1. התובע, בעל אטליז, מבקש להכיר בפגיעה בכתפו כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 31.10.17, בשעות הערב.

2. לפי גרסת התובע, ביום 31.10.17 בסביבות השעה 19:15 שהה בעסק, שהיה לקראת סגירה. הרצפה במקום נשטפה, הטלפון צלצל ובזמן שהתובע רץ לכיוון הטלפון, הוא החליק ונפל על כתפו.

3. התובע הוא עצמאי. על כן על פי הדין, אינו נהנה מחזקת הסיבתיות. עליו להוכיח שהפגיעה אירעה לו תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו זה וחובת ההוכחה היא עליו (עב"ל (ארצי) 104/99 ברדה –המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 241 (2003)).

4. התובע ובת זוגו התייצבו להעיד בבית הדין.

שני העדים מסרו גרסה דומה לגרסה המתוארת בכתב התביעה. בת הזוג העידה שהתובע חזר הביתה בערב, סיפר לה שנפגע והיה כאוב. כמו כן הצהירה כי היא זו שהתקשרה לאורתופד לקביעת תור לתובע.

5. לאחר שעיינו בתיעוד הרפואי שהוצג, הגענו לכלל מסקנה כי אין די בעדות התובע ועדות בת זוגו על מנת לקבל את התביעה.

ראשית, לגבי עדות בת הזוג, יש לזכור שלא היתה בעסק במועד האירוע הנטען ועדותה נוגעת לאירועים שהתרחשו לאחר שהתובע שב לביתו.

שנית, לגבי שתי העדויות, לא ברור מהתשובות שנמסרו, כיצד שני העדים ידעו לציין דווקא את יום 31.10.17 כיום הפגיעה ומה אירע דווקא ביום זה, שגרם להם לזכור את התאריך.

6. מעבר לכך וזהו הנימוק העיקרי – התיעוד הרפואי אינו תומך בגרסת התובע, גם אם נלקחת בחשבון טענתו לפיה אינו נוהג לפנות מייד לרופאים וכי סבר שיוכל להתמודד עם הכאבים באמצעות משככי כאבים שהיו בביתו עקב בעיות אורתופדיות אחרות.

7. על פי ההלכה הפסוקה, יש לייחס "משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי – הירשהורן, פד"ע כ 349)." (עב"ל (ארצי) 11538-10-10 ארצי - המוסד לביטוח לאומי, 6.11.11 ור' גם: עב"ל (ארצי) 5839-07-11 חיון - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.12; עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס – המוסד לביטוח לאומי, 29.11.12; עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, 13.7.09).

אין חולק כי התובע ראה לראשונה רופא בקשר לפגיעה הנ"ל, רק ביום 1.1.18. בתיק הרפואי נרשם באותו יום – "כאב בכתף ימין, שלושה חודשים אחר חבלה". כיוון שהתובע טוען שנחבל ביום 31.10.17, הרי שהמועד שצוין בתיק הרפואי אינו תואם את גרסת התובע. בביקור שני, ביום 29.1.18 נוספו לרישום זה המילים "בחנות בעבודה". התאריך שיוחס למועד הגיעה לא תוקן.

מכאן, שהרישום בתיקו הרפואי של התובע אינו תומך בגרסתו.

8. לכך יש להוסיף שאין כל ראיה למועד שבו התור הוזמן אצל הרופא ואם אכן, כטענת בת הזוג, התור נקבע ימים ספורים לאחר האירוע הנטען. עם זאת, מעיון בתיק הרפואי שהומצא לתיק בית הדין עולה כי התובע לא פנה קודם לכן לרופא – משפחה או אורתופד בקשר לפגיעה הנ"ל.

9. לאחר ישיבת ההוכחות, ניתן צו המופנה לחברת "בזק" לקבלת פירוט שיחות נכנסות לבית העסק, ביום 31.10.17. על פי הרישום שהוצג, השיחה האחרונה למקום בוצעה בשעה 18:25. תיעוד זה אינו תומך בגרסת התובע.

גם תמוה שהתובע אשר העיד שניסה לקבל רישום מ"בזק" לגבי השיחה שבוצעה לעסק (עמוד 5 שורה 7), ציין שלא ניתן לקבל רישום של שיחות שלא נענו, רק לאחר שתדפיס השיחות הוצג.

מכל מקום, כך או כך, אין כל ראיה לטענה לפיה התובע החליק בעבודה, בעת שרץ לענות לשיחת טלפון בעסק.

10. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנענו כי התובע נפגע בתאונה במהלך עבודתו ביום 31.10.17.

אשר על כן, התביעה נדחית.

ניתן היום, ד' אב תש"פ, (25 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.