1. לפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (להלן:- "החוק") ובו מתבקש בית המשפט להורות על ביטול שישה שיקים מתוך השיקים המנויים בהודעת ההגבלה שנשלחה למערערת ביום 19.6.18 על ידי המשיב, אשר הינו הבנק אשר בו מתנהל חשבון הבנק של המערערת.

יצויין כי במקור התייחס הערעור לשבעה שיקים, אולם לאחר הגשתו התברר כי אחד השיקים (שיק מספר 4) אינו נכלל בהודעת ההגבלה.

טענות המערערת:-

1. המערערת, מנהלת חשבון בנק בסניף ערד (728) של בנק לאומי, בתחילה הייתה לחשבון מסגרת אשראי של 32,000 ₪ והחל מיום 8.2.18, מועד בו נטלה המערערת הלוואה, בוטלה מסגרת האשראי.
2. המערערת טוענת כי אופן ניהול החשבון הינו כזה שלמעשה רק יום לאחר שמופקד לפירעון שיק אותו מסרה לאחר, יש באפשרותה לראות כי השיק הופקד לפירעון באתר שבמרשתת או ביישומון הסלולארי, וזאת מאחר והמערכת הבנקאית אינה מנוהלת בזמן אמת אלא באיחור של יום. על כן כאשר שיק מופקד לפירעון ביום 1.1.17, הוא יופיע בחשבון הבנק רק ביום 2.1.17 עם תאריך ערך של 1.1.17.

מצב זה אפשר למערערת לחרוג באופן וירטואלי במשך יום אחר ממסגרת האשראי וזאת בכפוף לכך שתפקיד בחשבון כסף לכיסוי החריגה ביום בו השיק מופיע.

1. המערערת טוענת כי היה לה סיכום פרטני עם הבנק (באמצעות עובדיו) לפיו בכל פעם שמתקבל לפירעון שיק, הוא מכובד גם אם הוא חורג ממסגרת האשראי וזאת בכפוף לכך שיופקד כסף לכיסוי החריגה יום לאחר תאריך פירעון השיק.
2. לפיכך טענה המערערת כי יש לבטל שישה שיקים מתוך הודעת ההגבלה כדלקמן:-
   1. שיק מספר 5000415 על סך 6,350 ₪ מיום 1.11.17 (שכונה בכתב הערעור שיק מס' 1 ובהודעת ההגבלה הינו שיק מס' 3).

שיק מספר 5000479 על סך 262 ₪ מיום 1.11.17 (שכונה בכתב הערעור שיק מס' 2 ובהודעת ההגבלה הינו שיק מס' 5).

שיק מספר 5000546 על סך 5,000 ₪ מיום 1.11.17 (שכונה בכתב הערעור שיק מס' 3 ובהודעת ההגבלה שיק מס' 4).

שלושת השיקים הללו, שסכומם הכולל עמד על 11,612 ₪, העמידו את החשבון בחריגה מהמסגרת בסכום של 11,659.85 ₪, ועל כן ביום 2.11.17 הופקד סכום של 11,750 ₪ אשר היה בו בכדי לכסות על חריגה זו.

• 1. שיק מספר 5000520 על סך 10,000₪ מיום 20.11.17 (שכונה בכתב הערעור שיק מס' 4).

לעניין שיק זה, אשר העמיד את החשבון בחריגה מהמסגרת בסך 672.02 ₪, טענה המערערת כי ביום 21.11.17 הופקד בחשבון סכום של 4,000 ₪ שהיה בו בכדי לכסות על החריגה. בכתב התשובה מטעם הבנק נטען כי לאחר הפקדת המזומן ולאחר שהתברר מתיעוד שיחה של המערערת עם נציג הבנק כי אכן הובטח לה שהשיק יכובד לאור הפקדת הכספים, ביטל הבנק את הסירוב ושיק זה לא נכלל ברשימת ההגבלה (סעיף 70 לכתב התשובה).

• 1. שיק מספר 5000518 על סך 12,000 ₪ מיום 23.01.18 (שכונה בכתב הערעור שיק מס' 5 ובהודעת הגבלה שיק מס' 6).

שיק זה העמיד את החשבון בחריגה מהמסגרת של 10,549.11 ₪, המערערת טענה כי ביום 24.1.18 הפקידה סכום של 10,500 ₪ אשר היה בו בכדי להעמיד את החשבון בחריגה מהמסגרת של 49.11 ₪ בלבד, אשר לטענתה הינו סכום זניח.

• 1. שיק מספר 5000653 על סך 2,000 ₪ מיום 18.6.18 (שכונה בכתב הערעור שיק מס' 6 ובהודעת ההגבלה שיק מס' 9).

שיק מספר 5000682 על סך 3,500 ₪ מיום 18.6.18 (שכונה בכתב הערעור שיק מס' 7 ובהודעת ההגבלה שיק מס' 10).

ראשית טענה המערערת כי מדובר בשיקים שניתנו בעבור עסקת רכישה של מוצרי חשמל, אולם לאור שינוי בעסקה הוחלפו שיקים אלו באחרים וכלל לא היו אמורים להיות מופקדים (אולם בפועל לא היו בידי בעל החנות אלא בידי צד שלישי שהפקיד אותם) ועל כן יש לבטל אותם מהודעת ההגבלה.

לחלופין טענה כי שני שיקים אלו העמידו את החשבון ביתרת חובה של 5,409.57 ₪ וכי בפועל ביום 19.6.18 הפקידה סכום של 5,500 ₪ אשר היה בו בכדי לכסות על החריגה.

1. יצויין כי הודעת ההגבלה כללה עוד שלושה שיקים אשר לגביהם לא הגישה המבקשת ערעור:-
   1. שיק מספר 500397 על סך 12,600 ₪ מיום 30.6.17.
   2. שיק מספר 500498 על סך 1,000 ₪ מיום 25.7.17.
   3. שיק מספר 500651 על סך 2,000 ₪ מיום 18.4.18.
2. המערערת טוענת כי היה על הבנק לכבד את השיקים הללו מכוח ההסכם שהיה לה עם הבנק ולפיו היא הייתה מפקידה כספים יום למחרת, ולצורך כך הצביעה על 29 מקרים בתקופה שבין 31.1.17 ל10.6.18 בהם יום לאחר שהשיק הופקד והייתה חריגה מהמסגרת היא הפקידה כספים לכיסוי החריגה והבנק כיבד את השיק.
3. המערערת טענה כי לפי הפסיקה הקיימת ישנה מחלוקת, שטרם הוכרעה, האם רשימת העילות המנויה בסעיף 10 לחוק הינה רשימה סגורה או פתוחה ועל כן יש מקום לבטל שיקים המנויים בהודעת הסירוב אם מצא בית המשפט שנכון, ראוי וצודק לעשות כן. כמו כן נטען כי יש מקום לפרשנות רחבה של החוק לאורם של חוקי היסוד והזכויות המוגנות על ידם.
4. המערערת טענה כי הבנק נהג לפי גחמה של הפקיד, ירצה הפקיד יכבד את השיק, ירצה יסרב ואין לקבל התנהלות זו, לטענתה על הבנק לפעול לפי נהלים מסודרים ולהוציא דף הוראות מסודר בעניין זה, מעצם העובדה שיום למחרת הופקדו הכספים ניתן ללמוד כי הבנק למעשה לא היה בסיכון ועל כן עצם הסירוב פגע במערערת כאשר הבנק לא נמצא בכל סכנה.
5. המערערת הפנתה לכך שההכרזה עליה כלקוח מוגבל תופיע בדו"חות האשראי שלה למשך 4 שנים (השנה בה היא תהיה מוגבלת ועוד שלוש שנים לאחר מכן, כפי שמורה חוק שירות נתוני אשראי – התשס"ב – 1982) דבר שמהווה פגיעה חמורה ולא מידתית במערערת.

טענות המשיב:-

1. המשיב מבקש לדחות את הערעור, לטענתו בדין סורבו כל השיקים האמורים.
2. לטענת הבנק יש לדחות את הטענה שהופיעה ולפיה הודעת הסירוב לא התקבלה אצל המערערת (ועל כן בערעור נכלל שיק שכלל לא נכלל בהודעת ההגבלה) שכן היה על המערערת לברר העניין בעצמה הואיל והיא ידעה על עצם ההגבלה והיה ביכולתה לצפות בה באמצעות אתר הבנק הנמצא במרשתת, באמצעות היישומון הסלולרי, או למצער באמצעות פניה לסניף הבנק לקבל את העתק ההודעה.

לטענת הבנק בעצם אי הצגת הודעת הגבלה כנספח לערעור יש להוות פגם שדי בו בכדי להביא לדחיית הערעור.

1. מוסיף הבנק ומציין כי כבר ביום 2.11.17 נשלחה לתובעת הודעת התראה וזאת מכוח הוראות תקנה 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 ובה פורטו פרטי שבעה שיקים שסורבו עד לאותו מועד (יצויין כי מעיון בהודעה זו ניתן לראות כי מתוך שבעת השיקים הללו רק חמישה נכללו בהודעת ההגבלה מאחר ושני השיקים הראשונים הינם מתאריכים 16.4.17 וכן 13.6.17, כאשר נכון ליום 15.4.18 וליום 12.6.18 לא היו עשרה שיקים שסורבו תוך שנה).
2. בפועל טוען הבנק כי לא היה כל הסכם ולפיו יהיה באפשרות המערערת להפקיד כספים, יום לאחר מועד פירעון השיק, ובכך למנוע החזר השיק בעילה של אכ"מ (אין כיסוי מספיק), הבנק מבהיר כי פקידיו הבהירו למערערת השכם וערב כי היא אינה מתנהלת כשורה, שעליה להפקיד את הכספים לפני, או למצער ביום פירעון השיק וזאת בכדי למנוע סירוב השיקים, אולם היא המשיכה לפעול בצורה שיטתית עד כי אילצה אותו להשיב את השיקים בהעדר כיסוי.
3. לטענת הבנק, החזרת השיק הינה פעולה אוטומטית שנעשית בכל מקרה בו אין בחשבון כספים לפירעון השיק, אין לפקידים כל שיקול דעת בעניין זה ועל כן לא היה כל הסכם.
4. הבנק מחדד כי אכן היו מקרים בהם אושרה למערערת חריגה של יום אחד, אולם היה זה בכפוף לכך שהיא תתקשר לפקידי הבנק ותבקש באופן חריג כי השיק יכובד, כך פעל הבנק (לטענתו) בכל אותם 29 מקרים המוזכרים בכתב הערעור. אולם לטענת הבנק אין באותם מקרים ליצור "הסכם מכללא" אלא התנהגות אקראית ובאישור מיוחד. ולראיה, החזר ההמחאות שבוצע.
5. הבנק מצא לנכון לצרף לכתב תשובתו תיעוד ממערכת הבנק של שניים מאותם מקרים (נספח ג') שבהם התקשרה המערערת ואכן הסירוב בוטל. עד כי ביום 7.2.18 נערכה למערערת שיחת "יישור קו" בה הודתה המערערת בהתנהלותה השגויה והתחייבה לפתוח דף חדש (נספח ד').

בעקבות אותה שיחה בוטלה מסגרת האשראי של המערערת מאחר והיא הפסיקה לעבוד ולא נכנסה משכורת וכן הורע דירוג האשראי שלה.

1. לפיכך טוען הבנק כי אין בהפקדת הכספים שבוצעה בכדי להוות הסכם מכללא, היה על המערערת להתקשר לבנק (והיא לא עשתה כן) ובפועל על סמך הפקדה זו כובדו שיקים אחרים אשר הוצגו לפירעון ביום ההפקדה, כך שאם היה הבנק מבטל את סירוב אותם שיקים היה בפועל מסרב לפרוע שיקים אחרים שנפרעו.
2. באשר לשיקים 6 ו- 7 בהודעת הערעור (9 ו- 10 במכתב הסירוב) מציין המשיב כי אין כל ראיה ששיקים אלו לא היו אמורים להיות מופקדים, וכי בפועל גם באותם מקרים לא היו כספים בבנק.

חקירת המצהירים:-

1. ביום 3.10.18 התקיים דיון בו נחקרו שתי המצהירות, מצד אחד המערערת ומצד שני הגב' מירי חכמה מנהלת הסניף בו מתנהל חשבון הבנק של המערערת.
2. מחקירת המערערת התברר כי ההודעות נשלחו לכתובת מגוריה (עמ' 1, שורות 13 עד 16), על הודעת ההגבלה היא ידעה מהיישומון של הבנק (עמ' 1, שורה 19), רק לפני ארבעה חודשים חזרה לעבוד (עמ' 1, שורה 26), בפועל בעלה נכנס לחובות ואז החלו להתגלגל עם השיקים (עמ' 1, שורה 32), בפועל במשך שנתיים היא התנהלה בדרך זו עד אשר לפתע הבנק הפסיק לכבד את ההסדר (עמ' 2, שורות 10 עד 15), היא לא מנהלת מעקב אחרי השיקים ורק בודקת ביישומון (עמ' 2, שורות 22 עד 29), תמיד היא הייתה מתקשרת אחרי שהייתה מפקידה את הכסף (עמ' 3, שורות 20 עד 26), היא אישרה את קיום השיחה מיום 7/2/18 (עמ' 6, שורות 1 עד 3).
3. מחקירת מנהלת הסניף התברר כי בתחילת הדרך, כל עוד הייתה למערערת משכורת סדירה, הבנק אפשר לה להתנהל בדרך זו, אולם החל מ10/9/17 כאשר לא הייתה משכורת סדירה, הוא הפסיק לאפשר (עמ' 6, שורה 36 עד עמ' 7 שורה 12), תיעוד השיחות הינו רק של אלו שבוצעו עם מרכזי המומחיות ולא עם הסניף (עמ' 7, שורה 14), חריגה הייתה מתאפשרת גם 3 עד 4 ימים וגם שבוע (עמ' 7, שורה 20), כל עוד נכנסת משכורת לא מחזירים המחאות באופן אוטומטי (עמ' 7, שורות 30 עד 32), לשאלת ב"כ המערערת כיצד היא יכולה להעיד שהמערערת היא זו שהתקשרה כל פעם השיבה כי "סביר להניח שלא אנחנו" (עמ' 8, שורה 7), שיחות האזהרה לא מתעודות ורק השיחה מיום 7/2/18 תועדה (עמ' 8, שורות 9 עד 11).

מנהלת הסניף הבהירה כי מי שמטפל בעניין זה מרכז המומחים, בהתחלה הם מפעילים שיקול דעת ולאט לאט, ככל שדירוג האשראי של הלקוח מתדרדרת זה הופך לאוטומטי (עמ' 8, שורה 33 עד עמ' 9 שורה 7).

דיון:-

1. כפי שנקבע בפסיקה הגישה לגבי שיקים חוזרים צריך שתהיה מחמירה, תופעה זו שיקים חוזרים פוגעת במשק, פוגעת בחיי המסחר ומשפיעה גם על צדדים שלישים (רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חברה לבניין ועבודות אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (23/12/17)) ולא בכדי תוארה תופעה זו כ"מכת מדינה" (ראה י. עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981" הפרקליט מד (3) 449).
2. החוק הטיל למעשה על הבנקים להוות שומרי הסף, הקנה להם את הסמכות לסרב לפירעון ההמחאה והטיל עליהם את החובה לשלוח את הודעת הסירוב, משמעותה של הודעת סירוב זו הינה כלפי כולי עלמא והיא למעשה יוצרת מניעות כללית לפתיחת חשבון בנק חדש ולניהול חשבונות קיימים. המשמעות הינה שהבנק, שהינו גוף מסחרי, פועל בעניין זה כגוף מנהלי (ראה מאמרו של כב' השופט עמית בעמ' 452).
3. כפי שניתן לראות, מנספח ג' לתשובת הבנק, צודקת המערערת כי היית ההבנה בינה לבין הבנק ולפיו ככל שיום לאחר שהשיק הוצג לפירעון היו מופקדים מזומנים, היה הבנק מבטל את הסירוב לפרוע את השיק. ניתן לראות זאת במפורש מהשיחות שנערכו בין המערערת לנציגי הבנק ואשר תועדו בימים 16.8.17 ו- 8.9.17 (נספח ג לתשובת הבנק).
4. שתי השיחות הללו נערכו לאחר שכבר סורבו ארבעה שיקים (מתוכם שני השיקים הראשונים בהודעת הסירוב) וכאשר ברור כי זו ההתנהלות. בשיחות אלו יש כדי לבסס את טענת המערערת כי הבנק אפשר לה לשחק עם העניין ולהפקיד למעשה כספים רק יום לאחר מועד הפרעון.
5. הבנק טוען כי שינוי המדיניות הינו לאחר שהמערערת מפסיקה להעביר משכורת לבנק (משכורת אחרונה הופקדה ביום 10.9.17) אולם שינוי מדיניות שכזה ראוי לו להיעשות בצורה מתועדת, כפי שהבנק תיעד את השיחות עם מרכז מומחים ולפיהם ניתן להפקיד מזומן יום לאחר מכן והסירוב יבוטל.
6. יתרה מזאת, למרות טענות הבנק, ניתן לראות כי ביום 20.11.17 מוצג לפירעון שיק על סך 10,000 ₪ דבר המעמיד את החשבון בחריגה של 672.02 ₪ מהמסגרת, השיק אכן מוחזר ביום 21.11.17 אולם באותו היום מפקדים מזומנים בסך 4,000 ₪ והשיק מכובד, סירוב זה לא נכלל בהודעת הסירוב (זהו שיק 4 בהודעת הערעור) הבנק בכתב תשובתו מאשר כי כך נהג באותו מקרה.
7. כפי שניתן לראות הבנק המשיך בדרך זו למעשה עד לשיחת ה"איפוס" שנערכה (למעט סירוב נוסף ביום 23.1.18.למעשה כפי שניתן לראות היו מספר פעמים בחודשים נובמבר ודצמבר 2017 בהם הופקדו שיקים שהביאו לחריגה ממסגרת האשראי והם לא נרשמו כשיקים שסורבו (לאחר שהופקד מזומן תמורתם יום לאחר הצגתם).
8. התיעוד הראשון לשיחה שנערכה עם המערערת ובה הובהר לה כי יש שינוי במדיניות הבנק הינו מיום 9.2.18 (נספח ד' לכתב התשובה).
9. סעיף 10א (3) לחוק קובע כי אם יש ללקוח יסוד סביר להניח שהייתה חובה לבנק לפרוע את השיק מכוח הסכם איתו, יכול הלקוח לבקש מבית המשפט להורות על ביטול ההמחאות הללו. כפי שמבהיר כב' השופט עמית במאמרו המבחן הינו מבחן משולב, אובייקטיבי וסובייקטיבי (עמ' 466 למאמר).
10. מבחינת הראיות והעדויות אני קובע כי למערערת היה יסוד סביר להניח כי קיים הסכם בינה לבין הבנק וכי כך יפעלו:-
    1. הבנק פעל כך כאשר המערערת העבירה משכורת (לפי עדות מנהלת הסניף).
    2. הבנק המשיך לפעול כך לאחר שכבר סורבו ארבע המחאות (לפי ההתרעה – נספח ב' לתשובת הבנק).
    3. הבנק מצא לנכון לקיים שיחות טלפונית עם המערערת בימים 16.8.17 ו- 6.9.17 וחזור להדגיש בפני המערערת כי עליה להפקיד כספים עד השעה 14:00 ואזי הוא יבטל את הסירוב.
    4. הבנק אישר כי בתאריך 20.11.17 (לאחר שסורבו עוד 3 שיקים) הוא המשיך לפעול כך.
    5. שיחת האזהרה נערכה רק ביום 7.2.18 (נספח ד' לכתב התשובה של הבנק) ורק ממועד זה יש לראות את ההסכם במבוטל.
11. לפיכך יש לגרוע מהודעת הסירוב את השיקים המנויים בהודעת ההגבלה כשיק 3, שיק 4 ושיק 5 מיום 1.11.17 (שיקים 1, 2 ו- 3 להודעת הערעור) וכן שיק 6 מיום 23.1.18 (שיק 5 להודעת הערעור).
12. איני מקבל את טענת הבנק כי בכספים שהתקבלו הוא השתמש לפירעון שיקים אחרים, העידה המערערת כי אם היו אותם שיקים שהוחזרו מכובדים הייתה מפקידה כספים נוספים ואני מקבל טענה זו.
13. מסכים אני עם הבנק כי מרגע שנשלחה הודעת הסירוב לא תשמע טענת המערערת כי לא קיבלה אותה, ובפועל היא ידעה על הסירוב ועל כן יכולה הייתה לברר מהם השיקים המפורטים בה. אולם איני סבור כי אי צירוף הודעת הסירוב הינו עניין מהותי המצדיק דחיית הערעור על פניו.
14. איני מקבל את טענת המערערת לגבי שיקים 9 ו- 10 להודעת ההגבלה, שיקים אלו הוצגו לאחר אותה שיחה מיום 7.2.18 השיחה שבה הועמדה המערערת על המקום ועל כן לא ניתן לטעון כי במועד זה היה ההסכם בתוקף. איני מקבל את טענת המערערת כי השיקים הוחלפו וזאת בהעדר כל ביסוס עובדתי לטענה זו (ועל כן איני נדרש לשאלה מהו משקלה של טענה זו והאם יש לה תוקף).
15. מאחר וקבעתי כי יש לבטל את השיקים מכוח העילה המנויה בחוק, איני נדרש לשאלה האם מדובר ברשימה סגורה של עילות או שיש מקום להרחיב את הרשימה לעילות נוספות.

לסיכום:-

מכל האמור לעיל הנני מקבל את הערעור וקובע שיש לגרוע מהודעת הסירוב שניתנה ביום 10.6.18 את השיקים שמספרם בהודעה זו 3, 4, 5 ו- 6 (שיקים 1, 2, 3 ו- 5 לכתב הערעור).

משהתקבל הערעור ישלם הבנק למערערת הוצאות בסך 5,000 ₪. כמו כן מורה כי הפיקדון שהופקד יוחזר לידי המערערת וזאת בהעדר כל מניעה חוקית אחרת.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ט, 14 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.