בפני בקשה של משטרת ישראל בהתאם לסעיף 50(א) בפקודת התעבורה לפיה מתבקש בית המשפט להאריך פסילה מנהלית אשר הוטלה על המשיב למשך 90 יום לאחר שהיה מעורב כנהג בתאונת דרכים קטלנית.

בקשת המשטרה היא להאריך את משך הפסילה המנהלית לתקופה בת 45 ימים נוספים.

אין חולק כי ביום 8.5.18 נפסל רישיונו של המשיב למשך 90 יום כך שביום הדיון בפני (היום)

ריצה המשיב 73 ימי פסילה (פסילתו המנהלית אמורה להסתיים ביום 6.8.18 – עוד 17 ימים)

ב"כ המשיב (שחומר הראיות עדיין לא הועבר לעיונו שכן בהתאם לחוק אין עדיין זכות עיון בחומר הראיות) טען כי אין בראיות שבידי המדינה כדי לבסס טענת מסוכנות כנגד המשיב.

לשיטתו אין בחומר הראיות כל בסיס על פיו יש יסוד להניח כי יוגש כתב אישום כנגד המשיב, שכן אין מעבר חצייה "חוקי" במקום בו חצה הולך הרגל, אין שדה ראייה ממקום הנהג באוטובוס לכיוון הולך הרגל בשל קורה פנימית באוטובוס, הולך הרגל התפרץ לכביש באופן בלתי צפוי, ונהיגתו של המשיב בנסיבות לא יצרה כל רשלנות כלפי המנוח.

עוד נטען כי המשיב נהג מקצועי מזה שנים רבות, נהיגתו זהירה וגם פרשה זו נהג במהירות איטית מאד, אין לחובתו כל עבר תעבורתי מכביד ולכן אין כל הצדקה להארכת הפסילה המנהלית מעבר לזמן הקבוע בחוק.

עוד נטען כי תיק החקירה חסר ראייה מהותית (דיסקת טכוגרף) ולמעשה חומר חקירה חיוני זה יכול להוכיח כי לא בוצעה כל עבירה מצד המשיב.

בוחני המשטרה (ובמיוחד מר שרון סלומון אשר טען והשיב לשאלות ב"כ המשיב) טענו כי תיק החקירה הועבר לפרקליטות ובהוראה שלה עליהם לבצע מספר פעולות חקירה טרם תתקבל החלטת הפרקליטות האם להגיש כתב אישום כנגד המשיב.

בין פעולות החקירה המבוקשות קיימת פעולה של שחזור התאונה בצומת על בסיס חישובים מתמטיים שבוצעו בלשכת הבוחנים וכן ניתוח דפי תקשורת אשר התקבלו ביחס לשיחות טלפון שיתכן ובוצעו על ידי המנוח או המשיב עובר לזמן התאונה.

לצורך ביצוע השחזור בכניסה לתחנה המרכזית נדרשים תיאומי תנועה מורכבים שכן המדובר בחסימה של הכביש הראשי במקום, ולצורך השלמת החקירה נדרש פרק הזמן המבוקש.

לשיטת המשטרה נכון יהיה להשאיר את המשיב פסול עד להשלמת החקירה וקבלת ההחלטה באשר לשאלת הגשת כתב האישום.

דיון והכרעה –

בקשה זו הוגשה מכח סעיף 50(א) סיפא בפקודת התעבורה.

בהתאם לחוק, ומשחלפו שלושה חודשים מיום שנפסל בעל רישיון נהיגה לפי סעיפים 46 או 47 בפקודת התעבורה, ומשלא הוגש כנגד אותו אדם כתב אישום, תבוטל הפסילה.

רק בהתקיים "טעמים מיוחדים ומנימוקים שירשמו" רשאי בית המשפט להאריך פסילה זו.

קביעת המחוקק ברורה וחד משמעית:

הכלל הוא כי בתום 90 יום תבוטל הפסילה ועל הפרקליטות להיערך ולהגיש כתב אישום כנגד החשוד ככל שסבורה היא שיש מקום לעשות כן עם תום החקירה.

יחד עם כתב האישום, רשאית הפרקליטות להגיש בקשה לפסילה עד לתום ההליכים המשפטיים מכח סעיף 46ב (א) בפקודת התעבורה.

משלא תמה החקירה, רשאית המדינה (משטרת ישראל כגוף החוקר) לפנות ולבקש הארכה של ההליך המנהלי, אך לצורך קבלת החלטה מסוג זה תידרש המשטרה להראות כי מתקיימים "טעמים מיוחדים" ובית המשפט יידרש ל"נימוקים שירשמו" כדי לאשר בקשה מסוג זה.

בפרשה שבפני תיק החקירה הוגש לעיוני ואכן המדובר בפעולת חקירה מורכבת אותה ביצעה המשטרה (ובסדר וארגון שראוי לציון בעיני).

למעט דיסקט הטכוגרף שאכן חסר בחומר החקירה (כפי שהסביר מר סולומון בדבריו – הדיסקה מצויה במיקרוסקופ לצורך השמת חוות הדעת שלה), מצאתי תיק חקירה שברובו בשל ומאפשר קבלת החלטה של הפרקליטות תוך פרק זמן קצר וככל שפעולות החקירה המבוקשות יושלמו על ידי המשטרה.

מפעולות החקירה שכבר בוצעו, מצילומי הזירה שהוגשו לעיוני (ובכלל זה תמונה 4 שם צולם מעבר החצייה במקום) , מצילומי שדה הראייה (ולמרות טענות ב"כ המשיב הקשורות לגובה הבוחן המצלם), מחישובי המרחק שהספיק לחצות הולך הרגל המנוח טרם נדרס לכאורה, ומן העדויות שקראתי בתיק עולה תמונת מצב לכאורית לפיה יש בסיס איתן לחשדות כנגד המשיב לפיהן ברשלנות עסקינן אשר גרמה להתרחשות התאונה הקטלנית.

אין אני קובע מסמרות באמירה לעיל, שכן יש לפחות עוד שתי פעולות חקירה חשובות לביצוע בפרשה זו טרם תקבל הפרקליטות החלטה רלוונטית, אך בקשת המשטרה לסיים את חקירת התיק בעוד המשיב נשאר פסול, היא בקשה לגיטימית בעיני על בסיס עוצמת הראיות הנוכחית.

יחד עם זאת, שאלת משך הפסילה צריכה להיות מאוזנת בין רף המסוכנות של המשיב ובין צורכי החקירה בעניין זה.

למשיב נותרו עוד 17 ימי פסילה בתוך ההליך המנהלי שתקופתו נקבעה בחוק (90 ימים) ולכן השאלה שנותרה להכרעה היא מה משך הפסילה הנוסף הדרוש למשטרה ולפרקליטות לצורך קבלת ההחלטה בנושא הגשת כתב אישום בפרשה זו.

המשיב נהג מקצועי של אוטובוס, פרסתו ופרנסת משפחתו תלויה בנהיגתו, ואין חולק כי המדובר בנהג ותיק מאד משנת 1989 ולחובתו מספר קטן של עבירות קנס (תשע במספר).

על פניו לא ניתן ללמוד מעברו התעבורתי של המשיב כי הוא נהג מסוכן בד"כ.

בפרשה זו לא מיוחסת למשיב נהיגה במהירות חריגה, אך מיוחסת לו רשלנות לכאורית הנובעת מאי מתן זכות חצייה להולך רגל במעבר חצייה (שדרך חצייתו המדויקת ונסיבותיה עדיין נחקרות).

אני סבור כי באיזון שבין צורכי החקירה על רקע הערכת המסוכנות הספציפית של משיב זה לאור עברו והתנהגותו הלכאורית בפרשה זו, נכון וראוי לאפשר למשטרה (ולפרקליטות) 15 ימי חקירה נוספים מעבר ל-90 ימי הפסילה המנהלית, כך שבתום 105 ימי פסילה (אשר יימנו מיום 8.5.18), תשלים המשטרה את כל פעולות החקירה והפרקליטות תקבל החלטה באשר להגשת או אי הגשת כתב אישום כנגד המשיב.

ככל שבפרק הזמן הנוסף שניתן, לא תושלם החקירה או שלא תתקבל החלטת הפרקליטות, תבוטל הפסילה המנהלית, ורישיון הנהיגה יושב למשיב.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ח, 19 יולי 2018, בהעדר הצדדים.