לפני תביעה להשבת כספים שנגבו, לטענת התובעת ממנה, חרף דרישתה לביטול עסקה.

התובעת היא עולה חדשה שהגיעה לישראל, שהתקשרה עם הנתבע לרכישת שירותי צפייה בטלוויזיה.

הנתבע הוא הבעלים של עוסק מורשה "רד מקס" המספק שירותי צפייה בטלוויזיה באמצעות התקנה של "מזרים מדיה" (ממיר).

לטענת התובעת, בתאריך 25.04.2017 הצטרפה לשירותי חברת "רד מקס" אלא שמיד לאחר ההתחברות החלו תקלות ולא ניתן היה לצפות בשידורי הטלוויזיה וממילא לא היתה מרוצה משירות הלקוחות של הנתבע שלא פעל לתקנם. לטענת התובעת היא פנתה בסמוך לאחר ההתחברות לנתבע על מנת להתנתק מהשירות אלא, שחרף פניותיה ובקשותיה הרבות להתנתק לא נותקה וממילא חויבה במלוא התשלומים למשך שנה בגין העסקה. התובעת תיארה בעדותה מסכת של פניות חוזרות ונשנות ושיחות טלפון – עם אנשי בית העסק שמפעיל הנתבע ללא מענה. עוד טענה התובעת כי ביום 14.08.2019 נגנב ממנה תיקה האישי לרבות פנקס השיקים (אישור הגשת תלונה מצורף לכתב התביעה). התובעת התקשרה ל "רד מקס" במטרה להודיע על ביטול החיובים וביקשה שיגיעו לביתה לקבל שיקים חדשים אלא שהנתבע לא נענה לפנייתה ובחודש יוני 2018, פנתה לתובעת עו"ד מטעם חברת הנתבע בדרישת תשלום חוב על סך 1,500 ₪ ובשל חשש שיפנו כנגדה בהליכי משפטיים שילמה את החוב למרות שביקשה להתנתק מחברת "רד מקס" המשיכה להיות מחויבת בתשלומים החודשיים.

התובע מצדו מכחיש את המיוחס לו בכתב התביעה. לטענתו, ביום 25.04.2017 התקשרו הצדדים בהסכם לפיו התובעת רכשה 2 ממירים וכן שירות לתקופה של 12 חודשים תמורת תשלום בסך 2,400 ₪.לטענת הנתבע, התובעת מעולם לא ביקשה להתנתק משירותיו וטענותיה על אודות שליחת הפקסים ושיחות הטלפון הן טענות בעלמא הא ותו לא. עוד טען הנתבע כי בשלב מסויים סורבו תשלומי התובעת והוא נדרש לפנות לעו"ד על מנת לבצע את יתר הגבייה וממילא כי לא ניתן לבטל את העסקה מקום בו נעשה שימוש בממירים על ידי התובעת.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את כתבי טענותיהם על נספחיהם הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ואלה נימוקי:

אני דוחה את טענת הנתבע כאילו התובעת מעולם לא ביקשה להתנתק משירותי הנתבע. אני מקבלת את טענת התובעת כי ביקשה להתנתק משירותי הנתבע בטווח פרק הזמן של 14 הימים מיום ההתחברות. הנתבעת טענה כי הפניה הראשונה להתנתק הייתה באמצעות פקס ביום 28.4 ולאחר מכן פנתה שוב בפקס ביום 19.5. אני מקבלת את טענת התובעת כי נוכח שיחות הטלפון בעקבות הפקס לא נדרשה לשמור את הפקס וממילא כי האישור שכן שמרה מיום 19.5 מדבר בעד עצמו וזאת לצד הצגתה של כלל המכתבים שנשלחו לנתבע. כמו כן, הציגה מכתב בקשה שלישי להתנתקות שנשלח לנתבע ביום 1.9. הנתבע מצדו טען כי מעולם לא נתקבל אצלו מכתב פנייה להתנתקות הגם שאישור כי המספר מופיע על אישור הפקס הוא מספר הפקס של עסקו.

חרף טענותיה ואסמכתאות שהציגה התובעת הנתבע למעט טענות כאלה ואחרות של התנהלות נצגיו מול התובעת, בפועל לא הציג כל אינדיקציה התומכת בעמדתו כי התובעת לא פנתה אליו בטענות כנגד השירות וממילא לגבי ההתנתקות. הדעת נותנת כי עסק כשל הנתבע יקפיד וינהל רישומי שיחות ותיעוד של שירות הלקוחות שלו אל מול לקוחותיו כמו גם ביקורי טכנאים, שיחות טלפון ופניות למתן שירות וממילא יהיה ביכולתו להציג כרטיס לקוח המתעד את התנהלות בית העסק אל מול הלקוח. הנתבע לא יכול היה להציג תיעוד שכזה וממילא כל טענותיו והתכחשותו לטיעוני התובע נותרו בגדר טענות בעלמא.

באשר לטענת הנתבע לפיה הציוד בידי התובעת ולא ניתן לקבלו לאחר שנפתח מאריזתו המקורית, אין מקום לקבל הטענה. הצדדים התקשרו לצורך קבלת שירותי טלוויזיה תוך שהנתבע מתקין "מזרים מדיה" (ממיר) בביתה של התובעת. ההסכם ניתן לביטול בהודעה בכתב שתישלח בפקס. במידה ותתקבל גרסת הנתבע – הרי שעל פי שיטה זו לא יוכל לקוח לעולם לבטל את העסקה לאחר שהממיר המותקן הוצא מאריזתו המקורית והותקן אצל הלקוח הגם שבפועל טרם החלו בכלל באספקת השירות בפועל וודאי מקום בו ההתקנה בוצע בפועל על ידי הנתבע או מי מטעמו.

באשר לטענה לפיה התובעת ממשיכה לעשות שימוש בממיר – כל טענת התובעת היתה כי מקור בקשת ההתנתקות בכך שהשירות לא עבד ומעבר לעובדה שהנתבע לא הוכיח טענה זו – הרי שבפועל התובעת ביקשה למסור את הממירים ולהתנתק משירותי "רד מקס" אלא שהנתבע או מי מטעמו לא שתפו עמה פעולה ואפשרו את הביטול וממילא ההשבה. משכך אין לקבל טענה זו.

בנסיבות אלה ומשמצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע ושוכנעתי כי שירותי הנתבע לא פעלו והנתבע לא פעל לתקנן וכי התובעת פנתה פעם אחר פעם לנתבע, הן טלפונית והן בכתב, עוד בטווח 14 הימים שלאחר ההתחברות והנתבע לא פעל לבטל את העסקה אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,400 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבע ישא בהוצאות התובעת וערך מטרד בסך של 900 ₪ שישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

הנתבע יהיה רשאי לאסוף, על חשבונו את הממירים מבית התובעת וזאת תוך 14 ימים מקבלת פסק הדין לידו. לאחר מכן רשאית התובעת לעשות בממירים כרצונה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.

ניתן היום, ו' סיוון תשע"ט, 09 יוני 2019, בהעדר הצדדים.