ניתנה ביום 06 יולי 2018

השופט אילן סופר

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט אורן שגב; גז"ז 42443-10-17) בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לערר על פי החוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד 1994 (להלן – החוק) מיום 29.3.2017 (להלן – הוועדה). הוועדה קבעה למבקשת דרגת נכות צמיתה בשיעור 38% בגין מספר ליקויים.

הרקע לבקשה

1. ביום 15.09.2016 קבעה ועדה מדרג ראשון למערערת 38% אחוז משוקלל בגין הפרעות בעצבים בשיעור של 10%; תסמונת נוירופסיכיאטרית בשיעור של 10%; הפרעות פסיכונוירוטיות בשיעור של 15%; צלקות בגוף בשיעור 3%; וצלקות בפנים בשיעור של 6%.
2. על החלטה זו הוגש ערר, בו נטען, כי המערערת קופחה באי קביעת אחוזי נכות בגין התקרחות צלקתית וכי לא קיבלה את מלוא אחוזי הנכות בגין צלקות ניתוחיות לאחר הסרת נגעי עור ממאירים. להודעת הערר צורפה חוות דעת רפואית בתחום הדרמטולוגיה מאת ד"ר אלברט בן שטרית ואליה צורפו תמונות.
3. ועדת הערר בחנה את כלל הצלקות שלהן טענה המבקשת וקבעה כי אין שינוי באחוזי הנכות שפסקה הוועדה מדרג ראשון וכי אין שינוי בסעיפי הליקוי הנבחרים ותחולתם.
4. המבקשת הגישה ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי. עיקר טענות המבקשת עסקו בכך שלטענתה הוועדה לא התייחסה בנימוק מספק לחוות דעתו של ד"ר בן שטרית ולעובדה שהוועדה התייחסה רק לשתיים מארבע הצלקות שלהן טענה.

בית הדין האזורי דחה את הערעור וקבע כי לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה. בית הדין קבע כי דרמטולוג מטעם הוועדה מצא כי אחוזי הנכות שנקבעו למערערת על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון היו מוצדקים. זאת בשים לב לבדיקה שערך המומחה מטעם הוועדה. בית הדין גם התייחס לכך שהוועדה לא התייחסה לחוות דעת נוספת של ד"ר דורית שפירא משום שזו התקבלה לידי המבקשת לאחר שנערכה לה בדיקה מטעם דרמטולוג הוועדה.

טענות המבקשת

1. המבקשת טוענת כי דרמטולוג הוועדה לא נימק מדוע בחר שלא לפסוק את מלוא אחוזי הנכות, שסעיף הליקוי בו בחר, מעניק וכן לא ציין אם הצלקות מכערות או מכאיבות. עוד טוענת המבקשת כי הוועדה התייחסה רק לשתיים מתוך ארבע הצלקות שבשל קיומן תבעה הכרה באחוזי הליקוי לפי החוק 1994. הוועדה לא התייחסה למספר חוות דעת רפואיות שהתקבלו בעניינה מטעם הרופאים: ד"ר בן שטרית אשר העביר מכתב מטעמו לידי הוועדה ביום 1.2.2017, ד"ר אסף מונסליזה אשר שימש דרמטולוג הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 15.9.2016, פרופ' רוני וולף המשמש דרמטולוג בוועדת המומחים וד"ר דורית שפירא אשר משמשת כיועצת מומחית דרמטולוגית לוועדת מומחים, ושנתנה שתי חוות דעת בעניינה של המערערת ביום 24.8.2014 וביום 21.6.2017.

באשר לד"ר שפירא טוענת המבקשת כי בית הדין האזורי התייחס בפסק דינו לחוות דעתה משנת 2017 אך התעלם מחוות דעתה מ 2014. על כן עותרת המבקשת להחזרת

עניינה לוועדה תוך שתיבדק על ידי דרמטולוג אחר.

הכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין לקבל הבקשה.
2. ביחס לטענה כי הוועדה התייחסה בהחלטתה רק לשתיים מתוך ארבע הצלקות שלהן טענה המערערת. נראה כי טענה זו איננה נכונה. המבקשת ביקשה כי הוועדה תכיר בכל ארבע הצלקות וכפי שנכתב בפרוטוקול הוועדה: "יש צלקות מאחורי האוזן, יש גם בצוואר צלקת ארוכה וגם בקרקפת."

הוועדה שמעה את טענות המבקשת אך בבדיקת הדרמטולוג מטעם הוועדה, פרופ' פישר בנימין, נקבע במפורש: "שיער מלא המסודר בצורה נאה. ישנה צלקת באזור הצוואר העליון בצד שמאל וכמו כן צלקת קטנה הנראית בקושי באזור הקרקפת. אינני רואה שום סיבה לתת אחוזי נכות בגין סעיף 77 (כפי שכתב ד"ר בן שטרית במכתבו מיום 1.2.2017). באשר לאחוזי הנכות לצלקות שהוזכרו משניים לכריתת BCC, אינני רואה שום סיבה לשנות את אחוזי הנכות שנקבעו בוועדה רפואית."

מכאן ניתן להבין כי דרמטולוג מומחה מטעם הוועדה בחן את מצבה של המבקשת לפי דבריה ומצא ארבע צלקות. בגין שתי הצלקות הראשונות, בצד שמאל של הצוואר ובקרקפת, לא מצא לתת אחוזי נכות כלל. בגין שתי הצלקות שנוצרו לאחר כריתת BBC, החליט המומחה כי אין לשנות מהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון.

1. ביחס לטענה כי הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת של המומחים אשר בדקו את המבקשת לפני כן, אציין כי מרגע שמגיע העניין לבירורה של הוועדה היא אמורה לבדוק את העניין בדרך הנראית לה ביותר. משהמבקשת נבדקה על ידי הוועדה או מי מטעמה, וממצאיה שונים מאלו שפורטו בחוות הדעת שהומצאו על ידי המבקשת ולו רק בשל חלוף הזמן, הרי שאין צורך כי הוועדה תתייחס לכל מסמך. כמו כן יוער, כי הוועדה בחנה את חוות דעתו של ד"ר בן שטרית, דחתה אותה ובחרה להעדיף את הממצאים שהתגלו בבדיקה של פרופ' פישר.

ביחס לחוות הדעת שכתבה ד"ר שפירא, הרי שחוות הדעת הראשונה נערכה בשנת 2014 ואין להעדיף אותה על פני חוות דעתו של מומחה הוועדה, פרופ' פישר, אשר בדק את המבקשת בשנת 2017. ביחס לחוות הדעת משנת 2017, המבקשת אינה יכולה להסתמך על חוות דעת שהגיעו לידיה לאחר כינוס הוועדה בהליך המתנהל בפני בית הדין האזורי. לו המבקשת סוברת כי מצבה הוחמר וכי עניין זה משתקף בחוות הדעת הנמצאות ברשותה, הדרך להגשת בקשת להחמרת מצב עדיין פתוחה בפניה.

1. בעניין שיעור הליקוי שנקבע למבקשת בגין הצלקות בגוף ובפנים לאחר כריתת BCC נקבע כי מדובר בליקוי חלקי ועל כן מדובר בסעיף ליקוי מותאם. הוועדה מדרג ראשון לא פירטה בדיוק מה הביאה להעניק שיעור ליקוי בגובה 3% בגין צלקות הגוף ו-6% בגין הצלקות בצוואר, אך נראה שעניין זה מקבל מענה חלקי בקביעתו של פרופ' פישר אשר הסביר את החלטתו להשאיר את קביעת הוועדה מדרג ראשון, בכך שהצלקת בקרקפת בקושי נראות ושלא נראו התקרחויות צלקתיות. התאמת פריט לליקוי מסוים ושיעורו הם חלק משיקול הדעת הרפואי של הוועדה בו אין מקום להתערב.
2. סוף דבר – דין הבקשה להידחות ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ח (06 יולי 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.