1. מבוא – מונח לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 19.6.2018 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 10% בגין צרידות, החל מיום 20.6.2016.

2. הרקע העובדתי – המערערת ילידת 1971, עובדת הוראה במקצועה. המשיב הכיר בצרידות כפגימה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת ביום 8.4.2018 נכות יציבה בשיעור 10% בגין צרידות, החל מיום 21.6.2016. המערערת הגישה ערר כנגד החלטה זו.

3. הועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 19.6.2018, בהרכב של מומחה לכירורגיה אורתופדית, מומחה אף אוזן וגרון ומומחה בנוירולוגיה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערערת על כאבי גרון ואוזניים, נזלת, צריבה ושיעול, רשמה הועדה את טיעוני ב"כ המערערת שהתלווה אליה. הועדה אף עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, לרבות בדיקות סיב אופטי ובדיקות מיתרי הקול מיום 14.12.2017, 4.1.2018 ו-4.12.2017, וכן סיכומי ביקור במרפאת אף אוזן וגרון.

4. הועדה גם ערכה למערערת בדיקה קלינית, שממצאיה פורטו בפרוטוקול, כדלקמן: "בבדיקה, נשמעת עם צרידות קלה, קול מובן וברור. מתארת בוועדה כי סובלת מכאבים בגרון, אי נוחות, וכן נזלות. בבדיקה של הממצאים האנדוסקופיים של מיתרי הקול אשר עברה בתאריך 14.1.18 נראים מיתרי הקול בתנועה טובה, ללא יבלוט עם נפיחות באריטנואידים וקומיסורה אחורית, ממצא המתאים לרפלוקס כפי שנרשם באבחנה. לא טופלה בעקבות הרפלוקס על פי דבריה ואינה סובלת מצרבת לדבריה. יש לציין כי, נראה חוסר סגירה טובה של המיתרים בזמן פונצייה".

5. לאחר מכן, הועדה אבחנה את המערערת כ"סובלת מצרידות קלה שחלקה נובע מרפלוקס (GERD)", ואף הגיעה למסקנה כי מצבה של המערערת תואם נכות בשיעור 5%. אולם, בנסיבות העניין הועדה החליטה להסתפק בדחיית הערר, והותירה את דרגת הנכות שנקבעה למערערת בדרג הראשון בשיעור 10%.

6. טענות הצדדים – המערערת טוענת שהועדה לא נימקה החלטתה בנוגע לאי הפעלת תקנה 15. לטענתה, הקביעה כי היא מסוגלת לשוב לעבודתה היא מסקנה ללא דיון והנמקה. מנגד, המשיב טוען כי קביעת הועדה, כי הצרידות הקלה ממנה המערערת סובלת, איננה משפיעה על כושר עבודתה, היא קביעה מקצועית המסורה לשיקול דעתה של הועדה. עוד נטען, כי אין במסמכים שצורפו לערעור כדי ללמד על ירידה ניכרת בהכנסותיה של המערערת.

7. דיון והכרעה – לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות ואין טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הועדה. תחילה, אפנה להוראת תקנה 15(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, הקובעת כי "הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו".

8. לצורך הפעלת התקנה נדרשים, אם כן, שני תנאים מצטברים: חוסר יכולת לחזור לעבודה או לעיסוק שלפני הפגיעה; וכן ירידה ניכרת, שאיננה לזמן מוגבל, בהכנסותיו של הנפגע בעקבות הפגיעה. לאמור: גם אם הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו, אך לא חלה ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו – אין מקום להגדלת נכותו לפי תקנה 15. כך גם אין להגדיל את דרגת הנכות, אם חלה ירידה ניכרת בהכנסות הנפגע, כאשר הנפגע מסוגל לחזור לעבודתו, אך לא חזר אליה.

9. עולה איפוא, שבמסגרת הערעור דנן יש לבחון האם נפלה טעות משפטית בבחינת הועדה את התקיימותם של התנאים הקבועים בתקנה 15 לפי נסיבותיה הספציפיות של המערערת. במקרה שלפנינו, עיון בפרוטוקול הועדה מלמד כי הועדה פירטה את עיסוקה של המערערת כמורה, והיא גם ציינה שהמערערת חזרה לעבודתה במשרה מלאה. בנוסף, הועדה ציינה כי נכותה של המערערת – צרידות קלה התואמת נכות בשיעור 5% – אינה מונעת ממנה לשוב לעבודתה המלאה.

10. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי הועדה נימקה החלטתה באופן ראוי, וכי ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה, וכן להבין מדוע אין מקום להפעלת תקנה 15 בעניינה של המערערת. זאת ועוד, משקבעה הועדה שהמערערת מסוגלת לעבודתה, אין עוד צורך להידרש לשאלת הירידה בהכנסות. המדובר בהחלטה רפואית-מקצועית אשר אין כל עילה בדין להתערב בה.

11. סוף דבר – לאור כל האמור, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, וכמקובל בהליכי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

12. ערעור – ניתן להגיש בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ט (14 ינואר 2019), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

_________________

טל גולן

שופט