בפניי בקשת חייב להכריזו פושט רגל.

הכונ"ר אינו מתנגד לבקשת החייב, לאחר ששוכנע כי לא נמצא חוסר תום לב ביצירת חובותיו ובהתנהלותו בהליכי הפש"ר.

ניתן צו לכינוס נכסי החייב, על פי בקשתו.

המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפושט רגל, על פי הפקודה והכללים שהתפתחו בפסיקה, הוא אם החייב נהג בתום לב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה [שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 173 (מהדורה שלישית, 2010); כן, ראו: ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 749, 756 (1994); וראו, גם: ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 9.8.2009)].

מנימוקי הבקשה, לאור עמדת הכונ"ר ובהעדר התנגדות מטעם נושי החייב אשר לא התייצבו לישיבה שהתקיימה בעניינו של החייב, אני מקבל את הבקשה ומכריז כי החייב פושט רגל.

בשל הנסיבות האישיות של החייב, ולאור הסכמת הצדדים, אני מורה על מתן הפטר לאלתר לחייב. בהתאמה, כל ההגבלות אשר הוטלו על החייב בהליך זה בטלות.

לאור תוצאות ההליך, ישולמו הוצאות ההליך ושכר הכונ"ר מכספים שהצטברו בקופת הכינוס עד מועד מתן פסק דין זה.

החייב יוודא ביטול ההגבלות.

ניתן היום, ז' כסלו תש"פ, 05 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.