08 יולי 2020

תביעת התובע להכיר בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה.

1. התובע, יליד 1969, עובד כמסגר למעלה מ-25 שנים. המסגריה בה הוא עובד שייכת לאביו ושניהם יחד עובדים בה, ללא עובדים נוספים. לטענת התובע במסגרת עבודתו הוא נדרש להרים באופן תדיר ברזלים במשקלים כבדים, עבודתו זו גרמה לו, לטענתו, על דרך המיקרוטראומה, לפגיעה בעמוד שדרה גבי.
2. במכתבו מיום 10.9.17 דחה הנתבע את התביעה שהוגשה בפניו, מן הטעם שלא הוכח אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים; לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו, אלא שהמחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי.
3. בדיון הוכחות שהתקיים ביום 13.11.19 נשמעו עדויותיהם של התובע ושל אביו. לאחר הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת התובע, הוכח כי עבודתו הינה עבודה "רוטינית בעיקרה", אשר מצריכה ממנו לכופף וליישר את הגב עשרות פעמים ביום, על מנת לשאת מתכות השוקלות בין 30 ל-40 ק"ג בממוצע ובנוסף לעבוד עם מכשירים רוטטים במשך רוב היום. עדויות התובע ואביו תומכות במסקנה זו ועל כן יש להכיר בפגיעה בגבו כתוצאה של תנאי עבודתו. התובע החל את עבודתו כשהוא בריא לחלוטין, ללא בעיות רפואיות וללא ליקויים אורתופדיים או נוירולוגיים. פרט לעבודתו לא ביצע התובע כל פעילות חריגה ולא היו קיימים בו גורמי סיכון שעלולים לגרום לפגיעתו הגבית, פרט לעבודתו.
2. לטענת הנתבע, לא הונחה תשתית עובדית למיקרוטראומה. התובע מייחס את הפגיעה בגבו להרמת משאות מהרצפה לשולחן ולפריקתם מהמשאית. פריקת המשאית מבוצעת, לפי הראיות, פעמיים בשבוע למשך שעה, כך שאין בפעולה זו תדירות אופיינית למיקרוטראומה. לגבי הרמת המשא מהרצפה לשולחן העבודה לא נמסרה התדירות ומשך ביצוע הפעולות הנטענות. לפי עדות התובע יום-יומיים בשבוע הוא עובד מחוץ למסגריה, דבר הקוטע את רצף הפעולות הנטענות. התובע פירט בעדותו מספר רב של פעולות שונות ומגוונות שהוא מבצע בעבודתו. בין עדות התובע לבין עדות אביו התגלו סתירות בנושאים מהותיים, כגון מספר הפריטים אשר הוא פורק מהמשאית.

למרות שאביו של התובע הוא המעסיק, הוא לא חתם על טופס התביעה.

מועד הפגיעה נרשם כשנת 2014 ולכן יש לקבוע כי הוגשה בשיהוי.

1. התובע הגיש סיכומי תשובה וטען כי טענת השיהוי מהווה הרחבת חזית אסורה. בעיקרם של דברים חזר התובע על טענותיו בסיכומים מטעמו, תוך שהדגיש כי מהעדויות עולה כי התובע "סוחב, מרים, פורק ונושא". פריקת המשאית אכן מתבצעת פעמיים בשבוע, אך פעולות הפריקה דומות במהותן וחוזרות על עצמן. השימוש בכלים הרוטטים בשילוב עם פעולות הנשיאה, מהווה חלק בלתי נפרד מהתשתית העובדתית.

דיון והכרעה

1. התובע פירט היטב את ההלכות הקובעות את גדריה והיקפה של המיקרוטראומה, כבסיס להכרה בתאונת עבודה ולכן אין צורך כי נחזור עליהן. יחד עם זאת, שלא כמסקנת התובע, הגענו למסקנה כי אין בראיות שבפנינו כדי להוכיח שעילה זו התקיימה במקרה שבפנינו. נסביר.
2. בתצהירו טען התובע כי בעבודתו הוא נדרש להרים מרצפת המסגריה ברזלים, סורגים ומעקות, אשר שוקלים בממוצע בין 30 ל-40 ק"ג ולשאת אותם אל שולחן העבודה. לאחר סיום העבודה יש להרימם מהשולחן ולהחזירם לרצפה – פעולות הדורשות כיפוף ויישור הגב (סעיף 5 לתצהירו). בסעיף 6 לתצהירו מתייחס התובע לפריקה מהמשאית, יומיים כל שבוע, בממוצע כשעה בכל פעם. לבסוף, מפנה התובע לעבודה עם כלים רוטטים שונים, מקדחות, רתכות, דיסקים, קונגו ופטישון לכל אורך יום העבודה.
3. צודק הנתבע בטענתו, כי גם אם נקבל את תצהיר התובע כלשונו, אין בו שום ביסוס לתדירות הפעולות המפורטות בו. לא נמסר בתצהיר כמה פעמים ביום נדרש התובע להתכופף לצורך הרמת ברזל לשולחן העבודה או על כמה ברזלים כאלו הוא עובד ביום. תדירות הפעולות הינה תנאי בלתו אין לצורך ביסוס עילת המיקרוטראומה.
4. כאשר נחקר התובע ביחס למספר מוטות הברזל שהוא פורק מהמשאית, העיד "פעם 20 מוטות ופעם 100 מוטות. בממוצע באזור 40, 50 מוטות בשבוע" (עמ' 4, ש' 11), מעבר לכך לא נמסר לנו כל נתון ביחס למספר מוטות הברזל עימם עובד התובע ביום עבודה. בניסיון לחלץ מתוך הנתונים המועטים שהוצגו בפנינו את תדירות עבודתו השוטפת של התובע עם מוטות הברזל, ניתן להניח שככל שהתובע פורק בממוצע, כדבריו, 40-50 מוטות בשבוע ועימם הוא עובד במשך 3-4 ימי עבודה (שהרי ביתר הימים הוא אינו עובד במסגריה), מדובר בהרמה של פחות מ-20 מוטות בממוצע ביום עבודה. אין מדובר בתדירות מיקרוטראומטית, במיוחד לנוכח העובדה כי לא מדובר בהרמת המוטות בזה אחר זה, אלא בין לבין העבודות האחרות שהוא מבצע, שעיקרן עבודות מסגרות ולא עבודות סבלות.
5. עולה אפוא, כי התובע עבד כ-3-4 ימים בשבוע במסגריה (סעיפים 4 ו-8 לתצהירו), בהם ביצע בעיקר עבודות מסגרות, אשר דרשו ממנו מעת לעת להרים מוטות ברזל. התובע העיד בתצהירו כי מדובר במשקל של 30-40 ק"ג (סעיף 5) אך בחקירתו הנגדית העיד שמשקלם הממוצע הוא 10-12 ק"ג (עמ' 4- ש' 12). כך או כך, לפי עדותו מדובר על תדירות הרמה יומית שאינה משמעותית ומשולבת בפעולות רבות ונוספות במהלך יום העבודה. לא למותר לציין, כי התובע לא הציג ראיה אובביקטיבית כלשהי, בדבר היקף עבודתו, היק ףההזמנות של המוטות, משקליהם וכיו"ב, אף שמדובר במקום עבודה בבעלות אביו, כך שהנתונים זמינים לו ביתר קלות ביחס לעובד שכיר "רגיל".

אף פריקת המוטות מהמשאית, אשר מבוצעת במשך שעה פעמיים בשבוע, אינה פעולה שניתן לדמות לטפטוף קבוע של המים על האבן, כפי שנהוג לתאר את הפגיעות המיקרוטראומטיות וזאת הן לנוכח התדירות והן לנוכח העדר הרציפות של הפעולה.

1. אשר לטענת התובע בדבר עבודה עם כלים רוטטים, התובע לא הצביע על קשר כלשהו בין עבודה זו לבין הליקוי בגב. התובע הפנה למחלת המקצוע הקבועה בפריט 14 בחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 אולם מדובר באותו פריט במחלות גפיים ולא במחלות גב.
2. לבסוף וביחס לטענה כי התובע החל את עבודתו בריא, די אם נאמר שמרבית בני האדם מפתחים מחלות במהלך 25 שנות עבודה ומחלות גב הן בין השכיחות בהן. לא די בכך בכדי לקבוע כי יש קשר בין המחלות לבין עבודתם.
3. על יסוד כלל האמור לעיל, הגענו כלל מסקנה כי דין התביעה להדחות וכך אנו מורים.
4. סוף דבר – התביעה נדחית. כמקובל בתביעות מתחום הבטחון הסוציאלי, ישא בהוצאותיו.
5. זכות ערעור כדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ט"ז תמוז תש"פ, (08 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.