1. בפניי בקשת המדינה לחילוט הערבויות הכספיות שניתנו בתיק זה על ידי שלושת המשיבים – הנאשם בתיק ושניים מתוך שלושת הערבים. זאת, במקביל לכתב אישום חדש שהוגש נגד משיב 1 בגין עבירות של הפרת הוראה חוקית, הסגת גבול וניסיון תקיפה של בת זוג ובו נעצר משיב 1 עד תום ההליכים נגדו (מ"ת 23683-10-18).
2. אזכיר, כי במסגרת כתב האישום המקורי, מואשם משיב 1 בעבירות איומים, שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית, במסגרת מערכת היחסים עם אותה בת זוג. ביום 31.7.18 הורה בית המשפט (כב' השופטת לחיאני שוהם) על שחרור המשיב בתנאי מעצר בית מלא בישיבת "נתיבות חסדי הנחל" ברחוב שמואל הנביא 40 בירושלים תחת פיקוחם של המשיבים 2 ו-3 (מר אריה אלמלם, מנהל הישיבה ומר בונן אלירן וכן מפקח נוסף – מר עמנואל בוקבוזה).

בין יתר התנאים נאסר על המשיב להיות בקשר כלשהו עם המתלוננת, לרבות אם הקשר ביוזמתה וכן נקבע, כי כל שיחות הטלפון של המשיב יבוצעו בפיקוח מי מהערבים.

להבטחת תנאי השחרור נחתמה ערבות עצמית בסך 15,000 ₪, ערבויות צד ג' בסך 15,000 ₪ וכן הופקדו 2,000 ₪ במזומן.

1. כתב האישום החדש בת"פ 23590-10-18 מפרט הפרות רבות של תנאי השחרור הכוללות: עשרות שיחות טלפון שהתקיימו בין המשיב למתלוננת בתקופה שמאז שחרורו, יציאת המשיב ממקום מעצר הבית ובילוי בירושלים עם המתלוננת וילדיה בראשית חודש ספטמבר, שהות של המשיב בבית המתלוננת בלילה שבין 6.10.18-7.10.18 אירוע שהסתיים בפניית המתלוננת למשטרה, לאחר שהמשיב סירב לצאת מהבית לבקשתה וניסה לתקוף אותה.
2. לעניין הבקשה לחלט את ההפקדה ואת ההתחייבות העצמית טען ב"כ המשיב 1 בדיון מיום 16.10.18, כי יש להתחשב בכך שמרבית ההפרות בוצעו ביוזמת המתלוננת או בשיתוף פעולה עמה. אף שהדבר עדיין מקים עבירה מדובר בנתון רלוונטי לעניין החילוט. עוד נמסר, כי מצבה הכלכלי של המשפחה קשה. על כן, עתר להסתפק בחילוט ההפקדה בלבד ולהתחשב בכך שסנקציה מיידית של מעצר עד תום ההליכים הופעלה כאן.

המדינה מסכימה שלמתלוננת היה צד באותה התקשרות עם המשיב ומפנה גם לדברי המתלוננת בחקירתה שהמשיב אמר לה שההרחקה בוטלה. מדובר בהפרה מפורשת של תנאי השחרור ועל כן אין בכך שהמתלוננת רצתה חלק מהקשר להצדיק שלא לחלט את ההתחייבות העצמית.

1. משיב 2, מר אריה אלמלם התייצב לדיון מיום 16.10.18 וביקש שלא לחלט את ערבותו. מר אלמלם מסר, כי מי שאמור היה לפקח אחר המשיב בפועל הם שני הערבים הנוספים כאשר הוא הגיע "מהפן המקצועי". לדבריו שירות המבחן לא פעל לטפל במשיב והוא התריע שיש למשפחה בעיה והמשיב סובל. מר אלמלם הפנה לתיקים קודמים בהם דווחו על ידו הפרות תנאים למשטרה. לדבריו, במקרה זה לא ידע על ההפרות ולו ידע היה מדווח מיד. מר גונן מכיר את המשיב מילדות וביקש את עזרתו לטובת המשיב. לדבריו, אביו של המשיב "בכה לו בטלפון 3 שעות" כדי שיסכים לקבלו. עוד מסר, כי בתקופת החגים כל הישיבות נמצאות בחופשה.

המדינה הפנתה לדברי הערב הנוסף מר בוקובזה בפרוטוקול הדיון שם מסר כי התבקש על ידי מר אלמלם, שהוא מנהל הישיבה, לשמש כמפקח, וכך גם לגבי הערב הנוסף. טענת מר אלמלם כי לא ידע על הפרות, כאשר המשיב מוסר בחקירתו מיום 8.1018, שהוא נמצא בקרית גת כבר שישה ימים, מלמדת על הפרת הפיקוח.

1. משיב 3, מר אלירן בונן התייצב לדיון מיום 16.10.18 ועתר שלא לחלט את ערבותו. לדבריו, ידע על יציאה אחת נקודתית ממעצר הבית כשאביו של המשיב "עמד למות" והיו מסמכים רפואיים וזה היה מבחינתו פיקוח נפש. זה היה בהושענא רבה וכל המשפחה של המשיב הפעילו עליו לחץ. לדבריו, שאר הזמן הוא בישיבה ויש לו הרבה חניכים. הוא לומד ליד הפתח ולא ייתכן שהמשיב יצא מהמקום. מר בונן עמד על עמדתו גם לאחר שהוסבר לו שיש ראיות בתיק לכך שהמשיב יצא והמשיב גם מודה בכך. מר בונן הסביר את התנהלותו במשטרה בכך שהשוטרים עלבו בו. בהמשך מסר, שאחריותו בישיבה היא בין השעות שמונה ועד שש ולאחר מכן הערב הנוסף אחראי. עוד מסר, שנסע לאומן בין התאריכים 6.9.-13.9 ובימים אלה המשיב לא היה באחריותו. לדבריו, הוא אב לשלושה ילדים ומצבו הכלכלי דחוק.
2. עיינתי בטענות הצדדים ובתיק החקירה. בתיק זה עולה תמונה עגומה של הפרות חוזרות של תנאי השחרור, תוך הפרת מטרתם של תנאי השחרור המקוריים שהם הבטחת שלומה של המתלוננת והבטחת ניתוק הקשר עימה. התנהלות המשיב בפועל לא פוקחה וההפרות לא זכו לתגובה כלשהי על ידי מי מהמפקחים. התרשמותי לאור העולה מהתיק היא, כי מערך הפיקוח במקרה זה כשל כישלון חרוץ, ובאופן שהביא להעמדתה החוזרת של המתלוננת בסיכון בפועל. עוד אציין, כי תמורת ההפרות העולה למקרא תיק החקירה חמורה אף יותר מכפי שמתואר בכתב האישום ואני סבורה, כי חסד נעשה עם המשיב 1 בהקשר זה.
3. בכל הנוגע לטענות המשיב, עולה מהודעת המתלוננת מיום 7.10.18 שחזרה להיות יחד עם המשיב מזה כשבועיים וחצי מתוך ידיעה שהתיק נסגר ואין מניעה לכך. לדבריה המשיב אמר לה שהתנאים הוסרו. לדבריה, ביום האירוע המשיב הגיע אל הבית על דעת עצמו וללא הזמנתה וכשגילתה זאת ביקשה ממנו לעזוב והוא הפגין כלפיה גילויי קנאה וחשדנות וניסה לתקוף אותה. בהודעה מיום 9.10.18 מסרה שהגיע מספר פעמים לביתה בקרית גת בשלושת השבועות האחרונים. לדבריה שוחחו כל הזמן בטלפון והכל היה בסדר עד יום האירוע כששוב הרגישה את תחושת החרדה וההטרדות מצדו. לדבריה הגיעה לירושלים עם הילדים לטייל איתו והוא שכנע אותה לעשות זאת. לדבריה המשיב נכנס אל הדירה דרך החלון.
4. המשיב עצמו הכחיש בחקירתו הראשונה את תלונת המתלוננת, טען כי היא יזמה את הקשר הטלפוני עמו ואף חיפשה אותו בירושלים. כן מסר, כי נמצא בקרית גת מזה כשישה ימים בשל מצב בריאותו של אביו וכי כל הזמן הזה היה יחד עם מר בונן המפקח. לדבריו מי שאמור היה לפקח עליו באותו היום הם מר בונן ומר אלמלם. בהודעה מיום 9.10.18 אישר שהיה מתחבא בביתה של המתלוננת בשבוע האחרון מאז הדרדר המצב הרפואי של אביו וכן טען המתלוננת ידעה שהתנאים בתוקף. לדבריו לעתים היה מגיע לבד אבל בימים האחרונים היה מגיע יחד עם המפקח. לדבריו המתלוננת צורכת סמים ואלכוהול, מרביצה לילדים שלה והוא הצד הבריא בבית.

אציין, כי מתדפיס מחקר תקשורת בתיק קיימות עשרות שיחות טלפון בין המשיב למתלוננת לאורך התקופה וכן קיימים איכונים המצביעים על נוכחות כמעט רציפה של המשיב בקרית מיום 30.9.18 ועד למעצרו ביום 8.10.18 – אף מעבר לתקופה שנמסרה על ידו.

1. מר בונן נחקר במשטרה ביום 9.10.18. לדבריו "אני עשיתי חסד עם בן אדם ואמרתי לאבא של שלום שאם יש טעות אז הוא משלם את זה. ככה שלא אכפת לי כל כך מכל הדבר הזה ואני לא מתרגש מזה". לדבריו " לא הסתכלתי על מה אני חותם" ובהמשך שמר על זכות השתיקה ולא השיב לשאלות החוקרת, לרבות בשאלות לגבי סידורי הפיקוח. מר בונן מסר, שהמשיב "לא עמד בתנאים שלנו בישיבה, הוא לא מתאים לישיבה וגם אמרנו לעו"ד לקחת אותו לקרית גת כמה פעמים" ומסר שהמשיב הוא חבר ילדות וניסה לחזק אותו ושיחזור בתשובה אבל המשיב כנראה לא בשל כרגע לחזור בתשובה.
2. מר אלמלם נחקר במשטרה ביום 8.10.18. לדבריו הוא היה אמור לפקח אחר המשיב רק כשקוראים לו וכאשר מר בונן לא נמצא. לדבריו רק אתמול שוטר אמר לו שהיו הפרות. לדבריו מדובר במשפחה מורכבת ונמצאת במצב קשה. לדבריו, לפני כחודש הודיע לסניגור שהמשיב לא עומד בעול הנפשי של לחץ המשפחה "וביקשתי שייקח אותו ממני". לדבריו, הוא לא מכיר את המשפחה אלא נענה לבקשתו של מר בונן שביקש ממנו לעזור למשפחה. לדבריו רואה בחומרה את הפרת התנאים. לדבריו כשהמשטרה התקשרה אליו וביקשה הוא עצמו הביא את המשיב לתחנה. לדבריו כבר לפני חודש רצה להחזיר אותו לבית המשפט אבל מר בונן אמר שהוא ייקח עליו אחריות אישית. לדבריו, כל מוסדות התורה נמצאים בחודש חופש מראש השנה ולכן לא ידע מה נעשה איתו ולא קיבל ממר בונן דיווח. לדבריו אינו יודע היכן נמצא מר בוקבוזה.
3. ממזכר השוטר חנוכה מיום 9.10.18 עולה, כי בשיחה עם מר בונן מסר לו שהמשיב באחריות מר אלמלם. כמו כן כאשר ביקש שיביאו את המשיב לחקירה מסרו שאין להם איך להגיע באותו היום ולכן נשלחה ניידת לישיבה. מדו"ח הפעולה של השוטר אברהם מיום 8.10.18 עולה, כי בכתובת שנמסרה בהחלטת השחרור ככתובת הישיבה לא קיימת כלל הישיבה האמורה אלא ישיבה אמריקאית שאין בה תלמידים ישראלים כלל. בשיחת טלפון עם המשיב הלה נמנע מלמסור את מיקומו המדויק ובסופו של דבר המשיב נאסף על ידי שוטרים מצומת בר אילן.

מזכר זה אינו מתיישב עם דבריו של מר אלמלם בפניי.

1. בכל הנוגע לבקשה בעניינו של המשיב, אכן, עולה מהתיק שהמתלוננת לכל הפחות נתנה יד להפרות התנאים וגם אפשרה למשיב להיכנס לביתה במועדים קודמים (אם כי לא במועד האחרון בו נעצר). אין מחלוקת כי אין בכך כדי להקל עם המשיב בכל הנוגע לעצם ביצוע העבירות אך יש מקום לתת לכך משקל מסויים במסגרת שיקול הדעת לגבי גובה החילוט. מנגד, יש לתת משקל למספר הרב של ההפרות המתמשכות, לרבות שהייה רציפה של המשיב בקרית גת כשבוע לפחות עובר למעצרו. טענת המשיב כי שהה ברצף עם הערב בקרית גת במשך כל הימים הללו נסתרת על ידו מפורשות ואין דרך להגדיר את התנהגות המשיב במקרה זה אלא כזלזול בוטה ומתמשך בהחלטה שיפוטית, בתנאים שהוטלו עליו ובמערך הפיקוח.
2. לאור כל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון גם את הטענות בדבר מצבה הכספי של המשפחה אני מורה כדלקמן:

ההפקדה הכספית בסך 2,000 ₪ שהופקדה בתיק זה תחולט.

מתוך ההתחייבות העצמית בסך 15,000 ₪ עליה חתם המשיב יחולטו 5,000 ₪.

1. ביחס למר בונן, דבריו כפי שנמסרו באולם אינם מתיישבים עם הראיות בתיק אף לא עם דברי המשיב עצמו ובפרט שלא עם דבריו עצמו בחקירתו במשטרה. התבטאויותיו המתריסות והמזלזלות של המשיב בעת חקירתו מעוררות חשד כבד מאד, כי מלכתחילה לא היתה כוונה בידו לשמש כמפקח אפקטיבי והוא אכן גם לא שימש כמפקח כלל באף אחד מהיבטיה של החלטת השחרור. דבריו של מר בונן בחקירה, שכלל לא קרא את מה שחתם כיוון שאביו של המשיב אמור לשאת בתוצאות הכלכליות במקרה של הפרה חמורים מאד על רקע התחייבותו המפורשת, תחת אזהרה בפני בית המשפט בעת הדיון. טענתו כי ההפרות בוצעו בעת שלא היה בישראל אינן מתיישבות כלל עם המועדים המדוברים. טענתו כי התנהלותו בחקירה היא תוצאת יחס השוטרים אליו חסרת אחיזה בחומר הראיות וחסרת היגיון בבחינת האופן הסלקטיבי בו השיב לשאלות ותוכן תשובותיו.

בנוסף, מר בונן, כמו גם המפקחים האחרים, לא מסרו דבר בדבר נסיעה מחוץ לישראל או שהישיבה סגורה בתקופת החגים. ברי, כי לכל הפחות ביום ה"טיול" שארגן לעצמו המשיב בירושלים עם המתלוננת וילדיה במהלך היום מר בונן הפר הפרה גסה את התחייבותו ובמחדלו הבוטה הביא גם לסיכון שלומה של המתלוננת וכך גם במשך למעלה משבוע ימים, עובר למעצרו, שבו שהה המשיב ברצף בקרית גת ולא בישיבה.

1. מר בונן מסר כי מצבו הכלכלי דחוק. גם לו הוצגו אסמכתאות לתמיכה בטענה עובדתית זו (בפרט על רקע שאר אמרותיו הבעייתיות והסותרות כפי שהובא לעיל), לא היה בכך כדי לסייע לו. מר בונן נטל על עצמו התחייבות שלא קיימה ועולה חשש כבד מאד שמעולם לא התכוון לקיימה. בזכות התחייבות זו ודבריו בפני בית המשפט, ניתן בו אמון כי אפשר באמצעותו להבטיח את שלומה של המתלוננת. המפקח שימש, במובן זה, זרועו הארוכה של הציבור ושל בית המשפט וערבותו נועדה להבטיח כי יפקח על המשיב וידווח במקרה של הפרה. אף אחד מאלה לא בוצעו במקרה זה.
2. מקום בו בית המשפט לא ייתן ביטוי בהחלטותיו כי יש משמעות אמיתית לערבויות כספיות שנועדו להבטיח קיום תנאי שחרור הדבר יביא בסופו של דבר להפחתה ביכולתו של המשפט לשחרר עצורים לחלופות שפגיעתן בחירותם פחותה וזאת בהיעדר כלים אפקטיביים להבטחת תנאי השחרור. הדברים נכתבו כבר רבות וידועים ואין צורך לפרט ולחזור על הדברים.
3. נוכח כל האמור לעיל אני מורה על חילוט 10,000 ₪ מתוך 15,000 ₪ שנחתמו על ידי מר בונן כערבות צד ג'.
4. בכל הנוגע למר אלמלם לא ניתן להפחית מחומרת ההתנהלות הכוללת העולה מן התיק. מר אלמלם הציג את עצמו בבית המשפט ביום 31.7.18 כמנהל הישיבה, שהוא גם בעל יכולות מקצועיות לסייע למשיב. לשאלות התובעת עמד על כך שאין לו אינטרס או תמריץ לא לדווח במקרה של הפרה, אף שהישיבה גובה תשלום עבור הוצאות השהייה בה. בעת שהיה נוכח בבית המשפט נחקר גם המפקח הנוסף – מר בוקובזה- שמסר שגויס למלאכת הפיקוח על ידי מר אלמלם כחלק מהכרת טובה שלו כלפיו.

כפי שצויין כבר לעיל, בעת חקירתו במשטרה ובעת הדיון בפניי טען מר אלמלם גם טענות עובדתיות שאין בידי לקבלן. מר אלמלם מסר הסברים מטשטשים ומתחמקים לגבי זהות המפקחים בפועל וחלוקת התפקידים ביניהם. הטלת מלוא האחריות האישית במקרה זה על מר בונן לבדו אינה מתיישבת עם תפקידו כראש הישיבה והצבתו את עצמו בחזית בעת הדיון בבית המשפט. יתרה מכך, מר אלמלם מסר בעצמו, כי התעוררו קשיים בתקופת הפיקוח וסבר שהמשיב אינו מתאים לשהות בישיבה. מר אלמלם בא בתלונות לסניגור וכן לשירות המבחן – אך הוא עצמו באופן אישי ולא שירות המבחן או הסניגור – התחייבו לפקח אחר המשיב ולדווח במקרה של הפרה. חרף אותם קשיים נטענים מר אלמלם לא פנה למשטרה ולא דיווח על ההפרות. בכך הביא בפועל גם לפגיעה חוזרת בשלום המתלוננת – אותה פגיעה שתנאי השחרור נועדו למנוע מלכתחילה.

עולה ממכלול הנסיבות כי חששה של המדינה כי קיים במקרה זה ניגוד עניינים מובנה ותמריץ שלילי לדווח במקרה של הפרה התממש באופן מלא. מר אלמלם לא חש כל חובה לפנות לבית המשפט או לדווח למשטרה.

עיון בפרוטוקול מלמד גם, כי מר אלמלם לא מצא לנכון בעת חקירתו שהישיבהצפויה להיות סגורה למשך חודש ימים בתקופת החגים, שאז לא יוכל להבטיח פיקוח אפקטיבי או פיקוח כלשהו. ממילא, לא הוגשה בקשה בעניין זה ומר אלמלם לא הופטר מחובתו בתקופת החגים. טענתו של מר אלמלם בהקשר זה מטרידה במיוחד בהיותו מנהל הישיבה וראש הישיבה ומי שגם גייס את מר בוקובזה למלאכה, אף שלא הכיר כלל את המשפחה ומתוך הכרת טובה. על מר אלמלם מוטלת חובה באופן אישי – כערב וכמנהל החלופה ה"פרטית-מוסדית" שהוא מנהל לדאוג באופן אישי כי התנאים המגבילים יקויימו במלואת באופן רציף ועקבי ואם הוא סבור, כמנהל מוסד, שאין בידו לעמוד בהתחייבות אותה נטל, עליו לפנות לבית המשפט ולדווח על כך.

בנסיבות אלה, הטענה שהועלתה בעת חקירתו במשטרה שתפקידו התמצה בהיענות לקריאה על ידי מר בונן, משל היה מפקח משני וזניח, מעוררת תהיות ותחושת חוסר אמון עמוקה וודאי שאינה מתיישבת עם האופן בו מציג עצמו – כמנהל מוסד וחלופה מוסדית מסוגרת וכאיש טיפול בעל כישורים.

1. מר אלמלם הפנה במעמד הדיון והגיש החלטות שיפוטיות במקרים בהם שימש כמפקח ואף דיווח על הפרות במקרים מתאימים, על מנת לתמוך בטענתו, כי החלופה המוצעת בישיבה אותה הוא מנהל אמינה ויציבה ככלל ומקרה זה הינו מקרה חריג שאינו מלמד על הכלל. בין היתר הפנה להליכים קודמים בהם ניתנו החלטות שחרור תחת פיקוחו של מר אלמלם גם על ידי. משהפנה מר אלמלם להחלטות שיפוטיות כאלה ואחרות, בחנתי את הדברים.
2. בדיקתי העלתה תמונה מטרידה. ראשית, עולה מההחלטות השיפוטיות, כי מר אלמלם מציג עצמו במהלך השנים בבתי המשפט כראש ישיבה ומפקח במסגרת הישיבה של מספר ישיבות, בכתובות שונות בירושלים, ובהן: "נתיבות עולם", "אור ישראל", "רב פעלים", "בן איש חי", "נחלת אשר".

כאמור, בתיק שבפניי נמסר כי מדובר בישיבת "נתיבות חסדי הנחל" ברחוב שמואל הנביא 40 בירושלים. אפנה שוב למזכר בתיק ולפיו בכתובת זו לא איתרה המשטרה את אותה ישיבה, אלא ישיבה אחרת, ולאחר מאמצים אותר המשיב בסופו של דבר במקום אחר – בצומת בר אילן. עובדה זו מטרידה כשלעצמה.

1. עוד עולה, כי במהלך השנים בהזדמנויות שונות עלו אינדיקציות ברורות בבתי המשפט בדבר התנאים בהם שוהים עצורים במסגרת הישיבה, וכן בדבר איכות ואמינות הפיקוח.

כך, למשל, במ"ת 15755-06-17 פוזיילוב אליו הפנה מר אלמלם עצמו במעמד הדיון, ניתנה החלטת שחרור על ידי לחלופה המוצעת תוך ציון התרשמותי החיובית ממערך הפיקוח המוצע. אלא שהמשך העיון בתיק מלמד, כי לא חלפו אלא ימים בודדים והעצור עצמו הגיש בקשה דחופה לבית המשפט שהוא אינו מוכן לשהות במקום ולו לזמן קצר לאור התנאים הירודים, התופעות החמורות אליהן נחשף במהלך השהות בישיבה וטיבם של האנשים השוהים שם. נטען, על ידי המשיב עצמו, כי מדובר במקום שיש בו לגרום נזק לשוהים בו.

מר אלמלם הפנה בדיון גם להחלטה ב מ"ת 58853-03-17 גבאי, שם הוריתי על שחרורו של העצור לישיבה בניהולו. אכן, באותו מקרה, מר אלמלם פנה למשטרה אך זאת לאחר שבוצעה עבירות אלימות כלפיו על ידי המשיב בתחומי הישיבה באמצעות גרזן אותו הצליח הנאשם להכניס לחדרו ולהחביא מתחת למיטתו. עוד עלתה מהתיק אינדיקציה לשימוש באלכוהול בתקופת הפיקוח וכן בעת האירוע נמצאה אישה בחדרו של המשיב בניגוד לכללי המקום, מבלי שהיה בידי המפקחים להסביר כיצד קרה הדבר. גם אז נטען במסגרת החקירה שהמשיב נמצא לא מתאים לשהות בישיבה עוד קודם לאותו אירוע ועלו ספקות חמורים לגבי טיב ואמינות הפיקוח עובר לאותו אירוע אלימות, הגם שלא נטען כלפי מר אלמלם עצמו, שגם היה קורבן עבירה באותו מקרה, שהפר את תנאי השחרור (ראו מ"ת 48802-05-17 גבאי).

גם במסגרת מ"ת (י-ם) 22767-11-16 ירושלמי הוצגו בפני בית המשפט ראיות של ממש להפרת תנאים ולשיתוף פעולה מוגבל של המפקחים המאושרים במסגרת חקירת ההפרה. כמו כן תסקיר שהוגש על ידי שירות המבחן תיאר תנאי מחיה ופיקוח כה ירודים במסגרת הישיבה עד כי חרף הערכת המסוכנות הומלץ על יציאת הנאשם לעבודה רק על מנת שישהה בתחומי הישיבה כמה שפחות (בסופו של דבר, ההחלטה באותו עניין התבססה על נימוקים אחרים).

במסגרת בש"פ 9576-16 ברון התייחס בית המשפט העליון לדיווחי שירות המבחן לגבי הישיבה וקבע ממצאים לגבי יכולתה לתת מענה במקרה של עצורים מסוכנים. נכתב, כי מדובר בחלופה שאינה מפוקחת על ידי גורם מוסדי כלשהו, אינה ערוכה לתת מענה למקבץ השוהים, לעתים בעבירות קשות וחמורות, קיימת אי בהירות לגבי בעלי התפקידים, וכן הועלו תהיות לגבי אפקטיביות הפיקוח.

כן ראו התייחסויות נוספות לגבי טיב ואמינות הפיקוח בישיבות אלה במסגרת מ"ת (ב"ש) 23998-02-11 בנסימון, מ"ת (נת') 15212-04-10 צברי, מ"ת (ב"ש) 21786-04-10 עמר וכן ראו הערת בית המשפט העליון במסגרת בש"פ 7090/10 פלוני שם נקבע, כי לא ניתן להתעלם מדיווחים קודמים לגבי רמת ואמינות הפיקוח בישיבה בניהולו של מר אלמלם ונקבעה חוסר התאמתה לשמש כמקום פיקוח בהינתן מסוכנות הנאשם וכן עלה, כי עצורים נדרשו לשלם בנפרד עבור ליווי לדיונים ולטיפולים ואם לא עלה בידם לשלם – לא סופק להם ליווי.

1. התייחסות רצינית ומחמירה של בתי המשפט במקרה של הפרת תנאים, גם כלפי המפקחים, היא תנאי הכרחי וחיוני לקיומו ולביסוסו של מוסד השחרור בערובה וביתר שאת במקרה של חלופות 'מוסדיות-פרטיות'. ללא התייחסות מחמירה שכזו, בית המשפט לא יוכל לתת אמון כלשהו בחלופות אלה וגם לא ניתן יהיה לתת משקל של ממש להצהרותיהם של המפקחים המתייצבים בבית המשפט ועותרים בפני בית המשפט לתת אמון בהם, כי יפקחו פיקוח הדוק וידווחו בכל מקרה של הפרה. כאמור, הדברים נכונים ביתר שאת בחלופות "פרטיות" גם נוכח ניגוד העניינים המובנה והתמריץ השלילי לדיווח במקרי הפרה בהיות החלופה תלויה בתשלום. כפי שכבר נכתב בעבר, האיזון לאותו תמריץ שלילי בדיווח הוא הנזק שבמוניטין השלילי העלול להיווצר לאותם מוסדות אם בתי המשפט לא יוכלו לתת בהם אמון ובפרט – אלמנט ההרתעה למפקחים כי להתחייבות שהם נוטלים על עצמם משמעות אמיתית. התוצאה ההכרחית של מדיניות מקלה תהיה, איפוא, כי בית המשפט ייטה לתת פחות אמון בחלופות מעצר וייטה לשחרר פחות נאשמים ממעצרם. תוצאה זו היא תוצאה נפסדת שתפגע בסופו של דבר בחירותו של אדם הרבה יותר מן הפגיעה בממונו של אדם כתוצאה ממימוש או חילוט הערבויות.
2. לאור כל האמור לעיל לא מצאתי כל נימוק המצדיק שלא להיענות לבקשת המדינה במקרה זה ואני מורה על חילוט 15,000 ₪ שנחתמו על ידי מר אלמלם כערבות צד ג' בתיק זה.
3. לגבי הערב הנוסף מר בוקובזה בתיק אינדיקציות לניסיונות איתור שלו ועולה מפלט כניסות ויציאות שיצא מישראל ביום 2.10.18. בנסיבות אלה לא נחקר במשטרה ולא נכלל כמשיב בבקשה.
4. סוף דבר, בעניינו של משיב 1 מר אלמקייס, אני מורה על חילוט ההפקדה הכספית בסך 2,000 ₪ וכן על חילוט 5,000 ₪ מתוך 15,000 ₪ במסגרת ההתחייבות העצמית.

בעניינו של משיב 2 מר אלמלם, אני מורה על חילוט מלוא הערבות עליה חתם, בסך 15,000 ₪.

בעניינו של משיב 3, מר בונן, אני מורה על חילוט 10,000 ₪ מתוך הערבות עליה חתם בסך 15,000 ₪.

1. המזכירות תוודא המצאת ההחלטה לב"כ הצדדים, לערבים וכן לשירות המבחן.
2. תיק החקירה יוחזר למדינה באמצעות המזכירות.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ט, 25 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.