1. המשיבים הגישו כנגד המבקשת תובענה במסגרת תיק זה על סך 64,144 ₪ בטענה, כי המבקשת הפרה הסכם לבניית אתר אינטרנט עבור המבקשת. האתר היה צפוי להיות בנושא תדמית ומכירה של ספרי לימוד וקורסים אונליין כהכנה לבחינות הבגרות של משרד החינוך.

2. בכתב התביעה נטען, כי חלק מהתשלום עבור השירות שהוזמן על ידי המבקשת שולם, אולם חרף העבודה הרבה שהושקעה על ידי המשיבה 1 בבניית האתר, התיקונים שבוצעו והמענה שניתן על ידי נציגה (ואשר הביאו לפתרון) – לא שילמה המבקשת את מלוא התשלום שנקבע לכך בהסכם בין המבקשת ובין המשיבה 1.

עוד נטען בכתב התביעה, כי בנוסף לסיכומים בוצעו תוספות ושינויים אשר לא היו כלולים באפיון שהתבקש (במקור), וכי תמורת כל פיתוח ושיפור נוסף תשולם תוספת של 35 דולר ארה"ב לשעה.

3. משלא שולמו התשלומים האמורים והנטענים, הוגשה תובענה זו, שבמסגרתה עתרו המשיבים לחיוב המבקשת בסכום של 34,144 ₪ (סכום זה כולל את התוספות והשינויים שנוספו בשלב מאוחר יותר), וכן פיצוי בגין הפרת ההסכם בסכום של 15,000 ₪, והסך הכל 64,144 ₪.

4. ביני וביני התנהלה בין המבקשת ובין המשיב 2 תובענה נוספת בבית המשפט לתביעות קטנות. שם, תבעה המבקשת את המשיב 2 (מאוחר יותר שונתה התביעה כך שהוחלף המשיב 2 כנתבע למשיבה 1 כנתבעת יחידה, כפי שיפורט בהמשך) בגין הפרת ההסכם לבניית אותו אתר, ואף עתרה לחייבו בהשבת הסך של 19,500 ₪ - הם הסכומים ששולמו על חשבון ביצוע הפרויקט, וכן סך של 14,150 ₪ בגין עלויות שעות עבודת המבקשת, ובסך הכל 33,400 ₪.

5. ביום 17.10.2018 עתרה המבקשת למחיקת כתב התביעה באשר הסכסוך בין הצדדים הוכרע בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (ת"ק 19972-04-18 בן דוד נ' Mobius Software LTD (פורסם במאגרים המשפטיים; 9.10.2018); להלן: פסק הדין בתביעות קטנות), וכי הדבר מהווה השתק ומעשה בית הדין. בנוסף נטען, כי צירופו של המשיב 2 לכתב התביעה – הוא צירוף שגוי, שכן אין לו כל עילת תביעה אישית כנגד המבקשת.

6. בתשובת המשיבים לבקשה זו נטען, כי בהעדר זהות בין הצדדים – הרי שלא קם כל השתק, ומשכך לא התגבש מעשה בית דין שעה שניתן פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

עוד נטען, כי אין מקום לדחיית התובענה (כך בתשובה), שכן רק מי שהיה התובע בתביעה הראשונה (המבקשת דכאן), מושתק מכוחו של פסק הדין שניתן בה, ואין הדבר כך בתובענה זו.

7. המשיבים ציינו עוד, כי על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הוגשה בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע, ומכאן שאין מדובר על פסק דין חלוט, וגם מטעם זה אין מקום לקבל את הבקשה.

8. לאחר שעיינתי ובחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי דינה של הבקשה להתקבל. ואנמק:

9. ראשית – באשר למשיב 2 – כתב התביעה לא מספק כל הסבר מדוע ועל מה המשיב 2 תובע את המבקשת. בהסכם בין הצדדים מופיעים כצדדים להסכם המבקשת מחד, והמשיבה 1 מאידך (נספח א לכתב התביעה). שעה שהמשיבה 1 היא תאגיד, אין כל יריבות בין המשיב 2 ובין המבקשת, שלא רכשה ממנו שירותים באופן אישי.

זאת ועוד, בהחלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות מיום 9.10.2018 נקבע, כי המשיב 2 – יוחלף כנתבע במשיבה 1 – באשר כל טענותיה של המבקשת בבית המשפט לתביעות קטנות עסקו בהסכם בינה ובין המשיבה 1 בלבד. פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, בהמשך, ניתן כנגד המשיבה 1 בלבד, כאשר המשיב 2 נמחק מתיק התביעה הקטנה.

כתב התביעה אינו מפרט דבר לעניין זכות התביעה של המשיב 2 כלפי המבקשת, אלא רק מציין כי הוא דירקטור ומנהל המשיבה 1. אין בכך כדי להעניק זכות תביעה חוזית כנגד המבקשת.

נוכח האמור – אין למשיב 2 כל יריבות עם המבקשת, ודין תביעתו להימחק על הסף.

10. שנית – ומשנותרנו עם המשיבה 1 בלבד – יש לבחון האם פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הוא בגדר מעשה דין המחייב סילוקה של התובענה דלעיל על הסף.

בחינת טענות הצדדים, פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות וכן החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המשיבה 1 על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (רת"ק 55424-10-18 Mobius Software LTD נ' בן דוד (טרם פורסמה; 15.11.2018)) – מעלים, כי גם דין התביעה של המשיבה 1 לסילוק.

11. מעשה בית דין מסוג השתק-פלוגתא מחייב קיומם של ארבעה תנאים:

"ארבעה תנאים נדרשים לצורך קיום השתק-פלוגתא: זהות הפלוגתא ברכיביה העובדתיים והמשפטיים; קיום התדיינות בפלוגתא בין הצדדים; סיום ההתדיינות בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא של חוסר הוכחה; אחרון – והחשוב לענייננו – ההכרעה בפלוגתא חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מהכרעה שאינה נדרשת לצורך פסק-הדין" (ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן נח(4) 769 797 (2004)).

12. בחינת התנאים לעניינינו מעלה – כי אלה מתקיימים, והם מקימים לחובת המשיבה 1 השתק פלוגתא.

13. באשר לתנאי הראשון – המחייב זהות הפלוגתא העובדתית, הרי שהמשיב 2 בעצמו טען זאת בבקשתו לאיחוד הדיון בין תובענה זו ובין התיק בבית המשפט לתביעות קטנות (בקשה מיום 29.8.2018). שם נכתב מפורשות: "שתי התביעות מתנהלות בין אותם צדדים ועוסקות באותו נושא התובע מסכסוך כספי סביב הסכם לבניית אתר אינטרנט" (סעיף 3 לבקשה שם) ובהמשך: "יש לאחד את התביעות משום שהן נוגעות לאותם צדדים. בנסיבות אלה ניתן להניח שהראיות שיוגשו בשתי התביעות דומות זה לזו, כמו גם העדים שיעידו במסגרת בשני ההליכים" (כך במקור – נ. פ.; סעיף 4 לבקשה שם).

ואכן, בחינת טענות הצדדים בתיק בית המשפט לתביעות קטנות, וטענות המשיבים דכאן – מעלה, כי קיימת זהות מוחלטת בין הפלוגתות בשתי התובענות, ובמרכזה: האם הסכם לבניית האתר האינטרנט שנכרת בין המבקשת ובין המשיבה 1 – קוים ובוצע.

בנוסף, משזו הייתה עמדת המשיב 2 בבקשתו מיום 29.8.2018, אין לקבל כעת את טענתו – כי התנאים להשתק לא התקיימו, בהקשר זה.

14. באשר לתנאי השני – קיום התדיינות בפלוגתא. בבית המשפט לתביעות קטנות הפלוגתא נדונה, גם נדונה. במסגרת זו העידו התובעת ועדים מטעמה, וכן המשיב 2 אשר השיב בצורה מפורטת וממוקדת לשאלות בית המשפט שם.

15. באשר לתנאי השלישי – הכרעה פוזיטיבית בפלוגתא, הרי שגם זה מתקיים במקרה שלפני. בית המשפט בחן את הראיות שם, בחן את העדויות והמסמכים שהוגשו לעיונו והגיע למסקנה – כי עדות המבקשת אמינה בעניו, אימץ עדות זו, וקבע כי ההסכם לא קוים, ועל כן זכאית המבקשת להשבת הסכומים ששולמו ונתבעו שם (נקבע עוד, כי המבקשת אינה זכאית לקבלת הסכום הנתבע בגין עלויות שעות עבודת המבקשת). אין כל ספק, כי הפלוגתא נבחנה והוכרעה בצורה פוזיטיבית, תוך קביעת ממצאים עובדתיים לחובת המשיבה 1, תוך אימוץ עמדתה העובדתית של המבקשת שכאן.

16. לבסוף, מתקיים גם התנאי הרביעי – המחייב חיוניות של ההכרעה. ברור, כי כל הכרעתו של בית המשפט לתביעות קטנות התבססה על הממצא, כי החוזה לא קוים, ועל כן זכתה שם המבקשת בתביעתה. ההכרעה בפלוגתא הייתה חיוניות ומעיקרי פסק הדין שם.

17. בהינתן האמור – הרי שקם השתק פלוגתא, המונע מהמשיבה 1 לטעון במסגרת תובענה זו – כי החוזה הופר על ידי המבקשת (שעה שבבית המשפט לתביעות קטנות נקבע, כי מי שהפר את החוזה היא המשיבה 1 דווקא), או לטעון, כי המשיבה 1 זכאית לתשלומים נוספים מהמבקשת (באשר, כאמור, נקבע, כי המבקשת זכאית לקבל את אשר שילמה כבר למשיבה 1). נוכח זאת, ונוכח העובדה, כי כל תביעת המשיבים מבוססת על טענות שנדחו על ידי בית המשפט לתביעות קטנות – אין מקום לבירורה הנוסף של פלוגתא זו במסגרת תובענה זו, ודינה של התביעה סילוק על הסף.

18. לפני סיום אציין, כי בקשת רשות הערעור של המשיבה 1 לבית המשפט המחוזי – נדחתה, כאמור, ומשכך פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הפך לחלוט.

19. כמו כן אציין, כי המבקשת עתרה למחיקתה של התובענה בבקשתה, חרף העובדה, כי השתק פלוגתא הוא עילה לדחיית התביעה, ולא מחיקתה (תקנה 101 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-)1984. עם זאת, ומשאילו פני הדברים, ומשמשיבים עצמם התייחסו לבקשה כאל בקשה לדחיית התביעה (סעיף 7 לתשובה), הרי שיש מקום לדחות את תביעת המשיבה 1, ולא למוחקה.

20. במצטבר כל האמור לעיל – אני מורה על דחיית תביעת המשיבה 1.

כמו כן, אני מורה על מחיקת תביעת המשיב 2, בהעדר יריבות, ומשום שאין לו עילת תביעה אישית בנסיבות אלה ועל בסיס האמור בכתב התביעה.

21. משזו התוצאה, אני מורה כי המשיבים ישלמו, יחד ולחוד, למבקשת את הוצאותיה בסכום של 850 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים, שכן אחרת יישאו הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

22. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ט, 03 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.