היה בנמצא עד למועד הגשת התצהירים!!

אין בפנינו רק תהיות באשר לעצם הימצאותם וצירופם של מסמכים אלו, קיימות תהיות הקשורות בתוכן המסמך. לדוגמה מהמסכים לא ניתן ללמוד בגין מה שולמו הכספים או בגין איזה קרקע או מיקומה או כינויה, פשוט המסמך נעדר כלל התייחסות לנקודה זו.

עוד תהיה קשורה בסוג השטר ששולם בו הוחזר החוב שטר זה כונה במסך ההיסטורי ב' "גינה ישראלי " ולא ברור אם באותם שנים כך נקרא השטר הישראלי ומדוע לא לירה ישראלית!!! ואם באמת באתם ימים- ראשית קום המדינה- כך נקרא השטר!!!

התובעים אף לא זימנו את העד לחתימה "חנא דיק" כעולה מהמסך שהיה עד לחתימתו מדוע לא נעשה כל מאמץ כדי להשיגו על מנת שימסור כל עדות ואם הוא כבר אינו בין החיים, מדוע לא הובא הדבר לידיעת בית המשפט.

בנוסף ניתן לתהות אודות תוכן המסמכים: לגבי השנה כעולה מהמסך ואף מהתרגום שהשנה שנרשמה היא 945 !!!

אשר על כן, אני קובע כי מסמכים אלו מסמכים "פיקטיביים", קרי, מסמכים למראית עין, שנועדו לתמוך בגרסה של התובעים. תחילה בתהיות הרבות סביב עצם מציאת מסמכים אלו, וכלה בסתירה בין מסמך זה לבין התנהלות התובעים והליך רכישת חלקו של האח בוטרוס אשקר כשלא בא זכר ההלוואה והמשכון; כל אלה מלמדים כי אין לקבל מסמכים אלו כמסמכים אותנטיים כלל ועיקר.

האם התובעים הוכיחו תביעתם?

16. נוכח "חיי הנצח" של המקרקעין, מדינות מודרניות מסדירות את רישום הקרקעות בתחומן, וזאת בעיקר בשל הקושי לעקוב אחר שרשרת הזכויות בקרקע. מעקב מסוג זה הכרחי כדי לספק הגנה ראויה לבעלי הזכויות ולמנוע העברה פגומה שלהן (ראו חיים זנדברג 'הסדר זכויות במקרקעין בארץ-ישראל ובמדינה ישראל', עמ' 29-30 (2000) (להלן זנדברג)).

17. בארץ ישראל המנדטורית החלה הסדרת הקרקעות בשנת 1928, לאחר שניסיונות שונים של השלטון הבריטי לשיקום הרישום העות'מני כשלו. במהלך תקופת המנדט הוסדרו סופית כחמישה מיליון דונם של קרקע, למעלה מ-20% משטח הארץ, ורובם נכללו מאוחר יותר בשטחה של מדינת-ישראל (סנדי קדר "זמן של רוב, זמן של מיעוט: קרקע, לאום, ודיני ההתיישנות הרוכשת בישראל", עיוני משפט כא(3), עמ' 673 (1998)).

18. עם קום המדינה נמשך הליך ההסדר, תוך אימוץ תוצאות ההסדר המנדטורי. הליכי הסדר המקרקעין בחלקות 22, 23 ו- 25, החלו והסתיימו עוד בתקופת המנדט הבריטי. כאמור לעיל, כי המשפט הישראלי הכיר בתקפו של ההסדר שבוצע בתקופת המנדט ורואים אותו כמסמך שניתן ע"י עובד ציבור בישראל (ראו להשוואה ע"א 51/89, 52 האפוטרופוס הכללי נ' אסעד אסעד אבו חמדה ואח' פ"ד מו(1) 491). מדובר, אם כן, בראיה שכעקרון מצויה וברת השגה, במובן הרחב של המילה, ולכאורה ניתן לצפות כי התובעים שטוענים שהיו הבעלים של המקרקעין מאז ומעולם יבחנו ויבדקו את תיק ההסדר ולהגיש מסמכים מתוכו התומכים בגרסתם וטענתם.

19. טענתם התובעים שהם הבעלים מאז ומעולם, היא טענה בעלמא ללא כל בדל ראיה ומעבר לכך התובעים לא גילו כל מאמץ ראייתי כדי להוכיח, שהם היו הבעלים של החלקות, כנטען על ידם, במועד שקדם לרישום הבעלות על שם האחים אשקר.

לו היו מעיינים בתיק ההסדר או טורחים לצרף מסמכים ממנו ניתן היה לעמוד על פשר הבעלות של האחים אשקר ומכוח מה נולדה, אך התובעים, חרף האפשרות הפתוחה בפניהם נמנעו מלעשות כן.

כל שיש ביד התובעים, כדי להוכיח את הגרסה שבפיהם, או חלקים מתוך גרסה זו, לעניין הבעלות והמשכון וקיומה של הבטחה בעקבות סילוק החוב להשיב את הרישום , נסמכת על מה שלטענתם שמעו מהוריהם, ללא תימוכין כלל ועיקר.

אי בדיקת הליך ההסדר או צילום שטר הרישום בטאבו כדי לבחון את טענתם בדבר הבעלות הנטענת על ידם, נזקפת לחובתם. מדובר בגרסה הנוגדת את נסח הרישום בקרקע מוסדרת ולא די בטענה בעלמא כדי לסתור את הרישום. מכל מקרה לא הוכח שהם היו הבעלים גם במסגרת הדין העות'מאני שהיה נהוג באותה עת ובפרט לאחר קיום הליך הסדר מקרקעין.

20. מעבר לקביעתי לעיל שהתובעים לא הצליחו לבסס עובדתית את טענתם שהיו הבעלים לפני קום המדינה ולפני הליך ההסדר; הרי גם אם טענתם הייתה נכונה , לא נין לקבלה כלל. משתמו הליכי ההסדר עם פרסום ורישום הזכויות, הרישום הופך לראייה חותכת ביחס לתכנו. לאחר שהסתיימו הליכי ההסדר יש ליתן משקל משמעותי ומכריע לאינטרס הסופיות העומד בבסיס חוקי המקרקעין. עקרון זה אומץ על ידי המחוקק הישראלי בסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969:

"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969".

21. ישנם מספר סעיפים בפקודה המיועדים לתיקון רישום (ראו סעיפים 93-97 לפקודה). אולם הם היוצא מן הכלל המעיד על הכלל ויש להפעילם רק במקרים חריגים המנויים בהם. ואכן נקבע כי "נקודת המוצא לכל פתרון חייבת להיות כי האפשרות לתקן רישום בהסדר לא תהיה רחבה, באופן שמטרת ההסדר – להעניק ביטחון בזכויות במקרקעין – תסוכל" (ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' אבו חמדה, מו(1) 491, 505 (1992)). במקרנו התובעים לא טוענים לא מקרוב ולא מרחוק לתחולה של חריגים אלו. וגם מה שצוין בתצהיר על ידם ולא זכה למקום בסיכומים מטעמם, כי היה מעשה מרמה ברישום מיכאל אשקר כבעלים, לא בוסס עובדתית כלל ועיקר.

קיימות שתי עילות נפרדות אשר יכולות להצדיק את תיקון רישום הזכויות בפנקס המקרקעין. האחת, כאשר "רישום של זכות הושג במרמה". השנייה, באם "זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה". הפסיקה פירשה סעיף זה בצמצום וקבעה כי "קיומה של טעות אינו עילה מספקת לבטל פסק-דין שניתן בהליכי הסדר מקרקעין ושהורה על רישומה של זכות בפנקסי המקרקעין" (ע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' עבוד, פ"ד נז(2) 721, פס' 4 לפסק הדין (2003)).

התובעים ,כאמור לעיל, לא הראו מדוע לטענתם הם הבעלים גם לפני הליך ההסדר המנדטורי, עדותם היא עדות המבוססת על מה ששמעו , לטענתם, ממורישיהם, בלי כל ביסוס ותימוכין.

התובעים לא ביססו כלל ועיקר טענתם בדבר מרמה ברישום הבעלות על שם האחים אשקר, אף לא טענו זאת בצורה מפורשת.

22. בנוסף, לפי נסח רישום היסטורי לחלקה 22 , ניתן לראות בבירור ובניגוד מוחלט לנטען בידי התובעים ואף לפני רישום חלקו של המנוח מיכאל אשקר, הבעלות הייתה על שם "אחמד חניפס" , טרם רכישת הקרקע בידי המנוח מיכאל אשקר , ואין לתובעים כל הסבר כיצד המנוח חניפס רשום כבעלים , דבר שסותר לחלוטין את גרסתם ביחס לבעלות , לפני הליך ההסדר.

23. גם שאלת קבלת הלוואה ורישום משכון לא הצליחו התובעים להוכיח כלל ועיקר. אין בדל ראיה המעיד כי הייתה הלוואה בתקופת המנדט טרם הקמת המדינה ואין כל ראיה שהיא ניתנה או זה היה עיסוקם של האחים אשקר. הועלתה טענה ללא כל סימוכין, ואין כל ראיה המלמדת על קיומו של משכון ( ריהאן), ולא בוצע מאמץ ראייתי על ידי בדיקה בתיק ההסדר שהתקיים שיכול לאשש גרסה זו.

24. עיקר העיקרים, שגרסתם וטענתם של התובעים דינה כישלון גם מתוך המסמכים שצורפו על ידם. הליך העברת זכויותיו של בוטרוס אשקר לידי התובעים באמצעות נספח ג' לכתב התביעה, מעיד ומלמד כי האחים זיד רכשו את חלקו ושילמו תמורה מלאה. ייפוי כוח שהתובעים עשו בו שימוש לצורך רישום החלק שנרכש מהאח בוטרוס בן אסעד אל אשקר מעיד ומלמד כי התובעים לא מכחישים את בעלות משפחת אשקר בחלקות 22, 23 ו-25, וכי החלקים הרשומים על התובעים בחלקות אלו , ינק את קיומו מרכישה רצונית מהבעלים הרשום בוטרוס בן אסעד אשקר ,דבר שסותר חזיתית את טענת התובעים בדבר קיומו של משכון ותשלום החוב שהביא לביטול המשכון.

25. התובעים סמכו ידם על ייפוי כוח זה, פעלו על פיו ורשמו את זכויותיהם מכוחו, ואינם יכולים לטעון בניגוד לו, כפי שעשו בפני. אם כן מדובר בעסקה רצונית. אין כל זכר במסמך זה, שהאחים מזיד הסכימו לו, וכך הצהיר בוטרוס אשקר בייפוי הכוח:

"והואיל ומכרתי את חלקי בשתי החלקות מס' 22 ו-23 בגוש 10247 למזיד בן סלמאן זיד (ת.ז. 2038494) ואת חלקי בחלקה מס' 25 בגוש 10247 לזיד בן סלמאן מוחמד זיד ( ת.ז. 2038488), להלן "הקונים" לפי ההסכם שנחתם היום וקיבלתי את התמורה.".

26. בהתאם להוראות פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, (להלן – 'פקודת הראיות'), ייפוי הכוח הינו ראיה כשרה להוכחת אמיתות תוכנו וזאת הן מפאת היותו תעודה ציבורית כמשמעות מושג זה בסעיף 29(2) לפקודת הראיות והן בהיותו תעודה נושנה כמשמעות מושג זה בסעיף 43 לפקודת הראיות. מאחר וייפוי הכוח צורף לתביעה והתובעים רשמו את זכויותיהם עליו, מדובר במסמך המוכיח קיומה של עסקה רצונית בין הבעלים הרשום בוטרוס אשקר לבין האחים זיד, דבר שסותר לחלוטין את גרסת התובע ומשמיט את הקרקע מתחת לטיעוניהם.

27. מורישיהם של התובעים כרתו עסקה רצונית של רכישת החלקות עם בוטרוס אשקר ולא הוכיחו קיומה של עסקה דומה עם הבעלים הרשום מיכאל אשקר; הצגת ייפוי הכוח וההסתמכות מטעם התובעים לרישום זכויותיהם מכוחו, טומנת בחובה, הכרה בבעלות התובעים, נכונות המרשם וכי זכויות הרשומות על שמם בלשכת רישום המקרקעין מקורה ברכישת זכויות כדת וכדין ולא מכוח מקור אחר לרבות זה הנטען על ידם.

טענת מרמה והתיישנות;

28. קבעתי לעיל שהתובעים לא הוכיחו גרסתם כלל ועיקר. לא הוכיחו בעלות קדומת, לא הוכיחו דבר נטילת הלוואה או פירעון הלוואה, דבר מגרסתם לא הוכח. כל שהוכח כי התובעים מחזיקים ומעבדים את המקרקעין ובשנת 1978 רכשו את חלקו של בוטרוס ולא הוכיחו רכישת חלקו של מיכאל אשקר שהיא במוקד המחלוקת שבפני.

29. עם זאת נניח שסיפור המעשה כפי שהוצג על ידי המערערים הוא נכון במישור העובדתי. עדיין יש לדחות הבקשה לתיקון הרישום הן בהעדר תרמית מצד אחד והן בשל התיישנות עילה זו.

30. באשר לתיקון הרישום מכוח מרמה- הגם שלא נטען במפורש על ידם, דין טענה זו, דחייה בהעדר תרמית. לשם ביסוס טענת מרמה נדרש להוכיח קיומה של כוונת מרמה. מדובר בעניין סובייקטיבי, לא רק אובייקטיבי. על טענות שעניינן ידיעה או כוונה שניתן ללמוד מהן על תרמית להיות מפורטות ומבוססות. אין בפנינו גרסה כזו, התובעים לא מספקים הסבר או ידיעה כיצד נרשמו האחים אשקר כבעלים. אם לא די בה-גם התובעים מציינים כי הוריהם חתמו על מסכים לטובת אחים אשקר,לטעמם מדובר בהלוואה ומשכון, יכול להיות שמדובר בעסקה אחרת כגון מכר רגיל וקיבלו תמורה, התובעים כלל לא ביססו תרמית.

31. בעת רישום זכותם במקרקעין אחים זיד ובנעליהם התובעים , ידעו שעדיין קיים רישום על שם מיכאל אשקר, ומאז לא עשו כל פעולה.סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

במקרה של תביעה לתיקון מרשם המקרקעין לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר נולדת העילה במועד רישום הזכויות (ע"א 6766/11סאלח חג'אזי נ' עאמר חגאזי [פורסם במאגרים] (23.6.2013).

סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות הם בבחינת חריגים לכלל, המשעים את תחילת תקופת ההתיישנות. סעיף 7 קובע :

"היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית או האונאה".

בפסיקה ובספרות הובעו דעות שונות באשר לתקופת ההתיישנות של תביעה לתיקון מרשם המקרקעין לפי סעיף 93. יש הסבורים כי המדובר בתביעה לזכות במקרקעין מוסדרים, המתיישנת תוך 25 שנים; יש הסבורים כי זו תביעה לזכות במקרקעין לא מוסדרים, המתיישנת תוך 15 שנים; ויש הסבורים כי זו תביעה ב'שאינו מקרקעין', המתיישנת תוך 7 שנים (טל חבקין "התיישנות"2 (2014), בעמ' 332 והאסמכתאות המופיעות שם).

מכל מקום, אף לפי הפרשנות 'המקלה' ביותר, הסתיים המרוץ בענייננו לכל היותר 25 שנים ממועד רישום הזכות על-שם אחים אשקר והן ממועד הידיעה כי עדין רשום על שם מיכאל אשקר, ומכאן התביעה כבר התיישנה.

32. גם באשר לעילה של התחייבות לביטול רישום הבעלות של אשקר מיכאל הנטענת, גם היא לא הוכח קיומה של התחייבות כזו, אך בהנחה שהיא נכונה עובדתית, דינה דחייה מחמת ההתיישנות. גם כאן חלפו שנים רבות מאז מתן ההתחייבות, הנטענת, וגם היא התיישנה. ראו הדיון בסעיף 31 לעיל פסק דיני. על כן דין התביעה להידחות גם מחמת התיישנות.

על חזקה ועיבוד;

33. להחזקתם של המערערים במקרקעין המוסדרים לאחר ההסדר אין נפקות, נוכח הוראת סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין הקובע כלהלן:

"אי תחולת הוראות מסוימות

159. (א) [...]

(ב) חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח ההתיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה."

התובעים הוכיחו בפני שהם מחזיקים ומעבדים את החלקות מזה תקופה משמעותית. לתובעים שמורה הזכות להעלות במסגרת מתאימה טענת החזקה והעיבוד במסגרת הליך משפטי בין כחרב או מגן ובין על פי ההגנה שמעניקה להם פקודת האריסים (הגנה), וזאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה בהליך דנן.

סוף דבר;

34. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את התביעה למתן פסק דין הצהרתי.

הנני מחייב את התובעים , ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ג, 18 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.