תביעת פח ע"ס 12,270 ₪.

בכתב התביעה נטען כי התובעת יצאה מהכיכר לרחוב קדוש בלזאן והמשיכה ישר; רכב הנתבעת שהגיע מרחוב הנגיד נכנס לנתיב שלה מבלי לתת לה זכות קדימה ופגע ברכבה.

בכתב ההגנה נטען כי כאשר הגיעה לצומת בו התרחשה התאונה, האטה הנתבעת את מהירות הנסיעה ואותתה על מנת לפנות שמאלה – בעוד היא מבצעת את הפניה, הגיחה התובעת במהירות מאחורי רכבה ופגעה בו; התאונה ארעה בצומת כאשר רכב התובעת עקף את רכב הנתבעת.

שמעתי את עדותם של התובעת ועדה מטעמה ואת הנתבעת. כמו כן, ביקשתי מכל העדות לתאר את אופן ההתנגשות באמצעות מכוניות צעצועים.

התובעת הגישה סרטוט ת/1 של מקום התאונה אותו הכינה מראש. כמו כן, התבקשה לצייר את הרכב ולסמנו על הצילום מהזירה נ/1. ( כיוון חזית הרכב הומחש באמצעות שני עיגולים ( האורות)).

לטענתה – היא נסעה ישר ורכב הנתבעת הגיע מהמקום שמסומן ב נ/1 ופגע ברכבה בהיותו חולף לידו. על פי התיאור שלה, ראתה את רכב הנתבעת עומד כמתואר ב נ/1 לפני שחלפה אותו ולפתע שמעה "בום" . לטענתה הנתבעת עשתה כנראה סיבוב פרסה, הסתובבה ופגעה בה.

בתיאור באמצעות צעצועים תיארה כי היא נוסעת ישר; הנתבעת נוסעת במקביל אליה ,סוטה שמאלה והפינה קדמית שמאלית של רכב הנתבעת פוגעת בפינה קדמת ימנית של רכב התובעת באזור הגלגל.

בחקירה הנגדית, התבקשה להבהיר איך התיאור שלה שלפיו רכב הנתבעת נפגע בפינה ממש מתיישבת עם מוקד הנזק ברכב הנתבעת על פי התמונות ששם מופיע כי הנזק ברכב הנתבעת הוא בכנף קדמית שמאלית. התובעת לא ידעה לתת הסבר. לפיכך, ביקשתי ממנה לתאר בשנית באמצעות צעצועים ושוב חזרה והדגימה כי הפגיעה ברכב הנתבעת היא ממש בפינה קדמית שמאלית דווקא אך לא בכנף.

הגב' ורד נגתו – אחותה של התובעת – לא נכחה בזמן מסירת העדות של התובעת. היא העידה מטעם התובעת וטענה כי הייתה ברכב. לאור חשיבות הנואנסים אביא להלן את עדותה במלואה:

"אני אספר מה שבדיוק ראיתי, אני לא אספר את זה שהיא נכנסה לכביש של אין כניסה וניסתה לצאת ממנו. לשאלה למה אני לא רוצה לספר – כי זה כבר ידוע. אני רוצה לספר מה קרה בזמן הפגיעה. אני הייתי בצד הימני, איפה שהיא פגעה בה, וראיתי שהיא לוקחת ימינה, היא ניסתה להשתלב בכביש, אחותי נסעה ישר. היא ניסתה לקחת ימינה להשתלב בכביש, ואז קרה הפגיעה. אני ראיתי שהיא לוקחת ימינה ולא האמנתי שהיא פוגעת בה. לשאלה אם ימינה או שמאלה – ימינה, היא רצתה להשתלב בכביש הראשי. מדגימה באמצעות מכוניות צעצוע".

כשהתבקשה להדגים באמצעות מכוניות צעצועים הדגימה באופן זהה להדגמה של התובעת.

בחקירת הנגדית נשאלה אם ראתה את הנתבעת חונה :

"ש. את אומרת שהיא יצאה מהרחוב, היא לא חנתה?

ת. כן, היא יצאה מהכביש של האין כניסה. חשבתי שזה מיותר להגיד, לא שיש לי מה להסתיר. רציתי רק להעיד על מה שראיתי בדיוק".

הנתבעת הגישה לתיק תרשים מטעמה לפיו היא פנתה שמאלה ובמהלך הפניה הגיחה התובעת

מאחוריה מצד שמאל ופגעה ברכבה.

כשהדגימה את התאונה באמצעות מכוניות צעצוע הדגימה שהתובעת פוגעת ברכב של הנתבעת באזור של הדלת הקדמית השמאלית, והחלק של רכב התובעת שמתנגש ברכב הנתבעת הוא הפינה קדמית שמאלית של רכב התובעת.

כשנשאלה איך מתיישבת גרסתה עם העובדה שרכב התובעת נפגע בפינה קדמית ימנית דווקא הדגימה פעם נוספת וגם הפעם באופן שרכב התובעת נפגע בפינה קדמית שמאלית ולא בפינה קדמת ימנית כפי שעולה מתמונות הנזק.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את מוקדי הנזק ושאר המוצגים, באתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל.

התובעת הדגימה את התאונה באופן שאינו מתיישב עם מוקדי הנזק. גם העדה מטעמה הדגימה באופן שאינו מתיישב עם מוקדי הנזק.

עדותה של העדה עשתה עלי רושם שלילי ואינני נותן בה אימון. בתחילת עדותה גילתה מה היא לא רוצה לספר ולא מה היא רוצה לספר.

העדה לא תמכה בגרסה של התובעת לגבי מצב הרכב של הנתבעת עובר לתאונה והאם הוא היה בעמידה אם לאו – וזאת אף כי ישבה לידה ואמורה לראות טוב יותר מהנתבעת שכן העדה קרובה יותר לרכב הנתבעת.

נקודה נוספת שמשכה את תשומת ליבי היא שהתובעת העידה כי שמעה "בום" אף כי על פי מוקדי הנזק היא אמורה לראות את ההתנגשות ולא רק לשמוע את הקול של ההתנגשות.

עוד אוסיף כי המקום והאופן שבו הציבה התובעת את רכבה של הנתבעת על התמונה נ/1 אינו מאפשר להבין כיצד הגיעה הנתבעת מהמצב שמופיע בתרשים למצב שהיא פוגעת ברכב התובעת לאחר שכמעט חצה את הצומת לטענת התובעת. ואם לא די בכל אלה – הרי שהגרסה של פניית פרסה שעלתה בעדות התובעת לא בא זכרה לא בכתב התביעה ולא בעדות של העדה.

לרכב הנתבעת נגרם נזק וככל הנראה תוגש תביעה נפרדת . על כן אני רואה צורך לציין כי העובדה שגרסת התובעת לא התקבלה אין פירושה כי גרסת הנתבעת התקבלה שכן הנתבעת הדגימה את התאונה פעמיים באופן שאינו מתיישב עם מוקדי הנזק.

לאור כל האמור – התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ט, 16 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.