ביום 31/10/2018 הוגשה בקשה ע"י ב"כ הנתבע (לפחות עד יום מותו של הנתבע תקף יפוי כוח לייצוג הנתבע המנוח ואולם בנסיבות העניין אין אחר זולתו באי כוחו שבכוחם להגיש הבקשה) לעיכוב הליכים בציינם, כי ביום 3/10/2018 הוסכם בין הצדדים לפיה תינתן לנתבע ארכה בת 30 יום להגשת כתב הגנה.

עוד נאמר בבקשה, כי ביום 14/10/2018 נאסף הנתבע אל אבותיו גם כעולה מהעתק הודעה על פטירה ורישומה שמקורה בביה"ח רמב"ם ממנה עולה, כי הנתבע נפטר ביום 14/10/2018.

בהחלטתי מיום 1/11/2018 קבעתי, כי התובעת תגיב והסבתי תשומת לב מגישי הבקשה כי מעת פטירתו של הנתבע, אין בנמצא יפוי כוח תקף ממנו.

הוזמנה תגובת התובעת והיא הגיעה ביום 13/11/2018.

התובעת מתנגדת לבקשה בקבעה, כי פטירתו של אדם אינה עילה לביטול כלל ההליכים המשפטיים כלפיו, כי מגישי הבקשה אינם מייצגים את עזבון המנוח ואינם יכולים להגיש בקשה סתמית לעיכוב הליכים.

בחנתי את הבקשה ואת התגובה ודעתי שונה מדעת התובעת:

ראשית, יאמר כי לא התבקש כלל ביטול הליכים, אף לא כעולה מכותרת התגובה אלא התבקש

עיכוב הליכים מן הטעם הפשט כי לא יודע לפי שעה מי הם חליפי המנוח.

שנית, הנתבע נאסף אל אבותיו במהלך ארכה מוסכמת (שלא הוכחשה ע"י התובעת) להגשת כתב הגנה אלא שפטירתו סיכלה את הגשת כתב הגנה.

אכן בהתאם לדין התובענה לא תפוג משום שאחד מבעלי הדין נפטר או פשט רגל ובלבד שעילת התביעה בעינה עומדת.

אין כל מחלוקת בין הצדדים כי עילת התביעה בעינה עומדת ומעת שנפטר אחד מבעלי הדין רשאי בית המשפט להורות כי מנהל העיזבון או היורשים עפ"י חוק יהיו לבעלי דין תחת המנוח (ראה תקנה 38 בתקסד"א).

עיון נוסף בבקשת ב"כ המנוח מלמד, כי לשם כיוון צעדיו באשר כל שביקש הוא לעכב הליכים עד אשר תיוודע זהותם של יורשי המנוח או מנהל עזבונו או חליף אחר.

דומני, כי תשובת התובעת איננה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין.

לפיכך, אני דוחה את התגובה ומקבל את הבקשה ומורה על עיכוב כל ההליכים בתיק זה למשך 6 חודשים שראשית מניינם היום.

בפרק זמן זה, ככל שלא תוגש בקשה כלשהי מטעם מי מחליפי המנוח, אפשר ויינתן פסק דין ובלבד שהתובעת תמציא סימוכין למיהות חליפיו של המנוח, עפ"י הדין.

המזכירות תציין עיכוב הליכם בתיק למשך 6 חודשים.

תזכורת פנימית שלא בנוכחות הצדדים ביום 04/06/2019.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.