1. לפני בקשת המבקש לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה מספקת להבטחת הוצאותיה בתביעה שהגישה נגדה המשיבה, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן – "החוק"). לטענת המבקשת, המשיבה הינה חברה חדשה אשר נוסדה זמן קצר לפני ההתקשרות בינה ובין המבקש ואשר הלכה למעשה טרם התחילה בכל פעילות עסקית או פעילות אחרת.

רקע התביעה

2. המשיבה הגישה תביעה כספית בסך 54,800 ₪ נגד המבקשת. על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת-הנתבעת חבה לה חוב כספי בגין סחורה שסיפקה לה המשיבה ותמורתה לא שולמה במלואה ובגין סחורה שהזמינה המשיבה מהמבקשת ואשר לא סופקה לה, למרות שתמורתה שולמה.

3. המבקשת מכחישה בכתב הגנתה את טענות המשיבה וטוענת כי שילמה עבור הסחורה שמכרה לה המשיבה וכי ככל הנראה שני הצדדים נפלו קורבן לתרגיל "עוקץ" שביצע עובד המשיבה בשם שימי.

הבקשה להטלת ערובה

4. לטענת המבקשת, המשיבה מצויה במצב כלכלי קשה, לאחר שנקלעה לחובות כבדים, שבעטיים מתנהלים נגד המשיבה הליכי הוצאה לפועל. עוד נטען, כי המשיבה הוכרזה על ידי בנק ישראל כלקוח מוגבל חמור, מחמת שלא פרעה שיקים שהפיצה וכי כנגד בעלת המניות במשיבה מתנהלים הליכי הוצאה לפועל והיא הוכרזה חייבת מוגבלת באמצעים. המבקשת טוענת כי המשיבה חדלה כליל מפעילות עסקית. לטענת המבקשת, אם לא תחויב המשיבה בהפקדת ערבות להבטחת הוצאות המבקשת, עלולה המבקשת למצוא עצמה ללא תרופה לאחר שתוציא הוצאות כספיות ניכרות בניהול הליך, שהוא בעיניה הליך סרק.

5. המשיבה מצדה מכחישה בתוקף את טענות המבקשת כי סיכויי התביעה אינם טובים. יחד עם זאת, לא הכחישה המשיבה את טענות המבקשת לעניין מצבה הכלכלי אלא הסתפקה בטענה לפיה "בית המשפט אינו שוקל שיקולים כלכליים בבואו להחליט האם לחייב בערובה, על מנת שלא לנעול את בית המשפט בפני תובעים דלי אמצעים".

6. בתגובתה לבקשה לא כללה המשיבה פירוט מצבה הכלכלי, נכסיה, הכנסותיה או פעילותה הכלכלית ואף לא צירפה מסמך כלשהו אשר יוכל להראות כי מצבה הכלכלי יאפשר לה לעמוד בתשלום הוצאות, ככל שיוטלו עליה.

7. המשיבה מבקשת, כי ככל שיוחלט על חיובה בערובה, הרי לא תהא זו ערבות בנקאית או הפקדת מזומן, אלא ערבות בן זוגה של בעלת המניות, מר סאלח מסאלחה, מי שהיה מנהל המשיבה. ממילא, המשיבה אינה מנדבת פרטים כלשהם על מצבו הכלכלי של מר מסאלחה. לא למותר לציין כי המבקשת אינה מוכנה להסתפק בערבותו האישית של מסאלחה.

דיון

8. סעיף 353א לחוק החברות קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

9. תכלית הוראת סעיף 353א, כמו גם תכליתו של הדין שקדם לסעיף, ואשר קבע חזקה שעל חברה בעירבון מוגבל להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות, היא מניעת ניצול מסך ההתאגדות להתחמקות מתשלום הוצאות משפט שנגרמו לנתבעים (ר' רע"א 10905/07 נאות אואזיס בע"מ נ' זיסר ואח', 13.7.2008; רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים (11.2.2009)).

10. כמפורש בעניין נאות אואזיס הנ"ל, מפי כב' הנשיא גרוניס, קבע סעיף 353א שני מסלולים להתגבר על חזקת הפקדת הערבות. מסלול ראשון הוא הצגת הוכחה כי החברה התובעת איתנה ותוכל לשלם הוצאות ככל שיושתו עליה. מסלול שני הוא הצגת נסיבות מיוחדת אשר בעטיין אין זה צודק לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה. בין הנסיבות המיוחדות שנמנו בעניין נאות אואזיס היו סיכויי התביעה ותום הלב בהגשתה, תום הלב שבהגשת הבקשה להפקדת ערובה, קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת לבין התנהגות הנתבע.

11. התובעת-המשיבה לא סתרה טענות המבקשת בעניין מצבה הכלכלי, מצב פעילותה העסקית וכושר הפרעון שלה. לא הביאה, כאמור, ראייה אובייקטיבית לאיתנותה הפיננסית בין לעניין למצבת נכסיה, מצב חשבון הבנק שלה, הזמנות עבודה מבוצעות או צפויות, להכנסות או להשקעות עתידיות. יש לקבל אפוא את טענת המבקשת לפיה קיימת אפשרות ממשית שהמשיבה לא תוכל לשלם את הוצאות המשפט במקרה שתביעתה תידחה.

12. לא מצאתי גם כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות שלא לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה. לא מצאתי כי סיכויי התביעה גבוהים במיוחד או כי מתקיים טעם אחר המחריג את המשיבה מן הכלל הקבוע בסעיף 353 לחוק ועל כן אני מקבל את הבקשה לחיוב המשיבה בערובה.

13. באשר לבקשה כי בית המשפט יסתפק בערבותו האישית של בעלה של בעלת המניות במשיבה, מר סאלח מסאלחה, הרי בהעדר כל ידיעה או ראייה על מצבו הכלכלי של מר מסאלחה, אין מקום לשקול את הבקשה ודינה להידחות.

14. מן הפסיקה עולה כי קביעת היקף הערבות תיעשה תוך מתן משקל מיוחד לזכות היסוד של גישה לערכאות ולאינטרס הציבורי שבהגנה עליה (ר' עניין נאות אואזיס, פס' 15).

15. בנסיבות העניין ערובה כספית בסכום של 20,000 ₪ תאזן באופן ראוי בין הגנה על זכות הגישה לערכאות של המשיבה לבין הבטחת יכולת המבקשת להיפרע על הוצאותיה ככל שהתביעה תידחה.

16. אני מחייב אפוא את התובעת-המשיבה בהפקדת ערובה כספית (הפקדת מזומן או ערבות בנקאית אוטונומית לטובת המבקשת) בסך 20,000 ₪ בקופת בית המשפט עד יום 18.11.2018. לא יופקד הסכום עד למועד זה, תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסכום כולל של 1,000 ₪.

ת.פ. 20.11.18.

ניתנה היום, ז' חשוון תשע"ט, 16 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.