1. הצדדים הסכימו לסיים תיק זה בסיכומים לצורך מתן פס"ד על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט כאשר במסגרתו, התביעה תתקבל ובית המשפט יפסוק לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובמסמכים שיוגשו בין גבול של 7,000 ₪ + 15% שכר טרחת עו"ד + מע"מ כפיצוי מינימלי לתובע ועד 45,000 ₪ + 15% שכר טרחת עו"ד + מע"מ כפיצוי מקסימלי לתובע.

יינתן פטור מלא מיתרת האגרה החלה.

1. התובע מפנה בסיכומיו לכך, כי עבד כחשמלאי רכב בתקופות שונות אצל הנתבעות. לטענתו\ תוך כדי עבודה השתמש בכלי עבודה רוטטים רוב שעות היממה ברצף, תוך ביצוע פעולות חוזרות ונשנות. הלחץ על הידיים הוא זה שהביא לנזק מצטבר בשתי הידיים הבא לידי בטוי בתסמונת תעלה קרפאלית דו צדדית.

ביום 19.7.11 עבר התובע בדיקת אי.אם.ג'י אשר הדגימה את התסמונת האמורה.

ביום 20.7.16 הגיש התובע תביעה לביטוח לאומי וביום 29.1.17 נקבעה נכותו בשיעור של 19%.

1. לטענת התובע, מומחה בית המשפט ד"ר מיכה רינות קבע לתובע בגין התסמונת האמורה 14.5% נכות וקשר בקשר סיבתי בין הנכות ובין תנאי עבודתו אצל הנתבעות.

התרשלות הנתבעות באה לידי ביטוי בכל הקשור לתנאי עבודתו של התובע, פיקוח על עבודתו, הדרכה נכונה ועצם השימוש בכלי עבודה שעות רבות כל כך, שעה שהשימוש באותם כלי עבודה רוטטים, גרם לנזק.

התובע השתכר עובר למועד התאונה, סך של 4,140 ₪ בממוצע ונגרמו לו בעקבות תנאי עבודתו הפסדי שכר לעבר ולעתיד, צורך בעזרת צד ג' והוצאות ולאור ראשי נזק אלה והכאב וסבל עקב האמור לעיל, נזקיו עולים בהרבה, על הסכום שהוצע על ידי בית המשפט על הצד הגבוה אותו יש לפסוק בנסיבות העניין לתובע.

1. הנתבעת 1 אינה חולקת על כך, שהתובע עבד אצלה כחשמלאי רכב , אלא שלטענתה, עבודתו הייתה בסך הכל בצורה לא מצטברת בשתי תקופות, מיום 1.5.09 ועד 30.9.09 ולאחר שהתפטר וחזר לעבודה מיום 1.7.11 ועד 30.9.11.

כלומר, 8 חודשים בלבד. לטענתה, התובע מודה בכך הן בכתב התביעה והן בסיכומיו. משכך טוענת הנתבעת 1 , כי סיבת הפגיעה הנטענת נובעת מנסיבות אחרות, או מכל מקום מעבודתו אצל מעסיקים אחרים, שכן במהלך עבודתו הקצרה אצלה כחשמלאי רכב לא היה שימוש כלל בכלים רוטטים תוך הפעלת כח רב. זאת להבדיל מעבודות אחרות כמו מכונאות רכב או בעבודות אחרות אצל מעסיקים אחרים, כמו הנתבעת 2 אצלה אין מחלוקת כי עבד התובע כ- 11 שנים. משכך, לפגיעה הנטענת אין כל קשר סיבתי לעבודתו כחשמלאי רכב שאינה דורשת שימוש בכלים רוטטים ו/או שימוש בחפצים כבדים.

המל"ל מכל מקום, הכיר בפגיעה הנטענת כמחלת מקצוע כאשר התובע הצהיר בבית המשפט בפרוטוקול הישיבה מיום6.10.21 כי "הבעיה התחילה אצלי ביול 2011" אך זה לא נכון שכן התיעוד הרפואי המשמעותי שצורף מעיד על כך שהבעיות ביד ימין התחילו לתובע עוד בשנת 2003.

לתובע מכל מקום שולם מענק חד פעמי על ידי המל"ל אך מאחר ותביעתו הוגשה בשיהוי רב, לאחר 4 שנים מיום גילוי הנזק, לא יכול היה המל"ל לכסות את מלוא נזקיו ולכן יש צורך לנכות ניכוי רעיוני את תגמולי המל"ל ואף את החלק היחסי בתגמולי הנכות הכללית.

1. ד"ר מיכה רינות, המומחה מטעם בית המשפט, קבע, שיש לחלק את האחריות באופן שווה לאורך כל התקופות בהן עבד התובע בתחום. מאחר והנתבעת 1 העסיקה את התובע לתקופה של 8 חודשים לא מצטברים, ומאחר ועבד אצלה כחשמלאי רכב, בניגוד לטענות התובע לא עבד בכלים רוטטים, שכן עבודת החשמל כרוכה בתיקון חוטי חשמל, החלפת מנורות לרכב ולא בשימוש כלים רוטטים, הרי שלטענתה יש לדחות את התביעה כנגדה.

זאת ועוד, תיעוד רפואי כאמור, שהתובע החל לסבול מכאבים ונימול ביד ימין, אובחן אצלו עוד בשנת 2003 ועל כן, התביעה גם התיישנה וגם הוגשה בשיהוי ולא הוכח כל קשר סיבתי לתקופת עבודתו אצל הנתבעת 1.

1. הנתבעת 2 טוענת, כי יש לדחות את התביעה נגדה, בין אם מחמת התיישנות ובין אם לגופו של עניין קרי, בהעדר אחריות וקשר סיבתי. מכל מקום לטענתה, אם תתקבל התביעה, יש לפסוק את הסך המינימלי של 7,000 ₪ ולהטילו על הנתבעת 1 בלבד.
2. לעניין הדחייה בגין התיישנות או מבחינת שיהוי מדגישה הנתבעת 2, כי התביעה הוגשה ביום 29.5.19, דהיינו כ- 11 שנה ו- 4 חודשים מאז סיים התובע את עבודתו אצלה, שם הועסק במשך 143 חודשים בסך הכל, לסירוגין בין 9/2005 ועד 2/2008. התובע החל להתלונן על כאבים ונימול ביד ימין ואף אובחן כסובל מ – C.T.S ביד ימין לכל המאוחר בשנת 2003 ואין המדובר היה בתלונות של מה בכך, שכן הומלץ לתובע על התערבות ניתוחית והוא סירב לכך. כלומר, לטענת הנתבעת 2, כבר בשנת 2003 הייתה לתובע ידיעה ומודעות בגין הזיקה האפשרית שבין מחלתו הנטענת לתנאי עבודתו, אולם, הוא בחר להתעלם מכך. יש להתחיל אפוא את מרוץ ההתיישנות עם גילוי הנזק בשנת 2003.

חרף האמור, רק בסוף 5/19 הוגשה התביעה, כלומר הרבה יותר מ- 7 שנים לאחר גילוי הנזק ומשכך התביעה התיישנה לפחות לגבי יד ימין בעניינה, נקבעה לתובע 10% על ידי מומחה בית המשפט, ד"ר רינות.

גם אם נפריד בין שתי הידיים ונניח כי מועד גילוי הנזק לגבי יד שמאל הוא 7/11, הרי זכות התביעה של התובע מוגבלת אך ורק לנזקים שהם עד 10 שנים מיום אירוע הנזק (ו- 7 שנים בלבד מיום גלוי הנזק ).

אם ייקבע כי מדובר בנזק שלא ניתן להפרדה, הרי שיש לקבוע, כי הנזק נגרם כולו בתקופה שלא התיישנה ומוטל אפוא על הנתבעת 1.

זאת ועוד, התובע הגיש את התביעה בשיהוי ניכר וגרם לנתבעת 2 לנזק ראייתי, משמעותי.

1. הנתבעת 2 מסבה את תשומת לב בית המשפט, כי התביעה הוגשה בהתחלה רק כנגד הנתבעת 1 וצירופה לתביעה נעשה, על רקע טענות הנתבעת 1, דבר המלמד על כך שהתובע עצמו לא ייחס את מצבו ותלונותיו לתנאי העסקתו אצל הנתבעת 2. אצל הנתבעת 2, עבד התובע כחשמלאי רכב בלבד ולא עסק במכונאות רכב ואין לקבל את עדותו המהווה "עדות יחידה של בעל דין" לגבי שימוש בכלים רוטטים. מכל מקום התובע קיבל את מלוא הציוד והדרכת הבטיחות המתאימה.

ככל שתתקבל חוות דעתו של ד"ר רינות, יש לחלק את האחריות לשיעור הנכות באופן שווה לאורך כל התקופות בה עבד התובע בתחום הרכב. ומכאן שאחריותה, אם בכלל, של הנתבעת 2 מוגבלת רק לתקופה בה העסיקה את התובע, 143 חודש בלבד.

הנתבעת 2, את תשומת לב בית המשפט לכך, כי הנכות אינה תפקודית וכי התובע חזר למקום עבודתו. התובע יכול היה לקבל סכומי כסף מהמל"ל אילו היה פונה במועד, התובע מקבל נכות כללית ממנה יש לנכות את החלק היחסי ביחס לנכותו על פי הלכת פרלה עמר וגם כאן מדובר בסכומים שיש לקחת בחשבון. לפיכך טוענת הנתבעת 2, כי אין לפסוק לתובע מעבר לסכום המינימלי שאותו הציע בית המשפט.

דיון והכרעה:

1. כאמור, הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה ובסיכומיהם נתנו את הדעת לשאלות שונות בתיק זה הנוגעות הן לשאלת ההתיישנות וגילוי הנזק, והן לשאלת השיהוי והנזק הראייתי.

כמו כן התייחסו הצדדים, הן לשאלת האחריות ועבודתו הנטענת והמוכחשת של התובע בכלים רוטטים לאורך זמן אצל מי מהצדדים, והן לשאלת הקשר הסיבתי העובדתי והרפואי וכן בהתייחס לעובדה שהתובע לא תבע את מלוא המעבידים אצלם עבד, אלא בפועל תבע, שני מעבידים בלבד – את הנתבעת 1 שם עבד שמונה חודשים, לא ברצף, ואת הנתבעת 2, אצלה עבד תקופה ארוכה הרבה יותר, וזאת גם כן לסירוגין.

1. המומחה מטעם בית המשפט האורתופד ד"ר רינות קבע, כי התובע סובל מתסמונת תעלה קרפאלית דו צדדית באופן שייחס 10% נכות ליד ימין ו- 5% נכות לצד שמאל.

בסיכום חוות דעתו כתב ד"ר רינות כך: "לדעתי נכות זו נגמרה כתוצאה מתנאי עבודתו ויש לחלק את "האחריות" לנכות כמפורט באופן שווה, לאורך כל התקופות בהן עבד בתחום הרכב".

בקביעה זו, קשר למעשה ד"ר רינות, שחוות דעתו לא נסתרה, ואף לא נשלחו לו שאלות הבהרה, את הקשר הסיבתי הרפואי שבין הפגיעה של התובע לבין תנאי עבודתו. התובע בניגוד מוחלט לטענות הנתבעות טען, כי במסגרת עבודתו אצלה, עבד תוך שימוש בכלים רוטטים והטענה שכביכול היה חשמלאי רכב ולא עבד עם כלים רוטטים, איננה נכונה.

אני נותן אמון בעדותו זו ולכן קובע, כי השימוש בכלים רוטטים בפרקי הזמן בהם עבד התובע אצל הנתבעות הוא שגרם לנזקים מהם סובל וזאת מבלי שהיה פיקוח, הדרכה או שמירה על סביבת עבודה המתאימה לבריאותו.

עם זאת יש לזכור מספר דברים המחלישים מאוד את תביעתו של התובע.

ראשית, התובע לא תבע את כל המעבידים אצלם עבד, כד"ר רינות, ציין במפורש כי חלוקת האחריות צריכה להיות באופן שווה לאורך התקופות בהן עבד בתחום הרכב.

שנית יש לזכור, כי התובע הגיש את תביעתו בשיהוי רציני מאוד, דבר שגם גרם לנזק ראייתי לנתבעות וגם גרם לכך שהוא לא קיבל את מלוא הכספים שהיה יכול לקבל מהביטוח הלאומי במסגרת חובות הקטנת הנזק. עוד צריך לזכור, כי לנתבעות טענות קשות לגבי ההתיישנות ושלב גילוי הנזק על ידי התובע, לפחות בשנת 2003 ביד ימין, שהיא היד שבה נקבעה לו הנכות הגבוהה יותר, על ידי ד"ר רינות.

התובע נתן הסברים בהקשר זה ואני נכון לצורך מתן פסק הדין לקבל אותם, אבל יש להתחשב בהם לעניין הפיצוי.

עוד יש לזכור, כי התובע עבד אצל הנתבעת 1 בסך הכל 8 חודשים לסירוגין ואצל הנתבעת 2 עבד תקופה ארוכה יותר, נטען שמשך 11 שנה, אך גם כאן, לסירוגין.

1. הצדדים הסמיכו אותי למתן פסק דין על דרך הפשרה אשר יקח בחשבון את כל טיעוני הצדדים, לרבות הקשיים בנושא ההתיישנות, השיהוי, תביעת מלוא המעבידים אצלם עבד התובע, תקופת העבודה אצל מי מהנתבעות, התביעה שהוגשה בשיהוי וגרמה לנזק מבחינת קבלת מלוא הסכומים מביטוח לאומי ושאר העניינים שעלו במסגרת טיעוני הצדדים ויש בדעתי בפסיקתי לקחת עניינים אלה בחשבון. בסופו של יום אני סבור כי יש מקום לקבל את מרבית טענות הנתבעות ויש לפסוק לתובע בשים לב לחומר שהוצג בפני סכום המתקרב יותר לסכום המינימלי אותו הצעתי ופחות מהסכום המקסימלי.
2. אני פוסק לתובע סך של -.15,000 ₪ בצירוף 15% שכר טרחת עו"ד + מע"מ וזאת בחלוקה הבאה:

הנתבעת 1 – 3,000 ₪ +15% + מע"מ שכר טרחת עורך דין.

הנתבעת 2 – 12,000 ₪ + 15% + מע"מ שכר טרחת עו"ד.

מדובר בחיובים נפרדים ושונים.

את הסכומים האמורים ישלמו הנתבעות לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט' אייר תשפ"ב, 10 מאי 2022, בהעדר הצדדים.