בפני בקשות לביטול החלטות קצין משטרה בדבר פסילת רשיון ואיסור שימוש רכב. ההחלטות ניתנו ביום 8.7, לאחר שלמבקש נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.

המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו נפל ליקוי בשימוע שנערך לו, שכן זה נערך בשפה העברית בה אינה שולט. המבקש מוסיף וטוען לעניין הראיות כנגד העבירה ולעניין נחיצות הרשיון לנוכח מצבו הרפואי.

באשר לרשיון הנהיגה, קובע הדין כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, המשך נהיגתו של המבקש מסכנת את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה.

למבקש נערכה בדיקת נשיפה אשר העלתה תוצאה של רמת אלכוהול בכמות כפולה לערך מזו המותרת בחוק. המבקש כשל בבדיקת המאפיינים שנערכה לו ואישר שתיית אלכוהול בסמוך לפני הנהיגה.

למבקש אין עבירות קודמות, אולם מדובר במי שקיבל רשיון נהיגה בישראל רק לפני כשנתיים, כך שאין בעובדה זו כדי לאיין את המסוכנות המשמעותית העולה מהמקרה עצמו.

באשר לרכב, הרי עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

מובן כי תנאים אלה אינם מתקיימים מקום שהנהג הוא הבעלים של הרכב. יתרה מכך, השיקול של פגיעה בזכויותיו וקניינו של אדם אחר אליהם עמד בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, אף הוא אינו מתקיים בנסיבות אלה.

מהאמור לעיל עולה כי הטענה היחידה למעשה בשלב זה למבקש היא בדבר הפגם בשימוע שנערך לו. אכן אין זה תקין כי לאדם ייערך שימוע בשפה שאינו שולט בה. במקרה המתאים בו מתברר כי הקצין והנהג כלל לא תקשרו ביניהם, יש מקום לקבוע כי לא נערך שימוש כלל, ולבטל את החלטת הקצין.

עם זאת, לא זה המקרה שבפניי.

ראשית, יש להעיר כי במקרה זה לא נערך השימוע על אתר, אלא יום למחרת העבירה. המבקש, שהיה מודע לקשייו בשפה העברית – כאשר הוא שוהה בישראל כשלוש שנים – יכול היה לדאוג כי יתלווה אליו אדם נוסף לתרגום, ומתברר כי אכן עשה זאת, והגיע לשימוע יחד עם אחיו, אשר עלה לישראל כמה שנים לפניו. בדיון היום טען הסנגור כי גם האח אינו דובר עברית תקינה, ואם נכון הדבר לא ברור מדוע לא דאג המבקש לליווי דובר עברית טובה יותר.

המבקש לא הגיש תצהיר לתמיכה בבקשותיו, לא הסביר רמת שליטתו בעברית ולא ביסס טענתו כי אינו דובר עברית כלל ברמה שלא אפשרה כל תקשורת עם הקצין.

הסנגור הפנה לרישום בשימוע לפיו "האוטו של אבא", כראייה לכך שהמבקש כלל לא הבין את דברי הקצין, שכן הרכב אינו שייך לאביו אשר אינו מתגורר כלל בישראל. כאמור לעיל, המבקש עצמו לא טרח להצהיר ולהבהיר מה אמר ולמה התכוון, ובשלב זה בוודאי שלא ניתן לשלול כי אכן נאמרו הדברים כפי שנרשמו בידי הקצין.

מכל מקום, לטובת המבקש אני מוכן לקבל שהשימוע שנערך לו היה לקוי ולא ניתנה לו אפשרות להעלת טענותיו בפני הקצין בטרם ניתנה ההחלטה. בעניין זה כבר נקבע כי אין משמעות הדבר קבלה אוטומטית של הבקשה. גם אם לא ניתנה למבקש אפשרות להעלות כל טענותיו בפני הקצין, ניתנה לו אפשרות להעלותן בפניי, ולמעשה טענתו היחידה היא בדבר נחיצות רשיונו עקב אירע לבבי ממנו סבל לפני כשנה.

ראו לדוגמא החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק 1534/08 בעניין מזרחי, והחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בב"ש 90435/07 בעניין בוסתנאי.

מהאמור לעיל, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת הקצין בעניין רשון הנהיגה של המבקש. לפנים משורת הדין, ומתוך תקווה כי הדבר יסייע לתשומת לב קציני המשטרה לערוך שימוע מלא ולציין קשיי תקשורת אם קיימים, ראיתי לנכון לקצר במעט את תקופת איסור השימוש ברכב, ולהעמיד אותה על 21 ימים בלבד.

אשר על כן, הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית. באשר לבקשה להחזרת הרכב – יש להחזיר את הרכב לידי המבקש בחלוף 21 ימים מיום השבתתו.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ח, 15 יולי 2018.