2. מדינת ישראל – משרד הבריאות

החלטה בבקשה לגילוי דו"ח נתיחת גופה

הרקע לבקשה:

1. התובעים הינם יורשיו על פי דין של המנוח צורי מסיכה ז"ל (להלן-"המנוח").
2. המנוח נרצח ביום 3.11.07, דהיינו לפני כ- 13 שנה. לטענת התובעים שמו של הרוצח הינו משה תשובה, אשר נמלט מישראל וטרם נתפס.
3. על פי הנטען בכתב התביעה, אחיו של המנוח ששמו ציון, סירב לבקשת המשטרה לבצע נתיחה לגפת המנוח. משאמרה לו המשטרה כי תפנה לבית המשפט בבקשה למתן צו לנתיחת הגופה. אז התקשר ציון לרב ראובן מימון, אשר הורה לציון שלא להסכים לבצע את הנתיחה. הרב מיימון התקשר לרב של המכון לרפואה משפטית, אשר מסר לרב מיימון שמטרת הנתיחה היא מיפוי הדקירות שדקרו את המנוח. שני הרבנים נשבעו "בשם שמיים" שלא יילקח ולו חלק אחד או דגימה מבשרו של המנוח, ולאור ההסבר הנ"ל ושבועת הרבנים, החתים הרב של המכון הפתולוגי את ציון על ההסכמה לנתיחה. עוד טוענים התובעים כי הרב של המכון הפתולוגי הבטיח שלא תיעשה "פתיחה" של חלל הבטן ושרק פצעי הדירה ייבחנו.
4. ביום 4.11.07, לאחר ביצוע הנתיחה, הובאה גופתו של המנוח לקבועה.
5. בחודש נובמבר 2013, כ-6 שנים לאחר הרצח, קיבלו התובעים מכתב מהמכון הפתולוגי בו הודיעו להם כי חלקים מגופתו של המנוח מצויים במכון, והתבקשו להודיע למכון הפתולוגי האם ברצונם לקבור את חלקי הגופה בקבר כללי או בקברו של המנוח. בני משפחתו של המנוח בקשו לקבור את חלקי הגופה בקברו של המנוח.
6. בכתב התביעה טוענים התובעים כי במעמד הקבורה של האיברים שהעביר להם המכון הפתולוגי שנקצרו מגופתו של המנוח היו: דגימות דם, שערות קרקפת, מרה, נוזל עין, דגימות מוח, דגימות מוחון, דגימות גזע המוח, דגימות לב, דגימות ריאות, דגימות טחול, דגימות כבד, דגימות לבלב, דגימות ערמונית, דגימות בלוטת התריס ודגימות כליה.

גילוי דו"ח נתיחת גופת המנוח:

1. בישיבת קדם המשפט הראשונה עלתה שאלת גילוי דו"ח נתיחת הגופה. עמדת הנתבעים הייתה שמאחר ותיק החקירה עדיין פתוח, הם מוכנים שיגלו מדו"ח הנתיחה את העמוד הראשון ואת העמוד האחרון של הדו"ח על מנת שלא לחשוף את פרטי הפציעות שפצעו את המנוח, ובכך לא לחבל בחקירה.
2. בקשתי מהנתבעים להעביר אלי את דו"ח נתיחת גופת המנוח, ולאחר מכן בקשתי מסמכים נוספים, אשר לא הוגשו יחד עם דו"ח נתיחת הגופה.

דיון ומסקנות:

1. ביום 10.12.2013 שלח המכון הפתולוגי את המכתב למשפחת המנוח אודות החזרת האיברים שנקצרו מגופת המנוח. בעמוד שצורף לדף הפסקימיליה נכתב כדלקמן:

"לצורך מסירת העמוד בו מופיעה רשימת הדגימות שנטלו בזמן הנתיחה, הסרתי את החלק בו מופיע "סיכום ממצאים אנטומיים עיקריים וחוות דעת סופית".

הדף נמסר באישורה של קצינת המשטרה ענת קצב ושל גיא מצח"ם שרון."

העובדה שהיחידה החוקרת אישרה את החזרת האיברים הנ"ל לאחר כ- 6 שנים מיום הרצח, מעידה שיחידה החוקרת למעשה סבורה שהסיכויים לגילוי הרוצח או לתפיסתו קלושים. הנחה זו תקפה ביתר שאת לאחר שחלפו 13 שנה מאז הרצח.

1. לאור האמור לעיל סבור אני שיש לאזן בין האפשרות הרחוקה שהרוצח ייתפס אי פעם ויובא לדין לאור התקופה הארוכה שעברה מאז הרצח ועד היום, לבין הצורך בגילוי מסמכים אשר יש בהם כדי לסייע לתובעים ואשר רלבנטיים לתביעתם.
2. ידוע לצדדים כי המנוח נפטר לאחר שנדקר. מקומות הדקירה אינם פרטים מוכמנים, אך אופי הפגיעות ומספר הפגיעות בכל איבר הינם פרטים מוכמנים של החקירה והם יישארו חסויים.
3. לאור האמור לעיל, יש לגלות את דו"ח החקירה, פרט לחלקים הבאים, אשר יישארו חסויים:

• סעיף 3(א) לדו"ח;
• סעיף 3(ב) לדו"ח עד למלים "בכמות רבה";
• סעיף 5(א) עד למלים לאורך כ- 5 – 6 ס"מ";
• סעיף 5(ב) עד למלים "לא בוריד המדיאני ולא הקוביטאלי";
• סעיף 10 – כל השורה השנייה.

לגבי פרק "סיכום ממצאים אנטומיים עיקריים" על מנת שלא לחשוף פרטיי חקירה מוכמנים אתייחס למה שיש לגלות. ואלה הפרטים שיש לגלות מפרק זה בחוות הדעת:

• בסעיף 1 – פצע דקירה באף;
• בסעיף 2 - פצע במצח;
• בסעיף 3 - פצע דקירה בכתף;
• בסעיף 4 - פצע דקירה במרפק;
• סעיף 5 – לגלות הכל.

את פרק "חוות הדעת" יש לגלות עד למלים "הלם רגשי", אך את שאר חוות הדעת אין לגלות.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"א, 12 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.