בפני מונחת בקשת המבקש להישפט באיחור מכח סעיף 230 ל-חסד"פ [נוסח משולב].

מדובר שני דו"חות מצלמת א-3 שמספרם: 90509926003 ו- 90508100402 .

לטענת המבקש קיימות בעיות רבות בדואר ביישוב ולכן לא קיבל את ה-דו"חות נשוא הבקשה. המבקש כופר במיוחס לו ומבקש כי יינתן לו יומו בבית המשפט.

ב"כ המשיבה הסכמתה באופן חלקי באופן הבא: ב-דו"ח 90509926003 מסכימה המשיבה לבקשה וזאת מהטעם שאין אישור מסירה בתיק.

לגבי ה-דו"ח השני 90508100402 הביעה המשיבה התנגדותה לבקשה להישפט מהטעם שה-דו"ח נשלח לכתובתו של המבקש, באמצעות דואר רשום וחזר בציון "לא נדרש".

לאחר עיון בבקשה ונימוקיה ועיון בתגובת המשיבה, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה להישפט רק ביחס ל-דו"ח 90509926003.

לגבי ה-דו"ח השני שוכנעתי כי המבקש לא הציג נימוקים מוצדקים לאי הגשת הבקשה במועד ,במיוחד לאור זאת שהדו"ח נשלח לכתובת המבקש והוא לא דרש אותו. גם לא ערך כל בירור בדואר , ואם ידוע שיש בעייה בקבלת דואר, טענה שנטענה באופן גורף, על המבקש לדאוג לכך ולמצוא פתרון אחר.

יתרה מזאת, למעט כפירתו של המבקש במיוחס לו – לא הצביע המבקש על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

מזכירות בית המשפט תשלח תוכן ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' אב תשע"ח, 13 יולי 2018, בהעדר הצדדים.