1. לפניי תביעה לתשלום בגין שירות שלטענת התובע סופק לנתבעת.

טענות הצדדים:

1. כעולה מכתב התביעה, הצדדים התקשרו בהסכם שעניינו מתן שירות עיצוב סלון הכלות לנתבעת. במסגרת ההתקשרות, התובע שלח אל הנתבעת הצעת מחיר, שכללה עיצוב פנים ותכניות לביצוע, סקיצות תכנון ועיצוב פנים, ביצוע תכניות לאישור הלקוח, הדמיית תלת מימד, בחירת חומרים והכוונה כפי שיידרש. לטענת התובע, ההצעה אושרה על ידי נציג הנתבעת במסגרת התכתבויות וואצאפ בין הצדדים.

לטענת התובע, הוא ביצע את העבודה לשביעות רצון הנתבעת ושלח לנציגה את הסקיצות לתכנון שאושרו על ידי מר דלאל. בהתאם לכך, העביר התובע לנתבעת את חשבונית המס לתשלום המקדמה כפי שסוכם אך הנתבעת סירבה לשלם עבור השרות והתעלמה מפניותיו הרבות של התובע בעניין זה.

1. לטענת הנתבעת, היא מעולם לא התקשרה עם התובע ולא שכרה את שירותיו. לטענתה, בין הצדדים התקיימה פגישת היכרות קצרה בתיווכו של יזם הפרויקט שביקש לצרף אליו את הנתבעת.

לטענתה, הצדדים מעולם לא חתמו על הצעת מחיר, הצעת מחיר מעולם לא אושרה ומעולם לא נחתם בין הצדדים כל הסכם התקשרות. כמו כן, טוענת הנתבעת כי אף החשבונית המונחת בבסיס התביעה מעולם לא נמסרה לה.

דיון והכרעה:

1. בפתח הדברים יצוין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נחתם ביניהם הסכם התקשרות בכתב וכי הצעת המחיר אליה הפנה התובע שהעתקה צורף לכתב התביעה, מעולם לא נחתמה על ידי מי מהצדדים.

עם זאת, ההלכה היא כי אין בהיעדר הסכם בכתב כדי לאיין את ההסכמות בעל פה, ככל שהושגו כאלו בין הצדדים, וזאת נוכח הוראות סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובע כי "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם הייתה צורה מסוימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים".

סעיף זה מבטא את עקרון חופש הצורה הנגזר מעקרון חופש החוזים, שכן כשם שחוזה עשוי, ככלל, לבטא כל תוכן, כך יכול הוא גם להיעשות בכל צורה, לרבות באמצעות סיכום של דברים בהצעה וקיבול שנעשו בדיבור פה.

ראו לעניין זה בספרה של ג' שלו דיני חוזים – חלק כללי 377 (2005): "חוזה יכול אפוא להיעשות בעל פה, בכתב או בצורה אחרת. חוזה בעל פה הוא תוצאת הצעה וקיבלו שנעשו בדיבור פה. בפתיחת נתיב לעשיית חוזים בעל פה טמונה תשובה לטעות השגורה אצל הדיוטים, שלפיה בהיעדר כתב אין חוזה. גם סיכום דברים בעל פה, ואפילו בעניינים מסובכים, רציניים ויקרים, יכול שייחשב כחוזה מחייב".

מכאן, שהדיון בענייננו נסוב סביב שאלת קיום ההתקשרות החוזית בעל פה והשאלה המצריכה הכרעה הינה האם עלה בידי התובע להוכיח את קיום ההתקשרות בעל פה, במסגרתה הנתבעת הזמינה את שירותיו המקצועיים והתחייבה לשלם עבורם את הסכום הנטען בכתב התביעה.

הנטל להוכיח קיום ההסכמות בעל פה מוטל לפתחו של התובע כאשר החוזה שנכרת, לטענתו, בעל פה, נדרש לקיים אחר יסודות גמירת הדעת והמסוימות כתנאי לכינונו (סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים).

לא זו אף זו, מאחר וגם עצם קיום הסכם בעל פה, בדומה לחוזה בכתב, יש להוכיח בראיות מספיקות, היעדרו של מסמך כתוב עשוי ליצור קשיים מסוימים בעניין זה (שלו, בעמ' 377-378).

1. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי את הצדדים, הנני מוצאת כי דין התביעה להידחות, וזאת מאחר ולא עלה בידי התובע להרים הנטל המוטל לפתחו.
2. התובע צירף לכתב התביעה עותק לא חתום מהצעת המחיר, חשבונית מס שאינה נושאת את "שם המקבל" או את חתימתו ומספר התכתבויות בינו לבין מר דוד דלאל, נציג הנתבעת אשר התייצב לדיון ונחקר ארוכות על ידי התובע.

לשיטת התובע, ההתכתבויות בינו לבין מר דלאל סותרות את גרסת הנתבעת שלפיה לא הייתה כל התקשרות בין הצדדים, שכן, עולה מההתכתבויות כי מר דלאל העביר לתובע את כתובת המייל שלו בחודש מאי 2016, פנה אליו בשאלה "מה המצב שכחת אותי" בחודש אוגוסט, הזמין אותו לפגישה בחודש ספטמבר 2016 והתחייב לבדוק "את עניין התשלום" תוך שהוא מציין כי דיבר "גם עם צ'יקו" וכי הוא "יסגור לך את זה" בחודש דצמבר 2016.

מר דלאל אף נחקר אודות ההתכתבויות ואישר כי התעניין בפרויקט שאמור היה להיבנות בתוך 4 חודשים מתוך כוונה להעביר אליו את סלון הכלות שבבעלותו. עוד העיד כי יזם הפרויקט קישר בינו לבין התובע שאמור היה לבצע תכנית חלוקת המבנה לצורך הגשת התכניות וקבלת האישורים וכי זו המסגרת שבה התקיימה בין הצדדים פגישת היכרות (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד מר דלאל כי לאחר שהמבנה לא היה מוכן גם לא לאחר 8 חודשים, הוא שכר מבנה במקום אחר ובכך הסתיימו היחסים בינו לבין היזם.

עוד הסביר מר דלאל כי לא נחתם הסכם בכתב עם התובע כי התכניות לא היו מוכנות (עמ' 3) והכחיש בנחרצות כי קיבל שירות כלשהו מהתובע בנוגע לסלון הכלות שבבעלותו. מר דלאל לא הכחיש כי התכתב עם התובע ואף פנה אליו בחודש אוגוסט תוך שהסביר כי ביקש לברר אודות התקדמות הפרויקט מאחר וחשש מסיום הסכם השכירות הקודם. אשר להתכתבויות אודות התשלום, הסביר מר דלאל כי התובע עבד עבור יזם הפרויקט וכי מר דלאל אכן נענה לבקשתו לשוחח על התשלום עם צ'יקו, קרוב משפחה של היזם, עמו הייתה לו היכרות מתקופת לימודיהם בבית ספר.

1. אף אם הרושם הנוצר לאחר העיון בהתכתבויות בין הצדדים הוא כי הקשר בין התובעת לבין הנתבעת חרג מאותה פגישת היכרות קצרה שבקיומה הודו מר דלאל ומר שושן, נציגה הנוסף של הנתבעת וכי עולה, לכאורה, כי אכן הייתה התנהלות כזאת או אחרת בין מר דלאל לבין התובע, הרי שאין בהתנהלות זו כדי ללמד על כריתת ההסכם לקבלת שירות בין הנתבעת לבין התובע והסכמתה לשכור את שירותיו ולשלם עבורם את הסכומים הנקובים בהצעת המחיר.

בניגוד לאמור בכתב התביעה, התובע לא הצביע על ההתכתבות שבה אושר טופס ההצעה והתכתבות כזו לא נמצאה מבין ראיותיו. לא זו אף זו, התובע לא הציע הסבר מניח את הדעת מדוע לא עמד על החתימה על טופס ההצעה או מדוע לא פנה בעניין זה אל הנתבעת במסגרת ההתנהלות ביניהם.

יתירה מזו, הסקיצה אותה ביקש להגיש התובע במהלך הדיון אשר הועברה, לשיטתו, על ידי העובדת ממשרדו אל מר דלאל, אינה מתייחסת אך ורק לתכנון או עיצוב סלון הכלות אלא מתייחסת לכלל המשרדים בקומה ומתיישבת יותר עם טענת הנתבעת כי התובע ביצע עבודה עבור היזם ולא עבורה.

1. לאור האמור, בנסיבות תביעה זו, ולאחר בחינת מכלול העדויות והראיות אשר הובאו לפניי, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל המוטל לפתחו ולהוכיח כי נכרת בין הצדדים הסכם התקשרות בעל פה אשר הופר על ידי הנתבעת.

משכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

בשים לב להנמקה שבבסיס פסק הדין, אינני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 יום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"א, 28 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.